חול המועד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חול המועדראשי תיבות: חוה"מ) הוא כינוי לימים שאחרי יום טוב הראשון ולפני יום טוב האחרון של החגים פסח וסוכות. בשונה מיום טוב שעל פי ההלכה אסורה בו כל "מלאכת עבודה", בחול המועד יש מלאכות שאסורות ויש שמותרות. את ימי חול המועד מכבדים באכילה ושתייה ובלבישת בגדי חג. רבים מנצלים ימים אלו כדי לנפוש ולבלות. חול המועד סוכות נמשך שישה ימים, וחול המועד פסח נמשך חמישה ימים.

במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חול המועד סוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה, חג הסכות שבעת ימים לה'. ביום הראשון מקרא קודש - כל מלאכת עבודה לא תעשו. שבעת ימים תקריבו אשה לה', ביום השמיני, מקרא קודש יהיה לכם, והקרבתם אשה לה', עצרת הוא, כל מלאכת עבודה לא תעשו." (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ל"ד-ל"ו)
  • "אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי, באספכם את תבואת הארץ, תחוגו את חג ה' שבעת ימים; ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון." (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ט)

חול המועד פסח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "ובחמשה עשר יום לחדש הזה, חג המצות לה', שבעת ימים מצות תאכלו. ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם - כל מלאכת עבודה לא תעשו. והקרבתם אשה לה' שבעת ימים; ביום השביעי מקרא קודש - כל מלאכת עבודה לא תעשו." (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ו'-ח')

איסור מלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איסורי מלאכה בחול המועד

לפי ההלכה, ישנן מלאכות שאסור לעשותן בחול המועד. בתלמוד, איסור זה נדרש מהמקרא, אולם ישנה מחלוקת בין הראשונים אם האיסור הוא מדאורייתא, כלומר נובע מפרשנות של המקרא, או מדרבנן, כלומר חידוש של חז"ל שרק הסמיכו אותו על המקרא.

ישנה מחלוקת בפוסקים, האם ל"ט המלאכות האסורות בשבת ויום טוב משום יצירה, אסורות באופן כללי גם בחול המועד מלבד אותן מלאכות שהותרו, או שבחול המועד אסורות רק מלאכות שיש בהן טרחה. על כל פנים, מסחר ודברים שיש בהם טרחה מרובה אסורים.

מלאכות שהותרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחול המועד הותרו שבעה סוגי מלאכות:

  • צרכי אוכל נפש: הכנת מזון למועד. מותר מעשה אומן, מותר לתכנן מראש מלאכה זו במועד, ומותר לעשותה בשכר לאחרים. מותר גם לעשותה בפומבי, אם ניכר שעושה לצורך המועד.
  • מכשירי אוכל נפש: שימוש בציוד להכנת מזון וטיפול בצרכי הגוף, לשם רפואה והיגיינה. אם תכנן מראש מלאכתו למועד, מותר רק מעשה הדיוט. מותר לעשות בשכר לאחרים.
  • שאר צורכי המועד: לדוגמה שטיפת רצפה, או תיקון רכב. מותר מעשה הדיוט בלבד, ובתנאי שלא תכנן מלאכתו למועד. אסור לעשות לאחרים בשכר.
  • מלאכת דבר האבד: מלאכה שאם לא תעשה, ייגרם לאדם נזק או הפסד. מותר גם מעשה אומן, ולאחרים בשכר. כל זאת רק בתנאי שלא דחה את המלאכה בכוונה לחול המועד כשהיה יכול לעשותה מקודם.
  • מלאכה לצורך מצווה: מעשה אומן מותר אם עלול להפסיד את ההזדמנות לקיום המצווה, ואפילו אם תכנן מראש את המלאכה למועד. לעשות בשכר לאחרים, מותר רק אם זמן המצווה במועד, וישתמש ברווח לשמחת המועד. מעשה הדיוט מותר גם לצורך אחרי החג, אם לא יהיה לו זמן.
  • צרכי רבים: לדוגמה לתקן דרכים או מקווה. מותר גם מעשה אומן לצורך המועד, לתכנן מראש מלאכתו למועד, ולעשות לאחרים בשכר.
  • פועל שאין לו מה לאכול: מותר לו לעשות כל מלאכה בשכר עבור אחרים.

מנהגי כבוד החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין מתאבלים ואין מספידים נפטרים בחול המועד.

הנחת תפילין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל נהוג שלא מניחים תפילין בחול המועד, כפי שנהוג בשבת ויום טוב. בחוץ לארץ רבים מניחים תפילין, אך יש, בעיקר מבין החסידים, שאין מניחים. מנהגים אחרים מחלקים בין רווקים לנשואים, וישנם עוד מנהגים רבים בעניין.

איסור גילוח ותספורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמים אסרו לגלח ולהסתפר בחול המועד. סיבת האיסור היא מפני כבוד הרגל (חג), כדי שאנשים לא ידחו את התספורת והגילוח לחג, ויכנסו לחג כשהם מנוולים בשיער מגודל. מי שלא התגלח או הסתפר מסיבות מובנות, כגון שהיה שבוי או בבית כלא, התירו לו חכמים לגלח במועד. בימינו, כשרבים נוהגים להתגלח בכל יום, יש מתירים להתגלח כיוון שגם מי שהתגלח בערב החג צריך להתגלח שוב בתוך המועד, על מנת שלא יראה מנוול במועד.‏[1]

סדר התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמד ברכת כהנים בכותל בחול המועד סוכות תשס"ט

בתפילות שחרית, מנחה וערבית מתפללים תפילת עמידה רגילה ומוסיפים בה את תפילת יעלה ויבוא. אחרי חזרת הש"ץ של תפילת שחרית, קוראים את ההלל, ולאחר מכן קוראים בתורה ומחלקים את הקריאה לארבעה קוראים. אחרי קריאת התורה מתפללים תפילת מוסף של חג, ובשבת מוסיפים תוספות מיוחדות לשבת.

גם בברכת המזון מוסיפים יעלה ויבוא.

עלייה לרגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבבות נוהרים אל רחבת הכותל המערבי בימי חול המועד כדי לקיים זכר למצוות העלייה לרגל.

כמו כן, אלפים מגיעים בחול המועד לכותל המערבי למעמד ברכת כוהנים מסורתי, בו מאות כוהנים מברכים את העם. עם זאת לדעת רבים מהפוסקים קיום זכר לעליה לרגל הוא רק בראית רצפת הר הבית כך כתוב גם בספר תשובות והנהגות שכתב הרב משה שטרנבוך וכן הורה רב העיר העתיקה הרב אביגדר נבנצל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אליעזר מלמד, פניני הלכה, כרך מועדים, עמ' 188-189


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.