שבט יששכר
שבט יששכר (מבטאים יִשָּׂכָר) הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך.
שבט זה כלל את קבוצת האנשים צאצאי יששכר, בנו התשיעי של יעקב והחמישי מלאה.
תוכן עניינים |
השבט במדבר[עריכה]
במפקד הראשון שערך משה מנה השבט 54,400 איש, ובמפקד השני 64,300 איש.
בזמן מסעם של בני ישראל במדבר, חנה שבט יששכר במחנה יהודה, שהיה מזרחה למשכן.
על פי רבינו בחיי, האבן המייצגת את השבט, בין אבני החושן, היא אבן הספיר.
השבט בארץ ישראל[עריכה]
נחלת יששכר בארץ ישראל הייתה באזור עמק יזרעאל של ימינו, וכללה ערים שנועדו לחצי שבט המנשה, כגון יבלעם.
השבט השתתף במלחמת סיסרא ונזכר לשבח בשירת דבורה. מהשבט יצא השופט תולע בן פואה.
בגלות עשרת השבטים גלה שבט יששכר, ומאז לא נודעו עקבותיו.
ברכת משה לשבט יששכר[עריכה]
שבט יששכר קיבל ברכה ביחד עם שבט זבולון: "וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל."
השבט במדרש[עריכה]
אנשי השבט היו ידועים בחוכמתם הרבה, והתפרסמו במיוחד בזכות ידיעת "סוד העיבור".
על פי ברכת משה והמדרש כי השבטים התחלקו בין לימוד תורה (יששכר) ופרנסה (זבולון), נוסד הסכם יששכר וזבולון, שהוא הסכם בין אדם בעל יכולת כלכלית לתלמיד חכם עני.
לקריאה נוספת[עריכה]
- הערך: יששכר, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 383-382.
- יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.
| שבטי ישראל | ||
|---|---|---|
|