קריאת התורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קריאה בתורה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
MORNING TORA READING.jpg Torah Reading Sephardic custom.jpg
בעל קורא והעולה לתורה בעת קריאה בספר תורה
(מימין בספר תורה אשכנזי ומשמאל בספר תורה ספרדי)

קריאת התורה היא הקראה של פרשה מתוך ספר תורה, לפני ציבור- לפחות מניין. קריאת התורה היא אחת התקנות העתיקות ביותר ביהדות. קריאת התורה נעשית בתפילת שחרית של שבת ושל ימים טובים (קריאה של פרשה ארוכה), וכן במנחה של שבת, ומדי יום שני וחמישי בתפילת שחרית (קריאה קצרה). בנוסף נערכת קריאה בתורה במועדים מיוחדים, כגון בשחרית של ראש חודש, חנוכה ופורים, ובתעניות (בשחרית ובמנחה).

קריאת התורה נעשית מתוך ספר תורה בו כתובים הפסוקים ללא ניקוד, פיסוק וטעמי המקרא. הקורא בתורה מכונה "בעל קורא" ותפקידו לקרוא בתורה באופן מדויק, על פי הניקוד, הפיסוק וטעמי המקרא אותם הוא משנן בעל פה.

קריאה בתורה ועלייה לתורה מהוות מרכיב מרכזי בטקסי בר מצווה כיום.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיקון קוראים. ספר שמשמש לאימון בקריאה בתורה. בספר שתי עמודות בכל דף, ובהן טקסט מנוקד וטקסט בכתב של ספר תורה, זה לצד זה.

קריאה בתורה במועדים קבועים היא תקנת חז"ל,‏[1] אם כי ישנם דעות לפיהם חיוב קריאת כמה מארבע פרשיות הוא מהתורה. בזמן שבית המקדש היה קיים נהגה מצוות הקהל, שעיקרה קריאה בתורה על ידי המלך במוצאי יום טוב ראשון של סוכות בשנה שאחרי שנת השמיטה (פעם ב־7 שנים) בבית המקדש.

על פי המסורת, התקנה הראשונית של קריאת התורה בכל שבת, שני, וחמישי, מיוחסת לנביאים בתקופת דור המדבר,‏[2] לאחר שנותרו בני ישראל שלושה ימים ללא לימוד תורה,‏[3] והקריאה במועדים את הקטע המתאים לאותו מועד מיוחסת למשה עצמו.‏[4] לעזרא הסופר מיוחסת תוספת פסוקים בכל קריאה, וכן תוספת במספר האנשים העולים לתורה.‏[5] כן מיוחסת לעזרא הנהגת טעמי המקרא ופיסוקו[דרוש מקור].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזכור קריאת התורה בתנ"ך עצמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירוע ובו קריאה בתורה בפומבי מוזכר גם בתנ"ך עצמו, כפי שמסופר בספר נחמיה, פרק ח', על קריאת תורה המונית בתחילת ימי בית המקדש השני:

Cquote2.svg

ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה אשר צוה ה' את ישראל. ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל, מאיש ועד אשה וכל מבין, לשמוע ביום אחד לחדש השביעי. ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים. ואזני כל העם אל ספר התורה...

Cquote3.svg

על פי התיאור בנחמיה, קריאה פומבית זו הייתה למטרת לימוד המון העם את חוקי התורה והמצוות, ובעקבותיה נערכו שינויים בנושאים שונים.

איזכור במקורות חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכור לקריאת התורה מופיע בכתבי יוספוס פלביוס, ופילון האלכסנדרוני, שניהם מהמאה הראשונה לספירה (סוף ימי בית שני). גם מחברים רומאים אחרים בני התקופה מוסרים כי היהודים עוסקים בבתי הכנסת בקריאה בתורה ובלמידת חוקיה, אף שתפילת הציבור עדיין אינה מוזכרת בוודאות. על פי זה נראה שהנהגת קריאת התורה מוקדמת לתפילה בציבור.

פעם בכמה זמן מסיימים את התורה?[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריאה בתורה נהגה בשבתות, וכן בימים שני וחמישי, כאשר קראו חלק קצר מתחילת הפרשה של אותה שבוע. בימי התלמוד נמסר לנו על שני מנהגים מקבילים: בארץ ישראל היו מסיימים את התורה אחת לשלוש שנים (או אחת לשלוש וחצי שנים), ואילו בבבל היו מסיימים אותה אחת לשנה, בשמחת תורה. לפיכך, הפרשיות שקראו כל שבת בארץ ישראל היו קצרות יותר. ככל הנראה מנהג בבל התקבל בארץ ישראל במאה ה-13 בעקבות עולים שעלו לארץ ישראל באותה תקופה.‏[6]

צורת הקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריאה התורה בבתי הכנסת נעשית מתוך ספר תורה כשר, הכתוב על קלף בדיו מיוחד. הקריאה היא בניגון טעמי המקרא, כאשר המנגינה של הטעמים שונה מעדה לעדה. בעבר כל עולה לתורה היה קורא בעצמו את חלק הקריאה שלו, אולם מאחר שספר התורה אינו כולל ניקוד, פיסוק וטעמי המקרא, על הקורא לשנן אותם בעל פה לפני הקריאה. בשל הקושי התפתח הנוהג המקובל כיום לפיו כל הפרשה נקראת על ידי "בעל קורא", בעוד העולה לתורה קורא יחד עמו בלחש. אצל יהודי תימן השתמר המנהג המקורי, והם עדיין נוהגים שהעולה לתורה קורא בעצמו. גם אצל הספרדים נהוג שעולה לתורה המכיר את הקריאה קורא אותה בעצמו במקום הקורא. נהוג להסתייע במהלך הקריאה ב"יד" מוכספת איתה מצביעים על מקום הקריאה. הקריאה נעשית רק כאשר יש מניין, כלומר עשרה יהודים גברים מבוגרים בנמצא (אצל האורתודוקסים, בזרמים קונסרבטיביים ורפורמים גם נשים משתתפות במניינים).

הקריאה בשבת, שהיא הקריאה המרכזית בימות השבוע מחולקת לשבע חלקים ("עליות"), כאשר לכל עליה מוזמן אדם אחד, המברך ברכה לפני הקריאה וברכה לאחריה וקורא בלחש עם בעל הקורא (או קורא בעצמו בקול רם). הברכות קרויות "ברכות התורה". הגבאי עומד בסמוך לבעל הקורא ואחראי לקריאת האנשים לעלות לתורה אצל האשכנזים נהוג שלאחר הקריאה מגביהים את ספר התורה ומציגים אותו לציבור - "הגבהה", ולאחר מכן גוללים אותו - "גלילה". אצל הספרדים מגביהים את הספר לפני הקריאה, והכינוי לכך הוא "הקמת ספר תורה". אצל התימנים הספר שוכב על התיבה, ומגביהים את היריעה בלבד ולא את כל ספר התורה.

לאחר הקריאה בתורה בשבתות קוראים פרק מיוחד מספרי הנביאים - "הפטרה", הקרויה כך כי היא נוספת לקריאה הרגילה.

נהוג בקהילות אשכנז לעמוד לפני קריאת הפסוק האחרון בכל אחד מחמישה חומשי תורה, וכשהבעל קורא מסיים את קריאת החומש אומר הקהל "חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזָּק", ולאחר מכן חוזר על כך הבעל קורא. מנהג זה מבוסס על דברי הראשונים[7] שהסתמכו על הפסוק בספר יהושע "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ... הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ" (א', ח-ט). בעבר היה נהוג לומר "חזק חזק חזק", ובדורות האחרונים התגבש נוסח המבוסס על הפסוק בספר שמואל ב' "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ, וַיהוָה יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו" (י', י"ב).‏[8]

ליהודי תימן מספר מנהגים מיוחדים בקריאת התורה:

  • שימור המנהג המקורי לפיו העולה לתורה קורא בעצמו.
  • שימור המנהג שהחל מימות עזרא, לפיו לאחר כל פסוק בתורה נקרא בקול תרגום אונקלוס (ובהפטרה תרגום יונתן), למעט בשני וחמישי ורוב הקריאות שאינן בשחרית. נהוג כי הקורא את התרגום הוא נער או ילד.
  • נהוג שילד עולה שישי.

סדרי הקריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבתות, מלבד שבתות שחלות בחגים, קוראים בתורה את פרשת השבוע. בקריאת התורה של שבת במנחה, וכן בימי שני וחמישי (מלבד אם חלים בחג או בצום) קוראים לשלושה עולים חלק מפרשת השבוע הקרובה (בדרך כלל את החלק הראשון מתוך שבע העליות של הפרשה). בשבתות מיוחדות כמו שבת שחלה בראש חודש או ארבע פרשיות, בקריאה של העולה האחרון (מפטיר) קוראים קטע מהתורה הקשור ליום.

בחגי ישראל קוראים קטע מהתורה הקשור לימי החג. בכל החגים מלבד סוכות, קוראים בשני ספרי תורה, קטע אחד העוסק בצווי על החג או בנושא הקשור לחג ובספר השני קוראים למפטיר קטע העוסק בקורבנות החג. בחג הסוכות קוראים רק את פרשת קורבנות החג, להוציא את שבת חול המועד בה קוראים קטע מפרשת כי תשא, שסופו עוסק בשלוש הרגלים, ולעולה האחרון קוראים את פרשת הקורבנות. בראש השנה קוראים את הקטע העוסק בלידת יצחק, גירוש ישמעאל מבית אברהם והצלתו ממוות בצמא. ביום השני קוראים את פרשת עקידת יצחק, להזכיר את זכותו ביום הדין. ביום כיפור קוראים בבוקר את הפרשה העוסקת ביום הכיפור בבית המקדש, ובתפילת מנחה של יום כיפור קוראים את פרשת איסורי עריות.

בתעניות קוראים את פרשת ויחל, מתוך פרשת כי תשא, העוסקת בבקשתו משה למחילה על חטא העגל. בתשעה באב בבוקר קוראים את פרשת "כי תוליד בנים" מתוך פרשת ואתחנן העוסקת בחטאי ישראל ובעקבות זאת גלותם מארץ ישראל.

סביב קריאת התורה בשבתות התפתחה מסורת של לימוד "פרשת השבוע", כלומר הפרשה שקוראים באותה שבוע. לפיכך, נהוג לחלק את התורה ל"פרשות", ולא לפרקים וכדומה.

עיכוב קריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עיכוב קריאה

מרכזיותה של הקריאה בתורה בתפילה הפכה אותה גם למוקד חברתי משפטי. לפי מנהג אשכנז בעבר התאפשר למי מבני הקהילה (כולל נשים) שמחה כנגד עוול שנגרם לו על ידי חבר אחר בקהילה או אפילו הציבור עצמו, למנוע את הקריאה בתורה עד אשר התחייב הקהל או אחד מן הפרנסים לסייע בידי הקובל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב ישראל דנדרוביץ, הקריאה מעוררת הזמן והעניין, בתוך: קובץ היכל הבעש"ט, גיליון כח - תשרי תש"ע, עמודים: סג - פו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליתר דיוק - תקנת נביאים, ראו בהמשך הערך
  2. ^ כאן וראה את ההקשר בדברי התלמוד שבמקור הבא
  3. ^ בבא קמא פ"ב א
  4. ^ כאן - מסתמך על הפסוק הזה
  5. ^ ראו כאן פירוט תוספות עזרא
  6. ^ חיים סיימונס, הבדלים בקריאת הפרשיות בין בני א"י ובין בני חו"ל, סיני ק"ו (1990), עמ' לד
  7. ^ המנהיג לב ע"א; ארחות חיים, הלכות שני וחמישי אות טו; הובאו בבית יוסף אורח חיים קל"ט וברמ"א שם סעיף יא
  8. ^ "דברי קהלת", פרנקפורט תרכ"ב, עמ' 89


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.