שטיפ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שטיפ
Штип
Coat of arms of Štip Municipality.svg
סמל העיר
Shtip panorama.jpg
מראה העיר שטיפ
מדינה / טריטוריה Flag of Macedonia.svg  מקדוניה
מחוז שטיפ
ראש העיר פטר זוראן אלכסוב
שטח 13.5 קמ"ר
גובה 340 מטרים
תאריך ייסוד המאה ה-1
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

42,625‏  (נכון ל-2002)
קואורדינטות 41°44′N 22°11′E
אזור זמן UTC +2
http://www.stip.gov.mk
כנסית ניקולאס הקדוש שבעיר
אנדרטת אלכסנדר הגדול
האנדרטה לזכר יהודי שטיפ שגורשו לטרבלינקה בעת מלחמת העולם השנייה

שטיפמקדונית: Штип) היא העיר הגדולה ביותר במזרח מקדוניה, הינה מרכז תעשיית הטקסטיל במדינה ובסמוך אליה נובעים מקורותיו של נהר בְּרֶגָלְנִיצַה. העיר ממוקמת 86 קילומטרים מהבירה סקופיה ו-40 קילומטרים מוולס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישוב מאורגן בשם אשטיבוס, שמוקם סמוך לעיר המודרנית מתועד החל מן המאה ה-5 לפנה"ס, עידן הממלכה התראקית. בהמשך נכבש היישוב על ידי אלכסנדר הגדול ועבר לחזקת ממלכת מוקדון. החל מהמאה ה-1 לפנה"ס נשלט האזור על ידי הרפובליקה הרומית ובמהלך המאה ה-1 הורחב היישוב ונבנתה מצודה בשטח המצוי היום בעיר שטיפ. בהמשך בתקופת הקיסר טיבריוס מתועדת העיר כאחד היישובים המרכזיים בפרובינציית פנוניה. במהלך המאה ה-4 הוחרב היישוב במהלך פשיטות הויזיגותים. בראשית התקופה הביזאנטית הוקם היישוב מחדש ונודע בשם אשטיפאון. במהלך המאה ה-10 עת נשלטה העיר על ידי האימפריה הבולגרית הראשונה קיבלה על עצמה אוכלוסייתה את הנצרות האורתודוקסית. בהמשך הפך היישוב זירת קרבות בין צבאות הביזאנטים, האימפריה הבולגרית השנייה ודספוטט סרביה. ב-1395 נכבשה העיר על ידי צבא האימפריה העות'מאנית בראשות הסולטאן באיזיט הראשון ונותרה בחזקת העות'מאנים למשך כ-500 שנים, להוציא תקופה קצרה בין השנים 1689 - 1690 בה נכבשה על ידי ממלכת הבסבורג.

ב-1913, לאחר מלחמת הבלקן השנייה סופחה העיר לממלכת סרביה ובהמשך לממלכת יוגוסלביה. במהלך מלחמת העולם השנייה, ב- 6 באפריל 1941 נכבשה הממלכה על ידי גרמניה הנאצית והעיר נמסרה לשליטת ממלכת בולגריה תוך הבטחה גרמנית לבולגרים, להכיר בתביעתם לחזקה על העיר לאחר המלחמה. ב-8 בנובמבר 1944 שוחררה העיר על ידי כוחות בעלות הברית ומועד זה הפך ליום חגה של העיר. [1]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-21 הפכה שטיפ מרכז ארצי ליצור והפצת מוצרי טקסטיל, בשיתוף ומימון חברות מגרמניה, בלגיה, הולנד וספרד. כמו כן בעיר מפעלים לעיבוד עורות וייצור נעליים. בשטיפ תעשיית מזון מפותחות בעיקר בתחום השימורים, ייצור שמן ומוצרי חלב. בעיר הוקם אזור תעשייה חדיש ומתוכנן להקים גם שדה תעופה [2].

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הרכבת ממוקמת בצפון העיר ברובע זלזניקה ומופעלים דרכה קווים ישירים לוולס וסקופיה שבמערב מקדוניה וקוצ'אני שבמזרחה. דרך העיר עוברים הכבישים המהירים: M5 לקוצ'אני, E-75 לוולס ו-R-601 לראדוביש [3].

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית העיר מהווה 3.1% מאוכלוסיית מקדוניה. 87% מאוכלוסיית העיר הם ממוצא מקדוני, 4.6% הם צוענים, 4.3% ולאכים, 2.7% טורקים והשאר בני לאומים שונים. 49.95% הם גברים ו-50.05% הן נשים [4]. אוכלוסיית העיר מצויה במגמת קיטון טבעי, (שיעור תמותה לעומת ילודה), ובמגמת הגירה שלילית. בין השנים 1991 - 2002 קטנה כמות האוכלוסין ב-17.9%.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטיפ שורר אקלים ממוזג. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 12.7oc, כשערכי הקיצון הממוצעים נעים מ-0.5oc בינואר ועד 23oc בחודשים יולי ואוגוסט. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 485 מילימטרים והחודש הגשום בשנה הוא מאי ובו יורדים בממוצע 58 מילימטרים של משקעים [5].

ארכאולוגיה ואמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר מנזר בן המאה ה-14, שרידי מבצר ביזאנטי ובאזאר מקורה מהתקופה העות'מאנית. בסמיכות לשטיפ מצוים שרידי העיר הביזאנטית בארגאלה שחרבה במאה ה-6. מ-1986 מתקיים בעיר פסטיבל פופ שנתי המכונה מאק - פסט אשר נודע בכל מקדוניה ובחודשים יולי - אוגוסט מתקיים יריד אמנויות שנתי.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות בולגריה

הקהילה היהודית בעיר נוסדה ב-1512 עת התיישבו בה 38 משפחות ממגורשי ספרד[6]. היהודים שהוזמנו לשטחי האימפריה העות'מאנית על ידי הסולטאן העות'מאני באיזיט השני, היו בעלי מקצוע, אוריינים ונקלטו היטב במסגרותיה של האימפריה החדשה‏[7].

לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקמה ממלכת יוגוסלביה, קהילת יהודי שטיפ הייתה אחת מ-117 הקהילות המאורגנות בממלכה ובפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה 800 נפשות. הרובע היהודי מוקם בצפונה של העיר והיו משפחות מועטות שהתגוררו בדרום העיר. בפרוץ הקרבות נמלטו מקצת מבני הקהילה כנראה לאלבניה[8].

ב-1 במרץ 1941 הצטרפה בולגריה להסכם התלת צדדי, הורמאכט נכנס לשטחה ללא קרב והשתמש באדמתה כבסיס להכנעת ממלכת יוגוסלביה. באפריל נמסרה מקדוניה הוארדארית לחזקת הבולגרים, תוך הבטחה להכרה בתביעותיהם הטריטוריאליות לאחר תום מלחמת העולם השנייה. על יהודי העיר הוחל החוק להגנת האומה, הם נצטוו לענוד טלאי צהוב וכל הגברים בגילאי 20-40 גויסו לעבודות כפייה‏[8]. באמצעות חקיקה מיוחדת, נמנעה מיהודי שטיפ אזרחות בולגרית והם נותרו מחוסרי אזרחות‏[9].

ב-11 במרץ 1943 ב-5 לפנות בוקר, נערכה אקציה בעיר על ידי שוטרים וחיילים בולגרים ובמהלכה נעצרו 546 מבני הקהילה היהודית. היהודים הועמסו על רכבות משא ונשלחו לעיר סקופיה שם הושמו במעצר ביחד עם בני קהילות סקופיה וביטולה במחנה המעצר מונופול, ששכן בתוך בית חרושת לטבק בעיר. השוטרים הבולגרים היכו את בני הקהילה ובמיוחד את רבה ותועדו מעשי אונס‏[10].

מנהל בנק בעיר שטיפ תיאר את המראות:

"הייתי מזועזע ממראה גברים, נשים, זקנים, ילדים, חולים ותינוקות, שהועמסו כמו בקר לתוך קרונות משא"[11].

ב-22 במרץ, 25 במרץ וב-29 במרץ 1943, גורשו כל היהודים שהיו עצורים במחנה מונופול בשלושה משלוחי רכבת אל מחנה ההשמדה טרבלינקה. רק 196 מתוך 7,160 המגורשים, מתוכם יהודים בודדים משטיפ ניצלו בתום המלחמה‏[12].

בראשית המאה ה-21 לא התגוררו יהודים בעיר, אך הוקמה אנדרטה לזכר קורבנות השואה‏[13]. ב-13 במאי 2009 הכריזה הנהלת המוזיאון המקומי, כי בכוונתה להתחיל בעבודות שיקום ושימור בית העלמין היהודי העתיק בעיר בסיוע מימון שהתקבל מהממשל המקדוני‏[6]. מבדיקה שנערכה באתר החרב עולה, כי קיימים שרידים של 120 מצבות המפוזרים על פני המדרון בו ממוקם בית העלמין‏[13].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999.
  • ברוך, ניר (עורך), השמדה והישרדות בבולגריה המאוחדת ומסקנות ועדת בייסקי, העמותה לחקר הקהילות היהודיות בבלקן ולהנצחתן, תל אביב, 2003.
  • Gordiejew, Paul Benjamin, Voices of Yogoslav Jewry, State University of New York Press, Albany, U.S.A, 1999.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא העיר שטיפ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ העיר שטיפ "סקירה היסטורית", באתר הרשות המקומית שטיפ (באנגלית).
  2. ^ העיר שטיפ "סקירה כלכלית", באתר הרשות המקומית שטיפ (באנגלית).
  3. ^ העיר שטיפ "סקירת תשתיות העיר", באתר הרשות המקומית שטיפ (באנגלית).
  4. ^ העיר שטיפ "סקירה דמוגרפית", באתר הרשות המקומית שטיפ (באנגלית).
  5. ^ נתוני אקלים "נתוני אקלים רב שנתיים בעיר שטיפ", באתר en.allmetsat.com (באנגלית).
  6. ^ 6.0 6.1 הקהילה היהודית בשטיפ "שיקום בית העלמין הישן בעיר שטיפ", באתר balkan travellers (באנגלית).
  7. ^ ‏רוזן, מינה, עורכת, ימי הסהר-פרקים בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית , המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, התשנ"ו-1996, עמודים 45-55.
  8. ^ 8.0 8.1 ג'ני לבל, שואת יהודי יוגוסלאביה - הקהילות במאקדוניה, פירוט וחבל קוסובו, פורסם ב"פעמים", 27, תשמ"ו 1986, עמ' 62-75. חוברת שהוקדשה לנושא יהדות ספרד והמזרח בתקופת השואה. באתר מה-יא"ה.
  9. ^ יושע, ניסים, "השועל הבלקני – על חלקה של בולגריה בהשמדת יהודים", באתר "יד ושם".
  10. ^ בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 124.
  11. ^ בר זוהר מיכאל, עמוד 124.
  12. ^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 130.
  13. ^ 13.0 13.1 הקהילה היהודית בשטיפ "שיקום בית העלמין הישן בעיר שטיפ", באתר jewish-heritage-travel (באנגלית).