קראטובו
| |||
 | |||
| מראה העיר קראטובו | |||
| מדינה |
 מקדוניה הצפונית | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | קראטובו | ||
| שטח | 375.44 קמ"ר | ||
| גובה | 600 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 5,401 (2021) | ||
| ‑ במטרופולין | 10,441 (2002) | ||
| ‑ צפיפות | 28 נפש לקמ"ר (2002) | ||
| קואורדינטות | 42°04′N 22°11′E / 42.067°N 22.183°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.opstinakratovo.gov.mk | |||
קראטובו (במקדונית: Кратово) היא עיירה בצפון-מזרח מקדוניה הצפונית, השוכנת 60 קילומטרים מזרחית לבירה סקופיה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יישוב בשם קְרָאטִיסְקַרָה התקיים במקום בתקופת הקיסרות הרומית. בחפירות ארכאולוגיות שהתקיימו במקום התגלו שרידי מבנים, בית קברות וחפצים שונים מתקופה זו. בתקופת האימפריה הביזנטית נודע היישוב בשם קוריטוס. בסמיכות לעיר שכנו מכרות זהב, כסף, נחושת, עופרת וברזל שעליהם נסמכה כלכלת העיר. במהלך המאה ה-13 נשלט האזור על ידי ממלכת סרביה ומתועדת מערכת סחר ענפה עם הרפובליקה של ראגוזה. במחצית השנייה של המאה ה-14 נכבשה קראטובו של ידי האימפריה העות'מאנית. ב-1660 סייר בעיר הנוסע אווליה צ'לבי וציין כי בעיר ניצבים 800 בתים, 350 חנויות ו-20 מסגדים. ב-1689, במהלך מלחמת האימפריה העות'מאנית–הליגה הקדושה (1683–1699), נכבשה קראטובו על ידי צבא ממלכת הבסבורג בפיקודו של סילביו פיקולומיני(אנ'). היא הועלתה באש, נחרבה וננטשה.[1]
במחצית הראשונה של המאה ה-19 התחדשה הפעילות במכרות המתכת ולצידה התיישבות מחודשת בקראטובו. בשלהי 1912, בעת מלחמת הבלקן הראשונה, נכבשה קראטובו על ידי ממלכת סרביה. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה העיר בשטחי ממלכת יוגוסלביה. באפריל 1941, בתקופת מלחמת העולם השנייה, פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. האזור נמסר לחזקת ממלכת בולגריה. לאחר תום המלחמה, נכללה קראטובו בשטחי הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, ולאחר התפרקות יוגוסלביה נכללה בשטחי מקדוניה הצפונית.
הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עדויות לקהילה יהודית ספרדית קיימות בספרי שאלות ותשובות החל מהמאה ה-16. התיעוד עוסק בדיני נישואין, ענייני ממון, התרת עגונות וסוגיות ירושה. לפי התיעוד היו יהודי קראטובו בעלי מעמד כלכלי רב, ואחדים מהם מתוארים כבעלי תפקידים במנגנון הממשל המקומי או כנכבדים עמם נועצו לא רק בני הקהילה היהודית. עוד מתועדים ביקורי שד"רים מארץ ישראל. ב-1670 הגיע לקראטובו מחברון משה הלוי נזיר בעל "מטה יוסף", חתנו של אברהם בן חנניה. משה הלוי נזיר קיבל מקהילת קראטובו 500 קורוש, סכום נכבד לאותה התקופה, שהיה שני רק לסכום שהתקבל מיהודי מונסטיר שם התגוררה קהילה גדולה ואמידה. כאמור, ב-1689 נכבשה קראטובו על ידי צבא ממלכת הבסבורג והועלתה באש. הקהילה היהודית חרבה ולא חודשה.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קראטובו
