איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה
 | |||||||||
| איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה | |||||||||
| לידה |
22 באפריל 1451 מדינה דה לאס אלטאס טורס, ממלכת קסטיליה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 בנובמבר 1504 (בגיל 53) מדינה דל קמפו, ממלכת קסטיליה | ||||||||
| שם לידה |
Isabel de Castilla  | ||||||||
| מדינה | ממלכת קסטיליה | ||||||||
| מקום קבורה |
| ||||||||
| בן זוג | פרננדו השני, מלך אראגון | ||||||||
| שושלת בית טראסטמרה | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
|
הוורד המוזהב (1493) | |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
איזבלה הראשונה (בספרדית: Isabel I de Castilla; 22 באפריל 1451 – 26 בנובמבר 1504) הייתה מלכת קסטיליה מ-1474 ועד מותה ב-26 בנובמבר 1504. איזבלה נישאה לפרננדו השני, מלך אראגון, ובכך איחדה את שתי הממלכות. איחוד זה היה הבסיס להקמתה של ספרד המודרנית.
איזבלה הראשונה מקסטיליה ופרננדו השני מאראגון נודעו כמלכים הראשונים שכונו "מלכת ספרד" ו"מלך ספרד", בהתאמה.
האירועים המרכזיים במהלך שלטונה היו: השלמת הרקונקיסטה: כיבוש ממלכת גרנדה המוסלמית והשלמת איחוד חצי האי האיברי תחת שלטון נוצרי. צו אלהמברה: גירוש המוני של יהודים מספרד בשנת 1492. הקמת האינקוויזיציה הספרדית: בית דין מיוחד שנועד לדכא כפירה ואפיקורסות. מימון מסעו של כריסטופר קולומבוס אשר הוביל לגילוי יבשת אמריקה בשנת 1492 והקמת האימפריה הספרדית.
חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]איזבלה נולדה ב-22 באפריל 1451 לחואן השני, מלך קסטיליה ואיזבלה מפורטוגל, מלכת קסטיליה[1], בתם של ז'ואאו, מושל פורטוגל ואיזבל מבארסלוש. עם לידתה הייתה איזבלה השנייה בסדר הירושה לכתר קסטיליה, לאחר אחיה למחצה הבכור, אנריקה הרביעי[2] אנריקה, שהיה מבוגר ממנה ב-26 שנים, היה נשוי אך עדיין לא היה לו יורש מה שהגביר את סיכוייה לרשת את הכס עם זאת, המצב השתנה עם לידתו של אחיה הצעיר, אלפונסו בשנת 1453. לידתו של אלפונסו הורידה את איזבלה למקום השלישי בסדר הירושה, והפחיתה עוד יותר את סיכוייה לעלות לכס המלכות[3]. לאחר מות אביה, חואן השני, בשנת 1454, ירש אחיה הגדול אנריקה הרביעי את המלוכה וגירש את איזבלה ושאר קרוביו מהממלכה.
עם התקרבותה של ז'ואנה מפורטוגל, רעייתו של אנריקה ללידת בתה חואנה, הורה המלך על העברתם של איזבלה ואחיה אלפונסו לחצר המלוכה בסגוביה. צעד זה נועד להבטיח פיקוח הדוק על הנסיכים הצעירים ולסיים את חינוכם תחת עינו הפקוחה של המלך[4]. היא קיבלה השכלה בסיסית שכללה לימודי קריאה, כתיבה, חשבון, היסטוריה ודקדוק. בנוסף, היא למדה מוזיקה, ריקוד ורקמה, שהיו נחשבות לחיוניות לחינוך של נסיכה. השכלתה הדתית קיבלה מקום של כבוד, והיא חונכה על עקרונות הנצרות הקתולית. בהיותה בת שבע-עשרה ביקשו אצילים למרוד במלך אנריקה ולמנות אותה למלכה במקומו, אך היא סירבה והכירה במלכותו של אחיה. בתמורה, הוכרה איזבלה על ידיו כיורשתו.
נישואים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נישואיה של איזבלה מקסטיליה ופרננדו מאראגון היו תוצאה של משא ומתן דיפלומטי סודי שנערך בין חואן השני, מלך אראגון, לאיזבלה עצמה[5]. הנישואים בין איזבלה ופרננדו נערכו ב-19 באוקטובר 1469. עם נישואיה לפרננדו השני, מלך אראגון, הפכה איזבלה למלכת הממלכה המאוחדת של קסטיליה ואראגון. הנישואים היו הבסיס לאיחוד של ספרד, שהושלם באופן רשמי בשנת 1492 עם כיבוש גרנדה. איזבלה ובעלה קיבלו יחד את התואר "המלכים הקתוליים" מידי האפיפיור אלכסנדר השישי.
_-_RCIN_403445_-_Royal_Collection.jpg)
מראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]איזבלה הייתה אישה נמוכת קומה אך בעלת מבנה גוף חזק ויציב. עורה תואר כבהיר מאוד ושיערה תואר כצבע שנע בין גוון בלונדיני-תות לגוון ערמוני. מקורות שונים מתארים את שיערה של איזבלה כזהוב או בלונדיני. תיאורים אלו נתמכים לעיתים בדיוקנאות תקופתיים המציגים אותה עם שיער בהיר. יתרה מכך, קיימים גם דיוקנאות המציגים את איזבלה כברונטית[4]. דיוקנאות ישנים מהמאות ה-15 וה-16, סובלים לעיתים קרובות משינויים כימיים בפיגמנטים המשמשים לציור השיער. תופעה זו עלולה לגרום לשינוי בצבע המקורי של השיער, כך ששיער שצויר במקור כבהיר עלול להיראות כיום כהה יותר. פסל של איזבלה בקתדרלת גרנדה, מציג אותה כשחורת שיער.
שלטונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדיניות פנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם מות אנריקה הרביעי מלך קסטיליה בדצמבר 1474, הוכתרה איזבלה ליורשתו. בתו של אנריקה הרביעי, חואנה שהייתה נשואה למלך פורטוגל טענה גם היא לכתר, בתמיכת אצילי אקסטרמדורה ומלך פורטוגל. איזבלה הצליחה לגבור על חואנה והוכתרה למלכת קסטיליה. עם עליית איזבלה הראשונה לכס המלכות של קסטיליה מצאה את הממלכה שרויה במצב של ייאוש עמוק. שלטונו של אנריקה הרביעי, הותיר את הממלכה חלשה, מפולגת וחסרת יציבות. הצעדים הנחושים שנקטה איזבלה כדי לשקם את קסטיליה הובילו לכך שהיסטוריונים בני זמנה תיארו אותה כאישה נוקשה וקפדנית, המעדיפה את הצדק על פני הרחמים. תדמית זו ניצבה בניגוד לתדמיתו של בעלה, פרננדו שנחשב למנהיג סלחן יותר[6]. אחת הפעולות המשמעותיות הראשונות שנקטה איזבלה לאחר עלייתה לשלטון הייתה הקמת כוח המשטרה בשנת 1476. צעד זה סימן נקודת מפנה משמעותית במאמציה לשקם את הממלכה ולשלוט בה ביעילות[7]. ביקור איזבלה הראשונה באקסטרמדורה ואנדלוסיה בשנת 1477 היה בעל חשיבות רבה בהקשר להטמעת הרפורמה המשטרתית שהחלה[8].
בתחילת שלטונה הייתה ממלכת קסטיליה שרויה במצב כלכלי קשה ביותר. שלטונו הבזבזני של אנריקה הרביעי, הותיר את האוצר הממלכתי ריק וחובות עצומים. אחד הגורמים המרכזיים להידרדרות הכלכלית היה ניכור נרחב של אחוזות מלכותיות[7]. במועצה המלכותית שהתקיימה בשנת 1480, זיהתה במדויק את חומרת המצב. החלטתו לחדש את האדמות והשכירות המנוכרות הייתה צעד הכרחי לשיקום הכספים הממלכתיים. ההחלטה זכתה לתמיכה נרחבת מצד האצילים, שראו בכך הזדמנות לחזק את מעמדם ולהבטיח את עתידם הכלכלי. ההחלטה להטיל על הארכיבישוף של טולדו את האחריות לחקירה לגבי החזקה של אחוזות ודמי שכירות שנרכשו בתקופת שלטונו של אנריקה משקפת את הדילמה בה עמדה איזבלה. מצד אחד, היה לחץ ציבורי, בייחוד מצד האצולה לבצע רפורמה יסודית ולהחזיר את האדמות שנלקחו בצורה לא חוקית. מצד שני, איזבלה הבינה את הסיכונים הפוליטיים הכרוכים בצעד כה דרסטי. בעקבות החקירה המקיפה שנערכה בהוראת איזבלה, נאלצו רבים מהאצילים לשלם סכומי כסף ניכרים עבור האחוזות והשכירות שרכשו באופן לא חוקי. ההכנסות המשמעותיות שהגיעו לאוצר המלכותי סייעו לשקם את מצבו הכלכלי הקשה של הכתר אחד התנאים המרכזיים שהציבה איזבלה במהלך הרפורמה היה שלא תהיה ביטול של מתנות שניתנו לכנסיות, לבתי חולים או לעניים[7]. בעיית הייצור של המטבעות הייתה בעיה נוספת שתרמה להידרדרות המצב הכלכלי בקסטיליה בתקופת שלטונו של אנריקה הרביעי. הגדלת מספר המטבעות באופן דרסטי, מחמש ל-150, גרמה להצפה של השוק במטבעות[7]. כדי להתמודד עם מצב זה, נקטה איזבלה צעדים דרסטיים לשיקום מערכת המטבעות. במהלך השנה הראשונה לשלטונה היא הקימה מונופול מלכותי על ייצור מטבעות. צעד זה אפשר לה להטיל סדר על תהליך הייצור ולהבטיח את איכות המטבעות.
בניגוד למגמה הרווחת בקרב שליטים באותה התקופה, איזבלה ופרננדו לא ביקשו לחולל מהפכה מנהלית באמצעות הקמת מוסדות חדשים. במקום זאת, הם בחרו בגישה שמרנית יותר והתמקדו בייעול ושימור המערכת המנהלית שכבר הייתה קיימת בממלכותיהם[9]. מרכז הכובד של הממשל בקסטיליה, בתקופת שלטונם של איזבלה ופרננדו, היה בית המלוכה. המלך והמלכה, יחד עם החצר המלוכה שסבבה אותם, היו הכוח המניע והמקור לסמכות בכל רחבי הממלכה. בשנות ה-70 של המאה ה-15, המשרדים הבכירים בממשלה היו למעשה תארים מכובדים שהוענקו באופן בלעדי לאצולה. תפקידים אלה היו כרוכים בסטטוס חברתי גבוה והעניקו לבעליהם השפעה פוליטית ניכרת, אך בפועל, האחריות המנהלית היום-יומית הייתה מועטה[9]. במקביל, תפקידים בעלי אופי מזכירותי יותר, שהיו כרוכים בעבודה אדמיניסטרטיבית שוטפת, הועברו בדרך כלל לבכירי הכנסייה. אנשי דת אלה, שהיו בעלי השכלה גבוהה וניסיון בניהול, היו אחראים על ניהול המשרדים, טיפול בפניות הציבור, ותיעוד ההחלטות הממשלתיות. המועצה המלכותית הייתה הגוף המייעץ המרכזי לשליטי קסטיליה, ובפרט לאיזבלה ופרננדו. היא שימשה כזרוע הביצועית של המלך והמלכה, והייתה בעלת סמכות רחבה לפתור מגוון רחב של סוגיות. המועצה המלכותית לא שימשה רק כגוף מייעץ ומנהל, אלא גם כבית הדין העליון של הממלכה[9]. אחד השינויים המשמעותיים ביותר שהביאה איזבלה למערכת הממשל בקסטיליה היה ההסתמכות הגוברת על מנהלים מקצועיים. בניגוד למצב הקודם, שבו תפקידי המפתח הוחזקו בידי האצולה, איזבלה החלה להעניק תפקידים אלה לאנשים שהגיעו מהבורגנות או מהאצולה הנחותה. בכך שהאצולה נדרשה לבחור באופן פעיל אם היא תומכת במדיניות המלכה, איזבלה יכלה לזהות את הנאמנים לה ואת המתנגדים[7]. איזבלה הבינה כי לצד חיזוק המערכת הממלכתית והמועצה, חיוני גם לבנות קשר אישי עם נתיניה. בניגוד למנהגים שהיו נהוגים קודם לכן, איזבלה ופרננדו יזמו מערכת יחסים ישירה עם העם.
מדיניות חוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מאות שנים של מאבקים בין הממלכות הנוצריות והאמירות המוסלמית באיבריה, נותרה רק ממלכת גרנדה כנקודה האחרונה בשליטת המוסלמים שנשלטה בידיהם מאז אמצע המאה ה-13[9]. הנקודה שנחשבת בדרך כלל לתחילתה של המלחמה הסופית על גרנדה היא פברואר 1482, כאשר איזבלה ופרננדו הגיעו למדינה דל קמפו, אזור אסטרטגי בקרבת גרנדה. בעוד שהמלכים הקתולים, הציגו חזית מאוחדת ונחושה בכיבוש גרנדה, המצב הפוליטי בגרנדה היה שונה בתכלית. חוסר אחדות פנימי, מאבקי כוח בין השליטים השונים והיעדר אסטרטגיה צבאית ברורה, היוו גורמים מכריעים שהחלישו את ההתנגדות המוסלמית[9]. לאחר שנים של מאבקים ומצורים חלקיים, החל המצור המכריע על גרנדה בחורף 1491. כוחותיה המאוחדים של קסטיליה ואראגון, בפיקודו של איזבלה ופרדננדו, הטילו מצור הדוק על העיר. לאחר כמעט שנה של מצור, ב-2 בינואר 1492, נכנעה גרנדה. בכך הסתיים שלטון המוסלמים באיבריה ונכבשה הממלכה האחרונה שלהם בחצי האי. אחד הסמלים הבולטים של הכיבוש היה הפיכת המסגד הגדול של גרנדה לכנסייה[5]. לאחר כיבוש גרנדה נחתם הסכם בין המלכים הקתולים, לבין המוסלמים והיהודים שנותרו בעיר. הסכם זה הבטיח, לכאורה, חופש דת וחיים תחת שלטון נוצרי. המוסלמים והיהודים הורשו לשמור על רכושם, מנהגיהם ודתם. שלושה חודשים בלבד לאחר הכיבוש באפריל אותה שנה, חתמה המלכה איזבלה על הסכמים עם כריסטופר קולומבוס. הסכמים אלו סיפקו לקולומבוס את החסות המלכותית והמשאבים הנחוצים למימון מסעו. ההחלטה על התפשטות ספרד באמצעות מסעות קולומבוס לשם ביסוס האימפריה הספרדית כמעצמה פוליטית ולשם הפצת הקתוליות.
גירוש היהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
עם כיבוש גרנדה והשלמת הרקונקיסטה רצו המלכים הקתולים, לבסס את אחדותה הדתית והלאומית של ספרד. כלי מרכזי להשגת מטרה זו היה הקמת האינקוויזיציה הספרדית בשנת 1478. אף על פי שגם איזבלה תמכה באחדות דתית, היא התנגדה בתחילה לנקיטת צעדים קשים נגד היהודים, מכיוון שהם תרמו רבות לכלכלת ספרד. ב-31 במרץ 1492 הוצא צו אלהמברה לגירוש היהודים. לאחר ויכוחים ומאבקים פנימיים, נכנעו איזבלה ופרננדו ללחצים הכנסייתיים והלאומניים. ב-31 במרץ 1492, נחתם צו אלהמברה, שהורה על גירושם של כל היהודים מספרד תוך ארבעה חודשים. צו האלהמברה הטיל מגבלות קשות על היהודים שגורשו. היהודים קיבלו ארבעה חודשים, עד סוף יולי, לעזוב את ספרד. עם זאת, הם נאסרו מלקחת איתם מטבעות זהב או כסף, תכשיטים, נשק, סוסים או כל נכס אחר בעל ערך[10]. מאות רבות מיהודי ספרד בחרו שלא לעזוב את המדינה. חלקם התנצרו באופן כפוי, תוך שהם ממשיכים לקיים את מצוות היהדות בסתר. קבוצה זו חיה תחת חשד מתמיד מצד האינקוויזיציה הספרדית.
שנותיה המאוחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]איזבלה פרשה רשמית מכל ענייני הממשל ב-14 בספטמבר 1504, עקב מחלתה המתמשכת. היא נפטרה חודשים ספורים לאחר מכן, ב-26 בנובמבר באותה שנה, בארמון המלוכה במדינה דל קמפו. בתה חואנה הראשונה, מלכת קסטיליה עלתה לשלטון במקומה.
ב-1974 הוכרה איזבלה כ"משרתת האל" על ידי הכנסייה הרומית-קתולית.
משפחתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפרננדו ואיזבלה נולדו שבעה ילדים, מתוכם הגיעו חמישה לבגרות:
- איזבלה מאראגון, מלכת פורטוגל (1470–1498), התחתנה עם אפונסו, נסיך פורטוגל, ולאחר מכן התחתנה עם מנואל הראשון, מלך פורטוגל
- חואן, נסיך אסטוריאס (1478–1497), התחתן עם מרגרטה מהבסבורג, בתו של מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
- חואנה הראשונה, מלכת קסטיליה (1479–1555), התחתנה עם פליפה הראשון, מלך קסטיליה, והייתה אמו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
- מריה מאראגון, מלכת פורטוגל (1482–1517), התחתנה עם מנואל הראשון, מלך פורטוגל
- קתרין מאראגון (1485–1536), התחתנה עם ארתור, נסיך ויילס, ולאחר מכן התחתנה עם הנרי השמיני, מלך אנגליה
בזכות כוחם הרב כשליטים בממלכה משותפת, נישאו בנותיהם למספר שושלות אירופיות ובכך הניחו את הבסיס לירושה העצומה של נכדם, קרלוס הראשון.
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמותה של איזבלה מוצגת בסרט "המעיין" משנת 2006, בבימויו של דארן ארונופסקי. היא מגולמת על ידי רייצ'ל וייס, והעלילה מתארת את המלכה שולחת קונקיסטאדור למסע חיפוש של עץ החיים באזור השייך לבני המאיה.
דמותה היא הדמות הראשית בסדרה "איזבל" (Isabel) בהפקת הטלוויזיה הספרדית (TVE), הסדרה שודרה במשך שלוש עונות, במהלך השנים 2012–2014. הסדרה מתמקדת בחייה של איזבל, מהמאבק על הכתר דרך המלחמה בממלכת גרנדה ועד למסעותיו של קולומבוס לעולם החדש.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Isabella I of Castile – Facts| Video – Check123
- מיכאל הרסגור, שעה היסטורית: "מי את, המלכה איזבלה על גירוש ספרד", באתר יוטיוב, 52 דק'
- איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Cristina Guardiola-Griffiths, Isabel I, Queen of Castile, Oxford Bibliographies, 23 November 2021
- ^ Joan-Lluís Palos, To seize power in Spain, Queen Isabella had to play it smart, National Geographic Society, 28 March 2019
- ^ Queen Isabel I of Castile, Woodbridge, UK: Boydell and Brewer Limited, 2009, ISBN 978-1-84615-668-7
- ^ 1 2 Jonathan Ray, What if King Ferdinand and Queen Isabella had not expelled the Jews of Spain in 1492?*, Cambridge University Press, 2016-01-01, עמ' 58–80
- ^ 1 2 Alain Hugon, John Edwards, The Spain of the Catholic Monarchs, 1474-1520, Oxford, Blackwell Publishers, 2000,324 p., £17.99, Revue d’histoire moderne & contemporaine n o 49-4bis, 2002-12-01, עמ' 158a–159 doi: 10.3917/rhmc.495.0158
- ^ Lisa Vollendorf, David A. Boruchoff, Isabel la Católica, Queen of Castile: Critical Essays, Hispania 89, 2006-12-01, עמ' 871 doi: 10.2307/20063395
- ^ 1 2 3 4 5 William Whatley Pierson, Ierne L. Plunkett, Isabel of Castile and the Making of the Spanish Nation, 1451-1504., The Hispanic American Historical Review 4, 1921-02, עמ' 100 doi: 10.2307/2506086
- ^ DEREK W. LOMAX, W. H. Prescott, "History of the Reign of Ferdinand and Isabella the Catholic", ed. C. Harvey Gardiner (Book Review), Bulletin of Hispanic Studies 40, 1963-04, עמ' 120 doi: 10.3828/bhs.40.2.120a
- ^ 1 2 3 4 5 Helen Rawlings, Review: John Edwards, Ferdinand and Isabella, Profiles in Power series, Pearson Longman: Harlow, 2005; 200 pp.; 0582218160, £17.99 (pbk), European History Quarterly 38, 2008-01, עמ' 136–137 doi: 10.1177/02656914080380010413
- ^ Peggy K. Liss, Isabel the Queen: Life and Times. New York: Oxford University Press, The American Historical Review, 1994 doi: 10.1086/ahr/99.4.1334-a
| מלכי ספרד | ||
|---|---|---|
| המלכים הקתוליים | פרננדו השני ואיזבלה הראשונה | 
|
| בית הבסבורג | פליפה הראשון • קרלוס הראשון • פליפה השני • פליפה השלישי • פליפה הרביעי • קרלוס השני | |
| בית בורבון | פליפה החמישי • לואיס הראשון • פליפה החמישי • פרננדו השישי • קרלוס השלישי • קרלוס הרביעי • פרננדו השביעי • קרלוס הרביעי | |
| בית בונפרטה | ז'וזף בונפרטה | |
| בית בורבון (שיבה ראשונה) | פרננדו השביעי • איזבלה השנייה | |
| בית סבויה | אמדאו הראשון | |
| בית בורבון (שיבה שנייה) | אלפונסו השנים עשר • אלפונסו השלושה עשר | |
| בית בורבון (שיבה שלישית) | חואן קרלוס הראשון • פליפה השישי | |