אויגן פרופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אויגן פרופר

אויגן פרופר (5 בספטמבר 1911 – 27 באפריל 1986) היה תעשיין ישראלי, ממייסדי חברת "אסם", מנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים שלה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעל משפחת פרופר בטפליצה, צ'כיה

אויגן פרופר נולד וגדל בעיר טפליצה שברפובליקה הצ'כית, וסיים את האקדמיה למסחר בצ'כיה. אביו, אדוארד, הקים ב-1892 את מפעל האטריות והמקרוני הראשון בטפליצה והעסיק מאה ועשרים פועלים. אדוארד נפטר ב-1932 ואויגן בנו היחיד בן העשרים ואחת ירשו כמנהל העסק.[1] אויגן היה מעורב מצעירותו בפעילות ציונית בתנועת "הליגה למען ארץ ישראל העובדת". בשנת 1935 נשא פרופר לאישה את עליזה (אליס) לבית הייק. בשנת 1938, משהיטלר סיפח לגרמניה את חבל הסודטים בצ'כיה, החליט לעזוב את טפליצה, שהשתייכה לסודטים, ועבר עם משפחתו לפראג, שם חיכה לקבלת אשרת כניסה לארץ-ישראל. [2] [3] [4] [5]

הקמת אסם וניהולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטומונטאז' של מייסדי אסם. מימין לשמאל: עזריאל וייל, משה קצמן, שמשון וילמרסדורף, פרנץ קליין, אויגן פרופר, יעקב לורש, אליהו חרפק
משרדי הנהלת אסם בתל אביב

אויגן פרופר עזב את פראג ב-14 במרץ 1939, עלה לארץ ישראל עם רעייתו ואמו והתיישב בתל אביב, בה התגורר עד יומו האחרון. באותה שנה בנה מכונה לייצור איטריות וביחד עם שותפו ד"ר פרנץ קליין השקיע 35 לירות והקים בחנות קטנה ששכר ברחוב עמק יזרעאל[6] מפעל לאטריות ששמו "הדגן". קליין ופרופר ייצרו במשך הבוקר, אחר-כך שטחו את האיטריות על רשתות אותן הניחו בחצר לייבוש ופרופר הלך ברגל או נסע באוטובוסים אחר-הצהריים כדי למכור את מרכולתו לחנויות. באותה עת פעלו בארץ ישראל כשלושים ושניים בתי חרושת לאטריות. [7] [2] [3] [4] [5]

המפקח על המזונות הנהיג קיצוב בקמח ופרופר וקליין החליטו לאחד כוחות עם מתחריהם, במקום להתחרות איתם על הקצבות ולקוחות. ב-1942 פרופר וקליין פנו לעזריאל וייל, שמעון וילמרסדורף ויעקב לורש, בעלי מפעל "עסיסית" ולאליהו חרפק ומשה קצמן, בעלי מפעל "איטרית" והקימו ביחד איתם מערך מכירות משותף ששמו "אסם – איחוד בתי חרושת לאיטריות בארץ ישראל בע"מ". בעליהן של שלוש החברות היו שבעת המייסדים של חברת "אסם" ששכרו חנות ברחוב החשמל 3 ולשם העבירו את המוצרים שייצרה כל חברה וממנה חולקה לחנויות על גבי תלת-אופן. [8] [9] [3] [4] [5] עם התחזקותה של אסם בשוק וכדי לייעל את הייצור החליטו השותפים להקים מפעל אחד במקום שלושת הקיימים, הם רכשו מגרש בבני ברק וב-1947 הקימו את בית החרושת "נקיד" לייצור מקרוני, ספגטי ואטריות, כשלכל חברה שליש בבעלות, ובסתיו 1947 החל המפעל לעבוד.[3] [4] [5]

בשנת 1951, בתקופת הצנע, כשהיה מחסור באורז, פנה דוד בן-גוריון לפרופר בבקשה למצוא פתרון שישמש תחליף לאורז שאליו היו רגילים העולים שזה מקרוב באו מצפון אפריקה ומארצות ערב. בבסיס הבקשה עמדה בעיית המחסור במטבע חוץ לצורכי רכישת אורז, בעוד הקמח ניתן בחלקו כסיוע חוץ אמריקאי. כתגובה לפנייה זו פיתחה אסם את הפתיתים האפויים בצורת אורז, אשר נקראו בשנות החמישים "אורז בן-גוריון" והיו בתחילה בצורת אורז.[10] הפתיתים הראשונים יצאו לשוק ב-1954, יוצרו בציוד פשוט ונאפו בתנור קונדיטוריה קטן. [11][7] כיום מייצרים במפעלי אסם למעלה משני טון פתיתים בשעה. החל משנות התשעים של המאה העשרים, נהפכו הפתיתים למוצר שמשתמשים בו במסעדות יוקרה בארצות הברית בשם "קוסקוס ישראלי". ביום העצמאות ה-70 למדינת ישראל נבחרה המצאת הפתיתים להיכלל בספר "להמציא כל בוקר מחדש" המתאר את 70 ההמצאות והחידושים הבולטים ב-70 שנותיה של מדינת ישראל. שתי המצאות נוספות של אסם שנכללו בספר הן במבה (להמציא כל בוקר מחדש, עמ' 91-88) וביסלי (להמציא כל בוקר מחדש, עמ' 109-106).

המוצר הראשון שאסם ייצרה לאחר אטריות היה שקדי מרק וגם מוצר זה פותח באסם על בסיס שמן שתוקצב לאסם ומכונת בצק שהייתה בלתי מנוצלת. אסם גדלה והתרחבה לתחומים נוספים: אבקות מרק, בייגלה, קמח תופח, אבקות פודינג ללא בישול. ב-1957 החל המפעל לייצא לחו"ל, בתחילה לאיסלנד ואחר-כך בעיקר לשוק היהודי באנגליה ובארצות הברית. ב-1959 הקים פרופר באנגליה חברה מקומית לשיווק מוצרי "אסם" ומכר לחברות "מרקס אנד ספנסר", "טסקו" ו"סיינסבורי" האנגליות. [12] [9] [4] [5] ב-1964 הוקם מפעל החטיפים בחולון. באותה תקופה הומצאה הבמבה. הבמבה הראשונה הייתה בטעם גבינה, אולם משזו נכשלה, התקבלה הצעתו של אחד ממנהלי החברה לצפותה בחמאת בוטנים והיא זכתה להצלחה. [3]

בשנות החמישים המציא פרופר ביחד עם הפרסומאי אמנון אריאלי את הסיסמה "זה טוב זה אסם", ששימשה את החברה עשרות שנים. [13] פרופר נתן לכל מוצרי אסם שמות עבריים, ועוד בשנות השבעים הדפיס על מוצריו כיתוב המבטיח שכל מוצר פגום יוחלף על ידי המפעל. [12]

בשנותיה הראשונות של החברה היא נוהלה על ידי שלושה מנהלים משותפים: אויגן פרופר, אליהו חרפק ושמשון וילמרסדורף. וילמרסדורף נפטר וחרפק פרש מניהול החברה והפך ליו"ר מועצת המנהלים. עד שנת 1981 אויגן פרופר נשאר מנכ"ל יחיד. כשחרפק עזב את תפקידו כיו"ר מועצת המנהלים, פרופר החליפו בתפקיד. [14] בהיותו בן שבעים, בשנת 1981, פרש מתפקידו ארוך השנים כמנכ"ל אסם, בהתאם לכלל שקבע שמנכ"ל יכול לכהן רק עד גיל 70. בניו גד ודן מונו למנכ"לים משותפים בחברה. אויגן נותר יו"ר מועצת המנהלים של החברה. [15] [12] [3] [4]

כל פעילויות אסם אוחדו ב-1964 תחת חברת האחזקות "אסם השקעות". עם מותו של אויגן פרופר ב-1986 אסם הייתה אחת מתשלובות המזון הפרטיות הגדולות בישראל וכללה 1,800 עובדים בתשעה מפעלים: באור יהודה, בני ברק, גן יבנה, חולון, יקנעם, מגדל העמק, מחסום ארז, פתח תקווה ותל אביב. המחזור השנתי של אסם ב-1985 היה 90 מיליון דולר, מתוך זה היא ייצאה בעשרה מיליון דולר וייצרה כ-800 פריטי מזון. בבעלות אסם היו 75% ממפעל הקוסמטיקה של "חברת הלנה רובינשטיין", כמו כן רכשה את מפעל "תאומים" ליצור כעכים, ב-1970 רכשה 79.2% ממפעל האפיה "לחמנו" לביסקוויטים. ב-1981 רכשה את חברת "פרומין" המתחרה שהתמחתה בביסקוויטים. ב-1981 אסם הקימה את חברת "מעדנות" למוצרי מזון קפואים ביחד עם סנפרוסט ועלית. אסם בנתה ב-1981 את קריית אסם בפתח תקווה בהשקעה של קרוב ל-10 מיליון דולר. פרופר הקים את חברת "אוסדע", שעסקה בפיתוח מפעלים לייצור מוצרי מזון בחו"ל. [16] [17] [12] [4] [9] [18] ב-1982 הייתה אסם במקום ה-34 מבין מאה החברות התעשייתיות הגדולות במשק. [18]

בינואר 1986 נקלעה משפחת פרופר למחלוקת עם בעלי החברה האחרים והחליטה למכור את חלקה בסך 17.4% באסם.[17] [19] [15] אולם לא נמצא לה קונה. דן פרופר חזר לכהן כמנכ"ל באוקטובר 1986.[20] [21]

פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסם ביוזמת אויגן פרופר הייתה בין המשקיעים בבנק הבינלאומי הראשון עם היווסדו ב-1972.[22]

פרופר היה שותף בקבוצת "דנות" שנוסדה בנובמבר 1979 על ידי קבוצת תעשיינים ואנשי עסקים ישראלים. "דנות" רכשה את הבנק הבינלאומי הראשון, הקימה ורכשה עיתונים ושורת מפעלי תעשייה והייטק. בשנת 1985 נקלעה לחובות וקרסה.[23] [24] [25]

פרופר היה פעיל בהתאחדות התעשיינים ומילא בה תפקידים שונים: יו"ר אגף מזון וחבר נשיאות, חבר דירקטוריון של הבנק לפיתוח התעשייה, נציג ההתאחדות בבית הדין הארצי לעבודה ונציג התאחדות התעשיינים בוועדות ציבוריות רבות. [3] [5] בנוסף לכך ישב במועצת המנהלים של בנק איגוד[26] וגליל תעשיות[27] וכיהן כנשיא מועדון רוטרי תל אביב.[26] בשנת התשל"ז 1977 זכה בפרס התעשייה מטעם התאחדות התעשיינים.[28] ב-2011 העניקה התאחדות התעשיינים למשפחת פרופר אות הקרה על מפעל חיים, להנצחת זכרו של אויגן פרופר.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופר לקה בליבו והלך לעולמו ב-27 באפריל 1986, בהיותו בן שבעים וחמש. הוא הותיר אחריו אישה, עליזה (אליס) פרופר (נפטרה ב-2008), ושני בנים: דן וגד. דן פרופר ניהל את קבוצת אסם בשנים 2006-1987 וגד פרופר ניהל את הפעילות הבינלאומית של הקבוצה.[3] לאורך כל חייו שמר אויגן פרופר על אורח חיים צנוע. הוא נסע במכונית לארק ישנה ללא נהג, כשהרכב היה בתיקון נסע בתחבורה ציבורית, גר שנים רבות ועד למותו בדירה צנועה בבניין בתל אביב, טס לחו"ל במחלקת תיירים, מעולם לא סעד במסעדות פאר ולא השתתף באירועים נוצצים, הוא החתים שעון נוכחות במפעל מדי יום כאחרון העובדים ומשרדיו היו מרוהטים בפשטות.[12] [3]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ב-2007, עם הקמת מפעל טבעול בטפליצה, נקרא הרחוב בו יושב המפעל רחוב אדוארד פרופר
  2. ^ 2.0 2.1 מיכל קפרא, פרופר: האטריות צמחו מהשורשים, מעריב, 17 בינואר 1986.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 רונית מורגנשטרן, תעשייה ועשייה : סיפורם של התעשיינים, של חלוצי התעשייה ושל התאחדות התעשיינים בישראל – 90 שנה להתאחדות, התאחדות התעשיינים בישראל, 2011, עמ' 271-270.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 רעיה נבו, אויגן פרופר – סיפור אופטימי, מגזין אותות, דצמבר 1981, עמ' 15-14.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 אויגן פרופר, בתוך: שבתי רביב, תעשייה ועשייה: סיפורם של התעשיינים ושל התאחדות התעשיינים בישראל 1991-1921, עורך ראשי: אלי לניאדו, הוצאת ספריית התעשיינים, התאחדות התעשיינים בישראל, 1991.
  6. ^ כיום רחוב ידידיה פרנקל בשכונת פלורנטין.
  7. ^ 7.0 7.1 גלית חמי וסופי שולמן, להמציא כל בוקר מחדש, סיפורה של החדשנות הישראלית, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2018, עמודים 49-46.
  8. ^ יעקב הכהן, הסיסמה ב"אסם": נאה דורש – נאה מקיים, מעריב, 28 בדצמבר 1982.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 מוריה אבנימלך, מאמא "אוסם", ידיעות אחרונות, יום שלישי, 9 באוגוסט 1988, עמ' 8
  10. ^ פרופר שאב השראה מהפערפאלאך, מאפה מזרח אירופאי אותו נהג לאכול בילדותו בשבתות ובחגים ומבוסס על בצק, קמח ומים המבושל במים. הוא השתמש באותו בצק ששימש אותו לייצור אטריות, חתך אותו בצורת אורז וייבש אותו ייבוש מהיר באפייה בתנור (בניגוד לייצור הפסטה המבוסס על ייבוש איטי).
  11. ^ ציפי שמילוביץ, שרה נתניהו לא אוהבת פתיתים? בניו־יורק הן הפכו ללהיט הכי טרנדי, באתר ידיעות אחרונות, 30 ביוני 2018.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 אברהם דישון, "מר אוסם" הלך לעולמו בלי "אוסם", ידיעות אחרונות, יום רביעי, 23 באפריל 1986, עמ' 2.
  13. ^ יעל גאוני, "הברקה של פעם בחיים", ידיעות אחרונות, יום שישי, 13 באפריל 2001, עמ' 4.
  14. ^ יונתן שרמן, "אסם": שובם של האחים פרופר, הארץ ב'3, 24 באוקטובר 1986, עמ' ב-3.
  15. ^ 15.0 15.1 לאה אתגר, זה טוב, זה "אוסם", אבל..., ידיעות אחרונות, יום שישי, 17 בינואר 1986, עמ' 10.
  16. ^ דישון, "עדיף לגמור ככה...", ידיעות אחרונות, יום שישי, 17 בינואר 1986, עמ' 11.
  17. ^ 17.0 17.1 מיכל הולצמן ועודד שורר, שיחת העיר – "אסם" בלי פרופר, מעריב, 13 בינואר 1986.
  18. ^ 18.0 18.1 אריה לביא, ניהול: בטאון מנהלי ישראל מס' 23, בהוצאת המרכז הישראלי לניהול, שבט תשמ"ב, פברואר 1982, עמ' 23-21, 29.
  19. ^ מיכל הולצמן, מספר חברות מחוץ לארץ ומהארץ מתענינות באסם, מעריב, 16 בינואר 1986.
  20. ^ השיבה הביתה, מעריב, 19 באוקטובר 1986, המשך.
  21. ^ מיכל הולצמן ואורי גינוסר, מי קנה את מניות אוסם, מעריב, 30 בנובמבר 1990, המשך
  22. ^ מושביץ – יו"ר מועצת המנהלים בבנק להון-חוזר, דבר, 10 באוקטובר 1972.
  23. ^ מי ומה במבוך של העיסקה שבטלה, מעריב, 24 בדצמבר 1982.
  24. ^ יואב יצחק, לא התגלו מימצאים המחייבים הגשת תביעות נגד מייסדי דנות שקרסה, מעריב, 23 במאי 1988.
  25. ^ עודד שורר, 10 שנים ואנשים, מעריב, 26 בדצמבר 1989.
  26. ^ 26.0 26.1 מיכל הולצמן, נפטר אויגן פרופר ממקימי מפעל "אסם", מעריב, 22 באפריל 1986.
  27. ^ מינוים חדשים, דבר, 26 בינואר 1981.
  28. ^ 8 תעשיינים חתני "פרס התעשייה", דבר, 29 ביוני 1977.