תיקוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התיקוף המקובל של ההיסטוריה האנושית, בהיסטוריוגרפיה המערבית

תיקוף (פריודיזציה) הוא מתודולוגיה בחקר ההיסטוריה, בעזרתה קובעים היסטוריונים פרקים מוגדרים ברצף האירועים שנרשמו לאורך הזמן. החלוקה לתקופות המוצעת בהיסטוריוגרפיה איננה "טבעית"; כל חלוקה נובעת מפרשנות של היסטוריון או אסכולה של היסטוריונים לרצף אירועים ומהלכם. ובקביעת תיקוף ישנה אמירה או מכלול אמירות על מהותה של תקופה.

קביעתו בתרבות ובמדע[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיקוף הוא חלק אינטגרלי מן התרבות האנושית; מאז היותה נזקקו בני האדם להעניק משמעויות לפרקי זמן, בדברי ימי הכלל והפרט. מלבד היסטוריונים, לקחו חלק בתיקוף גם הוגי דעות, אנשי דת, מדינאים, ואף אמנים. האירועים הנחרצים בקיום האנושי קובעים את גבולי התקופות בתודעה האנושית, ובכלל זה בהיסטוריוגרפיה העממית והממוסדת; בין שהם בשל תנודות איתני הטבע: רעידת אדמה או בצורת, בין שהם בתחום המדיני, כמו מלחמה, התחלפות השלטון והשליט, או בשל גילויים, המצאות ושינויים בתרבות, במדע ובטכנולוגיה. אירועים אלה סוגרים או פותחים תקופה חדשה ואחרת. אחד מאתגרי ההיסטוריון, בעשותו את מלאכת הכתיבה ההיסטורית, הוא להבחין בין הרצף והמסורת לבין התמורה והמהפכה ברצף הזמן, ולבדוק מהם היחסים ההדדיים ביניהם. כמו כן, תהליכים היסטוריים רבים מתמשכים במקביל, או למרות, התמורה והמהפכה, או שמתקיימת, במעין תקופת ביניים, חפיפה בין סיומה של תקופה אחת, לבין תחילתה של חדשה.

בראשית העת החדשה, התקבלה חלוקת הציויליזציה האנושית, מאז המצאת הכתב, לשלוש תקופות עיקר: העת העתיקה, ימי הביניים והעת החדשה. היסטוריונים מחלקים בהן תקופות משנה, כמו למשל תקופת הרנסאנס, או תקופת הבארוק, בראשית העת החדשה. במאה ה-19, יישם הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל את החלוקה הזו ב"תולדות הפילוסופיה", כחלק מן השיטה שהציע להבנת תולדות הרעיונות.‏[1]

התקופה הפרה-היסטורית, שעד להמצאת הכתב, תוּקפה, בדרך כלל, בהיסטוריוגרפיה המודרנית, על פי השליטה של האדם בחומר, כמו האבן והברזל, ודרגת ההתפתחות של ההתיישבות האנושית.‏[2]

שיטות ומגמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופות היסטוריות
ראו גם: תקופות פרהיסטוריות

בהיסטוריוגרפיה שנכתבה מאז העת העתיקה, מקובלת חלוקה לתקופות על פי הכוח המדיני, כלומר הגמוניה ושליטה מדינית על אוכלוסייה, אשר משליכה על יצירתה של תרבות במלאתה. תפיסה זו מקובלת גם בהיסטוריוגרפיה המודרנית; וכך למשל נקבע, ברוב האסכולות ההיסטוריוגרפיות, סוף העת העתיקה ותחילת ימי הביניים, בשנת 476, כאשר נפלה הקיסרות הרומית המערבית. ראשית העת החדשה נקבעה, בדרך כלל, על פי גילוי יבשת אמריקה בשנת 1492. המהפכה הצרפתית בשנת 1789 נקבעה כגבולה של תת-תקופה חדשה ואחרת.

אצל חלק ניכר מההיסטוריונים של תולדות עם ישראל, מקובלת התפיסה כי ההגמוניה המדינית היא המצע והמסגרת ליצירת תרבות עצמית; אולם התקופה נחקרת ונלמדת על פי התרבות והיצירה בספרות ובאמנות, ונקראת על שמה; כך למשל, נקראת תקופת היצירה היהודית המגוונת בחצי האי האיברי בימי הביניים, תקופת "תור הזהב של יהדות ספרד". גירוש ספרד בשנת 1492, הוא קו הגבול בין ימי הביניים לבין העת החדשה בתולדות האומה, על פי חלק מההיסטוריונים, ואילו אחרים סוברים שתחילתה של החדשה בתולדות היהודים הוא במאה ה-18, ובמיוחד במהפכה הצרפתית בשנת 1789.

התפתחות ספרות ההלכה היהודית חולקה לתקופות. תקופת התנאים עד לחתימת המשנה סביב שנת 200. לאחריה תקופת האמוראים עד חתימת התלמוד הבבלי בראשית המאה ה-6 (ממשיכיהם של האמוראים במהלך המאה השישית מכונים סבוראים). לאחר חתימת התלמוד פעלו הגאונים עד לשקיעת המרכז התורני בבבל. בימי הביניים התחולל תור הזהב של יהדות ספרד מראשית המאה ה-11 והסתיים בגירוש ספרד בשנת 1492. החכמים שפעלו עד חתימת "השולחן ערוך" במאה ה-16 מכונים ה"ראשונים", והחכמים שלאחר חתימת ה"שולחן ערוך" הם ה"אחרונים".

בתולדות והיישוב היהודי בארץ ישראל בעת החדשה, נחשבות כפותחות תקופה חדשה, שנת 1881 תרמ"א-תרמ"ב,‏[3] שנת 1917, כאשר כבש הצבא הבריטי את ארץ ישראל ופתח את תקופת המנדט הבריטי, ושנת 1948 תש"ח-תש"ט, שבה התחוללה מלחמת העצמאות והוקמה מדינת ישראל.‏[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה של ארץ ישראל

ישראל המנדט הבריטי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל התקופה הממלוכית בארץ ישראל התקופה הצלבנית בארץ ישראל התקופה הערבית בארץ ישראל התקופה הביזנטית בארץ ישראל התקופה הרומית בארץ ישראל ממלכת החשמונאים התקופה ההלניסטית בארץ ישראל התקופה הפרסית בארץ ישראל ממלכת יהודה ממלכת יהודה ממלכת ישראל המאוחדת ארץ ישראל בעת העתיקה

לוח התקופות בארץ ישראל

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lawrence Besserman, ed., The Challenge of Periodization: Old Paradigms and New Perspectives, 1996
  • Bentley, J. H., 'Cross-Cultural Interaction and Periodization in World History', American Historical Review, June 1996, pp. 749–770.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרידריך היגל, מבוא לתולדות-הפילוסופיה, ירושלים: הוצאת מאגנס, תש"ן, עמ' 242-203.
  2. ^ ראו למשל: מישל בארבאזה, ז'אק ברטן, הכלים הראשונים, כיבוש האש, המרחב והחומר, בתוך: פייר וידאל-נאקה, אלי בר-נביא (עורכים), תולדות העולם משחר האנושות ועד ימינו, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1993, עמ' 3-2.
  3. ^ ראו למשל: גצל קרסל, פסח תרמ"א (1881) פתח תקופה חדשה בתולדות עמנו : עם שנת המאה לפוגרומים ביהודי רוסיה - "הסופות בנגב", הדאר, 60, כ"ג, תשמ"א, עמ' 362-363. משה ליסק (עורך), תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה, א, א, ירושלים : האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תש"ן 1989-תשס"ט 2009.
  4. ^ ראו למשל: יוסף ארן, התגבשותו של דור : בתש"ח החלה תקופה חדשה בספרות העברית, מעריב, (18.4.1980), עמ' 31; (25.4.1980), עמ' 33.