שניים מקרא ואחד תרגום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שניים מקרא ואחד תרגום (שמו"ת) היא תקנה הלכתית לקרוא את פרשת השבוע פעמיים בנוסח המקרא ופעם נוספת עם תרגום.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור דין זה בגמרא, שם מובא: "אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו 'עטרות ודיבון', שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו"[1].

הטעמים לקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגמרא לא נומקה תקנה זו, אך במפרשים הביאו טעמים שונים לה:

  • כדי שיתכונן האדם לקריאת התורה בתפילת שחרית של שבת, ויוכל לקרוא בעצמו (תרומת הדשן).
  • כנגד הקריאות שעתידים לקרוא בבית-הכנסת: קריאת הבעל-קורא, קריאת העולה לתורה והתרגום (שנקרא כיום רק בקהילות מסוימות, אך בעבר נקרא בכל קהילות ישראל) יש המפרשים את דבריו כי מדובר דווקא בתקנה עבור מי שלא שמע את הקריאה בתורה בציבור (ראב"ן).
  • כדי שילמד ויבין האדם את תוכנה של פרשת השבוע הקרובה (חזון אי"ש)[דרוש מקור].
  • זכר לנתינות התורה השונות: בסיני ובאוהל מועד בעברית, ובערבות מואב בתרגום (מטה משה)[דרוש מקור].
  • על-פי הקבלה הקריאות בלשון הקודש הן כנגד עם ישראל והקריאה בארמית היא כנגד 70 אומות העולם[דרוש מקור].

דיני הקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטרות ודיבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור הדין בגמרא נאמר: "לעולם ישלים אדם פרשויותיו... ואפילו עטרות ודיבון". עטרות ודיבון הן המילים הפותחות של פסוק בפרשת מסעי, שכולו שמות מקומות‏[2]. ישנם פרשנויות שונות לגבי הבנת ההדגשה המצוינת במילים 'עטרות ודיבון'. רש"י מפרש כי במקומות שאין בהם תרגום, כגון בשמות מקומות ואנשים, יש לחזור פעם שלישית, ועל כן במקרים אלו יש לקרוא את המקרא פעם שלישית. פירוש אחר מבאר שכוונת ההדגשה היא שיש לקרוא את התרגום גם במקומות שאין הבדל משמעותי בין המקרא לתרגום, כגון בשמות אנשים ומקומות.

דרך הקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגמרא ובפוסקים‏[3] אין הגבלה על הדרך בה תעשה תקנה זו, עם זאת ישנם דעות הלכתיות שונות בסוגיה זו ואף מנהגים בקרב חלק מהעדות: קריאת פרשה (פתוחה או סתומה) פעמיים ואז תרגומה (כך היה מנהג הגר"א[4]), בשולחן ערוך הרב מביא את מנהג זה, ומביא עוד את המנהג של קריאת כל פסוק בנפרד פעמיים ולאחריו תרגום הפסוק ומכריע לטובת השיטה השנייה על פי מקורות הקבלה, וכן הוא מנהג התימנים), או קריאת כל פרשת השבוע בבת אחת.

קריאת המקרא והתרגום לתקנה זו אינה צריכה להיות קריאה מיוחדת, ועל כן מלמד תינוקות המלמד במשך השבוע מקרא, או בעל קורא המכין את קריאת התורה יוצאים בקריאתם במהלך השבוע ידי חובת תקנה זו.

ישנה אפשרות לקרוא בלחש יחד עם בעל הקורא בזמן קריאת התורה בשבת, ובכך לצאת ידי חובת קריאת המקרא פעם אחת. שמיעה בלבד של הקריאה הינה מסופקת לצורך קיום תקנה זו.

תחליף לתרגום אונקלוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת האמוראים הייתה שפת העם ארמית, ועל כן קריאת תרגום אונקלוס הייתה למעשה תרגום של השפה העברית שהייתה ידועה פחות, לארמית הנפוצה. בתקופות מאוחרות יותר חדלה הארמית לשמש כשפת העם, ועל כן קריאת תרגום אונקלוס אינה מסייעת להבנת המקרא על ידי מי שאינו דובר ארמית. בעקבות כך החל פירוש רש"י לתורה להחליף את תרגום אונקלוס בחלק התרגום של תקנה זו, היות שמטרת חלק התרגום היא לסייע להבנת המקרא‏[5]. עם זאת יש המקפידים לקרוא דווקא תרגום אונקלוס, גם כאשר שפת העם אינה ארמית. השו"ע כותב כי בפסוקים עליהם אין רש"י יקרא שלוש פעמים את המקרא, "וירא שמיים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י"‏[6].

ישנן דעות שונות בשאלה האם תרגום לשפות לעז יכול להוות תחליף לתרגום אונקלוס לארמית. לדעת רש"י 'תרגום' הוא דווקא תרגום אונקלוס, אך דעת תוספות והרא"ש היא שגם תרגום לשפות לעז יכול להחשב כתרגום. הט"ז כתב כי מי שאינו מבין עברית וארמית יקרא פירוש אותו הוא מבין, כגון צאינה וראינה שנכתב ביידיש, או פירוש דומה אחר.

זמן הקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור הדין בגמרא נאמר כי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור. על כן ההבנה המקובלת היא כי יש להסמיך תקנה זו לפרשת השבוע. אף כי אין זמן התחלה וסיום שבועי מוגדר לתקנה, ההמלצה הרווחת היא לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום החל מיום ראשון בשבוע ועד לסעודת שבת בבוקר בשבת הבאה, ולכל היותר עד תפילת מנחה שלה, בה כבר קוראים את תחילת הפרשה הבאה בסדר הפרשיות. בסדר הלימוד של חוק לישראל ישנה חלוקה של הפרשה לכמה חלקים לפי ימות השבוע. יש שנהגו להשלים את קריאת הפרשה ביום שישי‏[7], ויש שנהגו לקרוא הכל ביום שישי אחרי שחרית‏[8]. מנהג חב"ד לחלק את הקריאה לשלש זמנים: ביום חמישי בערב קטע אחד, ביום שישי אחרי חצות שוב פעם את כל הפרשה מתחילה ועד סוף, וביום שבת שוב חזרו על החלק השביעי של הפרשה. גם לאחר השבת ישנה אפשרות להשלים את הסדרה הקודמת עד יום רביעי בשבוע שלאחר מכן, או עד שמחת תורה, בה מסיימים את המחזור השנתי של הקריאה בתורה.

קריאת יו"ט והפטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגמרא ובפוסקים לא הוזכרה חובה דומה לגבי קריאת פרשיות יום טוב או ההפטרות, אך יש שנהגו לקרוא גם את ההפטרות. יש המוסיפים גם את תרגום ההפטרה על פי תרגום יונתן בן עוזיאל.

על פי הקבלה, אלו הנוהגים לקרוא תרגום על נביאים כתובים עושים רק מקרא אחד תרגום אחד[דרוש מקור].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח', עמוד א'.
  2. ^ ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוק ג'
  3. ^ ברמב"ם, בטור ובשו"ע
  4. ^ ספר מעשה רב סימן נט.
  5. ^ טור ושו"ע סימן רפה
  6. ^ שו"ע שם, סעיף ב'
  7. ^ מנהג הגר"א
  8. ^ מנהג השל"ה והאר"י

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.