אום ח'אלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אום ח'אלד (יישוב לשעבר)
أمّ خالد
אוםחאלד 3944.JPG
מבנה משרידי הכפר אום ח'אלד
טריטוריה המנדט הבריטיהמנדט הבריטי  המנדט הבריטי
מחוז מחוז שומרון
נפה נפת טולכרם
תאריך ייסוד יישוב היה קיים במקום מאז התקופה ההלניסטית. בשם "אום חאלד" - כפי הנראה מאז המאה ה-7
שטח 2,894 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה מלחמת העצמאות
תאריך נטישה 20 במרץ 1948
יישובים יורשים נתניה, בית יצחק-שער חפר
דת מוסלמים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 1,060 (1948)
קואורדינטות 32°19′44″N 34°51′55″E / 32.328888888889°N 34.865277777778°E / 32.328888888889; 34.865277777778 קואורדינטות: 32°19′44″N 34°51′55″E / 32.328888888889°N 34.865277777778°E / 32.328888888889; 34.865277777778 
אזור זמן UTC +2

אום ח'אלדערבית: أمّ خالد) היה כפר ערבי בשרון כקילומטר מזרחית לנתניה. הכפר היה שייך לנפת טול כרם במחוז שומרון (1945), שטחי אדמותיו היו 2,894 דונם ובשנת 1945 מנה 970 נפשות[1]. בשנות העשרים נקנו 882 דונם מאדמות הכפר על ידי אגודת בני בנימין ועל שטח זה הוקמה המושבה נתניה. במהלך מלחמת העצמאות ב-20 במרץ 1948 הכפר נכבש והתרוקן מתושביו, בין הריסותיו שוכנו עולים יהודים ממדינות ערב. כיום מבני הכפר נמצאים בתחומי העיר נתניה, באזור "שיכון סלע" מזרחית למרכז העיר, על חלק מאדמות הכפר נמצא היישוב בית יצחק-שער חפר.

בשנות החמישים ובשנות השבעים נערכו במקום חפירות ארכאולוגיות ונחשפו שרידים מתקופות פרהיסטוריות כמו הנאוליתית והאפי-פלאוליתית ומתקופות מאוחרות יותר: ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, הצלבנית, הממלוכית והעות'מאנית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום שבו שכן אום ח'אלד התקיימו יישובים אלפי שנים קודם לכן. לראשונה הוקם במקום יישוב בתקופה ההלניסטית והוא גדל בתקופה הרומית. בחפירות שנערכו במקום נחשפו מתקופות אלה גתות, פסיפסים, קירות ומתקנים אחרים הרומזים על יישוב בעל אופי חקלאי שהיה במקום.

על סמך קברים שהתגלו במקום מניחים שהתגוררו במקום יהודים עוד מימי החשמונאים, וככל הנראה היישוב היהודי חרב במהלך המרד הגדול (6673 לספירה).

בתקופה הביזנטית (המאה ה-4 והמאה ה-5 לספירה) התקיים במקום יישוב שומרוני קטן שנחרב במרד השומרוני (524529 לספירה). מיישוב זה נמצאו שרידים מעטים.
בתקופה הצלבנית הוקמה במקום מצודה קטנה על ידי רוג'ר הלומברדי. המצודה התקיימה עד המאה ה-13. בתקופה הממלוכית שימשו שרידי המצודה כחאן על דרך הים העתיקה.

בתקופה העות'מאנית (המאה ה-18) הוקם במקום יישוב ערבי קטן בין חורבות המצודה הצלבנית בשם אום חאלד[2]. היישוב נקרא על שם אמו של ח'אלד, מפקד בצבא המוסלמי בעת כיבוש הארץ במאה ה-7, שהאגדה קבעה את מקום קבורתה של אמו בקרבת מקום (סבחת אם ח'אלד). הכפר מנה כמה עשרות משפחות והתפרנס מגידול אבטיחים ויצואם דרך הנמל הקטן מינת אבו זבורה, שהיה שמו הערבי של מפרץ קטן מצפון לשפך נחל אלכסנדר, כ-8 קילומטרים צפונית לאום חאלד (כיום בית הספר מבואות ים במכמורת).

בעת מסע נפוליאון לארץ ישראל בשנת 1799 הגיעו גדודיו של נפוליאון דרך מישור החוף הדרומי אחרי כיבוש רמלה ויפו והתקדמו צפונה, דרך השרון, אל עכו. טור אחד של הגנרל ג'ונו עבר על פני הכפר אום ח'אלד לאורך החוף ב 15 במרץ 1799 ומאוחר יותר בדרכו חזרה אחרי התבוסה בעכו. עדות לחנייתו של צבא נפוליאון באזור הוא עוגן (מסוג אדמירל), אופייני לצי הצרפתי, שנמצא במפרץ א-זאוויה, כיום המפרץ בחוף עין-התכלת (חוף בלו-ביי).
בשנת 1839 עברה במקום יהודית מונטיפיורי, אשתו של הנדבן המפורסם. בשנת 1874 זכה המקום לביקור סוקרי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל ואלה תיעדו את שרידי המצודה ואת השקמה המפורסמת של הכפר (גיל מוערך 600–1200 שנים), שאותה ניתן לראות עד היום בסמוך לסניף הדואר המרכזי בנתניה. (צ'ארלס וילסון, חבר המשלחת, תיעד בציור את השקמה העתיקה ואת שרידי המצודה בספרו Picturesque Palestine). לפי הסקר הבריטי, שמו הקדום של האתר היה "מדינת אבו עב" (עיירת אבו עב).

המקום בו היה הכפר אום חאלד הפך לשכונה בנתניה הנושאת שם זה. שכונה זו, יחד עם עוד ארבע שכונות סמוכות, אוחדו לשם הכולל נאות הרצל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אום ח'אלד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 145.
  2. ^ לפי דוד גרוסמן, הכפר הערבי ובנותיו, הוצאת יד יצחק בן־צבי ירושלים, 1994 עמ' 153 אום חאלד מופיע במפת ז'אקוטן (שנת 1799) גיליון 45