בית טארגאריין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אייריס טארגאריין)
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: משלב שפתי נמוך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
סמל בית טארגאריין

בית טארגאריין הוא בית אצולה דמיוני המופיע בסדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח" שכתב ג'ורג' ר. ר. מרטין. לאורך הסדרה בית טארגאריין מהווה שחקן חשוב בעלילה ופרקים רבים בספרים סובבים סביב הנצר האחרון לבית טארגאריין דאינריז טארגאריין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור, חיו בני בית טארגאריין באמיפרייה העתיקה ואליריה, אולם לאחר חלום-נבואי של דייניז "החולמת" אשר חזתה את חורבן ואליריה עזבו הטארגאריינים את ואליריה והתיישבו באי דרגונסטון. לאחר חורבן ואליריה נותרו הטארגרייאנים אדוני הדרקונים היחידים בעולם. מנהיגי הבית אשר חיו על דרגונסטון נשאו את התואר "הלורד של דרגונסטון", האחרון לשאת תואר זה היה אאיגון הראשון.

בית טארגאריין כשליטי שבע הממלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכיבוש של אאיגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 לפני הכיבוש, החליט אאיגון "הדרקון" טארגאריין, ביחד עם אחיותיו/נשותיו ויסנייה ורייניז שווסטרוז, אשר עד אותה תקופה הייתה מחולקת לשבע ממלכות נפרדות צריכה להתאחד תחת שלטון אחד ומלך אחד, וכי היבשת עצמה צריכה להוות ממלכה אחת ולא שבע. בעזרת שלושת הדרקונים עליהם רכבו האחים יצאו אאיגון, אשר בעקבות מסע זה נקרא "הכובש" ושתי אחיותיו למלחמה אשר בסופה הצליחו לכבוש שש מתוך שבע הממלכות אשר הרכיבו את ווסטרוז, למעט דורן אשר נשבעה אמונים לשושלת טארגאריין כ-200 שנים לאחר מסע הכיבושים של אאיגון. בעקבות המלחמה הקים אאיגון את העיר מעלה המלך ובארמונו הציב את כס הברזל, המורכב מחרבות אשר נלקחו מאויביו המובסים של אאיגון וחושל בלהבותיו של דרקונו של אייגון באלריון "האימה השחורה". כס הברזל הפך עם השנים לסמל שלטונו המובהק של אאיגון והמלכים אשר שלטו אחריו. בסך הכל שלט אאיגון הכובש כ-37 שנים בווסטרוז ושמו נקשר בסיפורים ומעשיות רבות בשבע הממלכות. לאאיגון נולדו שני בנים, יורשו ובנו הבכור מאחותו הצעירה רייניז - אאיניז ובנו הצעיר מאחותו ויסנייה - מייגור "האכזר".

אאיניז הראשון ומייגור האכזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של אאיגון הראשון, ירש אותו בנו אאיניז הראשון לשמו. בניגוד לאביו הלוחם והכובש, אאיניז היה אדם עדין ונחבא אל הכלים, ואינו היה מתאים למלוך בארץ אשר עד לפני שנים לא רבות הייתה מפולגת ומסוכסכת. שלטונו הקצר של אאיניז זכור בעיקר כחלש ובעייתי, בעיקר בשל התקוממות דתית של מאמיני דת השבעה אשר התנגדו לנישואי הקרובים וגילוי העריות בהן היה ידוע בית טארגאריין, בהתאם למסורת ואליריה. שלטונו של אאיניז נמשך כ-5 שנים ולאחר מותו גזל אחיו מייגור, הידוע בכינויו "האכזר" את הכתר מבנו הבכור של אאיניז, אאיגון ושלט בממלכות במשך שש שנים. תקופת שלטונו של מייגור זכורה כתקופה של מלחמה וזוועות רבות אשר התרחשו על ידי מייגור ותומכיו. עם זאת, הצליח מייגור לדכא חלק מההתקוממות הדתית נגדו ונגד ביתו אך באותה נשימה רצח שניים מאחייניו. מייגור מצא את מותו באופן מסתורי על כס הברזל וכיוון שלא היו לו צאצאים משל עצמו ירש אותו בנו הצעיר של אאיניז, ג'אהריז הראשון לשמו.

ג'אהריז "החכם" טארגאריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תקופת שלטונו של דודו, ישב על כס הברזל בנו הצעיר של אאיניז, ג'אהריז ושלט בשבע הממלכות בגיל 14 בלבד. נחוש בדעתו שלא להיות מלך אכזר כמו דודו, אך גם לא חלש כמו אביו, בחר ג'אהריז את יועציו בקפידה ולצד אחותו/אשתו אליסיין החל ברפורמות רבות אשר נועדו לחזק את פשוטי העם ובכך, את שבע הממלכות. תקופת מלכותו של ג'אהריז נמשכה חמישים וחמש שנים, הארוכה ביותר בהיסטוריה של ווסטורז והוא זכור בתור מלך פופולרי מאוד הן על העם, והן על מעמד האצולה בווסטרוז. רבים מחשיבים את ג'אהריז למלך הטוב ביותר שישב על כס הברזל.

ויסריז הראשון ו"ריקוד הדרקונים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במותו היה ג'אהריז בן שישים ותשע, ובזמן זה הספיק לחיות יותר ממרבית ילדיו אשר הגיעו לבגרות. בעקבות מותם של שני בניו הבוגרים נותר ג'אהריז ללא יורש ברור וחששו של ג'אהריז ממלחמת אזרחים בתוך בית המלוכה הביא אותו לכנס אספה של כלל הלורדים הבכירים ביבשת אשר בסופה הוכרז כי נכדו, ויסריז הוא שיירש את ג'אהריז. שלטונו של ויסריז הראשון לשמו נמשך עשרים ושש שנים. בתחילת שלטונו, בהיעדר בנים זכרים הכריז ויסריז על בתו רהאיינירה כיורשת ודרש מכלל הלורדים בווסטרוז להישבע לה אמונים אולם, לאחר מות אשתו הראשונה אמה טארגאריין ונישואיו לליידי אליסנט הייטאוור נולדו לויסריז שני בנים, אשר הבוגר מביניהם אאיגון נתפס בעיני רבים כיורשו הלגיטימי של ויסריז מעצם היותו זכר. שלטונו של ויסריז נחשב לתקופת שלום בממלכה אך גם בתור התקופה בה ניצני הסכסוך בתוך בית המלוכה החלו לפרוח כאשר חצר המלוכה התחלקה לשניים - "השחורים" אשר תמכו בזכותה של רהאיינירה לשלטון ו"הירוקים"- תומכי אאיגון ואימו אליסנט לשלטון. שמות הקבוצות נובעים מהצבעים אשר לבשו רהאיינירה ואליסנט בחצר המלוכה. לאחר מותו של ויסריז, הוסתרה ידיעת מותו על ידי אליסנט ותומכיה ובמקומה של רהאיינירה אשר שהתתה באותה תקופה על האי דרגונסטון, הוכתר אחיה-למחצה אאיגון בתור אאיגון השני לשמו. בעקבות גזילת הכתר על ידי הירוקים פרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם בין שני המחנות. שני הצדדים החזיקו בדרקונים והשתמשו בהם לצורכי המלחמה אשר גררה אחריה את היבשת כולה. בסופה של המלחמה נהרגו שני האחים - רהאיינירה ואאיגון השני ובעקבות חוסר ביורשים זכרים של אאיגון ופשרה בין שני הצדדים הלוחמים, הוכתר בנה הצעיר של רהאיינירה אאיגון בתור אאיגון השלישי לשמו. עם זאת המלחמה גבתה מחיר כבד מאוד מבית טארגאריין שכן כלל הדרקונים אשר היו בשליטתם, ולמעשה היו הדרקונים האחרונים בעולם נהרגו במהלך או לאחר המלחמה ובכך איבד בית טארגאריין את סמל שלטונו השני ואת הנשק החזק ביותר בשליטתו.

לאחר ריקוד הדרקונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים לאחר ריקוד הדרקונים, הפכו מלכי טארגאריין מאדוני דרקונים למלכים על פי מסורת. שושלת טארגאריין שלטה בשבע הממלכות לאורך 300 שנים אך מעולם לא הצליחה לחזור לכוחה אשר קדם לריקוד הדרקונים.

אאיגון השלישי, דיירון הראשון וביילור הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ריקוד הדרקונים שלט בשבע הממלכות בנה של רהאיינירה ואחיינו של אאיגון השני, אאיגון השלישי אשר היה בכינויו "חסר המזל". שלטונו של אאיגון זכור בזכות מותו של הדרקון האחרון לבית טארגאריין ומלכותו המלנכולית של אאיגון, אשר איבד את רוב בני משפחתו במלחמה. בנוסף, אחיו הצעיר של המלך, ויסריז נחשב למת לאחר שנעלם בקרב ימי ממנו נמלט אאיגון אולם, לאחר שנים התגלה כי ויסריז שרד וחי ביבשת אסוס כאסיר פוליטי ולאחר תשלום כופר הוחזר ויסריז למעלה המלך ולאחיו הגדול, ביום שתואר בתור היום המאושר היחיד למלך אאיגון אשר מינה את אחיו הצעיר לתפקיד ימין המלך.

לאחר מותו של אאיגון עלה לשלטון בנו הבכור דיירון, אשר כונה "הדרקון הצעיר" ובמהרה החל המלך הצעיר לתכנן פלישה לממלכה היחידה שעדיין לא סרה למרותו של כס הברזל - דורן. המלך דיירון הצליח בתחילה לכבוש את דורן ואף להחזיק בה לתקופה קצרה אך מרידות ולחימת גרילה ערערו את שלטונו בממלכה, ולבסוף לאחר ארבע שנות שלטון, התנקשות בחייו של דיירון הביאה קץ לשלטון טארגאריין בדורן.

בשל גילו הצעיר של המלך והעובדה שלא התחתן וייצר יורשים, אחיו הצעיר ביילור עלה לשלטון לאחר מותו. בניגוד לאחיו לא היה ביילור לוחם אלא מאמין אדוק בדת השבעה והוא זכור בתור "ביילור המבורך" בשל הרפורמות וההטבות הרבות שחוקק למען דת השבעה. למרות זאת, ביילור זכור כאנאט אשר כלא את אחיותיו במשך עשר שנים על מנת שלא יוכלו לפתות אותו לפגוע בנדריו ולבסוף מת המלך, גם הוא ללא יורשים ולכן ירש אותו דודו ואחיו הצעיר של אביו, ויסריז השני לשמו.

ויסריז השני ואאיגון "הלא ראוי" הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של ביילור, ימין המלך לשלושת המלכים האחרונים ויורש העצר ויסריז השני עלה לשלטון. שלטונו זכור כתקופת שקט לממלכה השבעה ממלחמות אך מותו המפתיע, כשנה בלבד לאחר הכתרתו קטע את שלטונו ובמקומו עלה לשלטון בנו הבכור אאיגון הרביעי.

שלטונו של אאיגון הרביעי זכור לרעה בווסטרוז. במהלך כהונתו התעסק המלך בניאוף, שחיתות ותאבות בצע במקום לשלוט בממלכה. אאיגון קידם בעלי תפקידים על פי הרווח שיצא לו מקידומם ובזכות מתנות שהעניקו למלך. אאיגון זכור במיוחד בתור אהבתו לנשים ובמיוחד בשל העובדה כי הביא לעולם כ-13 ממזרים ידועים. כמו כן, זכור במיוחד הסכסוך של אאיגון עם בנו ויורשו דיירון, אשר התנגד לשלטונו המושחט של אביו ואף ידוע כי אאיגון ניסה לבטל את ירושתו של דיירון בשל חוסר החיבה המובהק בין השניים אך דבר זה מעולם לא קרה. לקראת מותו, העניק אייגון לגיטימציה לממזריו, המוכר ביניהם היה דיימון אשר לו הוריש אאיגון את החרב "בלאקפייר"- חרבם של מלכי טארגאריין לאורך השנים ואשר משמה לקח דיימון את שם משפחתו החדש. לגיטימציה זו תיצור לבית טארגאריין צרות רבות לשנים שלאחר שלטונו הרבה האסון של אאיגון "הלא ראוי".

מרידות בלאקפייר ואיחוד דורן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של אאיגון הרביעי עלה לשלטון בנו דיירון השני. בניגוד לאביו דיירון זכור כמלך נדיב, טוב וחכם ושמו נזכר כדיירון "הטוב". בתחילת שלטונו תיקן דיירון את העוולות שנוצרו בעקבות שלטון אביו, וקידם לתפקידים בכירים אנשים אשר היו מתאימים לתפקיד. בנוסף, ההישג הגדול ביותר שניתן לזקוף לזכותו של דיירון הוא איחוד שבע הממלכות וכניסתה של דורן לאחדות ווסטרוז בדרכים דיפלומטיות ולא במלחמה. הישג שאף מלך לבית טארגאריין, אפילו לא אייגון "הכובש" יכול להתגאות בו כ-200 שנים לאחר הכיבוש. בתקופת שלטונו של דיירון התקיימו שתי מרידות זכורות של בית בלאקפייר בהובלת דיימון בלאקפייר - ממזרו של אאיגון ואחיו למחצה של דיירון. דיירון ובניו הצליחו לרסן את שתי המרידות אך צאצאיו של דיימון שרדו והמשיכו את התנגדותם לבית טאגאריין לעוד שנים רבות.

אאיריז השני ומייקאר הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של דיירון השני, שלט בנו השני אאיריז הראשון בשבע הממלכות. אאיריז זכור כמלך למדן ונחבא אל הכלים אשר התעניין יותר בלימודים מאשר בשלטון. המאורע הזכור ביותר בעת שלטונו של אאיריז היא מרידת בלאקפייר השלישית אשר דוכאה על ידי אחיו הצעיר של המלך ויורשו - מייקאר.

לאחר מותו של אאיריז ללא יורשים (המלך מעולם לא הראה עניין באשתו המלכה) עלה לשלטון אחיו הצעיר מייקאר. בניגוד לאחיו, מייקאר היה מלך-לוחם וזכור כאדם קשה, רציני ולא סלחן. כינויו של מייקאר היה "הסדן" בשל ניצחונו ההיסטורי במרידות בלאקפייר. המלך מייקאר שלט במשך 12 שנים בשבע הממלכות ומצא את מותו בקרב כנגד לורד מורד מדורן. לאחר מותו נתקלה הממלכה שוב בבעיית ירושה שכן לאחר ששני בניו הגדולים מתו לפניו, ובנו השלישי הוסמך למרפא. לבסוף נבחר בנו הרביעי, אאיגון "הלא סביר" למלוכה אחריו על ידי הלורדים של ווסטרוז.

אייגון החמישי וג'אהיריז השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של מייקאר בקרב, נבחר בנו אאיגון החמישי למלוכה. בחירה זו הייתה הפתעה שכן אאיגון היה בנו הרביעי של מייקאר, אשר בעצמו היה בן רביעי לאביו דיירון ולכן זכה המלך אאיגון לכינוי "הלא סביר". אאיגון, אשר מעולם לא ציפה לשלוט בילה את שנותיו המוקדמות כמלווה של האביר דאנקן "הגבוה" ורבים ממעמד האצולה ראו בו יותר כפשוט עם מאשר חומר מתאים למלוכה. למרות כל זו הוכיח את עצמו אאיגון החמישי במלך טוב, נדיב ודואג למעמד האיכרים בממלכתו. מלוכתו התחילה בחורף אכזרי וקשה אשר במהלכו דאג המלך לשליחת אספקה לכל רחבי הארץ, במטרה להציל איכרים רבים ככל האפשר. המלך בחר לדכא מרידות בצורה דיפלומטית ולא בכוח, עובדה אשר בזכותה זכור המלך במיוחד לטובה. שלטונו של אאיגון תם ב"טרגדיה בסאמרהול" כאשר אאיגון, בנו הבכור דאנקן "הקטן", חברו הטוב ומפקד משמר המלך דאנקן "הגבוה" ורבים אחרים מחצר המלוכה נספו בשריפה קטלנית. אאיגון החמישי היה לימים האאיגון האחרון שישב על כס הברזל.

לאחר מותו של אאיגון החמישי עלה לשלטון בנו השני ג'אהיריז לשלטון. שלטונו של המלך נמשך שלוש שנים בלבד, וזכור במיוחד בשל מרידת בלאקפייר החמישית אשר דוכאה גם היא. המלך ג'אהיריז השני מת שלוש שנים בלבד לאחר המלכתו, בגיל 37.

"המלך המטורף" וסוף שלטון טארגאריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של ג'אהיריז, עלה לשלטון בנו אאיריז השני. תחילת מלכותו של אאיריז נתפסה כמבטיחה שכן המלך הצעיר והנאה נתפס על ידי רבים כחכם ובעל רצון לשפר את הממלכה. עם השנים התברר כי המלך אינו שפוי, אימפולסיבי ואכזר אשר נהג לשרוף את אויביו בעודם בחיים, רבים מהם חפים מפשע. לצידו של המלך שלט הלורד טייוין לאניסטר כימין המלך, ורבים מחשיבים את טייוין כשליטה האמיתי של הממלכה בתקופתו של אאיריז, למרות רוחו של המלך הפראנואיד.

כ-15 שנים לפני תחילת אירועי הספר הראשון, משחקי הכס, בעקבות חטיפתה של ליאנה סטארק על ידי יורשלו של אאיריז - רהייגאר, מרדו הלורדים רוברט באראתיאון, נד סטארק וג'ון ארין בשלטונו של אאיריז השני. המורדים נחלו הצלחות רבות נגד שלטון בית טארגאריין אשר הגדול בהן היה הקרב האגדי בין הנסיך רהייגאר לבין הלורד המורד רוברט, אשר בסופו חיסל רוברט את הנסיך והפנה את מבטו אל עבר מעלה המלך אך בשל פציעה אשר ספג בדו-קרב מול הנסיך רהייגאר לא יכל להצטרף לכוחות הלוחמים ובמקומו שלח את חברו הטוב הלורד אדאדר "נד" סטארק לכבוש את הבירה.

בהגיעו לבירה גילה הלורד סטארק כי כוחותיו של טייוין לאניסטר, אשר קיבלו גישה לעיר מהמלך אאיריז במחשבה כי הם באו לעזרתו בזזו את העיר ורצחו רבים ממשפחת המלוכה, כולל ילדיו הצעירים ואשתו של הנסיך רהייגאר. לפני שנכבשה העיר ברחו המלכה ההריונית רהיילה וילדה הצעיר ויסריז לדרגונסטון ונמנעו מרצח גם הם. כאשר הגיע הלורד סטארק לארמון, גילה כי חבר משמר המלך, ובנו של טייוין לאניסטר ג'יימי לאניסטר רצח את מלכו ובך הביא לקץ שלטון שנמשך כ-300 שנים, ולעלייתו של בית באראתיאון במקומו של בית טארגאריין.

מלכי טארגאריין[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלך תקופת מלוכה בשנים
אאיגון הראשון 37
אאיניז הראשון 5
מייגור הראשון 6
ג'אהיריז הראשון 55
ויסריז הראשון 26
אאיגון השני שנתיים
אאיגון השלישי 26
דיירון הראשון 4
ביילור הראשון 10
ויסריז השני שנה
אאיגון הרביעי 12
דיירון השני 25
אאיריז הראשון 12
מייקאר הראשון 12
אאיגון החמישי 26
ג'אהיריז השני 3
אאיריז השני 22

שושלת טארגאריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: עץ משפחה בית טארגאריין על פי סדרת הספרים. השמות המודגשים בעץ מציינים את מלכי וסטרוז שישבו על כס הברזל.

לא ידועה
 
דאימון
 
 
 
 
ואלאנה ולאריון
 
אאיריון הראשון
 
 
 
 
 
לא ידועה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ויסיניה
 
אאיגון הראשון
 
ראיניז
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'יין וסטרלינג
 
מאיגור הראשוןאאיניז הראשון
 
אליסה ולאריון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אליסאן
 
ג'איהאיריז הראשון
 
 
 
 
באילון
 
אליסה
 
 
 
 
איימה ארין
 
וייסריז הראשון
 
 
 
 
אליסנט הייטאוור
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא ידועבאלוןלאנור ולאריון
 
ראינירה
 
דאמוןאאימונדאאיגון השני
 
הילאינהדאירון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לארה רוגאר
 
וייסריז השנידאינאירה
 
אאיגון השלישי
 
 
 
 
 
ג'איהאירה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אאימוןנאירז
 
אאיגון הרביעי
 
 
דאינה
 
באילור הראשוןאלאינהרהאינהדאירון הראשון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דאירון השני
 
מיריה מארטלדאינריז
 
מארון מארטלדאימון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיקאר הראשון
 
דיאנה דייןרהיאגלאאיריז הראשון
 
אאילינורבאילור
 
ג'נה דונדאריון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אאימוןאאיגון החמישי
 
בת'ה בלאקוודדאירון השלישיאאיריוןראידאילהמאטאריסואלאר
 
קירה מתירוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג’איהאיריז השני
 
שיירהדאנקןרהאיל
 
אורמונד באראתיאוןלא ידועלא ידועלא ידוע
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רהאילה
 
אאיריז השניסטפון באראתיאון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראיגאר
 
אליה מארטלוייסריז השלישידאינריז
 
דרוגו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראיניז השנייהאאיגון השישיראייגו

דמויות בבית טארגאריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אאיריז השני טארגאריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אאיריז טארגאריין, השני לשמו, הוא האחרון משושלת טארגאריין שישב על כס הברזל כמלך שבע הממלכות בווסטרוז. נודע בכינוי "המלך המטורף", על סמך אכזריותו הרבה אותה הפגין בשנים האחרונות לשלטונו.

הופל מכסאו במהלך מרד בראשות רוברט באראתיאון, שגייס תחת דגלו בתי אצולה רבים נוספים שמאסו בשלטון הטארגאריינים. כאשר הבין שהמורדים עתידים לכבוש את עיר בירתו מעלה-המלך, פקד להחביא בתוכה מאגרים רבים של אש-פרא ברחבי העיר על מנת לשרוף את העיר על יושביה (ביחד עם עצמו) ובלבד שלא תיפול לידי המורדים. על כך נרצח בידי ג'יים לאניסטר, אחד משומרי ראשו ב"משמר המלך", שמאותה עת נודע בשם "הקוטל-מלך" - אם כי לאניסטר יגלה את הסיבה האמיתית לרצח מלכו רק שנים לאחר מכן.

דאינריז טארגאריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – דאינריז טארגאריין

דאינריז טארגאריין נולדה לאחר מות אביה אאיריז, ואמה מתה בלידתה. היא נאלצה לברוח מן הממלכה יחד עם אחיה וייסריז, קרוב המשפחה היחיד שנותר לה, לערים החופשיות שמעבר לים הצר מחשש ש"החמס" יחפשו אחריהם ויהרגו אותם. אחיה החליט להשיאה לחאל דרוגו הדות'רקי בתמורה לצבא שינסה לכבוש חזרה את שבע המלכויות. לאחר מותו של חאל דרוגו ובנם המושתף, דאינריז הקימה לתחייה שלושה דרקונים מביצים עתיקות מאובנות ששרפה בתוך להבות. מאז ואילך כונתה "אם הדרקונים" ו"הבלתי נשרפת".

וייסריז טארגאריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייסריז טארגאריין, כינה את עצמו המלך וייסריז השלישי לשמו, וכונה בפי אחרים "המלך האביון". לאחר שרוברט השתלט על ווסטרוז ועל כס הברזל ברח עם אחותו הקטנה דאינריז לערים החופשיות. בהמשך נהרג בוואיז דות'ראק על ידי חאל דרוגו, לאחר שדרש את כתר הזהב שלו. חאל דרוגו לקח תכשיטי ומוצרי זהב, התיכם, ושפך על ראשו את הזהב המותך. לאחר מותו הבינה דאינריז שווייסריז הוא לא הדרקון האחרון, משום שאש לא יכולה לפגוע בדרקון.

ראיגאר טארגאריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיך דרגונסטון ויורש כס הברזל, אחיהם הבכור של דאינריז וויסריז. היה נשוי לנסיכה אליה מדורן אך היה מאוהב גם בליאנה לבית סטארק, וחטיפתה הייתה למעשה האירוע שהחל את המרד של רוברט.

לאחר שהמלך אאיריז ארגן תחרות "מלכת האהבה והיופי", בחר הנסיך ראיגאר בליאנה כמלכת האהבה והיופי שלו ובכך העדיף אותה על פני אשתו. מאוחר יותר באותה השנה, חטף הנסיך את ליאנה. כאשר אביה ריקארד עלה אל מעלה המלך יחד עם מאה מחייליו על מנת לדרוש מהנסיך חזרה את בתו, ציווה המלך אאיריז להרוג את חייליו, אסר את ריקארד ואת בנו בראנדון, והרג אותם באכזריות רבה. לאחר מכן, דרש אאיריז מלורד ג'ון ארין מהבקעה כי יסגיר לידיו את בנו השני של ריקארד, נד סטארק, ואת חברו רוברט באראתיאון, ששהו בבקעת ארין כחניכים. הלורד ארין העדיף במקום זאת להרים את נס המרד שבסופו יופלו הטארגאריינים מהשלטון.

בעיצומו של המרד, נקטל הנסיך ראיגאר על ידי המלך רוברט ב"קרב על הקלשון".

הוא היה נשוי לאליה, נסיכת דורן מבית מארטל ולהם שני ילדים, שנקטלו באכזריות בידי סר גרגור קלגאן, אביר בשירות הלאניסטרים. מותו של ראיגאר סימן למעשה את סוף המלחמה. הסיבה העיקרית שמספר רב של בתי אצולה נשארו נאמנים לאאריז טארגארין ("המלך המטורף") היא נאמנותם לראיגאר, בנו ויורשו.

בסדרת הטלוויזיה מתגלה כי ראיגאר התחתן בחשאי עם ליאנה, ולהם נולד בן בשם אאיגון טארגאריין, שהוא ג'ון שלג, כביכול ה"ממזר" מבית סטארק. את דמותו מגלם השחקן הבריטי וילף סקולדינג.

ראיניז טארגאריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתם של ראיגאר והנסיכה אליה, נקטלה במהלך כיבוש מעלה מלך על ידי סר אמורי לורץ'.

אאיגון טארגאריין השישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנם של ראיגאר והנסיכה אליה, שנרצחה במהלך כיבוש מעלה מלך על ידי גרגור "ההר" קלגאן. גם אאיגון נחשב למת אך מתגלה שחייו ניצלו על ידי ואריז. הוא גודל בידי לורד ג'ון קונינגטון, יד ימינו של אאיריז השני וחברו הטוב של ראיגאר, שהוגלה לאחר כישלונו בקרב הפעמונים. הם כבשו יחד עם פלוגת הזהב (פלוגה של שכירי חרב) את קן הגריפין, מושב בית קונינגטון ופנו לכבוש את קץ-סופה, מושב בית באראתיאון.

אאימון טארגאריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו השלישי של המלך מאיקר הראשון טארגאריין. אאימון נשלח למצודת המלומדים (הנמצאת באולדטאון) לבקשת סבו, המלך דאירון טארגאריין השני. באותו הזמן, היו למלך דאירון השני ארבעה ילדים, כאשר שלושה מהם עם ילדים משלהם כבר. המלך הרגיש כי מצב בו יש יותר מידי צאצאים עם פוטנציאל לרשת את הכתר מסוכן באותה מידה כמצב בו יש מעט מידי צאצאים. אאימון למד שם והרוויח את תואר ה'מלומד'. הוא זומן לבית המשפט בשנות פעילות 'המועצה הגדולה'. שם הוצע לו הכתר בחשאי, אך הוא סירב והעביר את השלטון לאחיו הקטן, אאיגון החמישי (אבי סבה של דאינריז). לאחר העברת השלטון החליט לשרת כאח שחור במשמר הלילה מחשש שינצלו אותו במזימה לעשוק את אחיו. הוא חנך את סאמוול טארלי ששימש כשולייה שלו, ובסופו של דבר נהפך למלומד בעצמו. מת בעת שג'ון שלח אותו לאולדטאון, יחד עם סאמוול, גילי ובנו של מאנס ריידר, בזמן שסטאניס החזיק בחומה.

שיר של אש ושל קרח מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין
משחקי הכס עימות המלכים סופת החרבות משתה לעורבים ריקוד עם דרקונים רוחות החורף
(טרם יצא לאור)
חלום של אביב
(טרם יצא לאור)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]