חיים הרצוג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיים הרצוג
Chaim Herzog.png
תאריך לידה 17 בספטמבר 1918
י"א בתשרי ה'תרע"ט
תאריך פטירה 17 באפריל 1997
י' בניסן ה'תשנ"ז
כנסות 10
סיעה המערך (השני)
תפקידים בולטים
חיים הרצוג
Chaim herzog.jpeg
חיים הרצוג בעת כהונתו כנספח צה"ל בוושינגטון
השתייכות Hahagana.jpg ההגנה
Flag of the British Army.svg הצבא הבריטי
IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1936 - 1938 (ההגנה)
1942 - 1947 (הצבא הבריטי)
1947 - 1948 (ההגנה)
1948 - 1962 (צה"ל)
דרגה מייג'ור (צבא בריטניה) מייג'ור
אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים

מפקד חיל המודיעין, נספח צה"ל בארצות הברית, מפקד חטיבת ירושלים, אלוף פיקוד הדרום, ראש אמ"ן

מלחמות וקרבות

המרד הערבי הגדול
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש

הנצחה

בסיס ההדרכה של חיל המודיעין - בה"ד 15

חיים הֶרְצוֹג (17 בספטמבר 1918 - 17 באפריל 1997) הנשיא השישי של מדינת ישראל, שגריר ישראל באו"ם, אלוף בצה"ל, חבר הכנסת ועורך דין ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים הרצוג נולד ב-17 בספטמבר 1918 (י"א בתשרי ה'תרע"ט) בעיר בלפאסט – אז בממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, וכיום בירת אומת הבית צפון אירלנד – לשרה לבית הילמן ולרבה של בלפאסט, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (לימים הרב הראשי לישראל). חודשים אחרים לאחר לידתו הקשה מונה אביו לרב הראשי של אירלנד והמשפחה עקרה לדבלין, בה גדל הרצוג. בנעוריו היה הרצוג ספורטאי מצטיין ואף זכה בתואר אלוף אירלנד באגרוף במשקל תרנגול[דרוש מקור].

בשנת 1935 עלה לארץ ישראל, למד בישיבת מרכז הרב ובישיבת חברון. ב-1936 התגייס ל"הגנה", ובמהלך המרד הערבי הגדול שירת בירושלים, בעיקר בעיר העתיקה.

בשנת 1938 יצא ללימודי משפטים באנגליה באוניברסיטאות לונדון וקיימברידג'. ב-1941 קיבל תואר בוגר במשפטים, וב-1942 הוסמך כעורך דין. בדצמבר 1942 התגייס לצבא הבריטי ולמד באקדמיה הצבאית המלכותית סאנדהרסט. אחר כך שירת כקצין מודיעין בשריון והשתתף בפלישה לנורמנדי ובכיבוש גרמניה[1]. השתתף בשחרור מחנה הריכוז ברגן-בלזן ובחקירתו של היינריך הימלר, מפקד האס אס. הוא נפצע בקרבות ליד העיר ברמן. בעת שירותו בצבא הבריטי קיבל את הכינוי ויויאן (גרסה אנגלית של חיים), שליווה אותו לשארית חייו. בשנת 1947 שב לארץ ישראל, והיה לראש אגף הביטחון במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.

בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העצמאות שירת כקצין המבצעים והמודיעין של חטיבה 7, והשתתף בקרבות לפריצת הדרך לירושלים ובקרבות לטרון. ביולי 1948 השתתף בהקמת חיל המודיעין, ומדצמבר 1948 עד אפריל 1950 עמד בראש מחלקת המודיעין במטה הכללי (לימים אגף המודיעין)‏[1].

במאי 1950 קיבל רישיון לעסוק בעריכת דין[2]. החל מאפריל 1950 עד שנת 1954 שימש כנספח צבאי בארצות הברית. ב-15 בנובמבר 1954, לאחר שחזר לישראל באוקטובר באותה השנה‏[3], מונה למפקד מחוז ירושלים‏[4], תפקיד בו כיהן בשנים 1954–1957. בינואר 1958 נתמנה לממלא מקום אלוף פיקוד דרום[5] (1958–1959). ב-1959 מונה שנית לראש אגף המודיעין. ב-1962 השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף. הרצוג היה אמור להיות אחד השופטים במשפטו של יששכר שדמי על חלקו בטבח כפר קאסם, אך ביקש להשתחרר מהתפקיד מאחר שהוזמן להעיד מטעם ההגנה‏[6].

לאחר השחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפרש הרצוג מצה"ל במאי 1962, נתמנה לנציגו של סר אייזק וולפסון בישראל, כיהן כמנכ"ל בחברת ג.א.ס בשליטתו ויו"ר הראשון לחברה לאלקטרוניקה ישראל (לימים ECI)‏[7][8]. בשנת 1965 נמנה עם מקימי רפ"י, והיה מזכיר סניף תל אביב של המפלגה. לאחר הקמת המערך התמודד מטעמו בבחירות לכנסת השביעית. כיהן כנשיא וראייטי, ונשיא אורט ישראל.

ב-28 במאי 1967, בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, נתן הרצוג שיחות פרשנות יומיות ב"קול ישראל", שחיזקו את רוחו של הציבור בישראל. קטעי הקריינות שלו בזמן מלחמת ששת הימים הונצחו על תקליט, שהיה לרב-מכר. עם תום המלחמה מונה כמושל צבאי ראשון של הגדה המערבית, שכללה אז גם את מזרח ירושלים.

בשנת 1972 נמנה עם מקימי משרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות', שלימים הפך למשרד הגדול בישראל. במלחמת יום הכיפורים חזר לעודד את הציבור בשיחות פרשנות יומיות ברדיו.

בשנים 19751978 כיהן כשגריר ישראל באו"ם. ב-10 בנובמבר 1975, במהלך כהונתו, התקבלה בעצרת הכללית של האו"ם ההחלטה המשווה את הציונות לגזענות. בנאום התגובה שלו קם הרצוג וקרע לגזרים את נוסח ההחלטה. לימים כלל צוות היסטוריונים בריטים בראשות סיימון סבאג מונטיפיורי נאום זה בין 50 הנאומים הגדולים בהיסטוריה‏[9].

נשיא המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא המדינה חיים הרצוג בוחן ספר תורה בבית הכנסת הישן בשכם, בביקור אצל הקהילה השומרונית

בשנת 1981 נבחר כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה. בשנת 1983 התמודד על תפקיד נשיא המדינה מול מועמד הימין והקואליציה, שופט בית המשפט העליון מנחם אלון. בהצבעה, שהתקיימה ב-22 במרץ, ניצח הרצוג ברוב של 61 קולות מול 57 קולות שקיבל אלון. הרצוג התפטר מהכנסת עם היבחרו לתפקיד נשיא המדינה, ונשבע אמונים כנשיא השישי ב-5 במאי 1983. הוא כיהן בתפקיד זה עד מאי 1993 (לאחר שנבחר ללא מתנגדים לקדנציה שנייה ב-1988).

בשנת 1984, לאור תוצאות הבחירות לכנסת האחת עשרה, הפעיל את מלוא השפעתו כנשיא על ראשי הסיעות בכנסת למען הקמת ממשלת אחדות לאומית, עד שזו הוקמה לבסוף, בראשותו של שמעון פרס, שהוחלף בהסכמה על ידי יצחק שמיר כעבור שנתיים, בהסדר שכונה "הרוטציה".

בשנת 1986 העניק חנינה למעורבים בפרשת קו 300, עוד קודם להגשתו של כתב אישום – אחד המקרים הבודדים בתולדות המדינה שבו נשיא המדינה נתן חנינה לאדם אשר טרם נשפט והורשע. בעקבות צעד זה התעורר דיון ער בסוגיית סמכות החנינה של הנשיא. באפריל 1987 היה לנשיא ישראל הראשון שביקר בגרמניה, ובנובמבר של אותה שנה היה לנשיא ישראל הראשון שערך ביקור רשמי בארצות הברית.

במרץ 1990, בעקבות נפילת ממשלתו של יצחק שמיר בהצבעת אי-אמון בכנסת, הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על שמעון פרס, ובכך עורר את זעם הליכוד. פרס נכשל במשימה זו, ושמיר שב והרכיב ממשלה. הפרשה כולה זכתה לכינוי "התרגיל המסריח". ב-1993 החליף אותו בתפקיד הנשיאות עזר ויצמן.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים הרצוג נפטר ב-17 באפריל 1997, י' בניסן ה'תשנ"ז, בגיל 79. הלוויתו נערכה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, שבירושלים. הותיר אחריו את אשתו אורה (אחותה של סוזי אבן - אשתו של אבא אבן) ואת ארבעת ילדיו: יואל (הנשוי לבתו של המיליארדר נסים גאון מז'נבה), תא"ל מיכאל (מייק) (לשעבר מזכיר צבאי לשר הביטחון מופז וראש המטה של אהוד ברק), יצחק (חבר כנסת ושר בממשלות ישראל) ורונית (פסיכולוגית קלינית).

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הספרים החשובים שכתב הרצוג במהלך חייו:

  • יהדות, משפט ומוסר (עורך, באנגלית, 1974)
  • מלחמת יום הדין (1975)
  • מלחמת התנ"ך (עם מרדכי גיחון, 1978)
  • לפני אומות העולם (1979)
  • עם כלביא יקום (1983)
  • מאריות גברו (1991)
  • בין חול לקודש (1992)
  • דרך חיים (אוטוביוגרפיה, 1997)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of Israel President.svg נשיאי מדינת ישראל
חיים ויצמן יצחק בן-צבי זלמן שזר אפרים קציר יצחק נבון
1949 - 1952 1952 - 1963 1963 - 1973 1973 - 1978 1978 - 1983
חיים הרצוג עזר ויצמן משה קצב שמעון פרס ראובן ריבלין
1983 - 1993 1993 - 2000 2000 - 2007 2007 - 2014 2014 - מכהן
שגרירי ישראל באו"ם
אבא אבן · מיכאל קומיי · גדעון רפאל · יוסף תקוע · חיים הרצוג · יהודה בלום · בנימין נתניהו · יוחנן ביין · יורם ארידור · גד יעקבי · דורי גולד · יהודה לנקרי · דן גילרמן · מירון ראובן · גבריאלה שלו · רון פרושאור האומות המאוחדות
ראשי אגף המודיעין (אמ"ן) Aman.png

איסר בארי · חיים הרצוג · בנימין גיבלי · יהושפט הרכבי · חיים הרצוג · מאיר עמית · אהרן יריב · אלי זעירא · שלמה גזית · יהושע שגיא · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · אורי שגיא · משה יעלון · עמוס מלכא · אהרן זאבי-פרקש · עמוס ידלין · אביב כוכבי

מפקדי פיקוד הדרום (פד"ם) Logo padam.png

·יגאל אלון · יצחק רבין (ממלא מקום) · משה דיין · משה צדוק · יעקב פרי (ממלא מקום) · צבי גילת ·מאיר עמית · אסף שמחוני (ממלא מקום) · חיים לסקוב · חיים הרצוג · אברהם יפה · צבי זמיר · ישעיהו גביש · אריאל שרון · שמואל גונן · אברהם אדן · יקותיאל אדם · הרצל שפיר · דן שומרון · חיים ארז · משה בר כוכבא · אורי שגיא · יצחק מרדכי · מתן וילנאי · שאול מופז · שלמה ינאי · יום טוב סמיה · דורון אלמוג · דן הראל · יואב גלנט · טל רוסו · סמי תורג'מן