סעודה שלישית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סעודה שלישית המכונה גם שעת "רעוא דרעוין", היא הסעודה האחרונה מבין שלוש הסעודות שההלכה היהודית מחייבת לסעוד במהלך השבת. זמנה של הסעודה הוא מזמן המנחה ועד שקיעת החמה.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה נאמר:

Cquote2.svg

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה', הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה

Cquote3.svg
שמות ט"ז, כ"ה

משילוש המילה היום בפסוק אחד העוסק באכילת המן, למדו חז"ל‏‏[1] כי בשבת מצווים לאכול שלוש סעודות. חז"ל נחלקו האם הדין הוא, שיש לאכול שלוש סעודות במהלך היום בנוסף לסעודת ליל שבת‏‏[2]. או מכיוון שבימים עברו מקובל היה לאכול רק שתי ארוחות ביום: פת שחרית וארוחת ערב, הרי שביום השבת יש להוסיף ארוחה אחת נוספת. להלכה נפסק, כי יש לאכול סעודת אחת בליל שבת, סעודה אחת ביום השבת וסעודה שלישית בשבת אחר הצהריים‏‏[3].

לדעת הרמב"ם, ישנה חשיבות לסעודות השבת, בגלל מצוות "עונג שבת", שיש לענג את השבת ולכבדה באמצעות מאכל ומשקה.

נשים חייבות בסעודה זו כגברים, כמו בכל דיני השבת‏[4].

מרכיבי הסעודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי עיקר הדין, יש ליטול ידיים בסעודה שלישית ולאכול לחם משנה כמו בשאר הסעודות, (ויש שנוהגים לקחת רק לחם אחד. הטעם למנהג זה הוא שביום שישי ירדה מנה כפולה של מן, ממנה הוכנו 4 ככרות, אחת ליום שישי, אחת לליל שבת, אחת ליום שבת, ואחת לסעודה שלישית, הרי שנשארה רק ככר מן אחת לסעודה שלישית) ולכן חל חיוב על האדם לתכנן את הסעודה השנייה (בפרט בתקופת החורף, בה יום השבת הוא קצר) באופן שיהיה מסוגל לאכול את הסעודה השלישית לתיאבון‏‏[5]. ובדיעבד, אם האדם שבע ביותר, ניתן לקיימה גם בכל מאכל העשוי מחמשת מיני דגן, ויש אומרים שאפי' בבשר ודגים, ויש אומרים שאפילו בפירות.

מן הדין האחראים על הצדקה בכל עיר מצווים לתת לעניים אוכל או כסף המספיקים לשלוש סעודות בשבת, כשלארוחה השלישית עליהם לספק לעני לפחות כדי אכילת פת לחם בשיעור כביצה ודג קטן.

זמן הסעודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמנה של סעודה שלישית הוא מזמן מנחה גדולה, כלומר אחרי שש וחצי שעות זמניות. ברוב הקהילות מקובל לאכול סעודה שלישית אחרי תפילת מנחה, ובקהילות רבות, בעיקר חסידיות, מתקיימת סעודה משותפת בבית הכנסת.

מקובל להאריך בסעודה שלישית אל תוך הלילה מעבר לצאת השבת. ואמנם אפילו שהסעודה נמשכה אל תוך הלילה, מזכירים בברכת המזון את השבת ("רצה והחליצנו"), מכיוון שעדיין לא נאמרה ההבדלה.

בערב פסח שחל בשבת, יש בעיה לקיים מצוות סעודה שלישית, מכיוון שאסור לאכול מצה בערב הפסח, ואסור לאכול חמץ לאחר שעה רביעית. על כן, יש נוהגים לקיים סעודה שלישית כבר בבוקר בשבת זו[דרוש מקור]. אחרים מסתפקים בסעודה אשר אינה מבוססת על לחם ואוכלים אותה כהרגלם, בשעות אחר הצהריים.

מנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לאכול רק מעט דברים בסעודה ובעיקר לזמר זמירות ולומר דברי תורה.

זמן רעוא דרעוין[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הקבלה הסעודה השלישית היא כנגד הבחינה הקבלית הנקראת "זעיר אנפין" - המהוה כינוי לספירת תפארת וכן נקראת גם "רעוא דרעוין" - "רצון הרצונות" כמבואר בפיוט "בני היכלא". סעודה זו נקראת סעודתו של יעקב ובזכותה ניצולים ממלחמת גוג ומגוג.

זמנה של סעודה שלישית לעת דמדומי ערב - ("בין השמשות") מכונה, רעוא דרעוין, שמשמעותו עת רצון מיוחדת שבה יכולות התפילות להתקבל ברצון. כמו מושגים רבים אחרים בתורת הקבלה, גם מושג זה נכתב ונאמר בשפה הארמית שבה נכתב ספר היסוד של הקבלה ספר "הזוהר". פירוש נוסף למושג הוא, שהקב"ה הוא הרצון שברצונות, היינו הרצון שעומד מאחורי כל הרצונות השונים שבבריאה, דהיינו שהקב"ה הוא סיבת כל הסיבות והרצון הראשון שממנו נוצרים כל הרצונות.

תורת החסידות פיתחה רעיון זה למושג חשוב ומרכזי. חסידים רבים נוהגים לשיר שירי נשמה ודבקות בשעת ה'רעוא דרעוין' רבים מהם אף נוהגים לשבת אז בחושך על מנת לאפשר לאלו שרוצים להרהר בתשובה לתת פורקן לרגשותיהם ואף לבכות מבלי להתבייש מאחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסכת שבת (קי"ז: - קי"ח.)‏
  2. ^ ‏דעת רבי חידקא שם בגמרא.‏
  3. ^ ‏בפוסקים קיימת מחלוקת אם המצוה היא מדאורייתא או מדרבנן.‏
  4. ^ טעם נוסף הובא בפוסקים, שגם הנשים היו בנס של המן, ומן המן למדים את דין חיוב סעודות השבת.
  5. ^ שולחן ערוך רצ"א, א'. ובמשנה ברורה שם סעיף קטן ב')‏


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.