שבט אפרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בול המוקדש לשבטי יוסף: מנשה ואפריים

שֵׁבֶט אֶפְרַיִם הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המתוארים במקרא. בני השבט נקראים "אפרתים". השבט נקרא על שם בנו השני של יוסף.

שבט זה נודע בחשיבותו, כך מספר אישים מצאצאי השבט נודעו בהנהגתם על שאר השבטים; יהושע בן נון צאצא השבט הנהיג, על פי המקרא, את העם בתקופת ההתנחלות, וירבעם בן נבט, מייסד ממלכת ישראל על פי המקרא, היה אף הוא מצאצאי שבט זה.

ברכות לשבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכת יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב מברך את בניו של יוסף בנפרד, ומקדים את ברכתו לאח הצעיר אפרים על פני האח הבכור מנשה. "וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי--גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם, וְגַם-הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם. " (בראשית מח יט).

ברכת משה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבט אפרים קיבל את ברכת משה לשני בני יוסף אפרים ומנשה בפרשת וזאת הברכה:

"וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת.
וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים.
וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם.
וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.
בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה." (דברים לג יג–יז).

השבט במדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלי השבט: אבן החושן והדגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הפירוש[1], האבן שמייצגת אותו ואת שבט מנשה היא אבן השוהם שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.

על פי המסורת, סמל שבט אפרים היה דגל שחור ועליו ציור של שור ושל מצרים[2].

על פי הכתוב: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:" (ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק י"ז)

הדגל של שבט אפרים

נשיאי השבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר במדבר, פרשת נשא נזכר נשיא שבט אפרים במדבר: אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד. בפרשת מסעי נזכר הנשיא קמואל בן שפטן.

יהושע בן נון משבט אפרים, היה אחד המרגלים שנשלחו לבדוק את מצבה של הארץ המובטחת. הקב"ה מינה את יהושע בן נון להיות יורשו של משה רבנו לאחר מותו. יהושע בן נון היה המנהיג שכבש לראשונה את שטחי ארץ ישראל לאחר יציאת מצרים.

המסע במדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מסעם של בני ישראל במדבר, חנה שבט אפרים כראשון במחנה שהיה ממערב למשכן.

במפקד שנערך במדבר לאחר יציאת מצרים מנו הגברים מגיל 20-50 בשבט אפרים 40,500 איש אך מספרם ירד בהדרגה בשנים הבאות וכאשר בני ישראל הגיעו לארץ המובטחת, לאחר 40 שנה של נדידה במדבר, מניינם היה רק 32,500 איש.

נחלת השבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נחלת שבט אפרים
נחלות שבטי ישראל

נחלת שבט אפרים עלתה בגורל ב"בית יוסף", לאחר שמטה בני יהודה היה השבט הראשון אשר קבל נחלה מיהושע בן נון, לאחר כיבוש ארץ כנען. הנחלות של בית יוסף, אפרים ומנשה, נחשבות לגדולות. שבט אפרים התנחל בתחום בין נחל ירקון לבין נהר הירדן וכללה את החלק המרכזי של שטח ההר שבין ירושלים לעמק יזרעאל. נחלה זו כללה ערים חשובות בתקופת המקרא דוגמת: שכם, בית אל ושילה.

נחלתו בארץ ישראל השתרעה בדרומה של ממלכת הצפון, ממלכת ישראל.

שבט מנשה, שהיה שותף להגרלה, קבל את האזור מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה התקיימה בהם:"וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם (ספר דברים ל"ג, ט"ו).

השבט בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת השופטים באו בני אפרים בתלונות כנגד השופטים גדעון בן יואש ויפתח הגלעדי, בשני סיפורים שונים, על שלא שיתפו אותם במלחמותיהם. בעוד שבימי גדעון נפתרה המחלוקת בדרכי שלום (שופטים, ו, לה), בימי יפתח היא נגמרה בטבח נורא בבני אפרים.

אישים מפורסמים שיצאו משבט אפרים כוללים את: יהושע בן נון, בית ירבעם בן נבט ובית אחאב.

על אף שמעמדו של השבט נחלש מעט בתקופת המלוכה, שבט אפרים נחשב לאחד השבטים החשובים, המרכזים והמשפיעים בשבטי ישראל.

עם חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס נטמעו תושביה בממלכת יהודה השכנה או הוגלו לרחבי האימפריה האשורית. עדת השומרונים מייחסת את עצמה לשבט זה.

סופו של שבט אפרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 722 לפנה"ס נכבשה ממלכת ישראל בידי האימפריה האשורית החדשה, ותושביה ובהם צאצאי שבט אפרים הוגלו לרחבי האימפריה ונטמעו בה, כאשר הנותרים בארץ ישראל נטמעו בממלכת יהודה השכנה. שבט אפרים נחשב במסורת היהודית כאחד מעשרת השבטים האבודים של בני ישראל. עם זאת, השומרונים ויהודי קוצ'ין בימינו מיחסים את עצמם לשבט זה.

שיבת ציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיאור שיבת ציון בספר דברי הימים א' פרק ט' מתוארים החוזרים לארץ ישראל כאנשים מהשבטים יהודה, בנימין , לוי, מנשה ואפרים (שני השבטים האחרונים היו חלק מתושבי ממלכת ישראל במקור לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, פרופסורים כמו: מ.ד. קאסוטו וא.ש. הרטום מפרשים זאת כ:"שרידי עשרת השבטים שהתיישבו בממלכת יהודה")[3], עם זאת תיאור בני השבטים: מנשה ואפרים, אינו מוזכר בתיאור השבים ארצה שבספר עזרא שבו מתוארים שבי ציון כאנשים משבט יהודה, בנימין ולוי (כולל הכהנים).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


שבטי ישראל

ראובןשמעוןלוייהודהיששכרזבולוןדןנפתליגדאשראפריםמנשהבנימין