קורו (ונצואלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סנטה אנה דה קורו
Santa Ana de Coro
סמל
דגל
Paseo Alameda, Coro.jpg
שדרות אלמדה בקורו
מדינה / טריטוריה Flag of Venezuela.svg ונצואלה
מחוז פאלקון
ראש העיר רפאל פינדה פיניה
שטח 44 קמ"ר
גובה 19 מטרים
תאריך ייסוד 1527
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

234,711‏  (נכון ל-2001)
קואורדינטות 11°25′N 69°40′W
http://miranda-falcon.gov.ve/portal-alcaldias/

סנטה אנה דה קורו (ספרדית Santa Ana de Coro), או קורו בקיצור, היא עיר בצפון ונצואלה. בעיר בניינים העשויים מחומר, והיא נחשבת לחשובה ביותר באזור הקריבי שבתיה בנויים בסגנון זה. גם בניניה הציבוריים בנויים מחומר, ולא מאבן. סגנון זה, יחד עם תכנונה של העיר, לקוחים מסגנונן של הערים באנדלוסיה ובאיים הקנריים במאה ה-15, ואשר השפיע על יישובים רבים באזור הקריבי. בשנת 1993 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית. בשנת 2001 התגוררו בעיר 234,711 איש.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורו שוכנת לחופו של הים הקריבי, בקצֶהָ הדרומי של לשון יבשה המובילה צפונה לחצי האי פאראגואנה (Paraguana). העיר נמצאת כ-200 ק"מ ממערב למרקאיבו, וכ-300 ק"מ ממזרח לעיר הבירה, קראקס. העיר היא בירת מדינת פאלקון, אחת מ-23 המדינות המרכיבות את ונצואלה, והיא העיר העתיקה ביותר במערב המדינה. נְמֵלָ‏ה של קורו, לה וֶ‏לָ‏ה דה קורו, נמצא במרחק כשבעה קילומטרים צפונית-מזרחית לעיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער הפדרציה

העיר נוסדה בשנת 1527 על ידי מתיישבים ספרדיים, שהגיעו מסנטו דומינגו. לפני הגעת הספרדים היה המקום מאוכלס באינדיאנים משבט הקאקווטיוס (Caquetious), שנהגו להשקות את אדמתם במים שנאגרו בסכר על נהר קורו. זו הייתה גם הסיבה להתיישבות במקום זה.

העיר הייתה בסיס לנסיון גרמני להתיישבות קולוניאליסטית באזור, וממנה יצאו משלחות חקר אל תוככי היבשת, מסעות שתרמו מאוד לחקר חלק זה של היבשת. בשנת 1556 אולצו הגרמנים לעזוב את האזור. העיר גם הייתה בסיס להפצת הנצרות בצפון היבשת; האפיפיור קלמנס השביעי יצר בעיר בשנת 1531 את הבישופות הראשונה בדרום אמריקה, דבר שהביא לעלייתה של העיירה למעמד של עיר. ב-1583 הוחל בבנייתה של קתדרלה באתר הכנסייה הראשונה בעיר.

ואולם, מיקומה של העיר על חוף הים הקריבי חשף אותה לפשיטות של שודדי ים. היא הותקפה וסבלה נזק כבד מספר פעמים, בשנים 1567, 1595 ו-1659; כל זאת מעבר לנזק כבד שגרמה סופת הוריקן ב-1681. בשל התקפות אלה עברו מוסדות השלטון שהיו בעיר אל קארקאס, וב-1637 עברה גם הבישופות לשם. למרות נזקים אלה המשיכו קשרי המסחר של העיר עם המושבה ההולנדית בקוראסאו ועם ערים ספרדיות אחרות בים הקריבי. מעבר לקשרי המסחר, התפתחה גם פעילות חקלאית בעורף העיר, בעיקר גידול קנה סוכר וקקאו. מרד עבדים ב-1795 גרם לעיר נזק כלכלי כבד, אך היא התאוששה לאחר הכנסת רעיית צאן וגידול קפה, ומעמדה הפוליטי שוקם. ב-1812 שב אליה מושב המושל, אך תקופת פריחה זו הגיאה אל קיצה במלחמתה לעצמאות של ונצואלה ב1821.

עם הקמת הרפובליקה ומדיניות ההגירה החופשית שהנהיג סימון בוליבר, היגרה לעיר אוכלוסייה זרה גדולה, בעיקר מהמושבות ההולנדיות באיי הודו המערבית. הגירה זו סייעה לפריחה מסוימת של העיר, אם כי קורו לא נהנתה מהשגשוג לו זכו ערים אחרות בעקבות גילוי הנפט במאה ה-20. מאידך החקלאות שבה לא נפגעה כתוצאה משגשוג זה.

שימור וייחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנטה אנה דה קורו והנמל שלה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
CalleCoroVzla.jpg
רחוב בקורו
מדינה Flag of Venezuela.svg ונצואלה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1993, לפי קריטריונים 4, 5
הערות אתר בסיכון מאז 2005

החל משנת 1950 הוחל בשימורה של העיר כאתר לאומי. ב-1993 היא הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, ואולם בשנת 2005 הוחלט להוסיף את העיר לרשימת האתרים הנמצאים בסכנה (ראו להלן).

קורו מציגה נוף טבעי ייחודי, בצד אדריכלות קולוניאלית. בעיר ישנו מיזוג של סגנונות אדריכליים שונים, החל מסגנון מודחאר (Mudejar) הספרדי שראשיתו באנדלוסיה שבספרד ובאיים הקנריים, וכלה בהשפעה הולנדית מאוחרת מהמאה ה-17. הסגנון הייחודי שהתפתח בעיר השפיע רבות על יישובים אחרים באזור. שימור המבנים הוא ייחודי לקורו, בניגוד לערים אחרות שבהם לא נשמרו מבנים אלו. המבנים עשויים מחֵמָר, שחוזק בטכניקה הידוע בשם "בַּהֲרֵק" (Bahareque). מבנים אלו חשופים לנזקים כתוצאה מגשמים, ובשנים האחרונות, לאחר גשמים כבדים (שייתכן שנגרמו עקב ההתחממות העולמית) נגרמו מבנים בעיר נזקים כבדים. דבר זה הביא להצבתה ברשימת אתרי המורשת העולמית הנמצאים בסיכון. סיבה נוספת להכללת העיר ברשימה זו היא תוכניות עירוניות העלולות לסכן את המבנים ההיסטוריים.

בצפון מזרחה של קורו, בדרך לנמל לה ולה, נמצאות דיונות נרחבות הקרויות "לוס מדאנוס דה קורו" (Los medanos de Coro), ואלה יוצרות את המדבר היחיד בונצואלה. בעיר עצמה השתמר נוף עירוני טיפוסי למאה ה-18 ולמאה ה-19, הכולל רחובות מרוצפים ומאות בניינים היסטוריים ומסורתיים, המשקפים את הסגנונות ההיסטוריים השונים. בעיר נמצאות גם כנסיות מעניינות וכן בית קברות יהודי ראוי לציון. בקורו שוכן גם בית כנסת עתיק.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית בעיר


דגל ונצואלה
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בוונצואלה

סנטה אנה דה קורוהפארק הלאומי קנאימהקריית האוניברסיטה של קראקס