שלמה צמח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה צמח

שלמה צֶמַח (2 ביוני 18866 בנובמבר 1974) היה חלוץ, סופר ומחנך עברי. חברו מנוער של דוד בן-גוריון, ומראשוני העלייה השנייה. חתן פרס ביאליק לספרות יפה (1944) ופרס ישראל לספרות יפה (תשכ"ה-1965).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמח נולד בעיר פלונסק שבפולין הרוסית בשנת תרמ"ו (1886), נצר לר' אברהם אבלי הלוי גומבינר (בעל ה"מגן אברהם") וצאצאו ר' צבי הירש הלוי מפלונצק (בעל "צמח לאברהם"; מכאן שם משפחתו). הוא בן גילו וחברו של בן-גוריון. קיבל חינוך מסורתי בחדר ובבית המדרש. בהיותם בני 14 ייסדו בן-גוריון וצמח בפלונסק אגודת נוער ציונית בשם "אגודת עזרא", שחבריה החליטו לדבר עברית בלבד.

צמח עלה לארץ ישראל בנעוריו, בשנת 1904, בראשית ימי העלייה השנייה. חמש שנים היה פועל חקלאי. בספרו "שנה ראשונה" שפורסם בשנת 1952, הביא תיאור של תקופה זאת. צמח היה ממייסדי "הפועל הצעיר" בשנת 1905 וממייסדי "החורש" עם אליעזר שוחט‎ ב-1907.

בשנים 19091914 למד צמח חקלאות, ספרות ופילוסופיה בצרפת. בשנת 1914 הוסמך כמהנדס חקלאי, ויצא לבקר את בית הוריו בפלונסק, ועקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה נתקע בפולין. עסק בפעילות ספרותית בוורשה ולאחר מכן באודסה. בשנת 1921 חזר לארץ ישראל. שימש כמורה במקווה ישראל, ובשנת 1933 היה ממייסדי בית הספר החקלאי כדורי ומנהלו הראשון.

צמח כתב ספרי עיון וספרי עזר חקלאיים והיה מבקר ספרותי. ערך את כתב העת הספרותי "מאזנים". זכה בפרס ברנר ב-1955,‏[1] והיה חתן פרס ישראל לספרות יפה לשנת ה'תשכ"ה (1965).

שלמה צמח נפטר בשנת 1974.

על שמו נקרא רחוב בירושלים.

בן-דודו דוד צמח היה מתרגם ופובליציסט באירופה.

בשנת 2006 פרסמה חוקרת הספרות נורית גוברין מאמר בעיתון "הארץ", שבו תיארה את יחסי החברות-יריבות ששררו בין בן-גוריון וצמח מאז ילדותם המשותפת בפלונסק ולכל אורך ימי חייהם. החוקרת ניתחה סיפור של צמח בשם "רזלה ועטרה" שפורסם בשנת 1930, המספר ספורן של שתי פרדות ומצאה בו אלגוריה על פרשת יחסיהם של הסופר ובן-גוריון.

בשנת 2010 יצא לאור ספרו של אריה (בודה) בודנהיימר "בזכות החבר מפלונסק", המגולל את סיפורו של שלמה צמח, ובתוכו גם סיפור הידידות והמחלוקת עם דוד בן-גוריון.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליהו מרגלית (רומן), ורשה: הוצאת יהודיה, 1921.
  • שנה ראשונה, הוצאת עם עובד, 1952.
  • סיפורים מחיי הארץ, הוצאת ראובן מס, 1939.
  • מסה וביקורת, הוצאת דביר, 1954.
  • דפי פנקס, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב.‏[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרס ברנר לש.צמח ולי.קשת , דבר, 7 בינואר 1955
  2. ^ ביקורת: דוד לאזרדפי חכמה, דבר, 15 בספטמבר 1972.
הקודם:
אהרון קבק
פרס ביאליק
במשותף עם יהודה קרני

1944
הבא:
יעקב פיכמן


Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.