קוקיזוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קוקיזוב
Кукезів
הכנסייה בקוקיזוב
הכנסייה בקוקיזוב
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
מחוז מחוז לבובמחוז לבוב לבוב
תאריך ייסוד 1563 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 0.62 קמ"ר
גובה 239 מטרים
קואורדינטות 49°56′N 24°16′E / 49.94°N 24.27°E / 49.94; 24.27
אזור זמן UTC+2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קוקיזובאוקראינית: Кукезів, קוקזיב; בפולנית: Kukizów; ברוסית: Кукезов, קוקזוב) הוא כפר במחוז לבוב במערב אוקראינה ובו כ-380 תושבים.

הכפר ממוקם במערב הנוף ההיסטורי של גליציה במחוז משנה לביב (אנ') על הנהר דומנה (Думна), כ-19 קילומטרים דרומית למרכז מחוז המשנה לשעבר, קאמיאנקה בוזקה ו-21 קילומטרים צפונית-מזרחית למרכז מחוז לבוב.

ב-12 ביוני 2020 הפך הכפר לכפוף לרשות המקומית של יריצ'וב נובי, במחוז משנה לביב; עד אז הוא היה שייך עם 3 כפרים נוספים לרשות של סטארי יריצ'וב במחוז משנה קאמיאנקה בוזקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום הוזכר לראשונה בכתב ב-1438 כ-Kukesowa וקיבל את זכויות מגדבורג ב-1502. זה היה בתחילה ברפובליקת האצילים של האיחוד הפולני-ליטאי. העיירה צורפה ב-1772 כקוקייזוב (Kukiesow) במחוז למברג של גליציה שבשליטת האימפריה האוסטרו הונגרית עד 1918. בשלהי האימפריה ההבסבורגית איבד המקום הרבה מחשיבותו, איבד את מעמדו העירוני ואז נוהל כעיירת שוק.

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה הועבר המקום לשלטון פולין, שולב כאן משנת 1921 כקוקיזוב (Kukizów) במחוז לבוב. לפי תוצאות המפקד הכללי ב-1921, חיו בקוקיזוב 314 פולנים, 423 אוקראינים ו-5 יהודים. המפקד ב-1931 הראה 723 תושבים, כ-59% אוקראינים, 35% פולנים, 6% יהודים.[1]

במלחמת העולם השנייה נכבש תחילה על ידי ברית המועצות ומשנת 1941 ועד 1944 על ידי גרמניה הנאצית והנפה הוצמדה לגליציה. לאחר שנכבשה מחדש על ידי כוחות סובייטים ב-1944, היא שבה לברית המועצות ב-1945 ושולבה ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. מאז 1991 היישוב הוא חלק מאוקראינה של ימינו.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה הקראית ומשפחת קוקיזוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחות קראים הגיעו לקוקיזוב מטרקאי ב-1688,[2][3][4] בנו כנסה (אנ') (בית כנסת קראי) וחיו בעיירה עד 1831, עת עברו להאליץ'.[5][6] בית הקברות הקראי שפעל עד 1831 הרוס כיום, משום שבשנות ה-60 של המאה ה-20, בתקופת השלטון הסובייטי, נלקחו המצבות לסלילת כבישים.[7]

ביישוב התגוררה משפחה ידועה של מלומדים קראים הקרויים על שם היישוב. בהם היה מרדכי בן ניסן קוקיזוב שכתב בעברית את הספר "דוד מרדכי" (הודפס בהמבורג ב-1714 עם תרגום ללטינית). הספר דן בקרע בין הקראים ליהודים הרבניים. הספר נכתב כתשובה לבקשת יאקוב טריגלנד (Jacob Trigland) מאוניברסיטת ליידן, שפנה אליו בשמם של פרוטסטנטים, שהתייחסו ליהדות קראית כגרסה טהורה יותר של יהדות שלא "עוותה" על ידי התלמוד. ספר נוסף שכתב היה "לבוש מלכות" (יצא לאור ב-1698), ובו תיאר את ההיסטוריה של היהודים הקראים ועיקרי דתם. ספר זה בא כתגובה לפנייה של מלומדים שוודים שקיבלו בקשה מקרל השנים עשר, מלך שוודיה. מהדורה של ספר זה הודפסה ב-1866 על ידי אדולף נויבאואר.[8][9] הוא חיבר גם ספר דקדוק עברי ופיוטיו נכללו בסידור הקראי. נכדו, דוד בן מרדכי קוקיזוב, התיידד בצעירותו עם נחמן קרוכמל, עקר ב-1822 מקוקיזוב ליבפטוריה בחצי האי קרים, יסד שם בית דפוס קראי והדפיס מחדש את הספר "אדרת אליהו" של אליהו בשייצי[10] וכן את "קביעת ראשי חדשים ותקופות כמנהג הקראים". ספרו העיקרי, "צמח דוד" (הושלם ב-1848), עוסק בהלכות שונות והודפס ב-1897 בסנקט פטרבורג.[9][11]

הקהילה הלא-קראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייתה קיימת בקוקיזוב אוכלוסייה יהודית לא-קראית בתקופת האיחוד הפולני-ליטאי שהייתה כפופה לקהילה היהודית בעיר לבוב.[5]

יש גם עדויות לקהילה לא-קראית קטנה מהמאה ה-19,[6] וערב השואה ישבו בקוקיזוב כמה עשרות יהודים שהיו אחוזים בודדים מהאוכלוסייה הכללית.[1]

בסוף 1942, בתקופת הכיבוש הנאצי, הוקם ביריצ'וב נובי גטו שנלקחו אליו גם יהודים מכפרים בסביבה כמו קוקיזוב, והוא התקיים עד שיושביו נרצחו בבור הריגה בינואר 1943.[6][12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קוקיזוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]