טרנוב
|
||||||||||||||||||||||||||||
טרנוב (פולנית: Tarnów להאזנה (מידע · עזרה); יידיש: טארנא כשקיימת גם הצורה טארנע) היא עיר בגליציה בדרום מזרח פולין.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
טרנוב נחשבת אחת מהעתיקות שבערי פולין [1] ומוזכרת לראשונה בכתובים בשנת 1124. במהלך המאה ה-13 העיר התפתחה הודות להגירה של מתיישבים גרמנים מקראקוב ונובי סאקז והיא זכתה לזכויות עיר ב-7 במרץ 1330. במהלך המאה ה-16 הגיעו אליה מהגרים רבים מסקוטלנד. בחלוקת פולין הראשונה הוכללה טרנוב ביחד עם שאר גליציה באימפריה האוסטרו הונגרית. באותה עת הייתה טרנוב למרכז מסחר חשוב. במהלך שנת 1915 הייתה טרנוב בחזית הלחימה בין גרמניה לרוסיה. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוכללה טרנוב בפולין העצמאית. ב-8 בספטמבר 1939 נכבשה טרנוב על ידי הנאצים ששלטו בה עד שנת 1945.
[עריכה] יהודים
האזכור הראשון לקיומה של קהילה יהודית במקום נכתב בשנת 1443, בהקשר של סוחרים. מרביתם של היהודים התפרנסו מתעשיית מלבושים וכובעים. בתחילת דרכה של הקהילה, היא הייתה מסופחת מבחינה דתית וכלכלית לקהילה הדתית החזקה של העיר קרקוב. בעל העיירה בתחילת המאה ה-16, קונסטנטין אוטרוגסקי, העניק ליהודים שוויון זכויות בתחום המסחר והדיור, כנראה משום שהאמין כי היהודים יסייעו לפתח את המסחר והכלכלה בעיירה. הזכויות הללו אושררו מחדש במהלך המאות ה-17 וה-18.
בתחילת המאה ה-17 ניתן ליהודי טרנוב אישור להפיק ולמכור משקאות אלכוהוליים, מה שחיזק את מעמדם הכלכלי ופתח בפניהם אפשרויות חדשות לרווחה ושגשוג כלכלי. יהודים רבים החלו לעסוק בתחום ועד לסוף המאה ה-19 הוא היווה מקור פרנסה מרכזי בשביל הקהילה.
קהילת טרנוב גדלה והתפתחה במהירות, הן מבחינה דמוגראפית והן מבחינה דתית-חברתית. עד למחצית הראשונה של המאה ה-17 כבר הקימה הקהילה בית-כנסת ובית-עלמין יהודי. בית-הכנסת הראשון שנבנה כמעט ונהרס במהלך מלחמות השוודים בשנים 1656-7, אך הוא שוקם עד לסוף המאה. העיר כולה ספגה נזקים כבדים כתוצאה מהמלחמה, ונדרשו לה שנים רבות בכדי להשתקם.
בשנת 1787 חולקה פולין בין האימפריות האירופאיות השונות. טרנוב עברה לשיטת האימפריה האוסטרו-הונגרית, מה שסייע מאוד ליהודים בעיירה, שעסקו במסחר על הציר לכיוון הונגריה. עד לאמצע המאה ה-19 כבר נסללו מסילות ברזל שחיברו את העיירה גם עם מרכזי היהודים בקראקוב, לבוב ובערים מרכזיות אחרות.
במחצית השניה של המאה ה- 16 הוקם בית הקברות בטרנוב במקום נקברו רבים מבכירי הקהילה היהודית של העיר - רבנים, אמנים ושופטים. בבית הקברות אף קיימת חלקה מיוחדת שבה טמונים חיילים יהודים שלחמו בצבא אוסטריה במהלך מלחמת העולם הראשונה, ונפטרו בבית חולים בפולין. ב- 1989 עבר בית הקברות לאחריות עיריית טרנוב והקהילה היהודית בקרקוב ונעשו בו עבודות שיקום ושחזור, שבמסגרתן נחשפו קברים ומצבות נוספים. גדר בית העלמין שופצה וחלק ממנה נבנה מחדש. כיום ניתן לראות בבית הקברות כ- 4,000 מצבות, שהעתיקה בהן היא מהמאה ה- 17. על חלק מהן מופיעים כיתובים והקדשות בשלוש שפות: עברית, פולנית וגרמנית. מרבית המצבות ששרדו מתאפיינות בקישוטים שונים.
החל מאמצע המאה ה-19 ועד לשנות השלושים של המאה ה-20, טרנוב התפתחה מאוד, והיהודים בעיירה חוו שיפור הן במעמדם הכלכלי והן בתחום החברתי. עד לאותה תקופה הייתה קהילת טרנוב קהילה דתית אורתודוכסית, ואילו בסוף המאה ה-19 התחזקה מאוד תנועת ההשכלה היהודית בקרב הקהילה. שתי קבוצות אידיאולוגיות פעלו בקרב הצעירים היהודים בטרנוב: התנועות הציוניות, בעיקר "הפועל המזרחי" הציונית-דתית; ותנועת "הבונד" הסוציאליסטית. החינוך היהודי בעיירה התקדם מאוד, גם במסגרת בתי-ספר יהודיים וגם במסגרת תנועות הנוער היהודיות. בסוף המאה ה- 19 היהודים היוו כחמישים אחוז מתושבי העיר. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ- 25 אלף יהודים.
[עריכה] שואה
ב- 3 בספטמבר הופצצה העיר על ידי הגרמנים. רבים מתושביה היהודים ניסו לברוח למזרח ומנגד פליטים רבים מרחבי פולין הגיעו אליה. ב- 8 בספטמבר 1939 נכבשה העיר על ידי הגרמנים אשר מיד ניכסו לעצמם את הרכוש היהודי והחלו לחטוף יהודים לעבודות כפייה. ב- 9 בנובמבר שרפו הגרמנים את בתי הכנסת ובתי התפילה בעיר והוקם על ידםיודנראט, שכמו בערים רבות אחרות, נדרש לגבות את המיסים המיוחדים ולספק עובדים לעבודות הכפייה ולמשלוחים. ב- 18 בדצמבר 1939 נדרשו היהודים לענוד טלאי זיהוי ולהעביר את כל תכשיטיהם. ב- 14 ביוני 1940 נשלחו מבית המקווה שבעיר, שברחוב בוזניק, 708 פולנים ו- 20 יהודים אסירים – לאושוויץ. במהלך 1941 יד הגרמנים נעשתה כבדה יותר הן בדרישות והן בהרג יהודים. במרץ 1941 הוכרז על הקמת הגטו. בתחילת יוני הועברו לגטו יהודים מכל הסביבה ומספר היהודים בגטו הגיע ל- 40.000. תנאי המחייה בגטו היו קשים ביותר.
בין 11-19 ביוני 1942 בוצעה האקציה הראשונה בהוראת המושל קרוגר ובסיוע גורמים מקומיים שונים. 11,500 יהודים, שלא היה להם אישור עבודה (SD), נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. פאול רייס וחברי יודנראט נוספים שהצהירו כי יהיו הראשונים להשלח - נורו. באותה עת נורו ונרצחו בדם קר ברחובות העיר ובגדר בית הקברות היהודי, כ- 3,000 יהודים ו- 7,000 נוספים ביערות בוצ'ינה ליד זביליטובסקה גורה. ביניהם היו 800 ילדים שנלקחו מבית היתומים שבעיר. ב- 29 ביוני 1942 נתבקשו היהודים הנותרים להכנס לגטו שהיה מכותר בחומת עץ בגובה של 2 מטר וגדרות תיל ונאסרה עליהם היציאה ממנו.
ב- 24-25 ביולי 1942 התרחשה "אקצית הילדים". בהוראת קרוגר היהודים נדרשו לעזוב את בתיהם ולהגיע לככר השוק יחפים. ילדים נלקחו מהוריהם ונורו. כמה נשלחו לעבודת כפייה והחולים והזקנים נשלחו לבלז'ץ.
ב- 10 בספטמבר 1942 נערכה סלקציה בככר מגדבורג, הככר המרכזית של הגטו, כל 10,000 התושבים נדרשו על ידי מפקד הגסטפו פאלטן להגיע לככר. מהם כמה נורו בעיקר על ידי הקצינים אופרמן וליבור וב- 12 לחודש 8,000 איש נוספים שולחו לבלז'ץ. בנובמבר נשלחו 2,500 איש נוספים. בתקופת משלוחי המוות התארגנה בטרנוב תנועת התנגדות יהודית. רבים ממנהיגיה השתייכו לתנועת הנוער [השומר הצעיר]].
באוקטובר 1942 הגטו חולק לשני חלקים: חלק A אורגן כמחנה עבודה כפויה נפרד לנשים ולגברים מעל גיל 12. מפקד המחנה היה בלכר. חלק B כלל יהודים שאינם עובדים ומשפחות גדולות. מפקדו היה גרונוף. ב- 15 באוקטובר 1942 בוצעה אקציה נוספת על ידי פאלטן. כמות משמעותית מדרי אזור B החליטו להתחבא. 2,500 יהודים נשלחו לבלז'ץ.
בתחילת ינואר 1943 קצין האס אס בלאכה הפך למפקד הגטו של היהודים שנותרו בשני החלקים. באמצע אוגוסט 1943 נערך בקרקוב, במשרדו של קופה, מחליפו של קרוגר, עם המושל הכללי שרנר, מפגש שבו הוחלט על הריסת הגטו של טרנוב ואחרים. 300 יהודים היו אמורים לסייע ו- 2,000 יהודים מבית החרושת לבגדים מדריטש נשלחו ללמחנה הכפייה פלאשוב. ב- 3 בספטמבר 1943 כותר הגטו והיהודים משני החלקים רוכזו בבית החרושת זינגר. חלק נורו על ידי גוט ואנשי אס אס אחרים, 7,000 נשלחו למותם באשוויץ ו- 3,000 לפלאשוב. בסוף 1943 העיר הוכרזה כ"יודנריין".
רבים מהבורחים מהגטו הצטרפו לפרטיזנים ביערות וחלקם נהרגו על ידי יחידות הגסטאפו. אחרים היו מעורבים בארגון נתיבי בריחה להונגריה שנחלו הצלחה חלקית בלבד.
ב- 18 בינואר 1945 נכנסו הכוחות הסובייטים המשחררים לעיר.
שלושה מאנשי הבטחון הובאו למשפט בעוון ביצוע פשעים נגד היהודים בטרנוב: קרל אופרמן, גאא וליבור.
[עריכה] אחרי המלחמה
לאחר מלחמת העולם השניה חזרו להתגורר בטרנוב כשבע מאות יהודים אך הם עזבו זמן קצר לאחר מכן עקב התנכלות התושבים המקומיים. כיום אין יהודים מזוהים בעיר אך ניתן למצוא עדות לקיומה של קהילת העבר ברחובות, בניינים ואנדרטאות, בארכיונים, במוזיאונים ובבתי הקברות. ישנן תצוגות במוזיאון האזורי ובמוזיאונים :, Dąbrowa Tarnowska Bochnia, יום זכרון ופסטיבל. בעיר ישנו רחוב הנקרא על שם ד"ר אליאס גולדהאמר, שהיה סגן ראש העיר . במשך השנים הוקמו ארגונים של יוצאי העיר בישראל ארצות הברית, צרפת וקנדה לשימור זכרון יהודי העיר.
[עריכה] מיוצאי העיר
- איגנץ גלב Ignace Gelb, היסטוריון ואשורולוג;
- אמיל בריג, גבור ישראל;
- בנימין בודנר, איש פלמ"ח, נפל במלחמת העצמאות;
- חיים אורמיאן, חתן פרס ישראל לחינוך לשנת 1981 ומראשוני הפסיכולוגים בישראל;
- יהודה לייב קורץ, ממיסדי חברת "אהבת ציון" למען ישוב ארץ ישראל ופובליציסט;
- יהושע יורטנר, חתן פרס ישראל בכימיה לשנת 1982 ולשעבר נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים;
- יוסף דמסט, מנופלי כפר עציון;
- יצחק הלוי שטינברג , רבם של הערים: ליטש, ירוסלב ובריסל, ראב"ד בבית הדין הרבני בתל-אביב, ורבו של בית הכנסת ישורון ;
- יצחק שיפר, מההיסטוריונים היהודים החשובים שפעלו בפולין, חבר הסיים הפולני ואיש ציבור, שנספה במיידנק;
- מרדכי דוד ברנדשטטר, סופר ומשורר, שהתגורר בעיר לאחר נישואיו. יצירותיו מתועדות ב פרויקט בן יהודה;
- נפתלי קלר Naphtali Keller, משורר וסופר ;
- פליציה לַנגֶר , עורכת דין ופעילת זכויות אדם;
- צבי אנקורי, היסטוריון וסופר;
- רומן ברנדשטטר Roman Brandstaetter משורר, סופר, מחזאי ומתרגם;
- שלום בארון, היסטוריון ומחנך יהודי-אמריקאי, אבי ההיסטוריה היהודית בארצות הברית;
- שמואל שניידר, חוקר בתחום הספרות העברית וחינוך יהודי;
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- ספר יזכור לקהילת טארנע, בספריית העיר ניו יורק, 1954, ביידיש
- ספר יזכור לקהילת עוללות לזכר קהילת טרנוב, בספריית העיר ניו יורק, בית ספר מוריה תל אביב 1970
- http://www.yivoencyclopedia.org/article.aspx/Tarnow
- http://www.it.tarnow.pl/index.php/eng/Worth-seeing/Jewish-culture
- http://www.muzeum.tarnow.pl/judaica/przewodnik/baedeker.htm
- http://www.deathcamps.org/occupation/tarnow%20ghetto.html
[עריכה] הערות שוליים
-
בימת הקודש-הדבר היחיד שנשאר היום מבית הכנסת המרכזי בטרנוב
-
אנדרטה לזכר קהילת טרנוב, בבית הקברות בקריית שאול
-
האנדרטה במקום שממנו נשלח המשלוח הראשון של עובדי כפייה לאושוויץ כשעוד היה רק מחנה עבודה. המשלוח כלל מאות אנשי רוח, משכילים, מנהיגים ומעט יהודים
