הגייה תימנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ההגייה התימנית (או הברה תימנית, נקראת הג'ה על ידי בני העדה) היא דרך ביטוי השפה העברית, כפי שהתקיימה בפי יהודי תימן בתקופת הביניים של העברית.

הגייה זאת נחשבת על ידי רבים לשמורה ביותר, ואף למדויקת ביותר. עיקר ייחוד שמירתה של ההגיה אפשר לייחס לסדר הלימוד היומי שהיה נהוג ביהדות תימן והקפדתם על הדיוק בלימוד‏[1]. ככל הגיות העברית בימי הביניים, אף היא לא שימשה ברובה לדיבור עברי, משום שזה לא היה קיים כמעט בימי הביניים, אלא בעיקר לצרכים ליטורגיים ובמהלך לימוד תורה. לעתים נדירות שימשה העברית כשפת דיבור בין יהודים מקום שגוי היה ביניהם והיהודים לא רצו שיבין את שיחתם[דרוש מקור].

איכותה של ההגייה התימנית

לפי הסברה של חוקרי הלשון העברית, גדולי רבני תימן וחלק מרבני שאר העדות, הגיה זו נחשבת להגיה העברית המדויקת ביותר שנשתמרה היום. בין המצדדים בטענה זו ניתן למנות את הרב יחיא יצחק הלוי[2], הרב יוסף קאפח[3], הרב יוסף צובירי[4], הרב יחיא אלשיך[5], הרב חיים כסאר ועוד. כן היא דעתם של רבנים משאר העדות ביניהם הראי"ה קוק[6], הרב חיים דוד הלוי[7], הרב דב ליאור[8] ועוד רבים. כך היא דעת החוקרים האקדמאיים, לדוגמה אליעזר בן-יהודה שכתב בספר המבטא בּלשון העברית‏[9]

"ובדבר ההבדל במבטא התיו הרפה והדגושה, ודאי שבימי המסורה היו מבדילים ביניהן. אבל גם בני הגולה אינם מבדילים בין ג' דגושה ורפויה ובין ד' דגושה ורפויה ... שלפי המסורה צריך להבדיל, כמו שבאמת התימנים מבדילים" (צילום)‏[10]

– המבטא בלשון העברית, עמוד 9

מנגד יש לציין את דעתו של הרב מאיר מאזוז[11] שלמרות שמרבה לשבח את בני העדה התימנית על החזקתם במסורות דקדוק וניקוד מיוחדות, הוא חולק עליהם בכמה נקודות בודדות, למשל הגיית הקמץ, הגיית האות גימ"ל ועוד, על טענותיו כבר רבו המשיבים‏[12], בעיקר מרבני תימן‏[13]. עוד יש לציין את דעתו של הרב עובדיה יוסף[14] נגד הגיית הגימ"ל הדגושה של התימנים שהוא מסווג אותה כאות הנחתכת בשיניים, וגם על טענה זו כבר השיב הרב יצחק רצאבי[15]

ביקורת הרב מאזוז

ההגייה התימנית אינה אחידה לחלוטין בין קהילות תימן השונות. כדוגמה בולטת לכך ניתן להביא את הגיית הקוף והגימל הדגושה, אשר רוב קהילות יהודי תימן מבטאות אותן כרי"ש ישראלית, וג'ימל ערבית, בהתאמה, ואילו קהילות אחרות, כגון קהילת שרעב, מבטאות אותן כקוף עמוקה וגימל ישראלית.

מסיבה זו, טוען הרב מאיר מאזוז, דוגמה זו גם מצביעה על כך שככל הנראה הושפעה ההגייה היהודית-תימנית מההגייה הערבית-תימנית. כידוע, תימן מחולקת (גם כיום) לשני דיאלקטים עיקריים, דיאלקט צנעני ודיאלקט תעיזי. בעוד שבדיאלקט הראשון מבטאים קוף וגימל דגושה כגימל וג'ים, הרי שבדיאלקט השני הן מבטאות כקוף עמוקה וגימל ישראלית. חיזוק לעמדה זו ניתן להביא מכך שקהילות שמוצאן מצפון תימן אימצו את הקוף וגימל דגושה של הדיאלקט הצנעני השולט שם, ואלו שמוצאן מדרום תימן אימצו את הדיאלקט התעיזי. טענות אלה, כולן, נדחו על ידי בלשנים ורבנים שונים, כנזכר לעיל‏[16].

מאפיינים

ההגייה התימנית מקיימת מערכת של תנועות רגילות, והם: /a/ /e/ /i/ /u/ /o/. בנוסף, התנועות פתח, סגול וחלק מהשוואים נהגות כתנועה כמעט קדמית, כמעט פתוחה, לא מעוגלת (æ), תנועה הדומה ל-a קדמית, וסגורה מעט. כמו כן, ישנן מספר דיאלקטים בהן חולם נהגה כתנועה פתוחה קדמית מעוגלת (ɶ), מעין a בשפתיים מעוגלות, במקום e.

עיצורים לועיים ועיצורים נחציים התקיימו בהגייה, להבדיל מן ההגייה הספרדית ומן ההגייה האשכנזית. כמו כן, ההגייה התימנית שימרה את הביצוע הכפול של בג"ד כפ"ת. עם זאת, מספר קטן מאוד מזקני יהודי בבל (הספרדים) שימרו גם הם את הביצוע הכפול של בג"ד כפ"ת.

יהודי תימן שימרו גם את הביצוע הכפול של הר' ושל הח' (ר' דגושה וח' דגושה, בעיקר בלשון חכמים ובמקומות ספורים בתנ"ך), ואף של האלף (תופעה נדירה, כגון מלת וַיָּבִיאּוּ בבראשית מג כו)‏[17].

השוואה בין הגיות העברית בתקופת הביניים
   הגייה אשכנזית   הגייה ספרדית   הגייה תימנית
תנועות שבע חמש שש
עיצורים לועיים לא התקיימו חלקית התקיימו
עיצורים נחציים לא התקיימו חלקית התקיימו
ביצוע כפול של בג"ד כפ"ת   בכפ"ת(ג) בכ"פ(ג) בג"ד כפ"ת
שווא נע לא התקיים תנועת e לפי העיצור שאחריו
דגש חזק לא התקיים התקיים התקיים
הטעמה מלעילית דקדוקית דקדוקית

הגיית הסגול

בתימן הייתה נהוגה שיטת הניקוד הבבלי, ובה היה הסימן לפתח וסגול זהה. ככל הנראה, עקב כך נטמעה הגיית הסגול המקורית כבר בראשית המאה ה-19. בעניין הגיית הסגול כבר נחלקו אם היא במקורה כפתח, או שיש לה היגוי ייחודי שנעלם מהנוסח התימני. נראה מהחיבור היסודי בדקדוק של יהדות תימן, "מחברת התיג'אן", שהגיית הסגול והפתח נפרדות הן. מקור המצדד בהגיה הייחודית לסגול‏[18] נראה באחת מתשובותיו של הרב יחיא יצחק הלוי, הרב הראשי בתימן, שבה הוא כותב אודות הגיית הסגול הייחודית ועובדת היותה נדירה כבר אז‏[19],

"זכור לי שהיה בתימן איש זקן מאד בשם הרב ירימי, והוא היה מבטא את הסגול בצורה הנכונה, וכל האנשים בבית הכנסת 'בית חג'אג'י' בצנעא, שאבי הרב יוסף יצחק הלוי זצ"ל היה מכהן בה כרב בית הכנסת, היו קמים לכבודו של הרב ירימי ואומרים: זה האיש הבקי ביותר בביטוי הסגול"

מאידך, לאור מציאות ניקוד הבבלי שאין בה סגול, כמה סוברים, וביניהם הרב יוסף קאפח והרב רצון ערוסי‏[20], שיש בסיס מוצק למסורת תימן שלא מבדילה בין סגול (שקיימת רק בניקוד הטבריני שהתפשט בתימן לאחרונה ורק בצורה מוגבלת) לפתח, וצודקת היא בכך שאף עם המעבר מן הניקוד העליון (הבבלי) לניקוד התחתון (הטבריני) בתנ"ך, "התרגומים וסידורי התפילה נקדו בניקוד תחתון לפי כללי הניקוד העליון, כלומר את הסגול השמיטו ובמקומו בא תמיד פתח בהתאם להברתם ולקבלת קריאתם המסורתית וגם מפני שאין לו שום הוראה מיוחדת בעבר או בעתיד כידוע."‏[21]

דרכי ההגייה

עיקרי הגיית האותיות והניקוד של הנוסח התימני מוזכרים רבות בספרות של בני העדה, המרבים לעסוק בדקדוק. מהם ספרים עתיקים כמו "מחברת התיג'אן (כתרי התורה)" שמחברה לא ידוע, "חבצלת השרון" מהרב יחיא בשירי. ספרים בני זמנינו, המוקדשים כולם לענייני הדקדוק וההגיה‏[22]. והקדמות לחומשים מפורסמים (תיג'אן) המסבירים את אופני ההגיה הנכונים‏[23].

העיצורים
האותיות תעתיק IPA הערך הפונטי
א ʔ הגייתן כהגייה ישראלית רגילה
בּ b
בֿ v
גּ ʤ נהגה כהגיית גימ"ל גרושה ישראלית (ג'), בדומה ל-j במילה Just
g בפי יוצאי שרעב - הגייתה כהגייה ישראלית רגילה
גֿ ɣ הגייתה דומה לרי"ש הצרפתית - נהגית בחיכוך יותר מהרי"ש הישראלית המקובלת
דּ d הגייתה כהגייה ישראלית רגילה
דֿ ð נהגית כדל"ת גרושה ישראלית, או Th קולית במילה The
ה h הגייתה כהגייה ישראלית רגילה, וכיוצא בו - מפיק ה"א
ו w נהגית כ-וו ישראלית במלים שאולות, או w אנגלית. גם תנועה (להלן - הניקוד)
ז z הגייתה כהגייה ישראלית רגילה
ח ħ הגייתה כהגייה ישראלית רגילה, על-פי ההגייה הערבית - עיצור לועי
ט הגייתה דומה להגייה הערבית (עיצור נחצי - להקשבה)
י j הגייתן כהגייה ישראלית רגילה
כּ k
כֿ x
ל l
מ m
נ n
ס s
ע ʕ הגייתה כהגייה ישראלית רגילה, על-פי ההגייה הערבית - עיצור לועי
פּ p הגייתן כהגייה ישראלית רגילה
פֿ f
צ הגייתה דומה להגייה הערבית (סמ"ך נחצית - להקשבה)
ק ɢ ~ ɡ הגייתה כגימ"ל ענבלית או כהגייה ישראלית רגילה
q בפי יוצאי שרעב - הגייתה דומה להגיית קו"ף המקובלת בפי יוצאי עיראק
ר ɾ ~ r הגייתה כרי"ש לשונית\מתגלגלת, בדומה לערבית
ש ʃ הגייתן כהגייה ישראלית רגילה
שׂ s‏1
תּ t
תֿ θ נהגית כת"ו גרושה ישראלית, או Th אטומה במילה Threat
הניקוד
שם הניקוד סימן גראפי שמע תעתיק IPA הערך הפונטי
קמץ [ָ]
ɐ‏~ʌ‏~ɒ‏~ɔ מכנה משותף לאשכנזים
פתח [ַ]
ä‏~a הגייתם כהגייה ישראלית רגילה
צירי [ֵ]
ɛ‏~
סגול [ֶ]
æ נהגה כהגיית a במלה האנגלית And
חיריק [ִ, ִי]
iiː‏ הגייתם כהגייה ישראלית רגילה
שורוק [וּ]
u
קובוץ [ֻ]
ʊ
חולם [ֹֹ, וֹ]
ɤ‏~ɞ‏~œ‏~ɶ הגייתו חצי סגורה, ומשתנה בין הנוסחים התימניים, אך התעתיק המוצג לעיל הוא
הדיוק המקורב
קמץ קטן [ָ]
‏~ɔ הגייתו כהגייה ישראלית רגילה
שווא נע [ְ] משתנה הגייתו חטופה, ומבוצעת בדרך כלל כפתח. לפני האותיות הגרוניות אחה"ע הוא מבוצע
כתנועת הגרונית, ולפני האות יו"ד נהגה כחיריק, על-פי ההגייה הטברנית
שווא נח [ְ] - הגייתו כהגייה ישראלית רגילה
  • 1 - הגייתה המשוערת הישנה [ɬ] התמזגה כבר בעבר עם סמ"ך [s], ואינה קיימת אף בנוסחי תימן.

לקריאה נוספת

  • מסורות הגייה ושליטת העברית בקרב יהודי תימן, בספר כתבים (ב) של הרב יוסף קאפח.
  • הליכות תימן, הרב יוסף קאפח, הוצאת מכון "יד בן צבי".
  • נקוד, טעמים ומסורת בתימן, בספר כתבים (ב) של הרב יוסף קאפח.
  • העברית שבפי יהודי תימן, פרופ' שלמה מורג, הוצאת מכון "יד בן צבי".
  • ספר אלף בי, יו"ל על ידי תורת אבות.
  • השירה והלחנים בתפילת יהודי תימן, בספר כתבים (ב) של הרב יוסף קאפח.
  • מסורות הלשון העברית והלשון הארמית שבפי יהודי תימן, פרופ' שלמה מורג, הוצאת "אפיקים".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הקפדה על סדר ה"שילוש", קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, קריאת התורה המוקפדת. יש להעיר שחלק מהסדר נהוג עד ימינו
  2. ^ תשובת הר"ש יצחק הלוי מובאת בתכלאל "תפילת כל פה" בהגהת הרב נתנאל בן הרב יחיא אלשיך וכן בתכלאל "נוסח תימן"
  3. ^ בין השאר בספרו "כתבים" בחלק "ניקוד, טעמים ומסורת בתימן"
  4. ^ עניין ההגיה מובא בהקדמת חומש "פרשה מפורשה", בהוצאת מכון "שתילי זיתים" מיסודו
  5. ^ דעת בנו ודעתו מובאות בהקדמת הרב נתנאל אלשיך בנו בהקדמתו לתכלאל "תורת אבות"
  6. ^ אורח משפט, תשובה בנוגע לקריאת שמע "וביחוד למי שמשנה ממבטא התימני המוחזק אצלם מדורות הראשונים שהוא המדויק שבמבטאים כמפורסם שבוודאי אסור לעשות כן"
  7. ^ מובא בשו"ת עשה לך רב
  8. ^ הגייה תימנית לכתחילה, http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=19724
  9. ^ הוצאת ההסתדרות העברית באמריקה, תרע"ז
  10. ^ וכן נמצא באתר http://benyehuda.org/by/hamivta_balashon.html עם טעיות הקלדה
  11. ^ בן לעדת הג'רבאים שאף הם החזיקו במסורת דקדוק עתיקה
  12. ^ צילום של תשובתו של הרב מאזוז ודיון ארוך בטענות אפשר לראות כאן http://www.hydepark.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2438028&forum_id=20067
  13. ^ הרב רצאבי כותב על כך בחיבורו "שו"ע המקוצר - עיני יצחק" שנועד עם הרב מאזוז על אחת מטענותיו והוא חזר בו מדעתו והודה לרב רצאבי
  14. ^ מובאת בילקוט יוסף
  15. ^ בחיבורו "שו"ע המקוצר - עיני יצחק", שם כתב שקל לכל מי שמנסה את ההגיה להבחין שהאות היא מאותיות החי"ך גיכ"ק
  16. ^ צילום של תשובתו של הרב מאזוז ודיון ארוך בטענות אפשר לראות כאן http://www.hydepark.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2438028&forum_id=20067
  17. ^ קריאת אהרן עמרם (ההתחלה מפסוק כד)
  18. ^ המצוינת בטבלה למטה
  19. ^ רי"צ הלוי, קונטרס הוספות, עמ' כז, בתוך: האתרוג שעליו דברה התורה, בני ברק תשס"ה. http://www.datshe.co.il/blog/2010/07/02/%D7%94%D7%92%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%90-%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%9F-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%AA/#footnote_51_875
  20. ^ http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=146851
  21. ^ ספר כתבים (ב), עמ' 931-932
  22. ^ "אלף בי" - הרב שלמה צדוק, תורת אבות. "קובץ דקדוקי תורה", הרב אבירן יצחק הלוי.
  23. ^ ביניהם "תאג' ירושלים" מהרב אברהם אלנדאף, חומש "תורת אבות" מהרב נתנאל אלשיך, חומש "פרשה מפורשה", על-פי שיטתו של הרב יוסף צוברי