איילת מנחמי

איילת מנחמי
לידה	16 בדצמבר 1963 (בת 60); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	בית צבי
פרסים והוקרה	פרס אופיר לעריכה הטובה ביותר (2007); פרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר (2023); פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר (2023) ;
	פרופיל ב-IMDb

איילת מנחמי (נולדה ב-16 בדצמבר 1963) היא במאית קולנוע, תסריטאית ועורכת סרטים ישראלית.

קורות חייה

מנחמי נולדה וגדלה בתל אביב, לנילי, מורה לתנועה ופסלת ורן, יזם בתחום הבניה.

היא סיימה בהצטיינות את לימודיה במגמה לקולנוע בבית הספר בית צבי. סרטה הקצר הראשון "מיסטר קאירו" (7 דקות, בוים בשיתוף עם גיל לבנברג ויורם הררי) זכה בפרס תחרות הסרט הקצר 1984, פתח את פסטיבל הקולנוע ירושלים והוקרן לפני סרטים עלילתיים במוזיאון תל אביב, קולנוע גורדון וקולנוע תמוז ברמת אביב. הסרט, מחווה לקולנוע של שנות ה-40 המבוסס על שירם של ג'ון אנדרסון וּואנגליס, "The Friends of Mr. Cairo", היה וידאו-קליפ בפילם המתרחש בבית קולנוע נטוש, בו קמים לתחייה גיבוריו הקולנועיים של ילד וסוחפים אותו אל תוך התרחשויות קולנועיות קלאסיות.

סרט הגמר של מנחמי, "הבית השקוף", שנכתב בהשראת סיפורו של קורט וונגוט "שכנות", עסק בנער מחונן, חובב מדע, הנשאר לבדו בבית. קיר משותף החוצץ בינו לבין דירת השכנים הופך אותו בעל כורחו לעד שמיעה, ולבסוף למסייע ברצח. הסרט קיבל ציון לשבח על בימוי, ומנחמי זכתה בתואר הבוגרת המצטיינת של המחזור.

לאחר גמר לימודיה, בתמיכת בית צבי, ביימה סרט באורך של 47 דקות - "עורבים", 1988, בהשתתפות גילי בן אוזיליו ובועז תורג'מן, בעלה הראשון של מנחמי. הסרט, למרות שאינו "פיצ'ר", נחשב נקודת ציון משמעותית בקולנוע הישראלי, הן ברמה הסגנונית והן ברמה הנושאית. הסרט עוסק בנערת כפר המגיעה לחיות עם קומונה שחבריה בעלי נטיות מיניות מגוונות, והתאפיין בסגנון בימוי ייחודי וחריף לזמנו, ובבחירה לא שגרתית של שחקני משנה, אתרי צילום, תפאורות ואביזרים. הסרט הוקרן בהקרנות מסחריות במוזיאון תל אביב יחד עם סרטה של נירית ירון "ילדה גדולה", וזכה להצלחה קופתית מפתיעה, כסרט הראשון, לאחר סרטיו של עמוס גוטמן, הנוגע בסוגיות של זהות מינית בקרב נוער שוליים בתל אביב. "עורבים", שזכה בפרס הראשון בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים ב-1988, נחשב לסרט ה"תל אביבי" שהקדים את שנות ה-90, בהן עמדה העיר במרכז.

לאחר הצלחתה עם "עורבים" פנתה מנחמי לעשייה מסחרית יותר וביימה את הסרט "אבא גנוב 3". מאוחר יותר, נענתה עם נירית ירון לבימוי משותף לבקשת המפיקים אהוד בלייברג ויצחק גינסברג לכתוב ולביים שלושה סרטים תל אביביים קצרים תחת הכותרת "סיפורי תל אביב". הסרט, ובו שני פרקים בבימויה של מנחמי - "שרונה מותק" (עם יעל אבקסיס בתפקידה הראשון) ו"גט" (עם ענת וקסמן) - זכה להצלחה. בנוסף, ביימה מנחמי סרטי פרסומת רבים לבתי קולנוע ולטלוויזיה.

ב-1993 נסעה וטיילה במשך חודשים אחדים בסין, בטיבט ובנפאל, ולבסוף הגיעה להודו, שם התוודעה לוויפאסנה על פי שיטתו של ס.נ. גואנקה. בעקבות התנסות זו החלה, עם שובה ארצה, לצמצם את עשייתה בתחום הפרסומות ולהתמקד בפרויקטים משמעותיים יותר. יחד עם אֵילונה אריאל מהעמותה לוויפאסנה בישראל יצאה לתעד מרכזי ויפאסנה בעולם. סִרטן התיעודי "אגף הוויפאסנה" (1999), המתאר את השימוש בשיטת מדיטציה זו בשיקום אסירים בהודו, הוצג בפסטיבלים רבים וזכה במספר פרסים חשובים, ביניהם פרס "Golden Spire" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסן פרנסיסקו,^[1]‏ NCCD Pass Award מטעם המועצה האמריקנית למניעת פשע ועבריינות, ועוד.^[2] הסרט שודר בתחנות טלוויזיה רבות ברחבי העולם, ופתח את הדלת לקורסי ויפאסנה בבתי כלא ברחבי העולם המערבי. בהמשך תיעדו מנחמי ואריאל ניסיון דומה בבית סוהר בישראל.

סרט תיעודי נוסף שעשו יחד, "זמני" (2001), על מושג ותפיסת הזמן הישראלי, זכה בפרס וולג'ין בפסטיבל הקולנוע ירושלים בשנת 2001, וב"פרס יפן" (NHK Japan Prize) בשנת 2002.^[3]

ביולי 2007 יצא סרטה העלילתי הראשון זה 14 שנה, "נודל", שצולם בסין ובישראל על פי תסריט שכתבה עם שמי זרחין, בהפקת אסף אמיר ויואב רועה. הסרט זכה להצלחה קופתית בישראל ובפרס חבר השופטים בפסטיבל הסרטים במונטריאול לשנת 2008.

מאז שנת 1996 מנחמי היא במאית הבית של חברת הפקת הפרסומות "פראדיסו".

ביימה את הסדרה הבלשית "נופלות על הרגליים" בכיכובן של מילי אביטל ושני כהן, ששודרה בערוץ 2 בשנת 2017.

ב-2023 בטקס פרס אופיר, זכה סרטה "שבע ברכות" בעשרה פרסים מתוך 12 קטגוריות בהן היה מועמד. בין הפרסים: הסרט הטוב ביותר, הבימוי הטוב ביותר, השחקנית הראשית הטובה ביותר שהוענק לריימונד אמסלם ופרס שחקנית המשנה הטובה ביותר שהוענק לראשונה לתיקי דיין.^[4]^[5]

בסוף שנה זו, נודע כי מנחמי תביים סרט אודות לוחמות השריון מפלוגת "פרא", אשר לחמו במחבלי החמאס בהתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר 2023.^[6]

קישורים חיצוניים

איילת מנחמי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
איילת מנחמי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
איילת מנחמי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
איילת מנחמי, באתר AllMovie (באנגלית)
איילת מנחמי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
איילת מנחמי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
"עורבים" - הסרט המלא לצפייה באתר ארכיון ישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים
אלון הדר, השיבה מהודו, באתר הארץ, 26 ביולי 2007
ראיון של איילת מנחמי על "קולו של אחמד", The Times of Israel, 27 באוקטובר 2019
מיכל ויניק, עכבר העיר אונליין, האובססיה שלי לטרזן, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2007
רותי זוארץ, ‏הבמאית של "נופלות על הרגליים" חושפת את כל הסודות, באתר מעריב אונליין, 19 ביוני 2017

הערות שוליים

^ הזוכים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסן פרנסיסקו לשנת 1998 באתר IMDb
^ דף הסרט "אגף הוויפאסנה" באתר חברת ההפקות Karuna Films
^ הודעה על הזוכה בפרס הראשון לשנת 2002 באתר פרס יפן
^ אלון פרוכטר, "שבע ברכות" הוא המנצח הגדול של טקס פרסי אופיר 2023, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 10 בספטמבר 2023
^ אבנר שביט, ‏"וואנאבי מרוקאית": במאית "שבע ברכות" חושפת את הסיבה שתחילה סירבה לפרויקט, באתר מעריב אונליין, 16 בספטמבר 2023
^ עמי פרידמן, "זה מה שקורה כאשר נשים לוקחות את העניינים לידיהן": זוכת פרס אופיר תביים סרט על לוחמות קרקל, באתר ישראל היום, 10 בדצמבר 2023

[1] הזוכים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסן פרנסיסקו לשנת 1998 באתר IMDb

[2] דף הסרט "אגף הוויפאסנה" באתר חברת ההפקות Karuna Films

[3] הודעה על הזוכה בפרס הראשון לשנת 2002 באתר פרס יפן

[4] אלון פרוכטר, "שבע ברכות" הוא המנצח הגדול של טקס פרסי אופיר 2023, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 10 בספטמבר 2023

[5] אבנר שביט, ‏"וואנאבי מרוקאית": במאית "שבע ברכות" חושפת את הסיבה שתחילה סירבה לפרויקט, באתר מעריב אונליין, 16 בספטמבר 2023

[6] עמי פרידמן, "זה מה שקורה כאשר נשים לוקחות את העניינים לידיהן": זוכת פרס אופיר תביים סרט על לוחמות קרקל, באתר ישראל היום, 10 בדצמבר 2023

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר
1990–1999	שבי גביזון (1990) • יעקב גולדווסר (1991) • אסי דיין (1992) • אנריקה רוטנברג (1993) • שמואל הספרי (1994) • שבי גביזון (1995) • אורי סיון וארי פולמן (1996) • ג'ולי שלז (1997) • שמי זרחין (1998) • אריק קפלון (1999)
2000–2009	בני תורתי (2000) • דובר קוסאשווילי (2001) • ניר ברגמן (2002) • שבי גביזון (2003) • יוסף סידר (2004) • דני סירקין (2005) • שמי זרחין (2006) • ערן קולירין (2007) • ארי פולמן (2008) • סכנדר קובטי וירון שני (2009)
2010–2019	ערן ריקליס (2010) • יוסף סידר (2011) • רמה בורשטין (2012) • יובל אדלר (2013) • טליה לביא (2014) • ארז תדמור (2015) • עילית זקצר (2016) • שמוליק מעוז (2017) • אופיר ראול גרייצר (2018) • ירון שני (2019)
2020 ואילך	ניר ברגמן (2020) • ערן קולירין (2021) • אורית פוקס רותם (2022) • איילת מנחמי (2023)

פרס אופיר לעריכה הטובה ביותר
1990–2000	טלי הלטר-שנקר (1990) • ענת לוברסקי (1991) • איילת מנחמי (1992) • טלי הלטר-שנקר (1993) • ערה לפיד (1994) • טלי הלטר-שנקר (1995) • דב שטויר (1996) • דב שטויר (1997) • עינת גלזר-זרחין (1998) • טלי הלטר-שנקר ועינת גלזר-זרחין (1999)
2000–2010	טובה אשר (2000) • יעל פרלוב (2001) • עינת גלזר-זרחין (2002) • טלי הלטר-שנקר (2003) • עינת גלזר-זרחין (2004) • עינת גלזר-זרחין (2005) • עינת גלזר-זרחין (2006) • זוהר סלע (2007) • נילי פלר (2008) • ירון שני וסכנדר קובטי (2009)
2010–2020	עמי טיר, מאור קשת (2010) • עינת גלזר-זרחין (2011) • יצחק צחייק (2012) • רון עומר (2013) • אריק להב ליבוביץ (2014) • אריק להב ליבוביץ (2015) • שירה ארד (2016) • גיא נמש, אריק להב ליבוביץ (2017) • מיכל אופנהיים (2018) • אריק להב ליבוביץ (2019)
2020 ואילך	נטע דבורקיס (2020) • יוסף גרינפלד, אורי בן דב (2021) • נילי פלר, שאולי מלמד (2022) • איילת מנחמי (2023)