תוספת שבת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוספת שבת הוא פרק זמן קודם לכניסת השבת ההלכתית ואחריה, שיש להוסיף על השבת מיום שישי וממוצאי שבת ולנהוג בהם ככל דיני השבת, על מכלול האיסורים הנוהגים בה.
תוכן עניינים |
[עריכה] טעמי ההלכה ומקורותיה
תחילת היום בכל הנוגע לרוב ההלכות הקשורות ליום ולילה, היא עם שקיעת החמה של היממה הקודמת. מסיבה זו, דיני השבת חלים משקיעת החמה של יום שישי ועד צאת הכוכבים בשבת. מסיבה זו, זמני תוספת שבת הם בפרק הזמן שלפני שקיעת החמה ביום שישי ובפרק הזמן שאחרי צאת הכוכבים בשבת. כך, על פי ההלכה, דיני שבת נוהגים החל מפרק זמן מסוים לפני שקיעת החמה של יום שישי ועד פרק זמן מסוים אחרי צאת הכוכבים בשבת.
המקור להלכה זו הוא הברייתא במסכת יומא (פא:), הדורשת את הפסוק: "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב", המתייחס לצום יום הכפורים, החל ביום העשירי לחודש תשרי (י' תשרי). הברייתא מתקשה במה שנראה תמוה בנוסח הפסוק: מהפסוק נראה שיש להתענות בט' בתשרי, בעוד שיום הכיפורים חל בי' בתשרי. מכך מסיקה הברייתא שיש להוסיף לפני שקיעת החמה פרק זמן ביום הקודם, כ"תוספת" ליום הכיפורים. מהפסוק "מערב עד ערב" מקישה הברייתא שגם ביציאתו של יום הכיפורים יש להוסיף עליו פרק זמן כלשהו. בהמשך דורשת הברייתא את הפסוק בצורה שמלמדת כי גם בשבת ויום טוב יש את חובת התוספת.
ישנם הסבורים כי הסיבה לצורך בתוספת זו היא כדי להתרחק מהאיסור, על מנת שלא יבואו לעשות מלאכה ביום הקדוש. לעומתם, ישנם הסוברים שהפרישה ממלאכה היא מחמת הספק, שמא זמן זה הוא כבר אחרי שקיעת החמה (רש"י בראשית ב ב). שיטה שלישית גורסת שענינה של תוספת שבת הוא כדי להוסיף בקדושה, גם בלי חששות הלכתיים (הרמב"ן בתורת האדם ענין אבלות ישנה דס"ו ע"א).
הרמב"ם לא הזכיר בספרו לגמרי כלל הלכה זו של תוספת שבת, ודעת הבית יוסף (או"ח סי' רסא) היא שלדעתו אין דין תוספת שבת נוהג להלכה, ורק ביום הכיפורים יש דין תוספת.
[עריכה] פרק הזמן הנדרש לתוספת שבת
פרשני התלמוד והפוסקים נחלקו במידת הזמן הנדרשת לתוספת שבת. הגישה המקובלת בין פוסקי ההלכה בדורות האחרונים גורסת שאין לתוספת שבת שיעור, ומשך זמן כלשהו אף הוא מספיק לתוספת זו. במשנה ברורה (סימן רסא ס"ק כג) נכתב שכדי לצאת ידי חובת כל הדעות ראוי לפרוש זמן הליכת מיל, שהוא כ-18 דקות לפני השקיעה.
כתוצאה משיטות שונות אלו קיים הבדל בזמן כניסת השבת (וזמן הדלקת נרות) במקומות שונים. מאחר ובירושלים נהגו להוסיף על השבת כ-40 דקות, כדי לצאת ידי חובת דעה נוספת, ובשאר חלקי הארץ נהגו להוסיף רק 20 דקות. אחת הסיבות למנהג ירושלים הוא מיקומה בין ההרים והעובדה שבתקופות מסוימות השמש מוסתרת על ידי ההרים או נראית יותר זמן. בלוחות השנה הנפוצים מודפס זמן הדלקת הנרות בתל אביב וברוב אזורי הארץ 22 דקות לפני השקיעה, משך זמן הכולל גם 2 דקות בהם יוכלו להדליק את נרות השבת לפני שיפסיקו כליל לעסוק במלאכות האסורות בשבת. גם על כך לא הכול מקפידים, מאחר שמעיקר הדין גם קבלת שבת דקה או שתיים לפני השקיעה יכולה להיחשב כ"תוספת שבת".
[עריכה] דרך קבלת תוספת שבת
מעיקר הדין, ברגע שאדם פורש ממלאכה ומקבל בלבו את השבת חלים עליו כל דיני השבת, ובלבד שיהא זה לאחר 'פלג המנחה', שהוא כשעה ורבע לפני השקיעה.
כמו כן, אדם מקבל על עצמו את השבת עוד קודם השקיעה באמירת "מזמור שיר ליום השבת" (פרק מספר תהילים), עניית "ברכו את ה' המבורך" במניין תפילת ערבית של שבת, אמירתו שמקבל על עצמו "תוספת שבת", או באמירת "לכה דודי" (פיוט מר' שלמה אלקבץ). נשים מקבלות על עצמן תוספת שבת בהדלקת נרות.
[עריכה] לקריאה נוספת
- יביע אומר חלק ה או"ח סימן כא.
הבהרה: ויקיפדיה איננה מקור לפסיקות הלכה.
