שיר הכבוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מילות הפיוט

חזן: אַנְעִים זְמִירוֹת וְשִׁירִים אֶאֱרֹג, כִּי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי תַעֲרֹג
קהל: נַפְשִׁי חָמְדָה בְּצֵל יָדֶךָ, לָדַעַת כָּל רָז סוֹדֶךָ
חזן: מִדֵּי דַבְּרִי בִּכְבוֹדֶךָ, הוֹמֶה לִבִּי אֶל דּוֹדֶיךָ
קהל: עַל כֵּן אֲדַבֵּר בְּךָ נִכְבָּדוֹת, וְשִׁמְךָ אֲכַבֵּד בְּשִׁירֵי יְדִידוֹת
חזן: אֲסַפְּרָה כְבוֹדְךָ וְלֹא רְאִיתִיךָ, אֲדַמְּךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתִּיךָ
קהל: בְּיַד נְבִיאֶיךָ בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ, דִּמִּיתָ הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ
חזן: גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרָתֶךָ, כִּנּוּ לְתֹקֶף פְּעֻלָּתֶךָ
קהל: דִּמּוּ אוֹתְךָ וְלֹא כְּפִי יֶשְׁךָ, וַיְשַׁוּוּךָ לְפִי מַעֲשֶׂיךָ
חזן: הִמְשִׁילוּךָ בְּרֹב חֶזְיוֹנוֹת, הִנְּךָ אֶחָד בְּכָל דִּמְיוֹנוֹת
קהל: וַיֶּחֱזוּ בְךָ זִקְנָה וּבַחֲרוּת, וּשְׂעַר רֹאשְׁךָ בְּשֵׂיבָה וְשַׁחֲרוּת
חזן: זִקְנָה בְּיוֹם דִּין וּבַחֲרוּת בְּיוֹם קְרָב, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָדָיו לוֹ רָב
קהל: חָבַשׁ כּוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ, הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ
חזן: טַלְלֵי אוֹרוֹת רֹאשׁוֹ נִמְלָא, קְוֻצּוֹתָיו רְסִיסֵי לָיְלָה
קהל: יִתְפָּאֵר בִּי כִּי חָפֵץ בִּי, וְהוּא יִהְיֶה לִּי לַעֲטֶרֶת צְבִי
חזן: כֶּתֶם טָהוֹר פָּז דְּמוּת רֹאשׁוֹ, וְחַק עַל מֵצַח כְּבוֹד שֵׁם קָדְשׁוֹ
קהל: לְחֵן וּלְכָבוֹד צְבִי תִפְאָרָה, אֻמָּתוֹ לוֹ עִטְּרָה עֲטָרָה
חזן: מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ כְּבִימֵי בְחוּרוֹת, קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת
קהל: נְוֵה הַצֶּדֶק צְבִי תִפְאַרְתּוֹ, יַעֲלֶה נָּא עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ
חזן: סְגֻלָּתוֹ תְּהִי (נָא) בְיָדוֹ עֲטֶרֶת, וּצְנִיף מְלוּכָה צְבִי תִפְאֶרֶת
קהל: עֲמוּסִים נְשָׂאָם, עֲטֶרֶת עִנְּדָם, מֵאֲשֶׁר יָקְרוּ בְעֵינָיו כִּבְּדָם
חזן: פְּאֵרוֹ עָלַי וּפְאֵרִי עָלָיו, וְקָרוֹב אֵלַי בְּקָרְאִי אֵלָיו
קהל: צַח וְאָדֹם לִלְבוּשׁוֹ אָדֹם, פּוּרָה בְּדָרְכוֹ בְּבוֹאוֹ מֵאֱדוֹם
חזן: קֶשֶׁר תְּפִלִּין הֶרְאָה לֶעָנָו, תְּמוּנַת ה' לְנֶגֶד עֵינָיו
קהל: רוֹצֶה בְעַמּוֹ, עֲנָוִים יְפָאֵר, יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת בָּם לְהִתְפָּאֵר
חזן: רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת קוֹרֵא מֵרֹאשׁ, דּוֹר וָדוֹר עַם דּוֹרֶשְׁךָ דְּרֹשׁ
קהל: שִׁית הֲמוֹן שִׁירַי נָא עָלֶיךָ, וְרִנָּתִי תִקְרַב אֵלֶיךָ
חזן: תְּהִלָּתִי תְּהִי (נָא) לְרֹאשְׁךָ עֲטֶרֶת, וּתְפִלָּתִי תִּכּוֹן קְטֹרֶת
קהל: תִּיקַר שִׁירַת רָשׁ בְּעֵינֶיךָ, כַּשִּׁיר יוּשַׁר עַל קָרְבָּנֶיךָ
חזן: בִּרְכָתִי תַּעֲלֶה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר, מְחוֹלֵל וּמוֹלִיד צַדִּיק כַּבִּיר
קהל: וּבְבִרְכָתִי תְּנַעֲנַע לִי רֹאשׁ, וְאוֹתָהּ קַח לְךָ כִּבְשָׂמִים רֹאשׁ
חזן: יֶעֱרַב נָא שִׂיחִי עָלֶיךָ, כִּי נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ

שיר הכבוד, המכונה גם אנעים זמירות, לפי פתיחתו, הוא פיוט מבית מדרשם של חסידי אשכנז, שנכתב במאה ה-11 או ה-12 על ידי פייטן אנונימי. שתי סיבות יש לשם השיר. הראשונה שבעבר נהגו לומר לפניו את הפסוק "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם...וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" (תהילים כ"ד, ט), והשנייה משום שהוא עוסק בכבוד הבורא.

הפיוט מיוחס לעתים לרבי יהודה החסיד בעל ספר חסידים, בשל כתב יד עתיק שבו נכתב "את השיר יסד רבינו יהודה החסיד מריגנשבורק", אך על פי דבריו שמהם ניכר שהוא הכיר את הפיוט בעצמו, נראה שנכתב לפני תקופתו. סידור בית יעקב של רבי יעקב עמדן מפרש את המילים "תִּיקַר שִׁירַת רָשׁ בְּעֵינֶיךָ", המופיעות לקראת סוף הפיוט, כרמז למחבר – ר"ש הוא רבי שמואל החסיד, אביו של רבי יהודה החסיד.

ברוב הקהילות האשכנזיות והחסידיות נהוג לומר אותו בכל שבת וחג, אולם יש האומרים אותו רק בליל יום כיפור כחתימה לשיר היחוד. בשאר קהילות ישראל הפיוט אינו מוכר ולא נהוג לאומרו.

הפיוט עוסק בתיאורים של הבורא על ידי דימויים וכינויים שונים שהופיעו בתנ"ך ובספרות חז"ל, ומדגיש כי דימויים אלו אף שיש בהם תיאור כביכול של הבורא, הם רק תיאור של האופן בו הוא מתגלה בעולם, אבל אינם תיאור של אלוהים עצמו, דבר שאינו בר השגה לבן אנוש. הדרך היחידה לאדם להכיר את האלוהים הוא באמצעות פעולותיו בעולם: "דִּמּוּ אוֹתְךָ וְלֹא כְּפִי יֶשְׁךָ וַיְשַׁוּוּךָ לְפִי מַעֲשֶׂיךָ". המחבר פונה לאלוהים כביכול, ומציין שהוא נגלה לנביאים בחזיונות שונים ואף סותרים לעתים: " וַיֶּחֱזוּ בְךָ זִקְנָה וּבַחֲרוּת, וּשְׂעַר רֹאשְׁךָ בְּשֵׂיבָה וְשַׁחֲרוּת" - לעתים הנביאים תיארו אותו כזקן בעל שיער שיבה, ולעתים כבחור בעל שיער שחרות. את הסתירה לכאורה המחבר פותר בשורה הבאה: הדימויים השונים, הם צורות התגלות שונות של אלוהים לפי העניין הנידון, למשל: "זִקְנָה בְּיוֹם דִּין וּבַחֲרוּת בְּיוֹם קְרָב", כלומר: כשהוא נראה לנביאים בהקשר של משפט, הוא נראה כזקן, שאין ראוי ממנו לשבת ולדון, וכשהוא נראה "ביום קרב" הוא נראה כבחור, שאין ראוי ממנו להיות איש מלחמה.

האל מתגלה לנביאים בדמויות שונות, כדי לתאר הנהגות שונות (בדומה לדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, פרק א הלכה ט).

אע"פ שהדימויים נראים שונים (ואף סותרים לעתים), מדגיש המחבר ש "הִנְּךָ אֶחָד בְּכָל דִּמְיוֹנוֹת ", הבורא הוא אחד, ומתגלה בצורות שונות לפי העניין.

הפיוט בנוי שורות שורות, ללא בתים או פזמון. בכל שורה חריזה פנימית, אך אין חריזה משורה לשורה. בגוף הפיוט יש אקרוסטיכון אלפביתי.

נהוג לומר זמר זה במניין כשארון הקודש פתוח. בעניין זמן אמירת השיר קיימים שני מנהגים: בסיום תפילת מוסף בשבת בבוקר או לפני הוצאת ספר תורה. בספר "שני לוחות הברית"‏[1] של ר' ישעיה הלוי הורוביץ (השל"ה) נכתב שיש לומר זמר זה בנחת ולא בחיפזון, ולכן היו שנהגו לאמרו לאחר קידוש וטעימת דבר מה. כשאין עושים קידוש בבית הכנסת, אומרים אותו לפני הקידוש ובלבד שיאמר בבית הכנסת.

קיימים שני מנהגים לקריאת השיר. לפי מנהג אחד אומרים לפי הסדר הבא: החזן קורא שורה והקהל קורא אחריו את השורה הבאה בפיוט וכך הלאה עד סופו. לפי מנהג אחר כל הקהל קורא ביחד את כל הטקסט. בבתי כנסת הנוהגים שהחזן קורא שורה והקהל קוראים שורה, נהוג לתת את החזנות לילד קטן (מתחת לגיל בר מצווה). יש הטוענים כי הסיבה לכך היא שרק ילד קטן ותמים יכול לדבר אל הקב"ה בצורה כה ישירה. אדם ברוך סיפר על חוויה זו: "בן שבע שרתי אותו כחזן קטן בבית הכנסת אוהל שרה שבשכונת מאה שערים. פחד ותענוג כאלה לא אראה עוד. כל אותו לילה שרתי אותו במיטה".‏[2]

בשיר קיים מתח מובנה סביב הניסיון לגעת באל, למרות אינסופיותו. למשל, המשפט: "ויְשַווך לפי מעשיך", הוא משפט המתאר את הקושי לגעת באל ועל הדבר שהאדם נאלץ להסתפק במקומו: להכיר את האל על פי מעשיו ודימוייו הנגלים לו בלבד.

על השיר נכתב פירוש בשם "אוצר נחמד" מאת בנימין מילר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]