מתילפנידאט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מתילפנידאט
Methylphenidate-2D-skeletal.png
מתילפנידאט
Ritalin-SR-20mg-full.jpg
ריטלין 20מ"ג בשחרור מושהה
שם IUPAC
methyl phenyl(piperidin-2-yl)acetate
שמות מסחריים בישראל
ריטלין (לא כולל שמות מסחריים של התרופה בשחרור מושהה)
מזהים
מספר CAS 113-45-1
PubChem 4158
ChemSpider 4015
נתונים כימיים
נוסחה C14H19NO2
מסה מולקולרית 233.31 g/mol
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית 11–52%
מטבוליזם כבד
זמן מחצית חיים 2-4 שעות
הפרשה שתן
בטיחות
מעמד חוקי

בישראל נכלל בפקודת הסמים המסוכנים. ניתן באישור רופא מומחה, נמצא בסל הבריאות[1]

קטגוריית סיכון בהריון C
סיכון לתלות אין
דרכי מתן אוראלי, ספיגה

מתילפנידאט היא תרופה פסיכוטרופית המוכרת בשם המסחרי ריטלין ומשמשת לטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות ולנרקולפסיה. התרופה שייכת לקבוצת הפנתילאמינים ודומה, בין היתר, לאדרנלין ולאמפטמין. הנוסחה הכימית המולקולרית היא (C14H19NO2). התרופה פועלת על מערכת העצבים המרכזית, ובנסיבות מסוימות (כמו היפראקטיביות) יש לה השפעה מרגיעה, אם כי למעשה, למתילפנידאט השפעה מעוררת (פסיכוסטימולנטית) ברמה המוחית.

לתרופה יש מספר תצורות לשחרור מושהה בגוף המשווקות תחת שמות כגון קונצרטה, ריטלין אל איי ו-דיטרנה.


טיפול תרופתי בהפרעת קשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיפול בהפרעת קשב

אנשים רבים עם הפרעת קשב עשויים לחוש לאורך חייהם תסכול ואי-מיצוי יכולותיהם בתחומים שבהם יכלו להגיע להישגים גבוהים‏[2], אך באמצעות טיפול הולם, הפרוגנוזה של הפרעת קשב עשויה להיות טובה מאוד‏[3]. מתילפנידאט היא התרופה הנפוצה ביותר לטיפול רפואי בהפרעת קשב‏[4]. מבין אמצעי הטיפול השונים, מתילפנידאט נחשב בקרב הקהילה המדעית כאחד הטיפולים האפקטיביים והמהירים ביותר‏[5], ומוגדר בקרב רבים כטיפול המרכזי‏[6]. הטיפול אינו בהפרעה עצמה אלא בתסמינים שלה; הטיפול נועד להקל על הלוקה בה ללמוד, לעבוד ולשמור על קשרים חברתיים.

אבחון והתחלת טיפול בגיל מבוגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפרעת קשב בגילאי הבגרות

מאז תחילת שנות 1990 החלו מטפלים להתייחס גם להשפעות ארוכות הטווח של הפרעות קשב וריכוז על מבוגרים, ובכללן דפוסים פסיכולוגיים והתנהגותיים. בדרך כלל מאבחנים את ההפרעה אצל מבוגרים שאובחנו כסובלים ממנה גם בעבר בילדות או בגיל ההתבגרות.

בישראל ובעולם מתועדת עליה ברשימת מתילפנידאט למבוגרים שמאובחנים לראשונה בגילאי 30 ומעלה. [דרוש מקור] במטופלים אלו, התרופה משפרת ריכוז ותורמת ל"שקט מחשבתי" שרבים מהם מתארים כ"הורדת הווליום" של גירויים סביבתיים חיצוניים, ומיתון ב"הבזקות אסוציאטיביות" בתהליכי חשיבה. רק חלק לא ידוע מתוכם עובר את התהליך עם ליווי פסיכולוגי או טיפול התנהגותי וקוגניטיבי, וקיימים מעט מאוד פרסומים מחקריים על התהליך, רובם מוגדרים כראשוניים. על כן חסרה כל ההתייחסות המחקרית והמנהלית לטיפול בהפרעות קשב וריכוז במבוגרים, ונכון להיום אין מסגרות מוגדרות ומוסכמות לגישות טיפול באדם שאובחן בגיל מבוגר.

מנגנון הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממחקרים עולה שאחד המנגנונים של הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) קשור לחוסר איזון בין מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) אחדים באונה המצחית המוחית (כמו דופמין ונוראדרנלין הקרוי גם נוראפינפרין), הקשורה בריכוז ובפעילויות מכוונות מטרה. אף על פי שתרופות מעוררות, כמו מתילפנידאט ואמפטמינים, הן הטיפולים הנפוצים ביותר לטיפול ב-ADHD, מנגנון הפעולה שלהן אינו מובן דיו.

מתילפנידאט חוסם את הספיגה החוזרת של הדופמין‏[7]. המתילפנידאט מגרה שחרור דופאמין מווזיקולות פרה-סינפטיות, ובה בעת מונע את ספיגתו מחדש בקצה העצב הפרה-סינפטי, ככל הנראה על ידי עיכוב חלקי של הטרנספורטר, האחראי על הסרת הדופאמין מהסינפסה (DAT). המתילפנידאט משפיע גם על מערכת הנוירוטרנסמיטר נוראדרנלין, ובכך הוא מביא את חוסר האיזון לידי "תיקון" ומאפשר לאנשים הסובלים מהפרעת קשב שליטה עצמית גבוהה יותר, שיפור הקשב ובדרך כלל, על ידי שיפור הרגשתם ותפקודם גורמת להם להטבה באיכות חייהם בתקופה שבה ניטלת התרופה.

מבנה כימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינונים ופורמולות של מתילפנידאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר פורמולות של מתילפנידאט, המבוססות על טכנולוגיות שונות עבור אופן השחרור ומשך ההשפעה של החומר הפעיל‏[8].

  • ריטלין "רגיל" או "לשחרור מידי" בעל השפעה של עד 4 שעות: צורת מתן - כדורים, במינונים של 5,10,20,40 מ"ג, המינון נקבע בהתאם לגיל ולמשקל הגוף.
    • בעקבות הגבלות משרד הבריאות בארץ, עד סוף שנת 2008 אסור היה לספק למטופל יותר מאשר 60 מ״ג של חומר פעיל ליום (3 מנות בנות 20 מ"ג כל אחת), ללא אישור מיוחד ממשרד הבריאות. פקודת הסמים המסוכנים עודכנה בנובמבר 2008 והמינון המקסימלי עודכן ל-90 מ"ג ליום למטופל מבוגר‏[9] (או עד 120מ"ג עם "טופס 29") החל מינואר 2009.
  • ריטלין לשחרור מושהה או לשחרור ממושך מן הסוג הישן (Ritalin SR) בעל השפעה של עד 6 שעות: כדורים במינונים של 20, 30 או 40 מ"ג, בתוספת חומרים בלתי פעילים, שמטרתם לבקר על שחרור החומר הפעיל.

סוגים חדשים של ריטלין לשחרור ממושך:

  • ריטלין לשחרור ממושך הקרוי (Ritalin LA) - בעל השפעה של עד 8 שעות (השפעה זהה לזו המתקבלת מנטילת כדור ריטלין "רגיל" פעמיים ביום). קפסולה עם כדוריות שנפתחות בזמנים שונים ובכל אחת מהן אבקת ריטלין‏[10]
  • קונצרטה, שמה המסחרי לסוג חדש של מתילפנידאט המשתחרר מהתרופה בשחרור מושהה. זוהי קפסולה קשוחה שמתעכלת לאט. התרופה פותחה על ידי חברת התרופות "ינסן- סילאג". משך ההשפעה של הקונצרטה הוא 12 שעות. קיימות טבליות קונצרטה בארבעה מינונים - 18, 36, 27 ו-54 מ"ג חומר פעיל, כאשר כל טבלייה מכילה בנוסף גם כמות מסוימת של חומר בלתי פעיל (נתרן כלורי).
  • דייטרנה - מתילפנידאט טרנסדרמלי המגיע בצורת מדבקה. אילו הן מדבקת תרופה לספיגה דרך העור‏[11]. המדבקה מודבקת על העור ומשחררת אל השומן שמתחת לעור וממנו אל הדם 1.1 מיליגרם (דביקית קטנה) או 3.3 מיליגרם (דביקית גדולה) מתילפנידאט לשעה במשך 9 שעות. מדבקות דייטרנה אינן מאושרות בארץ על ידי משרד הבריאות ולכן ניתן להשיגן רק ביבוא אישי.

התאמת המינון וסוג התרופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרטלין אומנם יעיל ברוב המקרים, אך לא בכולם‏[12]. בנוסף, הוא משפיע בצורה שונה על רמות שונות של הפרעת קשב עקב הספקטרום הרחב שלה‏[2]. למינונים שונים של ריטלין יכולה להיות השפעה שונה. בעוד שמינון נמוך מידי לא יהיה אפקטיבי, מינון גבוהה מידי עלול להגביר את הפעילות באופן מופרז ובכך לפגוע בתפקוד הקוגניטיבי‏[7]. בהתאם לכך, ישנם הבדלים בין אישיים בין המינון אשר יוביל לתגובה אופטימלית עבור כל אדם‏[13].

בניגוד לתרופות אחרות, המינון של תרופות ממריצות אינו תלוי במשקל[14]. על כן אין להתאים את מינון התרופה לאדם על סמך משקלו‏[13], אלא על סמך התגובה לתרופה. משום שקיימת שונות ביחס כמות-תגובה בין אנשים שונים, על הרופא להתחיל במינון נמוך ולהעלות אותו בהדרגה‏[14] תוך שמירה על תופעות לוואי מזעריות ככל הניתן‏[13]. חשוב לזכור שהמינון הנמוך ביותר בו נראית הפחתה בתסמינים אינו בהכרח המינון הטוב ביותר לשיפור התפקוד‏[14]. משום שלא נמצאו יתרונות בולטים של פורמולות מתילפנידאט מסוימות על פני אחרות, יש להתחשב בהבדלים הדקים שבין התרופות השונות המתבססות על חומר זה כדי להגיע להתאמה מיטבית עבור צרכיו של כל אדם‏[8]. יש ליצור קשר מיידי עם הרופא במקרים בהם יש בעיות במינון, תופעות לוואי או ספקות פתאומיים בנוגע לכדאיות של הטיפול התרופתי‏[12]. חוסר תגובה עקבי לטיפול בתרופות ממריצות צריך לעורר את חשדו של הרופא לאפשרות של אי היענות תרופתית, אבחנה בלתי מדויקת או קיומה של תחלואה נלווית שטרם אותרה‏[14].

תופעות לוואי אפשריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל ליתרונות הרטלין, ובדומה לתרופות אחרות, ייתכנו תופעות לוואי שונות בקרב הנוטלים את התרופה‏‏‏ (בהסתמך על נוסח העלון לצרכן שלפי תקנות הרוקחים)‏[15] -

  • תופעות לוואי שכיחות: איבוד תיאבון, עצבנות, קושי להירדם (התופעות חולפות בדרך-כלל תוך זמן קצר לאחר תקופת ההסתגלות לתרופה)
  • תופעות לוואי אפשריות נוספות (אם הופיעו או החמירו תופעות אלה יש להיבדק על ידי הרופא): פריחה בעור, סרפדת (Urticaria), חום, הזעה, בחילה, הקאה, כאבי בטן, סחרחורת, כאבי ראש, מצב רוח ירוד, חוסר מנוחה, התכווצות שרירים, יובש בפה, ראיה מטושטשת, אובדן משקל, שינויי לחץ דם, נשירת שיער.‏
  • תופעות לוואי נדירות המחייבות היוועצות מיידית ברופא: חום גבוה פתאומי; כאב ראש חמור או בלבול, חולשה או שיתוק של הגפיים או הפנים, קושי בדיבור (אלה סימנים להפרעה בכלי הדם במוח); דפיקות לב מהירות, כאב בחזה, קוצר נשימה, עלפון, עוויתות בלתי נשלטות; חבורות (סממן ל פורפורה תרומבוציטופנית); עוויתות שרירים או טיקים; האטה בקצב הגדילה, כאבי גרון, חום וצינון (כסממן לתופעות בדם); תנועות בלתי רצוניות של הגפיים, גוף ופנים; שינויים בראייה, הזיות; פרכוסים; עקצוץ בעור או שלפוחיות; כתמים אדומים על העור; התנפחות השפתיים או הלשון או קשיי נשימה (סימנים לתגובה אלרגית חמורה); החמרה בסימפטומים של ההתנהגות שקדמו לטיפול, שמיעת קולות, חשדנות, מחשבות שוא, מצב היפומני, מאני או מחשבות אבדניות (נושא שנוי במחלוקת)

התופעות הפסיכוטיות עלולת להיווצר בעיקר עקב שימוש לרעה על ידי הזרקה בווירד.

בזמן השימוש בתרופה אין לשתות יינות או משקאות חריפים. בין השאר, צריכת אלכוהול עשויה לגרום להגברת קצב השחרור בסוגים מסוימים של התרופה הכוללים מנגנון לשחרור מושהה‏[16][17][18][19].

תופעות לוואי ארוכות טווח[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות השימוש במתילפנידאט בילדים נחקרות במשך יותר מ-40 שנה ועד לשנת 2008 לא נמצאו הוכחות לקיומן של תופעות לוואי ארוכות טווח עקב השימוש בתרופה ואחריו.

היבטים חוקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתילפנידאט מוגדר בחוק הישראלי (פקודת הסמים המסוכנים) כתרופה "נרקוטית" (סיווג שאינו מתאים מבחינה פרמקולוגית). בגלל הגדרתו כנרקוטי בישראל חלו בעבר, על־פי חוק חלים כללים נוקשים על רישום מרשם למתילפנידאט על ידי רופא ועל הנפקתו על ידי רוקח:

  • רק רופא מומחה, פסיכיאטר או נוירולוג, יכול להורות לקחת את התרופה. רופא משפחה יכול להאריך את המרשם באופן די מוגבל.
    • החל מ-7 בפברואר 2011, אושרה בישראל הנפקת מרשם על ידי כל רופא משפחה, למטופלים בגיל 18 ומעלה המעוניינים בכך, וזאת תחת מעקב רפואי ובמימון פרטי (במקרה שלא אובחנו כלוקים בהפרעת קשב וריכוז שבעקבותיה הם נדרשים לתרופה מסיבה רפואית)[דרוש מקור].
  • כל מכירה של מתילפנידאט בבית מרקחת מחויבת על-פי חוק בזיהוי הקונה באמצעות תעודת זהות וברישום מדויק של פרטי המרשם ופרטי הקונה וקרבתו למטופל. מידע זה נרשם בפנקס הסמים של בית המרקחת. הרישום הוא לצורך ביקורת משרד הבריאות על עבודת בית המרקחת בלבד ואינו מועבר לשום גוף חיצוני.
  • מרשם הריטלין חייב להיכתב בשני עותקים.
  • יש לציין על המרשם, מפורשות, עבור איזו תופעה רפואית של המטופל הוא נכתב ושהתופעה הזו היא כרונית. לא עבור כל בעיה רפואית מותר לנפק ריטלין.
  • אסור לקנות מנת ריטלין ליותר מחודש מראש. אדם יכול לקנות רק מנה לשלושים יום ורק בתנאי שלא קנה ריטלין ב29 הימים הקודמים.

לרוב, נוירולוגים ברחבי העולם מורשים על פי חוק להנפיק מרשם לתרופה החל מגיל 6, במידה ואובחנה הפרעת קשב וריכוז. קיימים מקרים חריגים בהם נוירולוגים רשאים לרשום את התרופה גם לילדים מתחת לגיל 6. באוקטובר 2011 הנחה האיגוד האמריקני לרפואת ילדים לאפשר להנפיק מרשם לתרופה כבר בגיל 4, במידה ואובחנה הפרעת קשב וריכוז, וזאת כדי לשפר את סיכוייהם להצליח בבית הספר עוד בגיל הגן‏[20]

היסטוריה ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתילפנידאט היא תרופה הנמצאת בשימוש מאז שנות החמישים של המאה העשרים והיא אחת התרופות שהייתה מושא למחקרים רבים מאוד. בתחילת דרכה שימשה התרופה כתרופה ממריצה. מאז שנות ה-60 משמשת התרופה בעיקר כטיפול לילדים שסבלו מהפרעות קשב וריכוז ואובחנו בהתאם לדרכי-האבחנה של אותה תקופה כהיפראקטיביים או כסובלים מנזק מוחי מינימלי. במשך שנים רבות טיפול התרופתי המרכזי בהפרעת קשב נעשה באמצעות החומר מתילפנידאט‏[8] ועל כן נצבר ידע רב בנוגע לאופן פעולתו והשפעותיו. המחקר והניסיון הקליני עם מתילפנידאט מראים שהוא לא מוביל להתמכרות לחומרים ממריצים ושאינו גורם להתמכרות לסמים אחרים‏[13].

יש מחקרים המעידים על כך שגם בקרב מי שאינו סובל מהפרעת קשב, נטילת מתילפנידאט משפרת את הזיכרון‏[21], ומפחיתה החלטות אימפולסיביות[22]. כן עלו טענות מחקריות בדבר השפעות חיוביות בשימוש במתילפנידאט‏[23] בטיפול בחולים עם פציעות טראומתיות למוח, שבץ, חולי סרטן ואיידס, ועל ניסויים מבוקרי-פלאצבו אשר העידו על יעילותו של המתילפנידאט בטיפול בדיכאון וכאב.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורת הציבורית נגד התרופה מתחלקת לשניים - ביקורת נגד הריטלין בלבד וביקורת נגד מדע הפסיכיאטריה בכלל, שבה מוצג השימוש בריטלין כדוגמה אחת מרבות.

ביקורת מצד שוללי התרופה שאינם שוללים את הפסיכיאטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יש שתומכים בשימוש בריטלין בחלק מהמקרים, אך טוענים שנעשה בריטלין שימוש מוגזם, ולעתים הוא ניתן ללא אבחנה מספקת כאשר המטופלים זקוקים לטיפול אחר‏[24].
  • ישנם אנשי חינוך המתנגדים להכנסת תרופות ככלי לסיוע בהוראה מסיבות עקרוניות, וטוענים כי עבודת המורה אינה אמורה להעשות קלה יותר בעזרת תרופות; לפי טענות מהתחום הפדגוגי, יש להתאים את שיטות ההוראה של המורים אל הילדים המתקשים ולמצוא דרכי הוראה יצירתיות, ולא לטפל בילדים עצמם באמצעות תרופות; אחרים טוענים לאבחון-יתר שמבטאת לטענתם העלייה המתרחשת בשנים האחרונות בכמות הילדים המאובחנים בקשיי קשב הנדרשים לרטלין‏[25].

ביקורת מצד שוללי הפסיכיאטריה כולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנטי פסיכיאטריה

הריטלין והפרוזאק הן שתי תרופות מוכרות ביותר המוזכרות בוויכוחים ציבוריים על פסיכיאטריה כמדע, גישה טיפולית ותופעה חברתית. קבוצות רבות בציבור תופסות את התרופות הפסיכיאטריות בכלל, ואת הריטלין בפרט, כתרופות שנרשמות בתכיפות, לעתים ללא התחשבות בתופעות הלוואי ובנזק שעלול להיגרם כתוצאה משימוש בהן. כמו כן עולה הטענה שבחלק מהמקרים הריטלין משמש לריסון ולשליטה בילדים, שנוטים לציית להוריהם ומוריהם תחת השפעת התרופה.

חלק מהמותחים ביקורת על הריטלין, מקשרים בין חברות התרופות לממסד הפסיכיאטרי, בטענה כי קיים קשר מקצועי וכלכלי ביניהם אשר משפיע, לטענתם, על המחקר והפרקטיקה של מקצוע הפסיכיאטריה‏[26].

ישנן מספר קבוצות המבקרות את השימוש בריטלין באופן חלקי או מלא:

  • תנועות חברתיות ודתיות הפועלות על בסיס נקודת מבט המתנגדת לפסיכיאטריה כולה- למשל, הסיינטולוגיה, הרואה את הריטלין כאמצעי פסול משום שעל פי התפיסה שלה הפסיכיאטריה הינה אמצעי שיטור חברתי המתחזה למדע (פסאודו-מדע), ויש להשתמש בדרכים אחרות שאינן תרופותיות לסיוע בקשיים אישיים. הפעילות הציבורית של הארגון מופעלת דרך עמותת בת CCHR הידועה בארץ כ"עמותת מגן לזכויות אנוש" (להבדיל מ-"עמותת אנוש"), והמקיימת לובי נגד ריטאלין גם בכנסת‏[28]
  • אנשי רוח - המתנגדים לפסיכיאטריה מטעמים אידאולוגיים או רעיוניים, אשר נשענים על נימוקים פילוסופיים מתחומי תורת המוסר, הלוגיקה, והפילוסופיה של המדע[דרושה הבהרה]. הזרם העיקרי המבקר מניפולציות על התודעה (הנעשית למשל מכח תרופות) הוא הפילוסופיה הקונטיננטלית והפוסט מודרנית, ובפרט הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו[דרוש מקור].
  • בעלי מקצוע אחרים המתחרים על אותה קבוצת מטופלים - מרפאים אלטרנטיביים והילרים שמתנגדים לסמים משני תודעה או פוסלים כל תרופה סינתטית; מרפאים טבעיים שממליצים על שיטות התמודדות עם הפרעת קשב וריכוז ובעיות משמעת כאחד, הבנויות על פעילות ספורט המשלבת משמעת וריכוז כגון אמנויות לחימה. אין הסכמות ותקנים לשיטות הללו, ולמרות הטענות להצלחה החינוכית עם בעיות ההתנהגות אין מידע אם אלו שיטות מספיקות להתמודדות עם הפרעת קשב וריכוז. כמו כן, ישנם אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש הרואים עצמם כנפגעים כלכלית מהשימוש בתרופה זו[דרוש מקור].
  • אנשי מקצוע מהפסיכיאטריה עצמה - כדוגמת הפסיכיאטר ד"ר ג'רום קגן, פיטר ברגין או תומאס סאס שאינם רואים בסיס כלשהו לבעיות קשב וריכוז אלא מסיבות רפואיות וחברתיות (למשל, חשיפה ממושכת לריטלין שעלולה להוות המקור להימשכות והחרפת הבעיה, ותאוריית המבנה החברתי)

שימושים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימושים שאינם בהתוויה הרפואית של מתילפנידאט מוגדרים כשימושים לרעה[דרוש מקור]:

  • שימוש על ידי סטודנטים לקראת תקופת בחינות אף על פי שלא אובחנו כלוקים בהפרעת ADHD.
  • שימוש על ידי מתמחים ברפואה לצורך התמודדות עם משמרות ארוכות ומפרכות, אף על פי שלא אובחנו כלוקים בהפרעת ADHD.
  • שימוש כדוחק רעב ("תרופה להרזיה").

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע מגופים רשמים

מידע רפואי

עדות אישית'

atch?v=zaoPbzGUJ_o&feature=share חלי גולדנברג מדברת על הפרעת קשב וריכוז וטיפול תרופתי ממבט אישי] קובץ וידאו

מחקרים

כתבות ותוכניות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתילפנידאט, אגף הרוקחות, משרד הבריאות
  2. ^ 2.0 2.1 דויד, חנה (2010). על לקויות למידה, הפרעת קשב וריכוז ואינטליגנציה. מאתר פסיכולוגיה עברית
  3. ^ שפירא, אבי (2004). הפרעת קשב וריכוז (ADHD). באתר פסיכולוגיה עברית
  4. ^ Volkow, N. D., Wang, G. J., Fowler, J. S., Telang, F., Maynard, L., Logan, J., . . . Swanson, J. M. (2004). Evidence that methylphenidate enhances the saliency of a mathematical task by increasing dopamine in the human brain. American Journal of Psychiatry, 161, 1173-1180.
  5. ^ A case study of seven families who have tried alternative treatment to ritalin for children clinically diagnosed with ADHD
  6. ^ Pharmacotherapy of adult ADHD
  7. ^ 7.0 7.1 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Coghill, D., Banaschewski, T., Zuddas, A., Pelaz, A., Gagliano, A., & Doepfner, M. (2013). Long-acting methylphenidate formulations in the treatment of attention-deficit/hyperactivity disorder: A systematic review of head-to-head studies. BMC Psychiatry, 13, 237.
  9. ^ שיתוף פעולה בין משרד הבריאות לעמותת "קווים ומחשבות" - סיכום 2008, באתר העמותה
  10. ^ עלון התרופה
  11. ^ ידיעה על דייטרנה
  12. ^ 12.0 12.1 ישי-קרין, נופר (2002). אבחון של הפרעת קשב וריכוז (ADHD). מאתר פסיכולוגיה עברית
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 Kooij, S. J., Bejerot, S., Blackwell, A., Caci, H., Casas-Brugué, M., Carpentier, P. J., ... & Asherson, P. (2010). European consensus statement on diagnosis and treatment of adult ADHD: The European Network Adult ADHD. BMC psychiatry, 10(1), 67.‏
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 Clinical Practice Guideline: Treatment of the School-Aged Child With Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder, AMERICAN ACADEMY OF PEDIATRICS, PEDIATRICS Vol. 108 No. 4 October 2001, pp. 1033-1044
  15. ^ עלון הדרכה של משרד הבריאות]
  16. ^ Ritalin (methylphenidate) and Alcohol / Food Interactions]
  17. ^ Prescribing information Metadate CD (USA)December-2013]
  18. ^ | Ritalin LA - Prescribing Information
  19. ^ [‏http://www.concerta.net/adult/prescribing-information.html Concerta - Prescribing Information]
  20. ^ ד"ר איתי גל, ארה"ב אישרה: ריטלין לילדים - כבר מגיל 4, באתר ynet‏, 17 באוקטובר 2011.
  21. ^ [http://www.jneurosci.org/content/20/6/RC65.short Methylphenidate Enhances Working Memory by Modulating Discrete Frontal and Parietal Lobe Regions in the Human Brain]
  22. ^ Effects of methylphenidate on impulsive choice in adult humans
  23. ^ Methylphenidate: its pharmacology and uses
  24. ^ גבריאלה בינדר, ריטלין: לעצור את הקלות הבלתי נסבלת של קבלת התרופה, 8 במאי 2011, באתר דוקטורס אונליין
  25. ^ אביבה זלצמן, בעד/נגד: מתן ריטלין לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז, "שעור חופשי", גיליון 83, חשון תשס"ט, 24 בנובמבר 2008, באתר הסתדרות המורים
  26. ^ טלי שמיר, השראה: כולנו מופרעים, באתר כלכליסט, 20 באוגוסט 2009
  27. ^ שימוש בריטלין על ידי בני נוער
  28. ^ פרוטוקול ישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים יום רביעי, ה` אדר ב` התשס"ה (‎16.03.2005), להלן בנוגע לשימוש בריטלין על ידי בני נוער‏[27]


פנתילאמינים

2C-B2C-C2C-D2C-E2C-I2C-N2C-T-22C-T-212C-T-42C-T-72C-T-83C-E4-FMPאמפטמיןבופרופיוןקאתיןקאתינוןדזוקסידיאתילקאתינוןדימתילקאתינוןDOCDOBDOIDOMbk-MBDBדופמיןBr-DFLYאפדריןאפינפריןאסקליןפנפלוראמיןלבלבוטרוללבמטמפטאמיןMBDBMDAMDMAbk-MDMA/MDMC/MethyloneMDEAמסקליןמתאמפטמיןמתקאתינוןMDPVמתילפנידאטנוראפינפריןפנטרמיןסאלבוטאמולטיראמיןונלפקסין


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.