אדולף נויבאואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונה מן הספר "Adolf Neubauer, 1831-1931" מאת הרברט לואו משנת 1931

אדולף (אברהם) נוֹיבָּאוּאֶר (נכתב גם נויבואר, נויבאוור, ובהשפעת היידיש: נוֹיבּוֹיֶר, נוֹיבּוֹיֶיר (נויבויער); בלועזית: Adolf Neubauer‏; כ"ו באדר תקצ"א, 11 במרץ 1831כ"ב בניסן תרס"ז, 6 באפריל 1907) היה מזרחן, ביבליוגרף וספרן, שימש כסגן מנהל ספריית בודליאנה. מחבר הספרים: "קטלוג כתבי היד העבריים בספריית בודליאנה" ו"סדר החכמים וקורות דברי הימים".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעורים ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדולף אברהם נויבאואר‏[1] נולד ב-11 במרץ 1831[2], בנאגיבניה, בירת מחוז מרמורש (אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום באיה מארה ברומניה)‏[3][4], לאמליה לנגפלדר (Amalie Langfelder) ויעקב נויבאואר, אשר היה סוחר ותלמיד חכם. אביו ייעד אותו לרבנות, ולכן כבר מילדות דאג כי יקבל חינוך תורני בחדר, ובמקביל לימד אותו בעצמו, עברית ותלמוד. כמו כן למד תלמוד אצל דודו, משה נויבאואר.‏[5][6] עם זאת נמשך נויבאואר כבר מגיל צעיר לעולם האקדמי.‏[6] בתקופת נעוריו נדד בין מספר ערים בהונגריה, ובין היתר התגורר, בשנת 1847, במישקולץ; משם שלח שתי רשימות שכתב, לעיתון "אוריינט" של יוליוס פירסט.‏[7] בשנת 1850 לימד בבית הספר היהודי של העיר קוטשו (Kottesó). זמן קצר אחר כך, עבר לפראג שם למד אצל שלמה יהודה רפפורט (שי"ר), אשר שימש באותו הזמן רב העיר. במקביל למד גם מתמטיקה ושפות (צרפתית, איטלקית וערבית). בתאריך 15 בדצמבר 1853, החל ללמוד באוניברסיטת פראג, עם זאת לא נשאר שם זמן רב, שכן בין השנים 1854 - 1856, למד שפות מזרחיות באוניברסיטת מינכן.‏[5]

פריז, ירושלים, סנקט פטרסבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1857 עבר להתגורר בפריז, שם החל לחקור כתבי יד, בעיקר כתבי יד עבריים, בספרייה הלאומית של צרפת. בתקופה זאת נתוודע לחוקרים ומזרחנים ידועי שם, ביניהם שלמה מונק, יוסף דרנבורג (Joseph Derenbourg) וארנסט רנן, ומאז עמד עמם בקשרי עבודה וידידות. נראה כי סביבת עבודה זו היא שהובילה אותו לחקור, לתעד ולהוציא לאור כתבי יד עבריים ויהודיים מימי הביניים, נושא לו יקדיש את מרבית חייו המקצועיים.‏[5] במאי 1859 הגיע לירושלים‏[7][8], ושירת כמזכיר בקונסוליה האוסטרו-הונגרית. מטרת הגעתו לירושלים הייתה מדעית, ובין היתר, עסק שם בחיפוש כתבי יד וספרים עתיקים. בזמן שהותו בירושלים פרסם מכתב, בשבועון "Allgemeine Zeitung des Judentums" ("עיתונה הכללי של היהדות"), בעריכת לודוויג פיליפסון[9], בגינו הסתכסך עם ראשי היישוב הישן בירושלים. במכתב כלל נויבאואר ביקורת כנגד פעילותו ושליחותו של עזריאל זליג הויזדורף, מראשי היישוב הישן בירושלים והעסקן הראשי עבור בתי המחסה בעיר, ויצא נגד מפעל בתי המחסה.‏[10] בתחילת שנות הששים חזר לפריז והמשיך במחקריו על כתבי יד עבריים. בשנת 1864, היה בסנקט פטרסבורג, על מנת לבחון כתבי יד קראים באוסף פירקוביץ' בספרייה הלאומית הרוסית.‏[5]

אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1865 עבר להתגורר באנגליה, אך המשיך בקשרים עם פריז. בתקופה זו ערך את מסעו הראשון לספריות של ספרד ופורטוגל, כדי לאסוף חומר לכתיבת חיבוריו על רבני צרפת וסופריה במאה ה- 14.‏[11] בשנת 1868, הוא פרסם בפריז את ספרו "הגאוגרפיה של התלמוד"‏[12], וקיבל בגינו את פרס האקדמיה הצרפתית למדעים. באותה שנה (1868), החל נויבאואר לעבוד בספריית בודליאנה של אוניברסיטת אוקספורד, בשכר שנתי של £200, והיה לאחד מהיהודים הראשונים שהתקבלו לעבוד במוסד זה.‏[6] בין היתר כללה משרתו קיטלוג כל כתבי היד העבריים שבספרייה. תפקיד נוסף בספרייה כלל איתור ורכישת כתבי יד עבריים עבורה, במסגרתו הצליח להעשיר את אוסף הספרייה בעשרות כתבי יד עבריים יקרי ערך ויקרי המציאות. נויבאואר היה גם מהראשונים להכיר בחשיבותה של הגניזה הקהירית, ובין האישים שבזכותם רכשה הספרייה 2,675 תעודות מן הגניזה.‏[13]

בשנת 1873, לאחר שהוסרו כל המגבלות החוקיות כנגד חברוּת מלאה של יהודים באוניברסיטת אוקספורד, הוא מוּנה כמשנה לספרן הראשי של הספרייה הבודליאנית וכן הוענק לו תואר MA של אוניברסיטת אוקספורד. עם זאת, נדחתה מועמדתו למשרת הספרן הראשי של הספרייה, בשנת 1882, ככל הנראה משום דרישות התפקיד, לפיהן יכול אזרח אנגלי בלבד לעמוד בראש מוסד אנגלי גדול.‏[6] בהמשך, ובזכות פעילותו בספרייה, הוקמה באוניברסיטת אוקספורד, בשנת 1884, קתדרה לספרות רבנית, והוא מוּנה בה לפרופסור. בשנת 1890 הוענק לו תואר Honorary Fellow מטעם מכללת אקסטר (Exeter College), אחת מהמכללות המרכיבות את אוניברסיטת אוקספורד. בשנת 1891 קיבל תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת היידלברג הגרמנית. באותה שנה הוענק לו גם תואר חבר של כבוד ב- Real Academia de la Historia, שבמדריד, וכן תואר correspondence member של האקדמיה הצרפתית למדעים.‏[5]

משנת 1890 החל לסבול מבעיות בראייה, שהלכו והחמירו עם השנים, ולבסוף בשנת 1899 פרש בגינן מעבודתו בספרייה.‏[5] במאי 1900 נאלץ לפרוש גם מהוראה.‏[14] בשל אובדן כושר הראייה ובעיות רפואיות נוספות, עבר בשנת 1901 לווינה, כדי התגורר עם אחיינו אברהם ביכלר[15] ולהיות תחת השגחתו. הוא שב ללונדון (יחד עם ביכלר), לאחר שבקיץ 1906 מוּנה ביכלר לתפקיד עוזר ראשי למנהל ה-Jew's College.‏‏[5][16] הוא נפטר רווק, שנה אחר כך, בשנת 1907, ונקבר בבית הקברות ווילסדן (Willesden cemetery).‏[6]

מבחינת מפעלו והחותם שהותיר כביבליוגרף, נחשב נויבאואר "שני רק למשה שטיינשניידר".‏[5] אוניברסיטת אוקספורד וספריית בודליאנה הכירו בתרומתו החשובה של נויבאואר לאוספים של הספרייה, ועדות לכך ניתן למצוא בספר שיצא לאור על ההיסטוריה של הספרייה.‏[17] כמו כן, לאחר מותו, הוצב פורטרייט שלו, מעשה ידיו של הצייר הבריטי הנודע, ליאונרד קמפבל - טיילור, בספרייה הבודליאנית‏[5], ובשנת 1931, צוין באוקספורד יום מלאות מאה שנה להולדתו.‏[18]

ארכיון על שמו של נויבאואר, הכולל מכתבים, תכתובות בין נויבאואר ואחרים, מסמכים אישיים שלו, קטעי עיתונות עליו ומידע נוסף, נמצא בספריה הלאומית[19].

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן 15 שנה היה כאשר החלו להתפרסם מאמריו הראשונים בעיתונות הגרמנית - יהודית.‏[7] מאז כתב כעשרים ספרים וכשלוש מאות מאמרים שהתפרסמו בכל כתבי העת הידועים בתקופתו (כתבי עת יהודיים ולא יהודיים).‏[3] מאמריו עסקו בנושאים שונים, בין היתר, מקרא והספרים החיצוניים (ספר טוביה, בן סירא), קראים, שומרונים, תולדות עם ישראל (תקופת בית שני, גורל עשרת השבטים, מסעי הצלב ועוד), גאוגרפיה של ארץ ישראל, דקדוק עברי, שירה עברית, ובעיקר עסק בתיעוד, קיטלוג והוצאה לאור של כתבי יד עבריים. בנוסף, חיבר מעל למאה מאמרי ביקורת על ספרים שונים.‏[6]

חיבוריו רוכזו ברשימת ביבליוגרפית שחיבר אלקן נתן אדלר, בשנת 1929. הרשימה עודכנה על ידי בועז כהן (שהוסיף 109 ערכים נוספים), בשנת 1933, ועודכנה שוב (בעיקר בקשר לפרסומיו המוקדמים) על ידי גצל קרסל, בשנת 1981.‏[20]

מבין עשרות חיבוריו, בולטים במיוחד מספר חיבורים, בגינם זכה לפרסום רב, שיפורטו להלן, לפי שנת פרסומם:

הגאוגרפיה של התלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1859 נסע לארץ ישראל, ובמקביל לעבודתו כמזכיר בשגרירות האוסטרו-הונגרית, סייר בה, בפרט במקומות המוזכרים בתלמוד ובכתבי חז"ל. את רשמיו ותוצאות מחקריו בנושא סיכם בספר "La géographie du Talmud" ("הגאוגרפיה של התלמוד"). עם צאתו לאור, בשנת 1868, זכה הספר לביקורות חיוביות, זיכה את נויבאואר בפרס האקדמיה הצרפתית למדעים, "והעמיד אותו בשורה הראשונה בין חוקרי הספרות הרבנית".‏[21]

אלא שבשנת 1870, פרסם החוקר י. מורגנשטרן בברלין, את הספר: "Die französische Academie und die Geographie des Talmuds" ("האקדמיה הצרפתית ו'הגאוגרפיה של התלמוד'")‏[22] ועורר סערה רבה. בספר טען מורגנשטרן כנגד נויבאואר כי הוא איננו בקי במקורות ובדברי חז"ל ולפיכך שגה במקומות רבים בספרו. בנוסף, תקף מורגנשטרן את האקדמיה הצרפתית על שהעניקה את הפרס לספר שכזה. נויבאואר פרסם שתי תגובות לטענותיו של מורגנשטרן, בכתב העת Athenaeum (מיום 8 במאי 1870) ובכתב העת Allgemeine Zeitung des Judentums (שנה 34, גיליון 21, מיום 24 במאי 1870), שבהן מצד אחד תקף את מורגנשטרן באופן אישי, ומצד שני הודה במספר טעויות, שעליהן הצביע מורגנשטרן. מורגנשטרן השיב לתגובה הראשונה, באותו כתב עת (Athenaeum; מיום 4 ביוני 1870), וכן פרסם תשובה מפורטת יותר במהדורה השנייה של ספרו, שיצא לאור באותה שנה. בתגובתו מצביע מורגנשטרן על השגיאות הרבות בספרו של נויבאואר וכן מאשימו כי העתיק מדברי אחרים (בין היתר, מהספר "ערך מלין" של שי"ר, מספריו של יהוסף שוורץ, בעיקר "תבואות הארץ", וכן מהספר "ארץ קדומים" של יעקב קפלן). לא ידוע אם נויבאואר הגיב לתשובה המפורטת של מורגנשטרן.‏[7]

כתבי היד של הקראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסום ראשון של כתב יד קראי על ידי נויבאואר היה לאחר שהותו בארץ ישראל. בעת שביקר בבית כנסת קראי בירושלים, הוא איתר כתב יד מהמאה ה-15, המכיל קטעים מספר דקדוקי שחיבר המדקדק והבלשן הקראי דוד בן אברהם אלפאסי. נויבאואר הוציא לאור את הקטעים, והוסיף להם תרגום, בכתב העת Journal Asiatique (בגיליונות 18 - 20, שיצאו לאור בשנים 1861 - 1862).‏[23][5]

לאחר שחזר לפריז, הוזמן נויבאואר (בשנת 1864), לספרייה הלאומית הרוסית בסנט פטרסבורג, כדי לחקור את כתבי היד הקראיים שבאוסף פירקוביץ'.‏[3] במהלך ביקורו, פרסם בגרמנית, בשנת 1864, את המאמר "האוסף של פירקוביץ'" (Die Firkowitz’sche Sammlung)‏.‏[24] לאחר ששב מביקורו, פרסם דו"ח מקיף בצרפתית, בשנת 1865, על פעילותו בספרייה‏[25].

שנה לאחר מכן, בשנת 1866, פרסם ספר בגרמנית ובעברית, הכולל חמישה פרקים.‏[26] הפרקים כוללים תיאור של תולדות הקראות בתחילת דרכה (פרק ראשון), ואת קורותיה בחצי האי קרים (פרק שני), תחת השלטון האימפריה הביזנטית (פרק שלישי), וכן בפולין (פרק רביעי). הפרק החמישי דן בהבדל בין הקראים לרבנים בפרשנות כתבי הקודש (בין היתר על פי חיבורו של מרדכי בן ניסן הקראי, שאת חיבורו מביא נויבאואר בהמשך הספר). חמשת הפרקים מפנים לפרק הערות, הכולל קטעים רבים מתוך כתבי יד המתעדים את ההיסטוריה והספרות של הקראים. בסוף הספר, כלל נויבאואר שני חיבורים גדולים: החיבור של הקראי ידידיה שלמה בן אהרן מטרוקי, אפריון עשה לו ‬(המלך שלמה מעצת השם היא תקום, עמודיו עשה כסף נבחר לשון צדיק בהודעת סבת חלוקת הקראים מהרבנים... בבארו כי יסוד דת הקראות על שלושה עמודים...)‏[27]; והחיבור של מרדכי בן ניסן הקראי, ‬ספר לבוש מלכות (רצון מלכים שפתי צדק, ודובב ישרים יאהב, האדון המעולה... הגביר... קארול המלך מלך שווע"צייה... שאל את עבדיו הקראים שבעיר לוצקא, לדעת אודותם, מאיזו אומה הם ומה אמונתם, ומה ההפרש בין התלמודיים וביניהם...קמתי... לכתוב... ולהודיע הכל... אלו הדברים)‏[28].

בשנת 1887 פרסם מאמר נוסף, באנגלית, על כתבי היד העבריים - ערביים, שבספריית סנט פטרסבורג.‏[29]

תולדות הספרות הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נויבאואר פרסם יחד עם ארנסט רנן שני כרכים מתוך סדרת הספרים "תולדות הספרות הצרפתית", והם נחשבים ל"שתי עבודות מרשימות של יצירות ספרותיות".‏[3]

הכרך הראשון, משנת 1877, הוא חיבור על רבני צרפת בתחילת המאה ה- 14‏[30], והכרך השני, משנת 1893, הוא חיבור על הסופרים היהודים הצרפתיים מהמאה ה- 14 וכתביהם‏[31]. הכרכים נכתבו יחד עם רנן, שהיה העורך הראשי של הסדרה, אולם את החומר לשני הכרכים ליקט נויבאואר בלבד, והוא כלל בו פרסומים בדפוס וכתבי יד מספריות שונות בעולם, לרבות ספריית בודליאנה והספרייה הלאומית של צרפת.‏[5]

לצורך ליקוט החומר, הוא ערך מספר מסעות בספריות רבות באירופה, ביניהם שלושה מסעות גדולים, שבסיום כל אחד מהם פרסם דו"ח מיוחד ומפורט: המסע הראשון היה לספרד ופורטוגל[32]; המסע השני היה לדרום צרפת ואיטליה[33]; והמסע השלישי כלל את מזרח צרפת, שווייץ וגרמניה[34].

קטלוג כתבי היד העבריים בספריית בודליאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד מתוך הכרך הראשון של "קטלוג כתבי היד העבריים בספריית בודליאנה", משנת 1886.

מבין כל הספרים שחיבר ופרסם נויבאואר, הקטלוג של כתבי היד העבריים בספריית בודליאנה, הוא ספרו המפורסם ביותר, ופרסומים רבים - מיום שיצא לראשונה הכרך הראשון, בשנת 1896, ועד לימינו (נכון לשנת 2012) - מאזכרים אותו או מצטטים ממנו.‏[35]

בשנת 1829 רכשה ספריית בודליאנה את אוסף כתבי היד והספרים העבריים של הרב ואספן הספרים דוד אופנהיים, רכישה שהפכה אותה לבעלת אוסף כתבי יד ודפוסים עבריים מהגדולים בעולם.‏[36] לצורך קיטלוג הדפוסים שבאוסף אופנהיים וכן שאר הדפוסים העבריים שבספרייה, הוזמן הביבליוגרף היהודי הנודע, משה שטיינשניידר, והוא עשה כן בין השנים 1852 - 1860.‏[37][5] לשם השלמת עבודתו של שטיינשניידר, קיטלוג של כל כתבי היד העבריים שבאוסף אופנהיים ובספרייה כולה, נשכר נויבאואר על ידי אוניברסיטת אוקספורד, בשנת 1868.

לאחר 18 שנות עבודה, פרסם נויבאואר את הכרך הראשון, בשנת 1886, ונכללו בו 1,168 טורים, המתארים 2,602 כתבי יד (חלק מכתבי היד כוללים 20-50 חיבורים).

הכרך הראשון מלווה בכרך נוסף (הוא הכרך השלישי), הכולל 40 פקסימליות ותיאורן.‏[38] חשיבותו של הכרך השלישי נעוצה בעובדה ש- 40 הפקסימיליות שנכללו בו, מייצגות סוגים שונים של כתבי יד עבריים (פלאוגרפיה עברית) מתקופות וארצות שונות.‏[5]

במקביל להוצאת שני הכרכים הללו, הוציא נויבאואר לאור באותה שנה (1886) גם את קטלוג כתבי היד העבריים של ספריית Jew's College, בלונדון.‏[39]

לאחר רכישתם של אלפי תעודות מהגניזה הקהירית, נדרשה הכנה של קטלוג נוסף. נויבאואר החל בעבודת הקיטלוג וכן הוסיף מספר תיקונים ועדכונים לכרך הראשון. אלא שאז החל לסבול מבעיות ראייה ובעיות רפואיות נוספות, ולעזרתו נשכר ארתור ארנסט קאוליי (Arthur Ernest Cowley). נויבאואר נאלץ לפרוש מעבודתו בספרייה, בשנת 1899, וקאוליי המשיך לבד בעבודת הקיטלוג, והוציא לאור את הכרך השני בשנת 1902.‏[5]

בשנת 1994 יצא לאור כרך עדכון לכרך הראשון, הכולל תוספות, עדכונים ותיקוני טעויות, בעריכתו של ר. א. מאי, (תחת הדרכתו של מלאכי בית אריה).‏[40] רוב העדכונים ותיקוני הטעויות, נערכו בהתאם למידע שסיפקו עובדי המכון לתצלומי כתבי יד עבריים של הספרייה הלאומית ומומחים אחרים.‏[41]

סדר החכמים וקורות דברי הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת תפקידו של נויבאואר בספרייה הבודליאנית, הוא חשף והוציא לאור כתבי יד עבריים רבים. בין השנים 1887 - 1895, הוציא לאור שני כרכים, הכוללים חיבורים וספרי כרונוגרפיה והיסטוריה, מהחשובים בתולדות עם ישראל בימי הביניים. הספר הפך לאחד מהספרים המצוּטטים ביותר בספרות המחקר של מדעי היהדות, עם זאת איבד מעט מערכו בשנים האחרונות, כאשר יצאו מהדורות מדעיות למרבית החיבורים המצויים בו.‏[42]

בחלק הראשון של הספר עשרה שערים, הכוללים את אגרת שרירא גאון; ספר הקבלה לרבי אברהם בן דוד; שער החמשים מקצור "זכר צדיק" לר’ יוסף בן צדיק; ספר הקבלה לר’ אברהם בר’ שלמה‏[43]; לקוטים מדברי יוסף לר’ יוסף בן יצחק סמברי; סדר עולם; סדר עולם זוטא וסדר תנאים ואמוראים; דרכי התלמוד וסדר תנאים ואמוראים; סדר מלכי רומי; וקטעים קצרים מכתבי-יד שונים.

בחלק השני שבעה שערים, הכוללים את מגלת תענית; סדר עולם; סדר עולם זוטא; כתאב אלתאריך (סדר הדורות), בערבית באותיות עבריות, לרב סעדיה גאון; ספר יוחסין (מגילת אחימעץ לר’ אחימעץ ב"ר פלטיאל[44]); ספור דוד הראובני; השער השביעי, האחרון כולל שבעה קטעים קצרים מתוך חיבורים גדולים יותר: קטע מתוך "בית הבחירה" לר’ מנחם המאירי; קטע מתוך "קרית ספר" לדוד מאסטלה; קטע מתוך "קרית ספר" לר’ יצחק לאטס; קטע מתוך "צדה לדרך" לר’ מנחם בן זרח; קטע מתוך כתב יד גאסטר 83; קטע מהתנ"ך בטריפולי; וקטע מתוך דברי יוסף אלקירקיסאני.

כל חלק כולל הקדמה באנגלית. החלק השני כולל גם מפתח לשני הכרכים.

חיבורים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לחיבורים שפורטו לעיל, אחראי נויבאואר לחיבורים חשובים נוספים, בין היתר:

מלאכת השיר, הוא ספרו הראשון של נויבאואר, משנת 1865, והוא כולל פרקים מתוך כתבי יד, של ספר השרשים של ר' סעדיה אבן דנאן, על התנועות בשפה העברית, החריזה ומשקל השיר העברי; של הספר "קבלה על מלאכת השיר" למחבר עלום שם; וכן של המקאמה העברית (מחברות איתיאל לאלחרירי, בתרגום עברי של אלחריזי, וספר תחכמוני לאלחריזי).

ספר השורשים העבריים לרבי יונה אבן ג'נאח, משנת 1875, הכולל את החיבור המקורי, שנכתב בשפה הערבית. נויבאואר הוציאוֹ לאור על פי שני כתבי יד, האחד מספריית בודליאנה והשני מספריית רואן (Rouen). המדובר בספר חשוב ביותר לחקר הדקדוק העברי, ומכאן חשיבותה של מהדורת נויבאואר, שהיא המהדורה המלאה הראשונה, בעוד שלפניה יצאו לאור קטעים בודדים בלבד מתוך הספר.‏[5]

בנוסף לספר זה, הוציא נויבאואר חיבורים נוספים באותו התחום, ביניהם, חיבור תימני בתחום הדקדוק (Petite grammaire hébraïque provenant de Yemen), משנת 1891, הכולל דיון על האותיות לסוגיהן, ההגייה, הניקוד והטעמים.‏[45]

הפרק החמישים ושלוש של ספר ישעיהו, אשר יצא לאור בשני כרכים:

הכרך הראשון ("פירושי הנה ישכיל עבדי"), משנת 1876, כולל למעלה מחמישים פירושים לפרק זה, ביניהם תרגום השבעים, תרגום יונתן, תלמוד בבלי וירושלמי, המדרשים, ספר הזוהר, פירוש רש"י, אבן עזרא, רד"ק, רב סעדיה גאון, ספר הכוזרי, וכן תגובות ודעות של מחברים יהודיים כנגד הפרשנות הנוצרית לפרק הנ"ל. הפירושים והתגובות לוקטו מתוך ספרי דפוס וכתבי יד שונים.

הכרך השני, משנת 1877, כולל תרגום של הכרך הראשון ותוספות אחרות. כרך זה נכתב בשיתוף סמואל דרייבר (מי שכתב את הביוגרפיה המקיפה ביותר על נויבאואר), והבלשן פוסיי (Pusey; שבעידודו ולבקשתו נכתב הספר), אשר כתב את ההקדמה לתרגום האנגלי.

קטעים מספר בן סירא העברי (Ecclesiasticus): נויבאואר היה מהראשונים, יחד עם סולומון שכטר (יריבו של נויבאואר בנושא זה)‏[46], שגילה חלקים מספר בן סירא העברי בתעודה מהגניזה הקהירית שמצא בארגז, המכיל תעודות גניזה. הוא הוציא לאור קטעים אלה בשנת 1897, בצירוף שתי פקסימליות, יחד עם ציטוטים של ספר בן סירא בספרות הרבנית, גרסאות מוקדמות של הטקסט וכן תרגום לאנגלית. באותה השנה (1897) הוא הוציא לאור, יחד עם ארתור קאוליי, את הטקסט המתורגם לאנגלית, ובמקביל לו (בעמודים עוקבים) הציב את הגרסה האנגלית המתוקנת, משנת 1895.‏[5]

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלאכת השיר, לקוטים שונים מכתבי ידות, פרנקפורט ע"נ מיין: דפוס בראננער, 1865.
  • Aus der Petersburger Bibliothek, Beitraege und Documente zur Geschichte des Karaeerthums und der karaeischen Literatur, Leipzig: O. Leiner, 1866.‏[47]
  • La géographie du Talmud, mémoire couronné par l’Académie des inscriptions et belles-lettres, Paris: Michel Lévy frères, 1868.
  • The book of Hebrew roots, by Abu ’L-Walid Marwân Ibn Janah, otherwise called Rabbi Yônâh, now first edited, with an appendix, containing abstracts from other Hebrew-Arabic dictionaries, by Ad. Neubauer, Oxford: Clarendon Press, 1875 (New edition: Amsterdam: Philo Press, 1968; with additions and corrections by Wilhelm Bacher).
  • The fifty-third chapter of Isaiah, according to the Jewish interpreters, 2 volumes, Oxford: J. Parker:
    • Volume 1: Texts, edited from printed books and mss. by Ad. Neubauer, 1876.‏[48]
    • Volume 2: Translations, by Samuel R. Driver and Ad. Neubauer, with an introduction to the translations by E.B.Pusey, 1877.‏[49]
  • The book of Tobit, a Chaldee text from a unique MS. in the Bodleian library, with other Rabbinical texts, English translations and the Itala, Oxford: Clarendon Press, 1878.
  • Catalogue of the Hebrew manuscripts in the Jews’ college, London, London, Oxford: Printed for private circulation by Horace Hart, 1886.
  • Catalogue of the Hebrew manuscripts in the Bodleian Library and in the college libraries of Oxford, including mss. in other languages, which are written with Hebrew characters, or relating to the Hebrew language or literature, and a few Samaritan mss., 3 volumes, Oxford: Clarendon Press, 1886-1906 (volume 2: with Arthur Ernest Cowley).
  • סדר החכמים וקורות הימים, 2 כרכים‏[50]:
    • חלק א': אגרת לרבנו שרירא גאון, וספר הקבלה לרבי אברהם בן דוד, ועוד לקוטים אחרים, אחד המרבה ואחד הממעיט, אוקספורד: דפוס קלארינדון, תרמ"ח-1887 (הוצאה שנייה: ירושלים, תשכ"ז-1967).
    • חלק ב': מגלת תענית, סדר עולם כתאב אלתאריך, ספר..... יוחסין ועוד לקוטים אחרים, דפוס קלארינדון, תרנ"ג-1895‏[51] (הוצאה שנייה: ירושלים: תשכ"ז-1967).
  • Petite grammaire hébraïque provenant de Yemen, texte arabe, publié d’après les manuscrits connus par Ad. Neubauer, Leipzig: O. Harrassowitz, 1891.‏[52]
  • Hebräische Berichte, über die Judenverfolgungen während der Kreuzzüge, herausgegeben von A. Neubauer und M. Stern, ins Deutsche übers. von S. Baer, Berlin: Verlag von Leonhard Simion, 1892.‏[53]
  • Ernest Renan and Adolf Neubauer, Les écrivains juifs français du XIVe siècle (extrait de L’Histoire littéraire de la France, tome XXXI), Paris: Imprimerie nationale, 1893, pp. xviii, 5 - 469 (second edition: Farnborough: Gregg, 1969).
  • The original Hebrew of a portion of Ecclesiasticus (XXXIX. 15 to XLIX. 11) together with the early versions and an English translation, followed by the quotations from Ben Sira in rabbinical literature, edited by A. E. Cowley, M. A. and Ad. Neubauer, M. A., with two facsimiles, Oxford: Clarendon Press, 1897.
  • Ecclesiasticus XXXIX, 15 to XLIX, 11, translated from the original Hebrew, and arranged in parallel columns with the English revised version of 1895, by A.E. Cowley and Ad. Neubauer, with a facsimile, Oxford: Clarendon Press, 1897.

מחיבוריו שיצאו בתדפיס נפרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Notice sur la lexicographie hébraique, avec des remarques sur quelques grammairiens postérieurs á Ibn-Djanâh, extrait no. 10 de l’année 1861 du Journal Asiatique, Paris: Imprimerie Impériale, 1863.
  • Abraham ha-babli, appendice à la notice sur la lexicographie hébraique, extrait du Journal asiatique, 1863, No. 6, Paris: Impr. Nationale de France, 1863.
  • Assaph hebraeus, detached from: Orient und Occident, Jahrg. 2, Heft 4, Göttingen: 1864, pp. 657 - 676, 767 - 768.
  • Rapports faits a m. le Ministre de l’instruction publique, sur les manuscrits hébreux de la collection Firkowitz (et observations sur ces rapports faites a l’Académie des inscriptions et belles-lettres, par M. Munk), Paris: 1865.
  • ידידיה שלמה בן אהרן מטרוקי, אפריון עשה לו, תדפיס מתוך: Aus der Petersburger Bibliothek, Beitraege und Documente zur Geschichte des Karaeerthums und der karaeischen Literatur, Leipzig: Oskar Leiner, 1866.
  • מרדכי בן ניסן הקראי, ‬ספר לבוש מלכות, תדפיס מתוך: Aus der Petersburger Bibliothek, Beitraege und Documente zur Geschichte des Karaeerthums und der karaeischen Literatur, Leipzig: Oskar Leiner, 1866.
  • Notes sur des manuscrits hébreux existant dans quelques bibliothèques de l’Espagne et du Portugal, in Archives des missions scientifiques et littéraires, Paris: 2ème sér., v. 5, 1868, pp. 423 - 435.
  • Un vocabulaire hébraico-français, Heft 2, in Romanische Studien, 2 volumes in 1, Herausgegeben von Eduard Boehmer, Halle a. S.: Verlag der Buchhandlung des Waisenhauses, 1871 - 1872, pp. 163 - 196.
  • Rapport sur une mission dans le Midi de la France, à l’effet de cataloguer les manuscrits hébreux qui s’y trouvent, et en Italie pour recueillir des documents hébreux concernant l’histoire des rabbins français, in Archives des missions scientifiques et littéraires, Paris: 3ème sér., v. 1, 1873, pp. 551 - 561.
  • Rapport sur une mission dans l’Est de la France, en Suisse et en Allemagne, pour l’histoire littéraire des rabbins français, in Archives des missions scientifiques et littéraires, Paris: 3ème sér., v. 1, 1873, pp. 563 - 575.
  • Chronique samaritaine, suivie de courtes notices sur quelques autres manuscrits samaritains et sur un commentaire samaritain inconnu de la Genèse, I à XXVIII,10, extrait no. 14 du Journal asiatique, 1869, Paris: Impr. nationale, 1873.
  • Talmudical and rabbinical literature, reprinted from: Transactions of the Philological Society, 1875-1876, Hertford: Philological Society, 1876.
  • Report on Hebrew-Arabic manuscripts at St-Petersburg, Offprint of Oxford University gazette, Oxford: 1876.
  • Ernest Renan and Adolf Neubauer, Les rabbins français du commencement du quatorzième siècle, extrait du tome XXVII de L’Histoire littéraire de la France, Paris: Imprimerie nationale, 1877, pp. xxii, 431 - 764 (second edition: Farnborough: Gregg, 1969).
  • Une pseudo-biographie de Moïse Maïmonide, in: REJ, Vol. IV (1882), pp. 173 - 191.
  • Notes on the race-types of the Jews, reprinted from the Journal of the Anthropological Institute, August 1885, London: Harrison & Sons, 1885.
  • Der Wahnwitz und die Schwindeleien der Sabbatianer nach ungedruckten Quellen, in: MGWJ, Vol. XXXVI (1887), pp. 201 - 214, 257 - 268.
  • "קבוצים על ענייני עשרת השבטים ובני משה", תדפיס מתוך: קובץ על יד, שנה ד’, ברלין: מקיצי נרדמים, תרמ"ח-1888 (עמ' 8 - 74).
  • Notes on the Jews in Oxford, Oxford: Oxford Historical Society, 1890, pp. 277 - 316.
  • Textes hébraico-italiens concernant les femmes, Roma: R. Accademia dei Lincei, 1891, pp. 181 - 192.
  • Un chapitre inedit de Sabbetai Donnolo, in: REJ, Vol. xxii (1891), No 44, pp. 213 - 218.
  • Abou Ahron le Babylonien, in: REJ, Vol. XXIII, No. 46 (1891), pp. 230 - 237.
  • Jews in China, reprint from Jewish Quarterly Review, v. 8, 1895/96, no. 1, London: 1895.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Elkan Nathan Adler, A bibliography of the writings of A. Neubauer (1832 - 1907), reprint from: Studies in Jewish bibliography and related subjects, in memory of Abraham Solomon Freidus (1867-1923) New York: The Alexander Kohut memorial foundation, 1929, pp. 31 - 64.
  • Herbert Martin James Loewe, Adolf Neubauer, 1831-1931, Oxford: Printed at the University Press by J.Johnson, 1931.
  • בועז כהן, "כתבי נויבוער ומאמריו, הוספה לביבליוגרפיה", קרית ספר י' (תרצ"ג-צ"ד), עמ' 365 - 371.
  • Herbert Henry Edmund Craster, History of the Bodleian Library, 1845-1945, Oxford: Clarendon Press, 1952. (מידע על נויבאואר מופיע במספר מקומות בספר, ראו במפתח השמות).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Joseph Jacobs, Goodman Lipkind, Neubauer, Adolf, Jewish Encyclopedia.
  • Samuel Rolles Driver, Neubauer, Adolf (1832–1907), Dictionary of National Biography, 2nd Supplement, Volume 3 (Neil - Young), Edited by Sidney Lee, London: Smith, Elder, & Co., 1912, pp. 5 - 7. Google Books website.[54]
  • Nikolaus Vielmetti, Neubauer, Adolf, Österreichisches Biographisches Lexikon 1815–1950 (ÖBL). Band 7, Verlag der Österreichischen Akademie der Wissenschaften, Wien: 1978, S. 78 - S. 79., (בגרמנית)
  • Miriam Kochan, Adolf Neubauer 1831 - 1901, Oxford Jewish Heritage website. הביוגרפיה נכתבה על ידי נכדתו של אברהם אדולף ביכלר (אחיינו של נויבאואר)‏

על ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרים שחיבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלאכת השיר, לקוטים שונים מכתבי ידות, פרנקפורט ע"נ מיין: דפוס בראננער, 1865. מאתר גוגל ספרים.
  • Aus der Petersburger Bibliothek, Beitraege und Documente zur Geschichte des Karaeerthums und der karaeischen Literatur, Leipzig: O. Leiner, 1866. Internet Archive website.
  • La géographie du Talmud, mémoire couronné par l’Académie des inscriptions et belles-lettres, Paris: Michel Lévy frères, 1868. Google Books website.‏[22] (בצרפתית)
  • The book of Hebrew roots, by Abu ’L-Walid Marwân Ibn Janah, otherwise called Rabbi Yônâh, now first edited, with an appendix, containing abstracts from other Hebrew-Arabic dictionaries, by Ad. Neubauer, Oxford: Clarendon Press, 1875. Internet Archive website.
  • The fifty-third chapter of Isaiah, according to the Jewish interpreters, 2 volumes, Oxford: J. Parkere:
    • Volume 1: Texts, edited from printed books and mss. by Ad. Neubauer, 1876. Internet Archive website.‏[48]
    • Volume 2: Translations, by S.R.Driver and Ad. Neubauer, with an introduction to the translations by E.B.Pusey, 1877. Internet Archive website.‏[49]
  • The book of Tobit, a Chaldee text from a unique MS. in the Bodleian library, with other Rabbinical texts, English translations and the Itala, Oxford: Clarendon Press, 1878. Internet Archive website.
  • Catalogue of the Hebrew manuscripts in the Bodleian Library and in the college libraries of Oxford:
  • Petite grammaire hébraïque provenant de Yemen, texte arabe, publié d’après les manuscrits connus par Ad. Neubauer, Leipzig: O. Harrassowitz, 1891. Google Books website. ‏(בערבית) עם אותיות עבריות.
  • Hebräische Berichte, über die Judenverfolgungen während der Kreuzzüge, herausgegeben von A. Neubauer und M. Stern, ins Deutsche übers. von S. Baer, Berlin: Verlag von Leonhard Simion, 1892. Internet Archive website. (בגרמנית)
  • The original Hebrew of a portion of Ecclesiasticus (XXXIX. 15 to XLIX. 11) together with the early versions and an English translation, followed by the quotations from Ben Sira in rabbinical literature, edited by A. E. Cowley, M. A. and Ad. Neubauer, M. A., with two facsimiles, Oxford: Clarendon Press, 1897. Internet Archive website.
  • Ecclesiasticus XXXIX, 15 to XLIX, 11, translated from the original Hebrew, and arranged in parallel columns with the English revised version of 1895, by A.E. Cowley and Ad. Neubauer, with a facsimile, Oxford: Clarendon Press, 1897. Google Books website.

מאמרים שיצאו בתדפיס נפרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים בתוך כתב עת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם משפחתו של נויבאואר בעברית נכתב באופנים שונים. בימי חייו נכתב שם המשפחה בדרכים הבאות: נאיבואיר (מופיע בספרו: "מלאכת השיר" וכן במאמרו ב"קבץ על יד"), נייבויער (בספר "תהלה למשה" לכבוד שטיינשניידר, ושוב במאמרו ב"קבץ על יד", לצד השם הקודם. במאמר הוא גם מציין כי כך שמו "בפי האשכנזים"), או נויבואר (בספר "תפארת שיבה" לכבוד צונץ). לאחר מותו נכתב השם כך: נויבאואר (צורה זו היא הפופולרית ביותר בעברית והיא מופיעה ברשימות הביבליוגרפיות של מחקרים רבים, בפרט כאשר מצוין ספרו "סדר החכמים וקורות העתים", או כאשר נעשה שימוש בכתב יד מהקטלוג שערך על כתבי היד שבספרייה הבודליאנית), נויבואר (כך נכתב שמו בספריה הלאומית ובמפעל הביבליוגרפיה העברית), נויבוער (במאמר של בועז כהן ב"קרית ספר"), או נייבויאר (במאמר של גצל קרסל ב"ארשת"). בנוסף, נודע בסוף ימיו בכינוי החיבה ‘Old Nob’.
  2. ^ בביוגרפיה מוקדמת (משנת 1912) על נויבאואר, מאת סמואל ר. דרייבר, ראו Samuel Rolles Driver, Neubauer, Adolf (1832–1907), Dictionary of National Biography (והיא הביוגרפיה החשובה ביותר, עליה — או על גרסה מוקדמת שלה: Canon Driver, Neubauer, Adolf, Jewish Chronicle, Dec., 1899; ib. 8 March 1901 — התבססו רוב הביוגרפיות האחרות), נכתב, בעמ' 5 (טור שני), כי נולד ב- 7 במרץ 1832. דרייבר מציין בסוף הביוגרפיה, בעמ' 7 (טור ראשון), כי את האינפורמציה על נויבאואר הוא כתב, בין היתר, מהיכרות אישית (דרייבר ונויבאואר היו שותפים לכתיבת הספר: The fifty-third chapter of Isaiah, according to the Jewish interpreters), אך נראה כי מדובר בטעות, שכן ה-11 במרץ 1831 מצוטט כתאריך הלידה של נויבאואר בכל הביוגרפיות המאוחרות (ראו בפרקים: "לקריאה נוספת" ו"קישורים חיצוניים, עליו").
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Neubauer, Adolf, Encyclopaedia Judaica, Jewish Virtual Library website.
  4. ^ מחוץ לציון מקום הולדת זה, קיימות שתי גרסאות נוספות למקום הולדתו: דרייבר, שם, כותב כי נויבאואר נולד בקוטשו (Kottesó), במחוז טרנצ'ין, שבצפון הונגריה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום Kotešová בסלובקיה); ואילו באנציקלופדיה היהודית נכתב כי נולד בביטסה (Bittse), עיר שכנה לקוטשו (כיום Bytča בסלובקיה). ראו Joseph Jacobs, Goodman Lipkind, Neubauer, Adolf, Jewish Encyclopedia.
  5. ^ 5.00 5.01 5.02 5.03 5.04 5.05 5.06 5.07 5.08 5.09 5.10 5.11 5.12 5.13 5.14 5.15 Samuel Rolles Driver, Neubauer, Adolf (1832–1907), Dictionary of National Biography
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 Miriam Kochan, Adolf Neubauer 1831 - 1901, Oxford Jewish Heritage website. הביוגרפיה נכתבה על ידי נכדתו של אברהם אדולף ביכלר (ביכלר היה אחיינו של נויבאואר, איתו עמד נויבאואר בקשרי ידידות ועבודה, ובסוף חייו התגורר עמו בביתו).
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 גצל קרסל, "לביו־ביבליוגרפיה של אברהם־אדולף נייבויאר", ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, כרך ו', בעריכת א.מ. הברמן, ישראל מהלמן ויצחק רפאל, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"א, עמ' 206 - 210. קרסל מסתמך בין היתר על ביוגרפיות קודמות, שנכתבו על נויבאואר (לחלק מהן ראו בפרקים: "לקריאה נוספת" ו"קישורים חיצוניים").
  8. ^ קרסל, לביו־ביבליוגרפיה של אברהם־אדולף נייבויאר, בעמ' 207 - 208, קובע מפורשות כי כל התאריכים האחרים שהוצעו בקשר להגעתו של נויבאואר לירושלים חייבים להידחות מפני דברי נויבאואר עצמו, שכתב כי הגיע לירושלים במאי 1859.
  9. ^ המכתב פורסם במוסף ראשון לגיליון 36, שנה 23, מיום 29 באוגוסט 1859. הוא תורגם לעברית על ידי אברהם ברטורא, ירושלים בעיני רואיה, תולדות בתי המחסה לעניים והכנסת אורחים על הר ציון, ירושלים: תש"ל (מהדורה שנייה: תשל"ח), עמ' 72 - 76. להמשך הפרשה ראו אצל גצל קרסל, פותחי התקוה, מירושלים לפתח תקוה, תוכניות לעבודה ויגיע כפיים ביישוב הישן, תקצ"ט-תרל"ח, 1839-1878, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשל"ו-1976. המידע לפי קרסל, לביו־ביבליוגרפיה של אברהם־אדולף נייבויאר, בעמ' 208.
  10. ^ קרסל מציע כי ביקורתו של נויבאואר כנגד מפעל בתי המחסה לא הייתה אלא בעקבות חיכוכים אישיים שהיו לו עם עסקני היישוב הישן. הוא מתבסס בעניין זה על מכתב נוסף שפרסם נויבאואר, מיום 22 בנובמבר 1859, בו מציג נויבאואר עמדה הפוכה למכתבו הקודם וטוען כי היה זה הוא שסידר את קניית בתי המחסה. בהמשך המכתב, הוא אף מציע את שירותיו לצבי הירש להרן, מי שהיה ראש ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם, ויריבם של כולל הולנד ודויטשלנד (כולל הו"ד) ושל הויזדרוף, שעמד בראש הכולל, וטוען: "יכול אני ליישר הרבה הדורים". על הסתירה בין שני המכתבים, זכה נויבאואר לביקורת חריפה. ראו לעניין זה אצל קרסל, לביו־ביבליוגרפיה של אברהם־אדולף נייבויאר, בעמ' 209.
  11. ^ בהמשך יערוך מסעות נוספים לספריות לארצות אחרות באירופה. לפרטים נוספים על המסעות והספרים ראו בפרק "תולדות הספרות הצרפתית".
  12. ^ La géographie du Talmud, mémoire couronné par l’Académie des inscriptions et belles-lettres, Paris: Michel Lévy frères, 1868; לפרטים נוספים על הספר ראו בהמשך, בפרק "מחקריו, הגאוגרפיה של התלמוד".
  13. ^ נויבאואר החל לפרסם קטלוג של תעודות אילו, אך לא סיים אותו, בשל בעיות בראייה. הקטלוג פורסם לבסוף על ידי מחליפו Arthur Ernest Cowley. ראו בהקדמה (Introductory note) לכרך השני של "קטלוג כתבי היד בספרייה הבודליאנית". ראו גם בהמשך, בפרק: "קטלוג כתבי היד העבריים בספריית בודליאנה".
  14. ^ Joseph Jacobs, Goodman Lipkind, Neubauer, Adolf, Jewish Encyclopedia.
  15. ^ ביכלר היה בנה של נטע, אחותו של נויבאואר.
  16. ^ Isidor Harris, History of Jews' college, November 11th 1855 - November 10th 1905, London: Luzac & Co., 1906, p. CLXXV.
  17. ^ Herbert Henry Edmund Craster, History of the Bodleian Library, 1845-1945, Oxford: 1952. למידע על נויבאואר ופועלו ראו באינדקס השמות.
  18. ^ מאה שנה להולדת נייבויאר, דבר, 24 ביוני 1931.
  19. ^ מספרו של ארכיון אדולף נויבאואר: ARC. 4* 1595.
  20. ^ לפרטים על הביבליוגרפיות ראו בפרק: "לקריאה נוספת".
  21. ^ תרגום מאנגלית של: "and at once placed its author in the first rank of Rabbinical scholars", ראו מאמרו של דרייבר, בעמ' 5 (טור שני).
  22. ^ 22.0 22.1 ראו J. Morgenstern, Die französische Academie und die "Geographie des Talmuds", Berlin: Druck von F. Schlesinger, 1870.
  23. ^ המאמר פורסם שוב בתדפיס נפרד, בשנת 1863, בשם: Notice sur la lexicographie hébraique, avec des remarques sur quelques grammairiens postérieurs á Ibn-Djanâh, extrait no. 10 de l’année 1861 du Journal Asiatique, Paris: Imprimerie Impériale, 1863.
  24. ^ Ad. Neubauer, Die Firkowitz’sche Sammlung, Mélanges asiatiques tirés du Bulletin de l’Académie Impériale des Sciences de St.-Pétersbourg, St.-Pétersbourg: Académie Impériale des Sciences, 1864, pp. 119 - 164.
  25. ^ Rapports faits a m. le Ministre de l’instruction publique, sur les manuscrits hébreux de la collection Firkowitz (et observations sur ces rapports faites a l’Académie des inscriptions et belles-lettres, par M. Munk), Paris: 1865.
  26. ^ Aus der Petersburger Bibliothek, Beitraege und Documente zur Geschichte des Karaeerthums und der karaeischen Literatur, Leipzig: O. Leiner, 1866.
  27. ^ הספר יצא לאור גם בתדפיס נפרד: Leipzig: Oskar Leiner, 1866.
  28. ^ הספר יצא לאור גם בתדפיס נפרד: Leipzig: Oskar Leiner, 1866.
  29. ^ Report on Hebrew-Arabic manuscripts at St-Petersburg, Offprint of Oxford University gazette, Oxford: 1876.
  30. ^ Ernest Renan and Adolf Neubauer, Les rabbins français du commencement du quatorzième siècle, extrait du tome XXVII de L’Histoire littéraire de la France, Paris: Imprimerie nationale, 1877, pp. xxii, 431 - 764 (second edition: Farnborough: Gregg, 1969).
  31. ^ Ernest Renan and Adolf Neubauer, Les écrivains juifs français du XIVe siècle, extrait de L’Histoire littéraire de la France, tome XXXI, Paris: Imprimerie nationale, 1893, pp. xviii, 5 - 469 (second edition: Farnborough: Gregg, 1969).
  32. ^ לפרטים נוספים על המסע, ראו בדו"ח שחיבר עליו: Notes sur des manuscrits hébreux existant dans quelques bibliothèques de l’Espagne et du Portugal: 2ème sér., v. 5, 1868, pp. 423 - 435.
  33. ^ לפרטים נוספים על המסע ראו בדו"ח שחיבר עליו: Rapport sur une mission dans le Midi de la France, à l’effet de cataloguer les manuscrits hébreux qui s’y trouvent, et en Italie pour recueillir des documents hébreux concernant l’histoire des rabbins français: 3ème sér., v. 1, 1873, pp. 551 - 561.
  34. ^ לפרטים נוספים על המסע ראו בדו"ח שחיבר עליו: Rapport sur une mission dans l’Est de la France, en Suisse et en Allemagne, pour l’histoire littéraire des rabbins français, in Archives des missions scientifiques et littéraires, Paris: 3ème sér., v. 1, 1873, pp. 563 - 575.
  35. ^ בדרך כלל נהוג לצטטו כאשר נעשה שימוש בכתב יד הנמצא בקטלוג. הדרך שבה נעשה הדבר היא על ידי רישום: "קטלוג נויבאואר", ולצד הרישום מופיע מספר כתב היד בקטלוג. ראו דוגמה אצל רבי עזריאל הילדיסהיימר, ‏הלכות גדולות א', ידיעות המכון לחקר השירה העברית, ירושלים: חברת מקיצי נרדמים, תשל"ב, עמ' מ"ט (הערת שוליים 20), באתר HebrewBooks.
  36. ^ Raphael Loewe, The contribution of German-Jewish scholars to Jewish studies in the United Kingdom, Second chance, two centuries of German-speaking Jews in the United Kingdom, Werner Eugen Mosse (editor), Tuebingen: J.C.B. Mohr (P. Siebeck), 1991, pp. 437 - 464, p. 444.
  37. ^ Moritz Steinschneider, Catalogus librorum hebraeorum in bibliotheca Bodleiana, 3 volumes, Berolini: typis A. Friedlaender, 1852-60.
  38. ^ Facsimiles of Hebrew manuscripts in the Bodleian Library, illustrating the various forms of rabbinical characters, with transcriptions by Adolf Neubauer.
  39. ^ Catalogue of the Hebrew manuscripts in the Jews’ college, London, Oxford: Printed for private circulation by Horace Hart, 1886.
  40. ^ Catalogue of the Hebrew Manuscripts in the Bodleian Library - Supplement of Addenda and Corrigenda to Volume I (A. Neubauer's Catalogue), edited by R.A. May. Oxford: Clarendon Press, 1994. [General Editor: M. Beit-Arié].
  41. ^ לפרטים נוספים ראו בדף המכון לתצלומי כתב יד עבריים, פרסומים, באתר הספרייה הלאומית.
  42. ^ אף שמרבית החיבורים יצאו בהוצאות מדעיות נפרדות, ממשיך הספר להתפרסם במהדורת צילום רבות. בין היתר יצא לאור בירושלים, בשנת 1967; במהדורת צילום של מהדורת 1967, בהוצאת ח. וגשל, ללא ציון תאריך הוצאה ובכרך אחד; וכן בהוצאות נוספות, ללא ציון ההוצאה ותאריך ההוצאה לאור.
  43. ^ תרגום של ספר הקבלה של בן שלמה, מהדורת נויבאואר, יצא לאור בשפה הספרדית. ראו Sefer ha-kabbalah, Libro de la tradicion, de R. Abraham ben Salomon de Torrutiel; traducido del hebreo por Jaime Bages (El texto que ha servido para nuestra traducciâon, es el publicado por A. Neubauer en su obra Madival Jewish Chronicles. Vd. I Oxford 1887), Granada: Tip. de El Defensor, 1923.
  44. ^ נויבאואר הוא אשר מצא את המגילה בספריית הקתדרלה, שבטולדו, ספרד. ראו בנימין קלאר, מגילת אחימעץ, ירושלים: הוצאת תרשיש, מהדורה שנייה מחודשת, תשל"ד, עמ' 5.
  45. ^ המידע לפי הספרייה הלאומית, ביבליוגרפיה של הספר העברי ר"ל-תש"כ.
  46. ^ למידע נוסף בעניין זה, ראו Shulamit Elizur and Michael Rand, new fragment of the book of Ben Sira, T-S AS 118.78. באתר ספריית אוניברסיטת קיימברידג' (אוסף טיילור - שכטר).
  47. ^ הדפסה שנייה: אשדוד: מכון תפארת יוסף לחקר היהדות הקראית, תשס"ז. ‬
  48. ^ 48.0 48.1 לכרך הראשון קיים גם שער (ותוכן) בעברית: פירושי הנה ישכיל עבדי, על פי חכמי ישראל ז"ל, הוציאם לאור מספרי דפוס וכ"י אברהם בן יעקב, אוקספורד: דפוס קלארינדון, תרל"ו (ניו יורק: הוצאת KTAV‏, 1969).
  49. ^ 49.0 49.1 יצא לאור שוב בשם: The "suffering servant" of Isaiah, according to the Jewish interpreters (with an introduction by Edward B. Pusey), New York: Hermon Press, 1969. בארכיון האינטרנט. הדפסה נוספת: ניו יורק: הוצאת KTAV‏, 1969.
  50. ^ הספר יצא שוב בהדפסה שלישית (הדפסת צילום של ההוצאה שנייה), בכרך אחד, ירושלים: הוצאת ח. וגשל בע"מ. כמו כן קיימים לספר מהדורות צילום נוספות, ללא ציון שם ההוצאה או תאריך ההוצאה לאור.
  51. ^ השנה "תרנ"ג", מופיעה בשער העברי ואילו השנה "1895" מופיעה בחלק הלועזי של כרך ב'.
  52. ^ שער הספר וההקדמה בצרפתית, אם כי הטקסט הוא בערבית באותיות עבריות.
  53. ^ לספר כותר בעברית: "ספר זכירה". הכותרת הגרמנית בתרגום לעברית היא: "דיווחים בעברית על רדיפת יהודים בתקופת מסעי הצלב". הספר נערך על ידי נויבאואר ושטרן, ותורגם לגרמנית על ידי באר.
  54. ^ הביוגרפיה עודכנה על ידי Sinéad Agnew, בשנת 2004.