שייראדז

**שייראדז**
**Sieradz**
סמל שייראדז סמל שייראדז	דגל שייראדז דגל שייראדז
	כיכר העיר
מדינה	פולין
פרובינציה	לודז'
מחוז	שייראדז
שטח	51.22 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	40,014 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות	51°36′N 18°45′E / 51.6°N 18.75°E
אזור זמן	UTC+1
	www.sieradz.eu
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי שייראדז

שייראדז (בפולנית: Sieradz) היא עיר מחוז בפרובינציית לודז' שבפולין, על גדת נהר ורטה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילתה של שייראדז ביישוב מהמאה ה-6 לספירה. במהלך המאה ה-13 הוענקו לשייראדז זכויות אזרחיות, ובתקופה זו הייתה העיר לבירת נסיכות עצמאית. בשנת 1445 הוכתר בעיר קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין.

עד המאה ה-16 הייתה העיר מוקד מסחר חשוב, ובאמצע המאה ה-17 נפגעה כתוצאה מפלישת האימפריה השוודית, משריפות ומהצפות. בחלוקת פולין בשנת 1793 נכללה העיר בתחום פרוסיה.

שייראדז הייתה מההעיירות המועטות בפולין שלא נפגעו במלחמת העולם השנייה. בסוף 1957 היה בעיר בית מלון אחד^[1]. בעקבות שיגור ספוטניק 1 התגאו בעיר בבן עירם, ארי שטרנפלד, שהיה בצוות מפתחי הלווין^[1], והפכו את הבית שבו נולד למוזיאון^[2].

יהודי שייראדז[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיעוד הראשון לישיבת יהודים בעיר הוא משנת 1436, עת היה בה רחוב שנקרא "רחוב היהודים". עם זאת, כתב זכויות שניתן לעיר בשנת 1569, אשר אסר על מגורי יהודים בה, הביא לפיזור הקהילה.

היישוב היהודי בשייראדז התחדש בראשית המאה ה-18, הגם שנתקל בהתנגדות קשה מצד הפולנים המקומיים, ובשנת 1822 הוגבלו מגורי היהודים בעיר לרובע נפרד וקטן. הגבלת מגורים זו בוטלה רק בשנת 1862. בסביבות שנת 1820 נבנה בית הכנסת הגדול בידי רב העיר רבי משה אהרן הלוי.

במהלך מרד ינואר נגד השלטונות הרוסיים בשנות ה-60 של המאה ה-19 נטלו חלק פעיל מספר יהודים מהעיר, ובהם היו שהוגלו לסיביר או שהוצאו להורג, וכך היה גם בתחילת המאה ה-20.

בין מלחמות העולם נמנו בעיר קרוב ל-3,000 יהודים, כשליש מתושביה, והתקיימה בה פעילות של המפלגות הציוניות ושל אגודת ישראל. בשנות השלושים של המאה ה-20 סבלו יהודי העיר מהתנכלויות אנטישמיות גוברות והולכות מצד שכניהם הפולנים, שכללו חרם על עסקיהם.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בספטמבר 1939 נכבשה העיר בידי הגרמנים, ואלו רצחו בה כעבור זמן קצר כמה עשרות יהודים, תוך שילוח כמה יהודים למחנות ריכוז בשטח גרמניה. בדצמבר 1939 גירשו הגרמנים כמה מאות יהודים מהעיר לסנדומייז'.

במרץ 1940 רוכזו יהודי העיר הנותרים בגטו שהוקם בה, אשר ממנו גורשו רבים מהם כעבור זמן מה לזדונסקה וולה ולמחנות עבודה באזור פוזנן. עד תחילת 1942 נותרו בגטו שבעיר בין 1,100 ל-1,400 יהודים, ואלו נצטוו להתייצב למפקד פעמיים ביום, תוך שוד רכושם מעת לעת.

באביב-קיץ 1942 הובאו לגטו שבעיר אלפי יהודים נוספים מיישובי וגטאות הסביבה. ב-22 באוגוסט 1942 פשטו על הגטו שבעיר שוטרים גרמנים, וריכזו את כל יושביו במנזר סמוך, תוך ירי במסתתרים, בחולים ובקשישים. לאחר שלושה ימים בהם נכלאו במבנה, שולחו באלימות רבה קרוב ל-4,500 היהודים מהגטו למחנה ההשמדה חלמנו, ו-184 יהודים שעברו סלקציה הועברו לגטו לודז'.

לאחר השואה לא נותרו בעיר יהודים, אולם בית הקברות היהודי נותר על תילו ולא נחרב^[1].