פרשת וזאת הברכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרשת וזאת הברכה בכתר ארם צובה. באדיבות מכון בן צבי.

פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה היא פרשת השבוע האחת-עשרה והאחרונה בספר דברים והאחרונה בתורה כולה. היא מתחילה בפרק ל"ג פסוק א ומסתיימת בסוף הספר, פרק ל"ד פסוק יב. בקריאת פרשת וזאת הברכה מסיימים את קריאת התורה של ספר דברים בקריאת "חזק חזק ונתחזק".

בניגוד לכל שאר פרשות השבוע, שקוראים אותן בשבתות, את פרשת וזאת הברכה קוראים בחג שמחת תורה, שנקבע לציון סיום מחזור קריאת התורה על פי מנהג הקריאה הבבלי, שבו מסיימים את התורה כולה בכל שנה. העולה האחרון לקריאת הפרשה נקרא "חתן תורה", ומיד אחריו קוראים לעולה נוסף, המתחיל לקרוא את פרשת בראשית, והוא נקרא "חתן בראשית".

נושאים בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכת משה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברכת משה

חלקה הראשון של הפרשה (פרק ל"ג) מתאר את הברכות, שברך משה את שבטי ישראל לפני מותו. אחרי מבוא כללי מברך משה כל אחד מהשבטים, פרט לשבט שמעון. רוב הברכות עוסקות בתיאור אופי השבט או אופי נחלתו.

מות משה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מות משה

חלקה השני של הפרשה (פרק ל"ד) מתאר כיצד עלה משה להר נבו, צפה על כל ארץ ישראל, מת ונקבר. בני ישראל מתאבלים על משה ומקבלים עליהם את הנהגת יהושע בן נון. התורה מסתיימת בתיאור גדולתו של משה וייחודו משאר הנביאים.

לפי דעות מסוימות, הפסוקים האחרונים בפרשה, העוסקים בפטירתו של משה, לא נכתבו על ידו. לדעות אחרות, משה כתבם בדמע מפי האלוקים. לפי הדעה הראשונה, גם ילד מתחת לגיל בר מצווה יכול לקבל עלייה לתורה בפסוקים אלו.

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפטרה, שהיא למעשה הפטרת חג שמחת תורה, היא הפרק הראשון של ספר יהושע, המתארת את מה שהתרחש מיד אחרי מות משה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסטים בוזאת הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]