שמחה בונם סופר
 | |
| השבט סופר | |
| לידה |
28 בנובמבר 1842 כ"ה בכסלו ה'תר"ג ברטיסלאבה, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
2 בדצמבר 1906 (בגיל 64) ט"ו בכסלו ה'תרס"ז פרנקפורט, הקיסרות הגרמנית |
| תקופת הפעילות |
? – 2 בדצמבר 1906 |
  | |
רבי שמחה בונם סופר (שרייבר) (ברטיסלאבה, 28 בנובמבר 1842,כ"ה בכסלו ה'תר"ג - 2 בדצמבר 1906, ט"ו בכסלו ה'תרס"ז פרנקפורט) - היה רבה של ברטיסלאבה (במקורות היהודים - "פרשבורג") וראש הישיבה. הוא היה הדור השלישי לשושלת רבני פרשבורג ומכונה גם ה"שבט סופר" כשם ספרו על ארבעת חלקי שולחן ערוך ועל מסכתות מן התלמוד הבבלי. בתקופת כהונתו, התפלגה קהילת יהודי פרסבורג והוקמה הקהילה הניאולוגית.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בנר ראשון של חנוכה, כבן שלישי, לרבי אברהם שמואל בנימין סופר, (בנו של החתם סופר). גדל בבית אביו וספג שם חינוך לאהבת תורה, מידות תרומיות ויראת שמים. למד בישיבתו של אביו, והצטיין בהתמדתו, בכושר קליטתו וצניעותו. למד בחברותא עם רבי עקיבא יוסף שלזינגר. רבי שמואל רוזנברג (רבה של אונסדורף), שלמד בישיבה, אמר עליו, שהוא לומד שישה דפים בשעה אחת, והם כ"מונחים אצלו בקופסה"[1]. בהגיעו לגיל חופה, נשא את רחל בתו של פרץ ניימאן, מעשירי יהודי וינה. חותנו תמך בו ביד רחבה, כדי שיוכל להמשיך ללמוד תורה, ואכן הוא המשיך ללמוד בישיבה, ועזר לאביו בניהולה. לאחר שלוש שנים עבר בהשפעת חותנו, לגור בווינה ולנהל את בית העסק שלו למשי. גם בשעה שעסק במסחר לא פסק מלימודו, ונהג להתכתב בחילופי שו"ת עם גדולי הדור. קהילות רבות בקשו למנות אותו כרבן, אך הוא סירב. למרות שהיה בנו השלישי של ה"כתב סופר", ולא הבכור, ייעד אותו אביו לשבת על כסאו אחריו.
לאחר פטירתו התמנה בנו הרב עקיבא סופר, בעל ה"דעת סופר" לממלא מקומו עד לפטירתו בתש"כ, ולאחריו התמנה בן בנו הרב אברהם שמואל בנימין סופר, בעל ה"חשב סופר" לממלא מקומו עד לפטירתו בתשכ"ב, ולאחריו עמד בראשות הישיבה נכדו הרב שמחה בונם סופר עד לפטירתו בשנת תשע"ז, כיום עומד בראשה נכדו הרב אברהם שמואל בנימין סופר.
רבה של פרשבורג וראש הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 29 עלה רבי שמחה בונם על כס הרבנות, ונודע בלמדנותו, חריפותו ושנינותו. תלמידי הישיבה נהגו לומר[2]:
- החתם סופר - היה מרא דכולי ביה. (אדון שהכול בו - כל מקצועות התורה).
- הכתב סופר - היה בעל סברה.
- והשבט סופר - היה סמל החריפות והשנינות.
כרב של פרסבורג, המשיך לנהל את המאבק על שמירת הדת כנגד ההתבוללות, נלחם בקהילה הניאולוגית, ומדי פעם נסע לווינה כדי לנהל את צורכי קהילתו מול השלטונות.
דרכי הלימוד בישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרך הלימוד של רבי שמחה בונים הייתה זהה לדרכם של ה"חתם סופר" וה"כתב סופר". בתחילת השיעור עסק בדברי הראשונים, ותוך כדי כך, נפלו מאליהן רוב קושיות האחרונים. הספרים אמנם היו מונחים לפניו, אך הוא מסר את שיעוריו בעל פה. דבריו היו מנוסחים בקצרה, ורק מי שהתכונן לשיעור הבין אותם. רבי שמחה בונים מינה מגידי שיעור, שילמדו את התלמידים את החומר הפשוט, ואילו הוא לימד את שיעור העיון בלבד. הישיבה אמנם הוכרה על ידי השלטונות כבית ספר גבוה לרבנות, אך המטרה העיקרית הייתה לימוד תורה לשמה. בשנת 1884 יצאה הוראה מטעם הממשלה, שכל בחור ישיבה המבקש להציג מועמדות לרב קהילה, חייב שיהיה לו בנוסף לאישור על לימודים בישיבה, גם אישור על לימודים תיכוניים. משלא עלה בידה של משלחת רבנים לבטל את ההוראה, התיר רבי שמחה בונם לבחורים המועמדים לרבנות, ללמוד את הלימודים הכלליים בזמנם הפנוי, ולהיבחן באופן אקסטרני מחוץ לכותלי ישיבה[3].
חשיבותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר אביו ה"כתב סופר" הבחין בגדלותו ואמר עליו: "בו בחרתי מבניי, שכולם טובים וישרים, שימלא ברצות השם כסאי אחרי". רבי חיים הלברשטאם מצאנז, אמר עליו בהיותו בחור צעיר, "תלמיד חכם רך בשנים כזה, לא נמצא אצלנו בגליציה. המהר"ם שיק, פנה אליו בתואר "הדרת גאונותו". רבי אליעזר זוסמן סופר מגדולי תלמידי החתם סופר, ורבה של פאקש, שהיה קשיש בהרבה מרבי שמחה בונם, בפוגשו פעם את רבי שמחה, התכופף לנשק את ידו (סימן לכבוד גדול).
אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת ה'תר"ס נחלש רבי שמחה בונם, ולא היה בכוחו למסור את שעוריו באופן סדיר. אז מינה לסגן תחתיו את בנו יחידו רבי עקיבא סופר, כשהוא עדיין אברך צעיר. אך גם אז, כשרק הוטב לו מעט מיד שלח להודיע בישיבה שהוא ימסור היום את השיעור. בשנת ה'תרס"ו נסע לפרנקפורט כדי לבקש מזור למחלתו, ושהה שם זמן ממושך. בט"ו בכסלו ה'תרס"ז נפטר בגל 64. קהילת פרנקפורט רצתה שרבי שמחה בונם ייטמן באדמתה, אך קהילת פרשבורג לא וויתרה והוא נטמן בבית הקברות בעיר.
מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנו ממלא מקומו הרב עקיבא סופר
- הרב יוסף צבי דושינסקי גאב"ד העדה החרדית בירושלים
- הרב חיים אפרים באלאיטי אב"ד טורנלה ובעל "אשל חיים" ו"חמודי אפרים"
- הרב צבי קינסטליכר רב לקהילת הסטטוס קוו ("ספרדית") בעיר סיביו
- הרב אברהם שטרן בעל "גפי אש" ו"מליצי אש"
- הרב יוסף אלימלך כהנא רבן של צעהלים ואונגוואר
- הרב מרדכי אליעזר עהרנגרובר אב”ד ווארנוב וראש הישיבה מחבר ”נחלת יוסף” - כללים על הש”ס
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי שמחה בונם, השאיר אחריו שלושים וחמישה כרכים, כתבי יד בהלכה ואגדה, אך רובם אבדו במלחמת העולם השנייה. להלן ספריו ששרדו:
- שו״ת שבט סופר על ד׳ חלקי שולחן ערוך.
- שערי שמחה, חיבור על חמישה חומשי תורה, וינה,
- שבט סופר, על תלמוד בבלי, מסכת חולין, טרנוב, ה'תרצ"ח
- שבט סופר, על תלמוד בבלי, מסכתות גיטין וכתובות, ירושלים, ה'תשט"ו
- שבט סופר שערי שמחה השלם על התורה והמועדים ודרשות אשר דרש במקהלות ישראל ובנוסף פרקי תולדות מקיפים על חייו ופועלו יצא לאור ע״י נכדו הרב אלימלך שרגא שפירא ומכון דעת סופר תשס״ו. https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990026024810205171/NLI.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישראל ארליך, קהילת פרשבורג, דעת אתר לימודי יהדות ורוח
- שלמה סופר, אבל כבד, ההספד שהספיד האח הצעיר רבי שלמה את ה"שבט סופר" בעת הלווייתו.
שמחה בונם בן אברהם שמואל בנימין סופר (1842-1906), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הרב יוסף ליברמן, בהקדמה ל"שבט סופר" על כתובות וגיטין
- ^ יונגרייז א', "ישיבת החתם סופר בפרשבורג", בתוך: מירסקי שמואל, מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם, הוצאת עוגן, ניו יורק, תשט"ז, עמ' 488.
- ^ יונגרייז א', "ישיבת החתם סופר בפרשבורג", בתוך: מירסקי שמואל, מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם, הוצאת עוגן, ניו יורק, תשט"ז, עמ' 491.
| בקרת זהויות |
|
|---|