לדלג לתוכן

שיר של אש ושל קרח

ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שיר של אש ושל קרח
A Song of Ice and Fire
עטיפת הספר הראשון בסדרת שיר של אש ושל קרח, משחקי הכס, בעברית בהוצאת 'אופוס'
עטיפת הספר הראשון בסדרת שיר של אש ושל קרח, משחקי הכס, בעברית בהוצאת 'אופוס'
ספרי הסדרה
משחקי הכס (1996)
עימות המלכים (1998)
סופת החרבות (2000)
משתה לעורבים (2005)
ריקוד עם דרקונים (2011)
רוחות החורף (עתידי)
חלום האביב (עתידי)
מידע כללי
מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין
שפת המקור אנגלית
תורגם לשפות כן
סוגה פנטזיה אפית[1][2]
מקום התרחשות King's Landing, Sothoryos, Ulthos, אסוס, וסטרוז, וינטרפל עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה ספרי בנטם, Gigamesh, Leya, J'ai Lu, הרפר קולינס, Gigamesh, AST עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בשפת המקור ארצות הבריתארצות הברית Bantam Books
בריטניהבריטניה Voyager (חב' בת של הרפר קולינס)
תאריך הוצאה 1996 - כיום
תאריך הופעה ראשונה 1 ביולי 1996
הוצאה בעברית
הוצאה אופוס
תאריך 1999
תרגום עידית שורר (1), יעל סלע (2, 4),
דוד חנוך (3), צפריר גרוסמן (5)
פרסים
פרס לוקוס (4 זכיות)
פרס גפן (3)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שיר של אש ושל קרח (באנגלית:"A Song of Ice and Fire" מוכרת גם בקיצור "ASOIAF" או "ששאוש"ק") היא סדרה של ספרי פנטזיה אפיים מאת הסופר והתסריטאי האמריקאי ג'ורג' ר. ר. מרטין. מרטין החל לכתוב את הספר הראשון בסדרה, "משחקי הכס", בשנת 1991 והוא יצא לאור ב-1996. מרטין תכנן במקור את הסדרה כטרילוגיה, אולם עם התפתחות תהליך הכתיבה, הוא הרחיב את העלילה ואת הדמויות ובהתאם שינה את תחזיותיו על מספר הספרים הסופי של הסדרה ל-4, 6[3] ולבסוף 7 ספרים מתוכננים[4]. נכון לאוגוסט 2026 פרסם מרטין חמישה מתוך שבעת הספרים המתוכננים. הכרך החמישי והאחרון בסדרה נכון לעכשיו, "ריקוד עם דרקונים", יצא לאור בשנת 2011, שש שנים אחרי פרסומו של קודמו, "משתה לעורבים". החל מ-2011, מרטין מעדכן בבלוג שלו ובפורומים וכנסים שונים על תהליך הכתיבה של הכרך השישי, שכותרתו "רוחות החורף", ואף חשף מספר פרקים בכנסים ובבלוג שלו[5]. לאחר שספרו "רוחות" יצא, מרטין מתכנן לכתוב ספר שביעי בסדרה ששמו העתידי הוא "חלום האביב"[6].

עלילת הסיפור של סדרת "שיר של אש ושל קרח" מתרחשת ביבשות הבדיוניות אסוס במזרח ו-ווסטרוז במערב, אשר ים צר מפריד בינן. הסדרה עוקבת אחר שלושה סיפורים עיקריים השזורים זה בזה: מלחמת ירושה בין כמה משפחות אצולה על השליטה בווסטרוז עקב מותו של המלך, האיום הגובר והולך של "האחרים" העל-טבעיים באזור השממה הצפוני של ווסטרוז מעבר לחומה הגדולה לפלוש לווסטרוז, וסיפורה של דאינריז (דאני) טארגאריין, בתו הגולה של המלך הקודם שהודח במהלך מרד, החיה בחשאי באסוס ומתכננת להשיג מחדש את השליטה על ווסטרוז. נקודת המבט של כל פרק בסיפור מוצגת מהפרספקטיבה של דמות שונה. מגוון הדמויות שמציגות פרק מנקודת המבט שלהן גדל מתשע דמויות בספר הראשון, ל-31 דמויות עד הספר החמישי.

ההשראה של מרטין לכתיבה של "שיר של אש ושל קרח" הייתה מלחמות הירושה בין משפחות האצולה האנגליות בית לנקסטר ובית יורק במאה ה-15, שנודעו בשם "מלחמות השושנים" והרומנים ההיסטוריים "המלכים הארורים", שעוקבים אחר מאבקי השליטה במונרכיה הצרפתית במאה ה-14 מאת הסופר הצרפתי מוריס דרואון[7][8]. "שיר של אש ושל קרח" זכתה לשבחים על הצגת דמויות של נשים מובילות ומשמעותיות לסיפור באופן אמין, והצגת דת ואמונה באופן מורכב ומפורט, כמו גם על הריאליזם של הספרים[9]. נקודות המבט המרובות בספר מבלבלות את הקורא ולא מניחות לו לדעת מהם סיכויי ההישרדות של הדמויות. מרטין משתמש באמצעי זה של נרטיבים מרובים כדי להציג את הדמויות שלו באופן מורכב, כך שדמות "רעה" בפרק מסוים הופכת לכזו שהקורא מזדהה איתה ועם כאבה בפרק הבא. בתוך העולם המעורפל לעיתים מוסרית של "שיר של אש ושל קרח", מתעוררות לעיתים קרובות שאלות הנוגעות לנאמנות, גאווה, מיניות אנושית, אדיקות, ומוסריותה של האלימות.

נכון לאפריל 2019 מכרו הספרים למעלה מ-90 מיליון עותקים ברחבי העולם[10], לאחר שתורגמו ל-47 שפות החל מינואר 2017[1][11]. הכרך הרביעי והחמישי הגיעו לראש רשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס עם פרסומם[12][13][14]. בין היצירות הנגזרות הרבות שנוצרו בעולם של "שיר של אש וקרח" ניתן למצוא מספר נובלות מקדימות, סדרת טלוויזיה, עיבוד קומיקס וכמה משחקי קלפים, משחק לוח ומשחקי וידאו. סדרת הטלוויזיה שרצה במשך 8 עונות בין 2011 ל-2019, זכתה בפרסים רבים לרבות 4 זכיות בפרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר (2015, 2016, 2018, 2019)[15] ונתוני צפייה שוברי שיאים[16], אשר תרמו לעלייה בפופולריות של הספרים ועלייה משמעותית בקצב המכירה שלהם[17].

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת "שיר של אש ושל קרח" מתרחשת בעולם בדיוני, בו עונות השנה עשויות להמשך שנים רבות ולהסתיים באופן בלתי צפוי. כשלוש מאות שנים לפני אירועי הספר הראשון, שבע הממלכות ביבשת ווסטרוז אוחדו תחת שושלת בית טארגאריין, שהיו בעלי עליונות צבאית על שאר הממלכות בזכות שליטתם בדרקונים. הטארגאריינים שלטו במשך שלוש מאות שנים, והמשיכו לאחוז בשלטון גם לאחר שנכחדו הדרקונים שברשותם. שושלתם הסתיימה במרד שהוביל לורד רוברט באראתיאון, בו נהרג אאיריז טארגאריין, שכונה "המלך המטורף". בתום המרד, נטל לעצמו רוברט את הכתר, והפך למלך שבע הממלכות. בתחילת "משחקי הכס" חלפו כ-15 שנים מהאירוע, וקיץ בן תשע שנים עומד להגיע לסיומו.

הסיפור העיקרי של "משחקי הכס" מתאר את מאבק הכוחות על כס הברזל בין בתי האצולה הגדולים בווסטרוז, לאחר מותו הפתאומי של המלך רוברט. עם מות המלך, מכריזה המלכה סרסיי לאניסטר כי את מקומו יתפוס יורש העצר ג'ופרי, בנם הבכור בן ה-13. לורד אדארד "נד" סטארק, חברו הקרוב של רוברט ויד ימינו, מגלה שג'ופרי ואחיו אינם בניו של רוברט, אלא תוצר של גילוי עריות בין סרסיי לבין אחיה התאום, סר ג'יימי לאניסטר. בעקבות הגילוי, מצהיר אדארד כי אחיו של רוברט הוא היורש החוקי, ומבקש לבטל את הכתרתו של ג'ופרי. על מעשים אלו הוא מואשם בבגידה. אף על פי שמובטח לו כי הודאה באשמה תציל את חייו, הוא נבגד ומוצא להורג. בתגובה, אחיו של רוברט, סטאניס ורנלי, טוענים שניהם לבעלות על כס המלוכה, מתחילים לאסוף צבא ולהיערך למלחמה. במהלך תקופה זו של חוסר יציבות, שתיים משבע ממלכות ווסטרוז מנסות להשתחרר משלטון כס הברזל: ממלכת הצפון בהנהגתו של רוב, בנו של אדארד סטארק, הטוענים שהמלך היחיד שהם יקבלו הוא המלך בצפון, וממלכת איי הברזל בהנהגת הלורד באלון גרייג'וי, המבקש להחזיר ריבונות על שטחיו ולהשתחרר מעול המלכות. העימות הצבאי בין הכוחות נקרא "מלחמת חמשת המלכים" (ג'ופרי, סטאניס, רנלי, רוב, באלון גרייג'וי) ומגיע לשיאו בספר השני, "עימות המלכים".

במקביל, מתואר קו עלילה נוסף בצפון הרחוק של ווסטרוז, שם חומת קרח בת 8,000 שנה ("החומה"), מגנה על שבע הממלכות מפני יצורים פראיים המצויים מעבר אליה. שומרי החומה הם "משמר הלילה", חברי אחווה אשר נשבעים לשרת בה עד יום מותם, ומוותרים על הזכות לשאת אשה. המשמר מגן על ווסטרוז מפני חדירת שבטי ה"פראים" החיים מצפון לחומה, ומכנים את עצמם "העמים החופשיים". איום נוסף מציבים "ההלכים הלבנים" (או ה"אחרים"), יצורים על-טבעיים המתחזקים בחורף, שלא נראו מזה שנים רבות, וכעת נתפשים כמיתוס. לחומה הנהגה משלה, ואינה נחשבת לחלק מווסטרוז. הממלכות מחויבות לשלוח לחומה שומרים שיצטרפו למשמר הלילה, והמשמר נמנע מלהתערב בענייניהן הפנימיים. לאורך השנים הידרדר מעמדו של משמר הלילה, ונשלחו אליו בעיקר פרטים משולי החברה: בנים לא-רצויים, יתומים, ממזרים ופושעים, להם ניתנת האפשרות להמיר עונשי מאסר או מוות בשירות בחומה עד סוף ימיהם. סיפורו של משמר הלילה מסופר בעיקר מנקודת מבטו של ג'ון סנואו, בנו הממזר של לורד אדארד סטארק[18]. ג'ון ממשיך בדרכו של דודו בנג'ן סטארק, מצטרף למשמר בגיל צעיר, ומטפס במהירות בסולם הדרגות עד שהופך לבסוף למפקד משמר הלילה. בכרך השלישי, סופת החרבות, עלילת משמר הלילה נקשרת בעלילת מלחמת "חמשת המלכים" באופן הדוק.

קו העלילה השלישי עוקב אחר דאינריז (דאני) טארגאריין, בתו של אאיריז השני, המלך האחרון לבית טארגאריין. דאני ואחיה וייסריז הוברחו כתינוקות ליבשת אסוס (מזרחית לווסטרוז, מעבר לים הצר), בידי נאמנים למלך אאיריז, שרצו להציל את חייהם. כשבגר וייסריז, רצה להשיב לעצמו את השליטה בכס הברזל, ועל מנת לזכות בעוצמה הצבאית הנדרשת למשימת הכיבוש, מכר את אחותו לאדון מלחמה רב-כוח בשם חאל דרוגו. בהדרגה, הופכת דאינריז מכלי משחק בידיו של אחיה לשליטה עצמאית, אינטליגנטית ואהובה. במקביל לכך שהיא מגלה את עמידותה לאש, סגולה של מלכי בית טארגאריין, שלושה דרקונים (ששוער כי נכחדו מהעולם) בקעו מביצים שקיבלה כמתנת חתונה, משמשים אותה כנשק מטיל אימה, ומעצימים את כוחה כמצביאה לאין שיעור.

הוצאה לאור ופיתוח הסדרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים בסדרה "שיר של אש ושל קרח" מתפרסמים בשפה האנגלית לראשונה בכריכה קשה, ובהמשך יוצאים מחדש במהדורות כריכה רכה. בבריטניה פרסמה "הארפר וויאג'ר" מהדורות מיוחדות עם שרוול ייעודי[19]. הסדרה תורגמה ל-47 שפות[1][11]. כל סכומי העמודים המפורטים להלן מיועדים למהדורות הראשונות בארצות הברית באנגלית. חמשת הספרים הראשונים של הסדרה עובדו לסדרת הטלוויזיה לאורך 6 עונותיה הראשונות, לפי הסדר המתואר בטבלה.

ספר  המהדורה האנגלית  המהדורה העברית עיבוד טלוויזיוני[20]
שנת הוצאה מס' עמודים פרקים מילים אודיו שנת הוצאה מס' עמודים פרקים תרגום 1 2 3 4 5 6 7 8
1 משחקי הכס A Game of Thrones 1996[21] 704[22] 73 292,727 33 ש' 53 ד' 1999[23] 772[24] 73 עידית שורר[23]
2 עימות המלכים A Clash of Kings 1998[21] 768[25] 70 318,903 37 ש' 17 ד' 2000[26] 896[27][28] 70 יעל סלע-שפירו[29]
3 סופת החרבות A Storm of Swords 2000[21] 992[30] 82 414,604 47 ש' 37 ד' 2002[31] 1,125[31] 82 דוד חנוך[31]
4 משתה לעורבים A Feast for Crows 2005[21] 753[32] 46 295,032 31 ש' 10 ד' 2006[33] 864[34][35] 46 יעל סלע-שפירו[29]
5 ריקוד עם דרקונים A Dance with Dragons 2011[21] 1,056[36] 73 414,788 48 ש' 56 ד' 2012[37] 1,200[38][39] 73 צפריר גרוסמן[38]
6 רוחות החורף The Winds of Winter הספר טרם יצא לאור[40]
7 חלום האביב A Dream of Spring הספר טרם יצא לאור
סה"כ - 4,273 344 1,736,054 198 ש' 53 ד' - 4,886 344

שלושת הספרים הראשונים (2000-1991)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – משחקי הכס, עימות המלכים, סופת החרבות
טיוטה לספר הראשון בסדרה משחקי הכס והדף הראשון של התסריט למשחקי הכס (סדרת טלוויזיה), מוצגים בהיכל התהילה של המדע הבדיוני, סיאטל, 2014

"הסצנה הראשונה ... הפרק הראשון של הספר הראשון, הפרק שבו הם מוצאים את הגורים הזאבים ... פשוט הגיעה אלי משום מקום. הייתי ... בעבודה על רומן אחר, ופתאום ראיתי את זה. זה לא היה שייך לרומן שכתבתי, אבל זה הגיע אלי בצורה כל כך חיה, שהייתי צריך לשבת ולכתוב את זה, וכשכתבתי זה הוביל לפרק שני, והפרק השני היה הפרק על קייטלין שבו נד בדיוק חזר."

ג'ורג' ר. ר. מרטין, 2014[41]

ג'ורג' ר. ר. מרטין נודע כסופר פנטזיה ומדע בדיוני וכותב לטלוויזיה עוד בטרם כתב את סדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח"[42]. סיפורו הקצר הראשון, "הגיבור" ("The Hero"), פורסם בשנת 1971, והרומן הראשון, "גסיסתו של האור" ("Dying of the light"), בשנת 1977[43][44]. עד אמצע שנות התשעים מרטין זכה בשלושה פרסי הוגו, שני פרסי נבולה ופרסים אחרים על סיפוריו הקצרים[45]. אף על פי שספריו המוקדמים זכו להכרה בקרב קהילת חובבי מדע בדיוני ופנטזיה, קהל הקוראים שלו נותר קטן יחסית, ומרטין לקח עבודות כסופר בהוליווד באמצע שנות השמונים[45]. הוא עבד בעיקר על החידוש לסדרת הטלוויזיה הפופולרית אזור הדמדומים במהלך שנת 1986, ועל סדרת הטלוויזיה "היפה והחיה", שרצה שלוש עונות מ-1987 עד ל-1990. במקביל, פיתח מרטין תסריטים משלו לפיילוטים של סדרות וכתב תסריטים לסרטים עלילתיים באורך מלא. תסכולו של מרטין העמיק מכך שהתסריטים לפיילוטים וסרטים שהוא כתב לא נבחרו[45] וכי מגבלות הפקה בטלוויזיה המסחרית הקשורות לתקציב ואורך פרקים, אילצו אותו להוריד דמויות ולקצץ סצנות קרב[46]. זה דחף את מרטין חזרה לעבר כתיבת ספרים, שם הוא לא היה צריך להתפשר על החזון שלו[45]. בתור ילד מרטין העריץ את עבודותיו של ג'.ר.ר. טולקין, ורצה לכתוב ספר פנטזיה אפית, אם כי לא היו לו רעיונות ספציפיים[47].

כשמרטין היה בין פרויקטים בהוליווד בקיץ 1991, הוא התחיל לכתוב רומן מדע בדיוני חדש בשם "אבאלון" ("Avalon"). לאחר שכתב שלושה פרקים עלה לו דימוי בהיר של ילד שרואה עריפת ראש של מישהו בשלג ומוצא זאבי בלהות, שבסופו של דבר יהפוך לפרק הראשון, אחרי הפרולוג, של "משחקי הכס"[48], מרטין החליט להניח את תחילת "אבאלון" בצד, והתחיל לכתוב את הפרק שחזה. הוא סיים את הפרק הזה תוך כמה ימים והיה בטוח שהוא חלק מסיפור ארוך יותר[49]. לאחר מספר פרקים נוספים, מרטין הבין שספרו החדש יהיה סיפור פנטזיה[49] והחל ליצור מפות וגנאלוגיות לעולם בו הסיפור מתרחש[42]. עם זאת, כתיבתו של ספר זה הופסקה למשך כמה שנים כשמרטין חזר להוליווד כדי להפיק את סדרת הטלוויזיה שלו "מעברים" שרשת ABC בחרה והתחילה תהליכי הפקה של פיילוט, אף על פי שבסופו של דבר הסדרה לא שודרה[46].

כריכת המגזין "המדע בדיוני של אסימוב", המציג את הנובלה "דם הדרקון" המבוססת על פרקיה של דאינריז מהספר הראשון משחקי הכס, ופורסמה חודש לפני יציאת הספר, יולי 1996

בשנת 1994 העביר מרטין לסוכנו, קירבי מקולי, את 13 הפרקים הראשונים (בערך 170 עמודים) של הספר הראשון בסדרה "משחקי הכס" יחד עם מכתב בן 2-3 דפים המתאר את התוכניות של מרטין לקווי העלילה העקרוניים של הדמויות הראשיות והתפתחות הסיפור כטרילוגיה שתמשיך לספרים העתידיים "ריקוד עם דרקונים" ו"רוחות החורף"[50][51]. אחרי שמרטין סיים לכתוב 1400 עמודים של כתב היד הראשוני לספר, ועדיין לא הגיע לסופו, הוא הבין שהסדרה כנראה תתפרש על פני ארבעה ספרים, ולאחר זמן מה שינה את תחזיתו לשישה ספרים[52][46], שאותם הוא ראה כשתי טרילוגיות משולבות זו בזו של סיפור ארוך אחד. כשנשאל לגבי השם של הסדרה "שיר של אש ושל קרח", מרטין טען שהשם בהחלט יכול היה לנבוע מהמאבק בין "האחרים" ה"קפואים" לדרקונים ה"חמים", אם כי בעיניו זו רק פרשנות אחת אפשרית מתוך רבות אחרות. המילה "שיר" נכנסה לכותרת, לפי הצהרתו של מרטין בשל האהבה שלו לשירים. מרטין אף ציין שלפחות שתי יצירות קודמות שלו כללו את המילה בכותרתן "שיר ללייאה" ("A Song for Lya") ו"שירים שהמתים שרים" ("Songs the Dead Men Sing")[53]. מרטין ציין גם את שירו של רוברט פרוסט משנת 1920 "אש וקרח" שנותן פרשנות של תשוקה לעומת בגידה לקרח ואש" כפרשנות אפשרית למשמעות כותרת הסדרה[54].

כתב היד הסופי של "משחקי הכס" היה באורך של 1088 עמודים (ללא הנספחים)[4], והספר יצא לאור באוגוסט 1996[22]. רוברט ג'ורדן, מחבר סדרת הפנטזיה הפופולרית מחזור כישור הזמן, כתב המלצה קצרה על הכריכה של הספר שהבטיחה את הצלחת הספר והמשכיו, לעורר עניין בקהילת קוראי הפנטזיה[55]. "דם הדרקון" ("Blood of the Dragon"), נובלה שנלקחה מפרקי דאינריז, התפרסמה ביולי 1996, חודש לפני פרסום "משחקי הכס", וזכתה בפרס הוגו לשנת 1997 עבור הנובלה הטובה ביותר[56][3]. 300 העמודים שהוסרו מכתב היד המקורי של "משחקי הכס" שימשו את מרטין כפתיח של הספר השני, שכותרתו הייתה "עימות המלכים"[52]. הספר השני יצא לאור בפברואר 1999 בארצות הברית, כשכתב היד (ללא נספחים) הגיע לגודל של 1184 עמודים[4]. "עימות המלכים" היה הספר הראשון בסדרה "שיר של אש וקרח" שנכנס לרשימות רבי המכר[46], והגיע למקום ה-13 ברשימת רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס בשנת 1999[57]. לאור הצלחתם של סרטי שר הטבעות, קיבל מרטין פניות ראשונות ממפיקים ויוצרים שונים שהתעניינו בזכויות ההסרטה לסדרת הספרים[46].

מרטין איחר בכמה חודשים לדדליין של הספר השלישי בסדרה, "סופת החרבות"[45]. הפרק האחרון שכתב היה על "החתונה האדומה", סצנה מרכזית הבולטת בספר בשל האלימות והטוויסטים העלילתיים הרבים שמרטין יצר בה[58]. "סופת החרבות" הגיע לגודל של 1521 עמודים (ללא נספחים)[4], וגרם לבעיות עבור רבים מהמו"לים של מרטין ברחבי העולם. הוצאת ספרי Bantam פרסמו את "סופת החרבות" בכרך יחיד בארצות הברית בנובמבר 2000[30], ואילו כמה מהדורות בשפה אחרת חולקו לשניים, שלושה או אפילו ארבעה כרכים[4]. "סופת החרבות" המשיך את המגמה של קודמו, ונכנס עם צאתו למקום ה-12 ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס[59][3].

ספר רביעי וחמישי (2011-2000)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – משתה לעורבים, ריקוד עם דרקונים

לאחר "משחקי הכס", "עימות המלכים" ו"סופת החרבות", מרטין התכוון במקור לכתוב שלושה ספרים נוספים[45]. הספר הרביעי, שכותרתו הייעודית הייתה "ריקוד עם דרקונים", אמור היה להתמקד בשובה של דאינריז טארגארין לווסטרוז ובסכסוכים שיתעוררו מחזרתה[60]. מרטין רצה להתחיל את הסיפור הזה חמש שנים אחרי "סופת החרבות" כדי שהדמויות הצעירות יוכלו להתבגר והדרקונים יגדלו[61]. מרטין שהיה תמים דעים עם המו"ל שלו שהספר החדש צריך להיות קצר יותר מ"סופת החרבות", תכנן לכתוב את הספר בסדר גודל שיהיה קרוב יותר ל"עימות המלכים"[4]. פרולוג ארוך תוכנן כדי לעדכן את הקוראים בכל מה שקרה בחמש השנים שעברו מאז הספר הקודם, בהתחלה כפרק אחד של אארון גרייג'וי באיי הברזל. מכיוון שהאירועים על איי הברזל היו אמורים להשפיע בספר ולא ניתן היה לספר אותם דרך נקודת המבט של הדמויות בהם השתמש בספרים הקודמים, מרטין הוסיף שלוש נקודות מבט חדשות של בית גרייג'וי[62].

בשנת 2001 מרטין שמר על אופטימיות לכך שהספר הרביעי עשוי להתפרסם ברבעון האחרון של 2002[53]. אולם הפער של חמש שנים שהוא תכנן, לא עבד היטב לכל הדמויות במהלך הכתיבה. מרטין לא היה מרוצה מההכרח להציג את האירועים במהלך הפער של חמש השנים, אך ורק באמצעות פלאשבקים והרהורים של הדמויות על מעשיהן בעבר. בנוסף לזאת, זה היה בלתי סביר שלא קרה שום דבר משמעותי במשך חמש שנים[61]. לאחר שעבד על הספר במשך כשנה, מרטין הבין שהוא זקוק לספר ביניים נוסף, אותו כינה "משתה לעורבים"[61]. הספר נועד להמשיך את הסיפור מיד לאחר הספר השלישי, ומרטין החליט לוותר על הרעיון של פער של חמש שנים[53]. החומר שמרטין הספיק לכתוב עד אז - הפרולוג בן 250 העמודים שסקר את חמש השנים האחרונות, חולק מחדש והוצג בתוך נקודות המבט של דמויות חדשות מדורן ואיי הברזל[62]. קווי עלילה מורחבים אלה שחייבו הרחבה של הסיפור הכללי, סיבכו את העלילה עבור מרטין[63].

אורך כתב היד של "משתה לעורבים" עלה בסופו של דבר על "סופת החרבות"[61]. מרטין סירב לעשות את הקיצוצים העמוקים שנדרשו כדי שיהיה ניתן למסור את הספר לדפוס, מכיוון שהדבר היה פוגע בסיפור שהיה בראשו. גם הדפסת הספר ב"בכתב דפוס זעיר על קליפות בצל והענקת זכוכית מגדלת לכל קורא" לא הייתה אופציה מבחינתו[64]. עם זאת, מרטין דחה את רעיון המו"לים שלו לפצל את הנרטיב כרונולוגית לשני ספרים - "משתה לעורבים - חלק 1" ו"משתה לעורבים - חלק 2"[14]. מאחר שכבר איחר עם הספר הרביעי, מרטין לא התחיל לכתוב את כל סיפורי הדמויות[65] והביע התנגדות עקרונית לסיים את הספר הרביעי ללא שום פתרונות לקווי העלילה של חלק מהדמויות בעלות נקודת מבט, כמו בספרים הקודמים[61].

ג'ורג' ר. ר. מרטין חותם על ספרו הרביעי בסדרה, משתה לעורבים, בפסטיבל הבינלאומי למדע בדיוני ה-71, בסן אנטוניו, טקסס, 2013

יחד עם התפרסותם של הדמויות ברחבי העולם של ווסטרוז ואסוס[40], חבר הציע למרטין לחלק את הסיפור מבחינה גאוגרפית לשני כרכים, שמתוכם "משתה לעורבים" יהיה הראשון[14]. גישה זו תיתן למרטין את הזמן והמקום להשלים את קווי העלילה שהתחילו בספר הרביעי, כפי שהתכוון במקור[4], ומרטין הרגיש שזו הגישה הטובה ביותר לגשת למלאכה גם כעבור שנים[40]. מרטין העביר את הסיפורים של הדמויות הלא גמורות המתרחשות במזרח (אסוס) ובצפון (ווינטרפל והחומה) לספר הבא, "ריקוד עם דרקונים"[66], וייעד את "משתה לעורבים" כדי לכסות את האירועים בווסטרוז עצמה, בפרט במעלה המלך, נהרן, דורן ואיי הברזל[4]. שני הספרים מתחילים מיד לאחר סיומה של "סופת החרבות"[40], ורצים במקביל במקום ברצף, וכוללים צוותים שונים של דמויות עם חפיפה מועטה בלבד[4]. מרטין פיצל את פרקי אריה מהספר החמישי והעביר אותם לרביעי, זאת לאחר שנאלץ להעביר את שלוש הדמויות הפופולריות האחרות (ג'ון סנואו, טיריון ודאינריז) ל"ריקוד עם דרקונים" בשל מיקומם הגאוגרפי בסוף הספר השלישי[66].

עם שחרורו באוקטובר 2005 בבריטניה[67] ובנובמבר 2005 בארצות הברית[32], "משתה לעורבים" הגיע לראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס (והיה הראשון מבין ספרי הסדרה לעשות זאת)[68]. בין המבקרים ששיבחו את הספר היה הסופר לב גרוסמן מ"טיים" שכינה את מרטין "טולקין האמריקאי"[69]. עם זאת, היו מעריצים ומבקרים שהתאכזבו מהפיצול בסיפור, שהותיר את גורלותיהן של כמה מהדמויות הפופולריות ביותר לא פתורים לאחר סיום מותח בספר השלישי "סופת החרבות"[70][71]. מאחר ש"ריקוד עם דרקונים" היה חצי גמור לדעתו[70], מרטין הצהיר באפילוג של "משתה לעורבים" כי הספר הבא בסדרה יצא בשנה הבאה (2006)[72]. אולם ככל שהעבודה התמשכה, דחה את מועדי השחרור המתוכננים שוב ושוב. בינתיים, רשת HBO רכשה את הזכויות להפוך את "שיר של אש ושל קרח" לסדרת פנטזיה דרמטית בשנת 2007[73] ושידרה את הפרק הראשון מתוך עשרה פרקים המכסים את אירועי הספר הראשון "משחקי הכס" באפריל 2011[74].

עם כ־1600 עמודים של כתב היד[1], "ריקוד עם דרקונים" התפרסם בסופו של דבר ביולי 2011 לאחר שש שנות כתיבה[46], הזמן הארוך ביותר שלקח למרטין לכתוב ומספר העמודים הגדול ביותר מכל ארבעת הספרים הקודמים[42][70]. העלילה של "ריקוד עם דרקונים" מדביקה את ציר הזמן של "משתה לעורבים" בסביבות שני שלישים מהספר וממשיכה את ציר הזמן קדימה[65]. הספר מכסה פחות סיפור ממה שמרטין התכוון, כשהוא משמיט לפחות קרב גדול אחד מתוכנן ומשאיר כמה דמויות עם סוף מותח ללא פתרון[42]. מרטין ייחס את העיכוב בעיקר לניסיונו לפרום את "הקשר המירני", שהמראיין הבין כ"איך לגרום לאירועים ולדמויות השונות להשתלב כחוטים שזורים שמתכנסים לקו העלילה של דאינריז"[71]. מרטין גם הודה שהשקיע יותר מדי זמן בשכתוב ובשכלול הסיפור, אך דחה בתוקף את התיאוריות של חלק ממבקריו לפיהן הוא איבד עניין בסדרה או שהוא מתעכב בפרסום כדי להרוויח יותר כסף[70].

ספרי המשך ויצירות נוספות בעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטין העריך ששני הספרים האחרונים של הסדרה יהיו ספרים ארוכים, בני כ-1,500 עמודי כתב יד כל אחד[75]. הספר השישי ייקרא "רוחות החורף"[76], וניתנה לו הכותרת של הספר האחרון של הטרילוגיה שתוכננה במקור[40]. מרטין לא היה מרוצה מהכותרת הזמנית שנתן לספר השביעי, "זמן לזאבים", והכריז בסופו של דבר על השם "חלום האביב" ככותרת הספר השביעי בשנת 2006[6]. במרץ 2012 אמר מרטין כי שני הספרים האחרונים ייקחו את הקוראים צפונה יותר מכל הספרים הקודמים, וה"אחרים" יופיעו בהם[77].

רוחות החורף

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רוחות החורף

התכנון הוא כי "רוחות החורף" יפתור את הסופים המותחים והבלתי ידועים של חלק מהדמויות הראשיות בספר הקודם. מרטין אמר בשלב מוקדם כי הספר "יפתח עם שני הקרבות הגדולים שהספר החמישי נבנה אליהם, הקרב בקרח והקרב [...] של מפרץ העבדים במירין, ואז ימשיך משם"[77].

באמצע שנת 2010 מרטין כבר סיים חמישה פרקים של "רוחות החורף" מנקודות המבט של סאנסה סטארק, אריה סטארק, אריאן מארטל ואאירון גרייג'וי, שהגיעו לכ-100 עמודים כשהושלמו[76]. לאחר פרסום "ריקוד עם דרקונים" בשנת 2011, מרטין הודיע כי יחזור לכתוב בינואר 2012[42]. הוא בילה את זמנו בינתיים בסיבובי קידום מכירות לספרים, בכינוסים שונים אליהם הוזמן, והמשיך לעבוד על ספר נלווה לסדרה בשם "עולם הקרח והאש", המהווה מעין היסטוריה בדיונית של ווסטרוז, ועל סיפור חדש בסיפורי דאנק ואג[78][79].

בדצמבר 2011 פרסם מרטין פרק מתוך "רוחות החורף" מנקודת מבטו של תיאון גרייג'וי[80]; מאז נחשפו מספר פרקים נוספים. באוקטובר 2012 העריך מרטין כי ברשותו כ-400 עמודי כתב יד, אם כי רק כ-200 מהם היו לדבריו "גמורים באמת", והיתר עדיין דרשו תיקונים ועריכה[54]. במהלך יריד הספרים הבינלאומי בגוודלחרה, מקסיקו, בדצמבר 2016, תיאר מרטין את כיוון הספר כאפל יותר, בהתאם להתגשמות האזהרה החוזרת בסדרה כי "החורף מגיע"[81]. מרטין הצהיר גם שאינו מתכוון לחלק שוב את הדמויות לפי אזורים גאוגרפיים כפי שעשה בשני הספרים הקודמים[47].

בשנים שלאחר מכן נקב מרטין שוב ושוב בהערכות שונות למועד סיום העבודה, אך אלה לא התממשו. בתחילת ינואר 2016 אישר כי לא הצליח להשלים את כתב היד בזמן כדי ש"רוחות החורף" יראה אור לפני העונה השישית של סדרת הטלוויזיה[82]. בפברואר אותה שנה הצהיר כי יצמצם את עיסוקיו האחרים כדי להתרכז בכתיבת הספר[83]. במרץ 2020 כתב כי הוא עובד על "רוחות החורף" מדי יום[84], וביוני אותה שנה הביע תקווה שיוכל לסיים את הספר עד 2021[5].

נכון לאוגוסט 2026, "רוחות החורף" טרם הושלם ולא פורסם לו מועד יציאה רשמי. מרטין המשיך לאורך השנים לציין כי הוא עובד על הספר, אך הדגיש כי הודעות ופרויקטים אחרים שלו אינם מעידים על השלמת כתב היד[85].

חלום האביב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטין התבטא בנחרצות על סיום הסדרה בשבעה ספרים "עד שאחליט לא להיות נחרץ"[42]. כיוון שמטרתו המוצהרת היא לספר את הסיפור מההתחלה ועד הסוף, מרטין אומר כי לא יערוך ויחתוך את הסיפור כדי שיתאים למספר שרירותי של ספרים[58]. הוא יודע את הסוף בקווים כלליים כמו גם את עתיד הדמויות הראשיות[47], ומתכנן לסיים את הסדרה בטון חמוץ-מתוק, כשלא כולם יחיו באושר ועושר[3]. מרטין מקווה לכתוב סיום דומה ל"שר הטבעות", שלדעתו העניק לסיפור עומק והדהוד מספקים בסיום. מצד שני, מרטין ציין את האתגר להימנע ממצב כמו פרק הסיום של סדרת הטלוויזיה "אבודים", שהשאיר כמה אוהדים מאוכזבים כיוון שסטה רחוק מאוד מהתיאוריות והרצונות שלהם[40].

בשנת 2012 הודה מרטין שהוא חושש ש"חלום האביב" לא יושלם בזמן ושסדרת הטלוויזיה "משחקי הכס" תתקדם מעבר לקצב של הספרים[86]. ב-2015 הבהיר כי הוא לא כותב את "חלום האביב" במקביל ל"רוחות החורף"[87], ובתחילת 2016 אמר כי אינו מאמין ש"חלום האביב" יפורסם לפני העונה האחרונה של סדרת הטלוויזיה[88]. באפריל 2018, כשהכריז על צאתו של ספר ההיסטוריה של בית טארגאריין "אש ודם", הדגיש כי טרם השלים את "רוחות החורף"[89]. בנובמבר אותה שנה אמר כי לאחר "רוחות החורף" יחליט אם לעבוד על "חלום האביב", על הכרך השני של "אש ודם" או על סיפורים נוספים של דאנק ואג[90]. במאי 2019 חזר והדגיש כי לא התחיל לכתוב את "חלום האביב" ולא יעשה זאת לפני שיסיים את "רוחות החורף"[91].

מרטין אמר במהלך מפגש שאלות ותשובות ביריד הספרים הבינלאומי בגוודלחרה לגבי סוף הסדרה כי הוא אינו מתכוון לחשוף את הסיום, אך הוא מעריך שהטון הכללי שלו יהיה "מריר כמו גם שמח"[81].

סדרת הטלוויזיה וכתבים אחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
די.בי. ווייס ודייוויד בניוף, המפיקים והיוצרים של הסדרה, מדברים בכנס קומיק-קון, סן דייגו בקליפורניה על משחקי הכס, 2013

מוקדם במהלך פיתוח סדרת הטלוויזיה, מרטין סיפר למפיקים דייוויד בניוף וד.ב. ווייס את מהלך העלילה העתידי של הסדרה[47]. מרטין היה בטוח שהוא יצליח לפרסם לפחות את "רוחות החורף", הספר השישי בסדרה, לפני שסדרת הטלוויזיה תעקוף אותו[47]. למרות זאת, עדיין היו חששות שמרטין לא יצליח להקדים את התוכנית[92]. כתוצאה מכך, הכותבים הראשיים בניוף ווייס קיבלו ממרטין ב-2013 נקודות עלילה עתידיות נוספות, כדי שיוכלו לתכנן ולכתוב את העונות הבאות. הנקודות שמרטין חלק עימם כללו גם את הסיום המתוכנן שלו לחלק מהדמויות המרכזיות בסדרה.

בניוף ווייס שקלו סטיות בחלק מקווי העלילה מהסיפור של מרטין כדי למקד את העלילה הטלוויזיונית. אפשרות של דחיית הסדרה עד לצאת הספרים הבאים לא נחשבה מעשית, בין היתר משום שהשחקנים הצעירים המשיכו להתבגר ומשום שהפסקה ארוכה בהפקה הייתה עלולה לפגוע בסדרה[93]. ב-2 בינואר 2016 אישר מרטין כי הכרך השישי לא יפורסם לפני תחילת העונה השישית של סדרת HBO[94]. החל מן העונה השישית נאלצו בניוף ווייס להסתמך יותר ויותר על קווי העלילה שמסר להם מרטין ועל חומר מקורי שיצרו עבור העיבוד, משום ששני הספרים האחרונים בסדרה טרם פורסמו.

בהתייחסו ל"שיר של אש ושל קרח" כ"מגנום אופוס" שלו, מרטין אמר כי אינו מצפה לכתוב שוב יצירה בקנה מידה דומה, וכי חזרות עתידיות לעולם הבדיוני של ווסטרוז יתמקדו ככל הנראה ביצירות עצמאיות[62]. הוא העדיף לכתוב סיפורים על דמויות מתקופות אחרות בהיסטוריה של "שיר של אש ושל קרח", כגון סיפורי "דאנק ואג", או ספרי ההיסטוריה של בית טארגאריין, "אש ודם", במקום להמשיך ישירות את העלילה המרכזית[62][95]. עם זאת, מרטין ציין בראיונות שישמח לחזור ולכתוב סיפורים קצרים, נובלות ורומנים עצמאיים מז'אנרים מגוונים כגון מדע בדיוני, אימה, פנטזיה ואפילו תעלומות רצח[49][55].

השראה ותהליך כתיבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ורג' ר. ר. מרטין אורח הכבוד בכנס "ארכיפלאקון" לפנטזיה ומדע בדיוני, מרייהאמן, פינלנד, 2015.

סוגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורג 'ר. מרטין מאמין שההשפעות העמוקות ביותר הן אלה שחוו בילדות. לאחר שקרא בצעירותו את ה.פ. לאבקרפט, רוברט אי. הווארד, רוברט היינליין, אריק פרנק ראסל, אנדרה נורטון[49], אייזק אסימוב[53], פריץ לייבר ומרווין פיק[96]מרטין מעולם לא סיווג את הסגנון של הסופרים האלו לז'אנרים כגון מדע בדיוני, פנטזיה או אימה וכתוצאה מכך מסוגל לכתוב בכל אחד מהם בחופשיות. מרטין סיווג את שיר של אש ושל קרח כ"פנטזיה אפית"[65][1], והתייחס ספציפית לאפוס הפנטזיה האפית של טד ויליאמס "זיכרון, צער וקוץ" כמשפיע מאוד על כתיבת הסדרה[53][96].

"הסדרה של מרטין הייתה פורצת דרך (לפחות עבורי) בכל מני דרכים. מעל הכל, הספרים היו מאוד לא צפויים, דבר נדיר במיוחד בז'אנר שבו הקוראים התרגלו לצפות את הצפוי מאד. "משחקי הכס" היה מפתיע ומזעזע בפעם הראשונה שקראתי אותו, והוא שינה באופן מהותי את התפיסות שלי על מה "אפשר לעשות" עם פנטזיה אפית."

סופר הפנטזיה ג'ו אברקרומבי, מהבלוג שלו 2008[97]

מרטין חווה כמה חורפים קשים כשגר כמה שנים בדביוק, איווה במהלך שנות השבעים, וחושד שלחורפים אלו הייתה השפעה על כתיבתו; "אני חושב שהרבה דברים ב"משחקי הכס", השלג, הקרח, והקפיאה מקור, נובעים מהזיכרונות שלי מדביוק"[41]. הרקע המסורתי לספרי פנטזיה אפיים הוא עולם ימי-ביניימי. כששתי גישות אפשריות לבניית הרקע של הסיפור הן: כתיבה של רומנים היסטוריים על אירועים ותקופות שקרו באמת, המאפשרים לקוראים הבקיאים ברקע לדעת את מראש את התוצאה ההיסטורית[96], ומנגד, כתיבה של עולם ימי-ביניימי עם דמויות מקוריות ותרחישים מדומיינים שלא קרו מעולם. היתרון של הגישה השנייה היא בכך שהיא עשויה להגביר את המתח והאמפתיה של הקוראים לסיפור, כיוון שאין ידע מקדים שיכול לרמוז על התפתחות האירועים. מרטין חש שלמרות היתרונות של עולם עם דמויות והתרחשויות מקוריות, לרומנים היסטוריים ובמיוחד כאלו הממוקמים בימי הביניים, יש התרגשות, מתח ואותנטיות שנעדרת פעמים רבות מפנטזיה עם רקע דומה ודמויות מקוריות לחלוטין[98]. לפיכך, הוא רצה לשלב את הריאליזם של רומנים היסטוריים עם אלמנטים של קסם ספרי פנטזיה מקוריים[99], כשמרטין מעדיף להנמיך את הדגש על קסם, לטובת קרבות ותככים פוליטיים[45]. הוא גם החליט להימנע מתבנית ה"רע" לעומת "טוב" האופיינית לז'אנר, כשהוא משתמש במאבק בין אכילס והקטור באיליאדה של הומרוס, בה אף אחד לא מתבלט במיוחד כגיבור או כנבל, כדוגמה למה שהוא רוצה להשיג בספריו[54]. מרטין טוען שרוב האנשים הם אפורים ומתמודדים עם מאבק בין טוב לרע בתוך עצמם, וזה מה שמעניין אותו להראות בדמויות שלו[100].

מרטין נחשב לנציג הבולט מבין סופרי פנטזיה עכשוויים שהכניס לז'אנר תוכן שמתאים יותר לקוראים מבוגרים כגון אלימות ומיניות מפורשות, בהציגו בספריו גילוי עריות, פדופיליה וניאוף[70]. אמבר טיילור מ"האטלנטיק" העריכה את הרומנים כ"פנטזיה קשה" עם דמויות פגיעות אליהן הקוראים נקשרים רגשית[101]. רשת CNN טענה בשנת 2000 כי התיאורים הבוגרים של מרטין היו "כנים בהרבה מאלה שנמצאו ביצירותיהם של מחברי פנטזיה אחרים"[102]. מרטין עצמו העריך כי ז'אנר הפנטזיה נעשה מחוספס יותר כעבור עשור וכי עבודות של כמה סופרים לקחו צעד אחד רחוק יותר מהנושאים הבוגרים של הרומנים שלו[58]. אדם רוברטס כינה את הסדרה של מרטין כ"דוגמה המצליחה והפופולרית ביותר לתת-ז'אנר המתהווה בשנים האחרונות של פנטזיה קודרת"[103].

תהליך הכתיבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדרת שיר של אש ושל קרח קיבלה השראה בין היתר גם ממאורעות מלחמות השושנים, סדרה של קרבות בין בתי האצולה בית יורק ובית לנקסטר במאה ה-15 על כס המלכות של אנגליה.
"מקלט" (באנגלית - "Sanctuary"; ‏1867) מאת ריצ'רד בורצ'ט, ניתן לראות בציור את אדוארד הרביעי, מלך אנגליה, דורש מכומר במנזר טוקסברי, למסור לידיו את אויביו מבית לנקסטר.

מרטין תכנן לכתוב משהו בקנה מידה אפי[102]. בתחילת העבודה שלו על הסדרה הוא שיער שיכתוב 3 ספרים בני 800 עמודים כל אחד[96]. בחוזה המקורי שלו עם המו"ל שלו משנות התשעים מרטין נאלץ לעמוד בדדליין של שנה להגשת ספר, אך מרטין הבין במהלך תהליך הכתיבה, שספריו החדשים ארוכים יותר ולכן דורשים יותר זמן כתיבה[61]. בשנת 2000 לאחר צאת הספר השלישי סדרה, תכנן מרטין להשקיע 18 חודשים עד שנתיים לכל אחד מספרי ההמשך של הסדרה וציפה להגיש את הספר האחרון מבין ששת הספרים שתכנן, חמש או שש שנים לאחר מכן[3]. אולם ככל שסדרת "שיר של אש ושל קרח" התפתחה לסיפור גדול ושאפתני מרובה דמויות ועלילות משנה בקנה המידה הגדול ביותר שאי פעם ניסה מרטין לכתוב[66], תהליכי הכתיבה הפכו למורכבים יותר, ונכון לאוגוסט 2026 טרם פורסמו שני הספרים האחרונים בסדרה. מרטין ממשיך לעבוד על הספר השישי, "רוחות החורף", ולא הוכרז לו מועד פרסום רשמי[104].

מרטין אומר שהוא צריך להיות במשרד שלו בסנטה פה, ניו מקסיקו כדי לטבול את עצמו בעולם הבדיוני ולכתוב[45]. נכון לשנת 2011, מרטין עדיין כתב את יצירותיו במחשב עם מערכת הפעלה של DOS עם תוכנת WordStar 4.0[105]. הוא מתחיל כל יום בשעה 10 בבוקר בשכתוב ושיוף של עבודת היום הקודם, ועשוי לכתוב כל היום או להתאמץ לכתוב כל דבר שעולה בראשו[45]. חומר שנגזר החוצה וגרסאות ישנות נשמרים, כדי להכניסם מחדש במועד מאוחר יותר[66]. מרטין משתדל לעבוד לפי תכנון הכתיבה שלו, וכותב לפי סדר שקבע מראש את הפרקים בסדר כרונולוגי של כתיבה. אולם, אם הוא נכנס לקצב כתיבה מספק עם אחת הדמויות, הוא יכול להמשיך ולכתוב את הפרק הבא שלה ולא להמשיך עם הפרק הכרונולוגי הבא שתכנן, וכך עד שהוא מגיע לנקודה בה הוא צריך לדעת מה קורה עם שאר הדמויות, בשלב זה הוא יחזור אחורנית לפרק הבא שהוא צריך לכתוב. בתהליך העריכה הסופי מרטין מתלבט על סדר הפרקים ומשנה אותם תדיר כדי שיציגו את הסיפור באופן שיהיה מותח ומהנה. מרטין אינו מתייחס ל"שיר של אש ושל קרח כ"סדרה" אלא כסיפור אחד גדול שפורסם בכמה ספרים[106].

"יש שני סוגי כותבים. ארכיטקטים וגננים. הארכיטקטים עושים שרטוט של התוכנית שלהם לפני שהם דופקים את המסמר הראשון. הם מתכננים את כל הבית, איפה הצינורות, כמה חדרים וכמה גבוה הגג. אבל הגננים פשוט שותלים זרע באדמה ורואים מה יצא ממנו. אני חושב שכל הכותבים הם גם גננים וגם ארכיטקטים, אבל הם נוטים יותר לאחד מהטיפוסים, ואני בהחלט יותר גנן", ג'ורג' מרטין[107].

מרטין הציב את הסיפור של "שיר של אש ושל קרח" ביקום בדיוני בהשראת כתיבתו של טולקין[47]. בניגוד לטולקין, שיצר שפות שלמות, מיתולוגיות והיסטוריות עבור היקום הבדיוני שלו, הארץ התיכונה, הרבה לפני שכתב את היצירה החשובה שלו שר הטבעות, מרטין מתחיל בדרך כלל עם סקיצה גסה של העולם הבדיוני שהוא משפר ומוסיף לעיצוב שלו תוך כדי התפתחות הכתיבה של הסיפור[70]. הוא תיאר את כתיבתו כנובעת ממצב תת-הכרתי שמזכיר כמעט חלום בהקיץ[108], וסיפוריו, שליבתם נובעת ממקור מיתי ולא מדעי, נובעים מרגש ולא מרציונליות[49]. מרטין מתאר את הגישה שלו למלאכת הכתיבה דומה לזו של "גנן", בניגוד ל"גישת הארכיטקט". הארכיטקט, יודע מראש את כל פרטי הסיפור אותם הוא תכנן בקפידה, ומלאכת הכתיבה היא פיתוח של מהלכים אלו. לעומת זאת "הגנן" יודע אמנם מה הוא רוצה לשתול, אבל לפעמים נאלץ להתמודד עם הפתעות ושינויים בתוואי ותפקידו הוא יותר לעצב ולהתכנס לסיפור אחד[109]. מרטין נעזר במפות[45] ורשימת דמויות שמנתה לפחות 60 עמודים נכון לעבודתו על הספר הרביעי[14], אך הוא מחזיק את רוב המידע בראשו[65]. עד לפרסום, היקום הבדיוני שלו נתון לשינויים, ורק מה שפורסם בספרים נחשב כקאנון[66]. מרטין ציין בראיון שהוא אינו מתכוון לפרסם את הפתקים וההערות שצבר לאורך הכתיבה, אחרי סיום הסדרה[45].

מרטין שאב השראה רבה מההיסטוריה האמיתית לסדרה, יש בבעלותו מספר כונניות מלאות בספרי היסטוריה של ימי הביניים לסייע לו במחקר על התקופה[110] והוא אף ערך ביקורים באתרים היסטוריים באירופה[49]. עבור אמריקאי שמדבר אנגלית בלבד, ההיסטוריה של אנגליה הייתה המקור הנגיש ביותר להיסטוריה של ימי הביניים עבורו, וכך הסדרה קיבלה גוון היסטורי בריטי ולא גרמני או ספרדי[111]. לדוגמה, נד ורוב סטארק דומים לריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק, ובנו אדוארד הרביעי, והמלכה סרסיי דומה למרגרט מאנז'ו[112] ולאליזבת וודוויל[113]. מרטין שקע במחקר בנושאים רבים ומגוונים של ימי הביניים כמו בגדים, אוכל, סעודות וטורנירים כדי לדעת כיצד לתאר אותם נאמנה במהלך הכתיבה[3]. הסדרה הושפעה במיוחד ממלחמת מאה השנים, ממסעי הצלב, ממסע הצלב האלביגנזי וממלחמות השושנים[110], אם כי מרטין נמנע מלעשות עיבוד ישיר לאחד מהאירועים. מרטין קיבל השראה גם מהרומנים ההיסטוריים הצרפתיים המלכים הארורים מאת מוריס דרואון, העוסקים במלכי צרפת במאות ה-13 וה-14[7][8][114].

מרטין שאב השראה גם מההיסטוריה של רומא העתיקה, והשווה את סטאניס באראתיאון לקיסר הרומי טיבריוס כפי שזה גולם על ידי ג'ורג' בייקר בסדרה אני, קלאודיוס[115]. מרטין נקב בשמם של המאורעות ההיסטוריים טבח גלנקו (אנ') (1689) וארוחת הערב השחורה (אנ') (1440) כהשראה ל"חתונה האדומה", אירוע דרמטי בספר השלישי בסדרה "סופת החרבות"[116].

הסיפור נכתב על פי נקודות עיקריות ויעד סופי ברור, אך משאיר למרטין מקום לאלתור. לעיתים, פרטים מאולתרים השפיעו משמעותית על הסיפור המתוכנן[117]. כשהגיע לכתוב את הספר הרביעי, מרטין נאלץ לעקוב אחר יותר ויותר פתקים ורשימות מאי פעם, כדי לשמור על קווי העלילה של עלילות המשנה הרבות בספר[53], שהפכו למפורטות ונרחבות כל כך עד הגיעו לספר החמישי, עד שהן כבר הפכו למסורבלות למעקב[42]. העורכים של מרטין, המגיהים וקוראי הבטא שלו עוקבים אחר טעויות של חוסר עקביות בספרים לפני פרסומם[53], אם כי שגיאות מסוימות חמקו והגיעו לפרסום. לדוגמה, מרטין התייחס באופן לא עקבי לצבעי העיניים של דמויות מסוימות (הוא מספר בראיונות על הדוגמה של רנלי בארתיאון שתואר בספר הראשון תחילה כבעל עיניים כחולות, ומאוחר יותר כבעל עיניים ירוקות שמתאימות לצבע המדים שלו. לאחר שמעריצים הצביעו על אי עקביות זו, מרטין תיאר את רנלי בספר השני כבעל עיניים ירוקות-כחולות שמשתנות לפעמים[118]), ותיאר סוס באופן לא עקבי כזכר ונקבה[70].

מבנה ונרטיב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרים מחולקים לפרקים, כל אחד מהם מסופר בידי דמות בעלת נקודת מבט, כאשר כל פרק מתחלפת הדמות דרכה אנו רואים את האירועים[70], גישה שמרטין לימד את עצמו כסטודנט צעיר לעיתונאות. החל מתשע דמויות בעלות נקודת מבט במשחקי הכס, מספר הדמויות בעלות נקודות מבט גדל לסך כולל של 31 עד לספר החמישי ריקוד עם דרקונים. דמויות בעלות נקודת מבט החד פעמיות ולרוב בעלות תוחלת חיים קצרה, מוגבלות בעיקר לפרולוגים ולאפילוגים[3]. דייוויד אור מ"ניו יורק טיימס" חילק את קבוצות הדמויות השונות לפי "הסטארקים (החבר'ה הטובים), הטארגאריינים (לפחות בחור אחד טוב, או בחורה), הלאניסטרים (תככנים), גרייג'ואים (בעיקר תככנים), הבאראתיאונים (תערובת לא אחידה), הטיירלים (לא ברור) והמארטלים (כנ"ל), שרובם מנסים בקדחתנות לקדם את שאיפותיהם ולהרוס את אויביהם, רצוי עד מוות". עם זאת, כפי שציין לב גרוסמן בטיים, הקוראים "חווים את המאבק על ווסטרוז מכל עבר בבת אחת", כך ש"כל קרב הוא גם ניצחון וגם טרגדיה [...] וכולם גיבורים ונבלים בו זמנית ".

הסיפור של סדרת "שיר של אש ושל קרח" מתחיל לפי המודל של שר הטבעות, עם התמקדות בקבוצה קטנה של דמויות שכולן מתכנסות במקום אחד (בווינטרפל, למעט דאינריז) ואז מתפזרות לקווי עלילה נפרדים המתרחקים אחד מן השני. קווי עלילה אלו אמורים להתכנס שוב יחדיו, אך מציאת נקודת המפנה לשלבם שוב יחד בסדרה מורכבת זו, הייתה קשה עבור מרטין והאטה את כתיבתו. מרטין משנה את טיעוניו בראיונות שונים, כאשר לפעמים הוא טוען שהגיע לנקודת הכינוס בספר החמישי ריקוד עם דרקונים[40], ולפעמים הוא טוען שעדיין לא ממש הגיע לנקודה זו בספרים.


חלוקת הפרקים בכל ספר בסדרה לפי מספר
הפרקים לכל דמות המסופרים מנקודת מבטה

דמויותמשחקי
הכס		עימות
המלכים		סופת
החרבות		משתה
לעורבים		ריקוד עם
דרקונים		סה"כ
טיריון לאניסטר 9 15 11 – 12 47
ג'ון סנואו 9 8 12 – 13 42
אריה סטארק 5 10 13 3 2 33
דאינריז טארגאריין 10 5 6 – 10 31
קייטלין סטארק 11 7 7 – – 25
סאנסה סטארק 6 8 7 3 – 24
בראן סטארק 7 7 4 – 3 21
ג'יים לאניסטר – – 9 7 1 17
אדארד סטארק 15 – – – – 15
תיאון גרייג'וי – 6 – – 7 13
דאבוס סיוורת' – 3 6 – 4 13
סרסיי לאניסטר – – – 10 2 12
סאמוול טארלי – – 5 5 – 10
בריאן מטארת' – – – 8 – 8
ויקטאריון גרייג'וי – – – 2 2 4
אשה גרייג'וי – – – 1 3 4
באריסטאן סלמי – – – – 4 4
קוונטין מארטל – – – – 4 4
אאירון גרייג'וי – – – 2 – 2
אריאן מארטל – – – 2 – 2
אריאו הוטא – – – 1 1 2
ג'ון קונינגטון – – – – 2 2
אריז אוקהארט – – – 1 – 1
מליסנדרה – – – – 1 1
פרקי פרולוג 1 1 1 1 1 5
פרקי אפילוג – – 1 – 1 2
סה"כ פרקים 73 70 82 46 73 344
סה"כ דמויות 9 10 12 13 18 31

מרטין קיבל את ההשראה לכתיבה מנקודות מבט מרובות בעקבות פעילותו כעורך הראשי וכותב בסדרת ספרי Wild Cards, המונה 28 ספרים שנכתבו בידי יותר מ-40 סופרים. בעבודתו על "שיר של אש ושל קרח", מרטין מתחיל כל ספר חדש בסידור מתווה סדר הפרקים ונקודות המבט שלהם מתחילתו ועד סופו, ועשוי לכתוב כמה פרקים עוקבים מנקודת מבט של דמות אחת במקום לעבוד כרונולוגית על פי המתווה שקבע. הפרקים והסדר שלהם נערכים ומאורגנים מאוחר יותר כדי לייעל את שיבוש הנרטיב בקפיצה בין הדמויות שייצור מתח וישמור על כרונולגיה של ציר הזמן[3].

בהשפעת הרקע של מרטין בכתיבת תסריטים לטלוויזיה ולקולנוע שלו, הוא מנסה לשמור על הקוראים מתוחים על ידי סיום כל פרק של "שיר של אש ושל קרח" בגילוי, טוויסט או סיום-מותח (קליף האנגר), בדומה לסיום תוכניות בטלוויזיה. כתיבת התסריט לימדה אותו גם את הטכניקה של צמצום ודיוק התוצר הסופי או "חיתוך השומן", שהוא השלב האחרון להשלמת ספר. טכניקה זו הורידה את מספר העמודים הסופי של "ריקוד עם דרקונים" כמעט בשמונים עמודים.

חלוקת הסיפור הארוך של "שיר של אש ושל קרח" לספרים נפרדים קשה עבור מרטין יותר מששיער. כל ספר מייצג שלב אחר של המסע, המסתיים בסיכום הקשת הנרטיבית של מרבית הדמויות לשלב זה של המסע. חלק קטן יותר של דמויות נותרות בסיום עם סיום מותח, כדי לוודא שהקוראים יחזרו לספר הבא, אם כי מרטין הודה של"ריקוד עם דרקונים" היו יותר קליף האנגרים מכפי שהוא התכוון במקור[47][3]. לכל דמויות נקודות המבט, הן החד-פעמיות והן הקבועות, מתוכננות לפי קשת נרטיבית המסתיימת בטרגדיה או ניצחון[3], והן נכתבות כדי לעניין את הקוראים בסיפורן מבלי לדלג עליהן בקריאה.

הדמויות הראשיות נהרגות במהלך הסיפור כדי שהקורא לא יסמוך על הגיבור שיעבור הכל ללא פגע, ותחת זאת ירגישו את הפחד של הדמות בכל עמוד שהם הופכים. הקשת הנרטיבית הגדולה שלא נפתרה מעודדת ספקולציות לגבי אירועי סיפור עתידי[70]. לדברי מרטין, חלק ניכר מהמפתח לנחש מה יהיה בהמשך הסיפור של "שיר של אש ושל קרח" טמון 12 שנים אחורנית בהיסטוריה הבדיונית של הסיפור, שככל שהספרים מתקדמים יותר ממנה נחשף[45]. האירועים שתוכננו מההתחלה נרמזים במהלך הסיפור, אם כי מרטין נזהר שלא להפוך את הסיפור לצפוי. דמויות המבט, המשמשות כמספרים לא אמינים[40] עשויות להבהיר או לספק נקודות מבט שונות על אירועי העבר. לכן, מה שהקוראים סבורים שהוא נכון הוא לא בהכרח נכון[45].

תמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד לספרי פנטזיה אפיים אחרים שמתמקדים במערכות קסם ויצורים דמיוניים, סדרת "שיר של אש ושל קרח" על אף שיש בה דרקונים וקסם, לא מתמקדת בהיבט של הקסם אלא בפוליטיקה ומאבקי כוחות ריאליסטיים.
"הדרקון שהשגיח" - איור מאת ססיל וולטון 1920, מתוך הספר "אגדות פולניות" מאת אנתוני ג'וזף גלינסקי

"הרבה פנטזיה עוסקת בקרב שבין הטוב והרע ואני חושב שזה נושא נהדר לספרות אבל אני לא חושב שהוא מתנהל בין בחורים מאוד נאים בגלימות לבנות ובין חבר'ה דוחים בשריון שחור שלא מריחים טוב. אני חושב שהוא מתרחש בתוך הלב האנושי של אדם אחד. תמיד נמשכתי לדמויות אפורות. זה מה שאני מנסה לכתוב כי אני חושב שאלה דמויות אמיתיות, בני אדם אמיתיים"

ג'ורג' ר.ר. מרטין, מתוך ראיון לרולינג סטונס, 2014[100]

אף על פי שפנטזיה מודרנית עשויה לעיתים קרובות לאמץ חריגות מהמציאות בדמות קסם או יצורים בדיוניים, סדרת "שיר של אש ושל קרח" זוכה לרוב לשבחים על התיאור הריאליסטי שלה של חיים בסגנון ימי הביניים. מרטין כיוון לתת לסיפור תחושה שקרובה יותר לבדיה היסטורית מאשר מפנטזיה עכשווית, עם פחות דגש על קסם וכישוף ויותר דגש על קרבות, תככים פוליטיים והדמויות עצמן[45] בהתאם לתפיסתו כי יש להשתמש בקסם במתינות בז'אנר הפנטזיה האפית. אף על פי שכמות הקסם גדלה בהדרגה לאורך הסיפור, הסדרה עדיין אמורה להסתיים כשכמות הקסם קטנה יותר מרוב ספרות הפנטזיה העכשווית[3]. בעיני מרטין, קסם אפקטיבי בספרות צריך לייצג כוחות זרים ומסוכנים מעבר לתפיסת בני אנוש[79], ולא טכנולוגיות מתקדמות זרות או לחשים תבניתיים. אי לכך, הדמויות שלו מבינות רק את ההיבטים הטבעיים של עולמן, אך לא את האלמנטים הקסומים בו דוגמת ה"אחרים".

מאחר שמרטין התבסס על מקורות היסטוריים לבניית העולם הבדיוני של "שיר של אש ושל קרח", מבקרים רבים ציינו השפעות אלו. דוגמת דמיאן וולטר מ"הגרדיאן" אשר ראה דמיון עז בין ווסטרוז לאנגליה בתקופת מלחמות השושנים". אדם סרבר מהאטלנטיק ראה ב"שיר של אש ושל קרח" "יותר סיפור של פוליטיקה מאשר אחד של גבורה. סיפור על האנושות שנאבקת עם האובססיות המרושעות של אופייה מאשר ניסיון להגשים פוטנציאל אפשרי", איפה שמאבק הכוחות המתפתח נובע מהדיכוי של המערכת הפיאודלית את השחקנים הפועלים בה, ולא מהמאבק בין טוב לרע. מרטין לא רצה רק לשקף את החיכוכים בין המעמדות השונים של ימי הביניים בספרים, אלא גם לחקור את ההשלכות של החלטות המנהיגים, שכן כוונה טובה אינה הופכת מנהיג באופן אוטומטי לכשיר או בעל יכולת, ולהפך[99].

נושא נפוץ בז'אנר הפנטזיה הוא הקרב בין טוב לרע[99], אותו מרטין דוחה כיוון שאינו משקף לדעתו את העולם האמיתי. מרטין בניגוד נמשך לדמויות אפורות ותומך בגישתו של ויליאם פוקנר כי רק לב האדם העומד בסתירה לעצמו הוא משהו ששווה לכתוב עליו[99]. מרטין בוחן את שאלות הגאולה ושינוי דרך הדמויות בסדרה "שיר של אש ושל קרח". מבנה נקודת המבט המרובות שמספרות את הסיפור, מאפשר לו לחקור את אותן דמויות מצדדים רבים, כך שגם ה"נבלים" לכאורה יוכלו לספק את נקודת המבט שלהם על המאורעות והדמויות[102].

אף על פי שפנטזיה מגיעה מממלכה דמיונית, מרטין רואה צורך כנה לשקף את העולם האמיתי שבו אנשים מתים לפעמים מוות מכוער, אפילו אנשים אהובים[3]. הדמויות הראשיות נהרגות כדי שהקורא לא יצפה מהגיבור כביכול לשרוד, ובמקום זאת ירגיש את אותו המתח והפחד מהלא נודע שהדמויות עצמן חוות. הספרים משקפים גם את שיעורי התמותה המשמעותיים במלחמה. למותם של ניצבים או אורקים בכמויות גדולות אין השפעה משמעותית על הקוראים, בעוד שלמותו של חבר, יש הרבה יותר השפעה רגשית. מרטין מעדיף הקרבה של גיבור כדי לומר משהו עמוק על טבע האדם[47].

לדברי מרטין, ז'אנר הפנטזיה ממעט להתמקד במין ובמיניות[3], במקום זאת לעיתים קרובות מתייחס הז'אנר מתייחס למיניות בצורה ילדותית או מזניח אותה לחלוטין. מרטין, לעומת זאת, רואה במיניות כוח מניע חשוב בחיי האדם שאין להוציאו מהנרטיב. לתת פירוט חושי לחוויה סוחפת חשוב יותר למרטין מקידום העלילה[40], כיוון שמטרתו לתת לקוראיו לחוות את סצנות המין של הרומנים, "בין אם זה סקס על-חושי, מרגש, שופע וחוויתי, ובין אם זה מין מעוות, מטריד ואפל או מין מאכזב ולא מספק." מרטין הוקסם מהניגודים מימי הביניים, שם אבירים העריצו את גבירותיהם בשירים ולבשו את הסמלים שלהן בטורנירים, בעוד צבאותיהם אנסו בלי משים נשים בזמן המלחמה. התפיסה הלא קיימת של גיל ההתבגרות בימי הביניים שימשה מודל לפעילותה המינית של דאינריז בגיל 13 בספרים. הרומנים רומזים גם למנהגי גילוי עריות שהיו בשושלת בית תלמי של מצרים העתיקה כדרך לשמור על טוהר הדם שלהם.

מרטין נשאל פעמים רבות בראיונות על דמויות הנשים בספריו, שכוללים מגוון רחב של דמויות נשיות חזקות ומשמעותיות בסיפור, שאינה אופיינית בז'אנר הפנטזיה. ובפרט מרטין נשאל כיצד הוא מצליח לכתוב אותן בצורה מאוד אותנטית. על כך מרטין משיב שהוא מתייחס לנשים כבני אדם. וככאלו, יש להן לדעתו את אותן שאיפות ודחפים כמו לגברים. הן רוצות כבוד, עוצמה, עושר, הן חולמות ושואפות להצליח. הן רוצות להגן על הילדים שלהן, להיות נאהבות - כל אלו שאיפות שקשורות לאופי האנושי של החברה האנושית. הנשים בספריו מתמודדות עם מגבלות של החברה הפטריארכלית שהן חיות בו. חלקן מקבלות את חוקי העולם, וחלקן מתנגדות לו. זה קונפליקט שבעיני מרטין משרת את הסיפור אצל נשים כמו אצל גברים, כיוון שהעיקר של כתיבה טובה בעיניו, היא דמות שמתמודדת עם השאיפות הסותרות שבליבה[119][120][118]

קבלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבועון SyFy Weekly הצהיר בשנת 2000 "מעטים יערערו על כך שההישג הגדול ביותר של מרטין עד כה הוא סדרת הפנטזיה ההיסטורית פורצת הדרך שלו "שיר של אש ושל קרח"[3], שהביקורות עליה היו חיוביות "בקנה מידה רחב היקף לאין שיעור" מאשר הביקורות שקיבל על עבודותיו הקודמות כפי שמרטין עצמו אמר בראיון לניו יורקר[70]. בשנת 2007 תיאר המגזין Weird Tales את הסדרה כ"סדרת פנטזיה מעולה" ש"העלתה את מרטין לרמה חדשה לגמרי של הצלחה"[49]. זמן קצר לפני צאתו של "ריקוד עם דרקונים" בשנת 2011, ביל שיהאן מהוושינגטון פוסט היה בטוח ש"שום יצירה של פנטזיה לא יצרה ציפייה כזו מאז הדו-קרב האחרון של הארי פוטר עם וולדמורט"[121], ואיתן סאקס מהדיילי ניוז התייחס לסדרה ככזו שתהפוך את מרטין ליקיר המבקרים הספרותיים ושל קוראי המיינסטרים, דבר שהוא "נדיר עבור סוגת הפנטזיה, שלרוב זוכה ליחס מזלזל של נייר שלא ראוי לרפד איתו את תחתית הכלוב של דרקון"[80]. אנדרו לאונרד, כותב טורים באתר Salon.com, כתב: ”ההצלחה היא עוד יותר מדהימה מכיוון [שכשהסדרה הופיעה לראשונה] ללא פרסום, שיווק המוני או כל סוג של באזז משמעותי בסצנת קוראי הפנטזיה ומד"ב. ג'ורג ר.ר. מרטין הרוויח את דרכו בדרך הקשה, מפה לאוזן, על ידי קניית מקום בנפשם של קוראיו דרך הדמויות שלו, בצורה שרוב כותבי הפנטזיה רק חולמים עליה”[122].

Publishers Weekly ציין בשנת 2000 כי "מרטין אולי לא מתחרה בטולקין או ברוברט ג'ורדן, אך הוא הרוויח את מקומו עם כותבי פנטזיה ימי-ביניימית נודעים כמו פול אנדרסון וגורדון דיקסון"[30]. אחרי יציאתו לאור של הספר הרביעי בסדרה "משתה לעורבים", לב גרוסמן כתב עליו במגזין טיים שמרטין הוא "כוח משמעותי באבולוציה של ז'אנר הפנטזיה" והכריז עליו כ"טולקין האמריקני". גרוסמן הסביר כי למרות שמרטין לא היה "הידוע ביותר מבין סופרי הפנטזיה הפעילים של אמריקה" באותה תקופה והוא "לעולם לא יזכה בפרס פוליצר או פרס הספרים לאומי... כישוריו כאומן בבניית נרטיב, עולים על אלו של כמעט כל סופר מכל סוג שכותב בימינו"[69]. כינויו של גרוסמן את מרטין כ"טולקין האמריקני" חדר לשימוש על ידי תקשורת המיינסטרים לרבות עיתונים כגון "הניו יורק טיימס" ("הוא הרבה יותר טוב מזה")[123], "הניו יורקר"[70], "אנטרטיימנט וויקלי" ("שבח שגובל בחילול הקודש")[42], "הגלוב אנד מייל"[72], ו"יו.אס.איי טודיי"[124].
מגזין "טיים" כינה את מרטין אחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם בשנת 2011[72], ו"יו.אס.איי טודיי" נתן למרטין את התואר מחבר השנה 2011[125].

העיתונאי ג'ון ברבר מעיתון "הגלוב אנד מייל" טוען כי מרטין מצליח בו זמנית לשלוט ולהתעלות על הז'אנר כך ש"מבקרים מוחאים כפיים לעומק אפיון הדמויות שלו וחוסר הקלישאות בספרים שבכל זאת מלאים בגמדים ודרקונים"[72]. Publishers Weekly העניק ביקורות חיוביות לשלושת הרומנים הראשונים של "שיר של אש ושל קרח" בזמן פרסומם. "משחקי הכס" תואר כספר שיש בו "דמויות מפותחות באופן נפלא, פרוזה מוצלחת ונטייה לשפיכות דמים"[22], "עימות המלכים" תואר כ"בולט במיוחד בשל האיכות החיה של העולם הבדיוני שבו ובזכות התפקיד הצנוע יחסית של הקסם"[25], ו"סופת החרבות" זכה לשבחים על מורכבות הדמויות ועל יכולתו של מרטין לגרום לקורא לדאוג לגורלן[30]. עם זאת, "משתה לעורבים" זכה לביקורת מסויגת יותר, בין היתר בשל פיצול העלילה והיעדרן של כמה מן הדמויות המרכזיות. הספר החמישי, "ריקוד עם דרקונים", תואר כבעל תחושה דומה לקודמו, אך זכה לשבחים על חזרתן של דמויות פופולריות שנעדרו מן הספר הרביעי.

על פי העיתון "לוס אנג'לס טיימס", "סימן ההיכר של מרטין הוא יצירת אווירה דרך תיאורים מבריקים, כך שהרקע לסיפור הוא הרבה יותר מסתם תפאורה ואביזרים על במה", והספרים שלו שובים את הקוראים באמצעות "סיפורים מורכבים, דמויות מרתקות, דיאלוגים נהדרים, קצב מושלם ונכונות להרוג אפילו את הדמויות המרכזיות שלו"[126].

בין הקולות הביקורתיים ביותר היו סם ג'ורדיסון ומייקל האן, שניהם מ"הגרדיאן". ג'ורדיסון פירט את הסתייגויותיו מ"משחקי הכס" בביקורת משנת 2009, אך לצד זאת שיבח את כתיבתו של מרטין, את הדיאלוגים ואת יכולתו לבנות תחושה של אופל ממשמש ובא[127]. האן טען שהספרים אינם שונים באופן מהותי מכללי ז'אנר הפנטזיה, למרות השינויים שמרטין הכניס למוסכמות המקובלות בספרות הפנטזיה[128].

ביקורת ספרותית אקדמית על הסדרה החלה להתרחב במהלך שנות ה-2010. אחת המונוגרפיות האקדמיות הראשונות שהוקדשו במלואן ליצירתו של מרטין היא George R. R. Martin and the Fantasy Form מאת החוקר הניו זילנדי ג'וזף רקס יאנג. הספר, שראה אור בשנת 2019, מנתח את "שיר של אש ושל קרח" באמצעות כלים של ביקורת ספרותית וטוען כי למרות הדימוי של הסדרה כ"פנטזיה ריאליסטית" החורגת ממוסכמות הז'אנר, היא ממשיכה לפעול במידה רבה בתוך המסורת והצורות המקובלות של ספרות הפנטזיה[129].

מכירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס - תצוגה גרפית של מיקום ספרי "שיר של אש ושל קרח" מ-7 באפריל (ערב השידור של הפרק הראשון בסדרה "משחקי הכס" ב-HBO ועד ל-31 ביולי (פרסום הספר החמישי, "ריקוד עם דרקונים")
כחול - משחקי הכס; צהוב - עימות המלכים; ירוק - סופת החרבות; אדום - משתה לעורבים)

נתוני המכירות המדווחים של סדרת ספרי "שיר של אש ושל קרח" משתנים בין המקורות, אולם כולם מתארים עלייה משמעותית במכירות לאחר שהעיבוד הטלוויזיוני "משחקי הכס" שודר לראשונה ב-2011. בעיתון הניו יורקר נטען באפריל 2011, לפני פרסום הספר החמישי בסדרה "ריקוד עם דרקונים", כי יותר מ-15 מיליון ספרים של סדרת "שיר של אש ושל קרח" נמכרו ברחבי העולם[70], נתון שפורסם גם ב"גלוב אנד מייל" ביולי 2011[130]. כשנתיים לאחר מכן דיווחה סוכנות רויטרס בספטמבר 2013 כי הספרים, בכל הגרסאות הזמינות לרכישה - דפוס, דיגיטלי ואודיו - נמכרו ביותר מ-24 מיליון עותקים בצפון אמריקה[131]. כתבה בוול סטריט ג'ורנל דיווחה על יותר משישה מיליון עותקים שנמכרו בצפון אמריקה בלבד עד מאי 2011[132]. "USA Today" דיווח על 8.5 מיליון עותקים בדפוס ובדיגיטל בסך הכל ביולי 2011, ולמעלה מ-12 מיליון עותקים שנמכרו בדפוס בדצמבר 2011. הסדרה תורגמה ליותר מ-20 שפות עד 2011; הספר החמישי, "ריקוד עם דרקונים", כבר תורגם עם צאתו ליותר מ-40 שפות ונכון ל-2017, סדרת הספרים תורגמה ל-47 שפות. מגזין העסקים פורבס העריך כי מרטין היה הסופר ה-12 המרוויח ביותר ברחבי העולם בשנת 2011 עם סך הכנסות של 15 מיליון דולר ממכירת הספרים בלבד.

המו"לים של מרטין צפו בתחילה כי הספר הראשון בסדרה "משחקי הכס" יהיה רב מכר[42], אך עם פרסומו ב-1996, הספר לא הצליח להתברג ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס[78]. מרטין לא היה מופתע מהביצועים הפושרים של הספר עם פרסומו, מכיוון שלדידו "לשער שמשהו יצליח או לסמוך על זה בטרם עת - זה משחק של אווילים". יחד עם זאת, הספר זכה אט אט להמלצות נלהבות של מוכרי ספרים עצמאיים ופופולריות הספר גדלה מפה לאוזן[70]. הפופולריות של הסדרה זינקה בכרכים הבאים[42], כאשר הכרך השני "עימות המלכים" והשלישי "סופת החרבות" הגיעו עם צאתם לרשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס בשנת 1999 ובשנת 2000, בהתאמה. הסדרה זיכתה את כתביו הישנים של מרטין בתשומת לב חדשה, וההוצאה האמריקאית של מרטין, באנטם ספקטרה, הדפיסה מחדש את ספרי היחיד הקודמים שלו שאזלו אז ממחסני ההוצאה[3].

הכרך הרביעי בסדרה, "משתה לעורבים", היה הראשון בסדרת הספרים שהפך לרב מכר מיידית עם צאתו בשנת 2005[42], עת הגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר הבדיוניים של הניו יורק טיימס בכריכה קשה ב-27 בנובמבר 2005[68]. סדרת הטלוויזיה של HBO גרמה להתעניינות רבה יותר בספרים עוד לפני ששודרה. בתחילת 2011 ארבעת הכרכים הראשונים של הסדרה הופיעו מחדש ברשימות רבי המכר של ספרים בכריכה רכה, ובאותה שנה דווח על מכירות של מיליוני עותקים נוספים בפורמטים מודפסים ודיגיטליים.

עם פרסומו ביולי 2011, "ריקוד עם דרקונים" היה בהדפסה השישית שלו עם יותר מ-650,000 עותקים בכריכה קשה בדפוס. הספר נמכר ביום הראשון ב-170,000 עותקים קשיחים, 110,000 ספרים אלקטרוניים ו-18,000 ספרי שמע, והגיע לראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס ב-31 ביולי 2011. בשונה מכותרים גדולים רבים אחרים באותה תקופה, "ריקוד עם דרקונים" מכר יותר עותקים פיזיים מאשר דיגיטליים. מרטין היה גם בין הסופרים הראשונים שעברו את רף מיליון הספרים האלקטרוניים שנמכרו בפלטפורמת קינדל של אמזון.

סדרת הטלוויזיה תרמה לשיפור משמעותי במכירות הספרים ולהרחבת קהל הקוראים במדינות נוספות. נכון לאפריל 2019, דווח כי סדרת הספרים נמכרה ביותר מ-90 מיליון עותקים ברחבי העולם[10].

קהילת המעריצים ("פנדום")

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לינדה אנטונסון ואליו גארסיה יחד עם ג'ורג' ר. ר. מרטין משתתפים בכנס "ארכיפלאקון" לספרות מדע בדיוני ופנטזיה נורדית ב-2015 שהתקיים במרייהאמן, פינלנד

במהלך שנות השמונים ותחילת שנות התשעים הספרים של מרטין זיכו אותו למוניטין הולך וגובר בחוגי חובבי מדע בדיוני[133], אם כי לפי דבריו הוא קיבל מעט מכתבי מעריצים בשנה בימי טרום האינטרנט. יציאתו לאור של משחקי הכס גרמה לעלייה משמעותית במספר העוקבים של מרטין, כאשר אתרי מעריצים החלו לצוץ וקהילת מעריצים בינלאומית התפתחה סביב הסדרה[133]. בשנת 1999 נוצר האתר "Westeros.org"[134] על ידי המעריצים השוודים אליו מ. גרסיה ג'וניור ולינדה אנטונסון. מעורבותם של גרסיה ואנטונסון בעבודתו של מרטין הפכה מאוחר יותר למקצועית, לאחר שסייעו לו בכתיבת ספר ההיסטוריה של ווסטרוז "The World of Ice & Fire", שפורסם ב-2014[70]. קבוצת מעריצים ותיקה נוספת היא "האחווה ללא דגל", מועדון אוהדים לא רשמי שהוקם בשנת 2001. כמה ממייסדיו וחבריו הוותיקים הפכו במרוצת השנים לחבריו של מרטין[70].

מרטין מנהל אתר רשמי[14], וכן בלוג פעיל. הוא גם קיים לאורך השנים אינטראקציה עם קהילת המעריצים באמצעות מכתבים, דואר אלקטרוני וכנסים. מרטין משתתף בכנסים של מדע בדיוני ופנטזיה, אך הפסיק לקרוא באופן שוטף לוחות דיון ופורומים של מעריצים כדי שלא להיות מושפע מתיאוריות של קוראים על התפתחות העלילה[135].

"אחרי הכל, כפי שחלקכם אוהבים לציין באימיילים, אני בן 60 ושמן, ואתם לא רוצים שאני "אעשה לכם רוברט ג'ורדן" ואמנע מכם את הספר שלכם. אוקיי, קיבלתי את המסר. אתם לא רוצים שאני אעשה שום דבר חוץ מ"שיר של אש ושל קרח". אף פעם. אבל אולי זה יהיה בסדר מצדכם אם אני אצא לקצרצרה מנהלתית מדי פעם?"

ג'ורג' ר.ר. מרטין[136]

בעוד שמרטין מכנה את רוב מעריציו "נהדרים", ונהנה לקיים אינטראקציה איתם[47], חלק מן המעריצים הפנו כלפיו ביקורת בשל ההמתנה הממושכת לספרים החדשים[70]. בשנת 2009 התגבשה קבוצה של מעריצים לא מרוצים שכונתה GRRuMblers, ומרטין השיב לביקורת ברשומה בבלוג שלו שנקראה "למלעיזיי"[136] וזכתה לתשומת לב תקשורתית[70]. ה"ניו יורק טיימס" ציין כי באירועי חתימה על ספרים נתקל מרטין לעיתים בקהל שהוא גם נלהב וגם חסר סבלנות[133].

יצירות קשורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נובלות - ספרי המשנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
העטיפה למהדורה העברית של "האביר משבע הממלכות", 2015

בנוסף לספרי הסדרה, יצאו לאור מספר נובלות המתרחשות עשרות או מאות שנים קודם לאירועי "משחקי הכס". סדרת סיפורי דאנק ואג, שלוש נובלות שמתרחשות כ-90 שנה לפני אירועי "שיר של אש ושל קרח", מציגה את הרפתקאותיהם של סר דנקן הגבוה ועוזרו אג, שלימים יהפוך למלך אאיגון החמישי לבית טארגאריין. לסיפורים אין קשר ישיר לעלילת "שיר של אש ושל קרח", אם כי שתי הדמויות מוזכרות בספרים. הנובלה הראשונה, "האביר הלא-משוח", פורסמה באנתולוגיה "אגדות" משנת 1998, בעריכת רוברט סילברברג. "החרב המושבעת" פורסמה ב-2003 באנתולוגיה "אגדות II". מאוחר יותר עובדו שתי הנובלות לרומנים גרפיים. הנובלה השלישית, "אביר המסתורין", פורסמה לראשונה באנתולוגיה "לוחמים" בשנת 2010, ובשנת 2017 עובדה אף היא לרומן גרפי. בשנת 2015 התפרסמו שלוש הנובלות כאוסף אחד בשם "האביר משבע הממלכות", שראה אור גם בעברית בהוצאת אופוס.

ספר  המהדורה האנגלית  המהדורה העברית
שנת הוצאה מס' עמודים שנת הוצאה מס' עמודים תרגום
האביר משבע הממלכות A Knight of the Seven Kingdoms 2015 368 2015 272 צפריר גרוסמן
האביר הלא-משוח The Hedge Knight 1998 כלול ב"האביר משבע הממלכות"
החרב המושבעת The Sworn Sword 2003 כלול ב"האביר משבע הממלכות"
אביר המסתורין The Mystery Knight 2010 כלול ב"האביר משבע הממלכות"

כחלק מקידום הספרים הראשון, השלישי והרביעי בסדרה, מרטין חיבר יחד פרקים מתוך הרומנים לרצף נרטיבי אחיד, ופרסם אותם כנובלות עצמאיות. שלוש הנובלות שיצאו לאור בין השנים 1996–2003 פורסמו במגזין "המדע הבדיוני של אסימוב":

  • "דם הדרקון" (יולי 1996), המבוססת על פרקי דאינריז מתוך משחקי הכס
  • "נתיב הדרקון" (דצמבר 2000), המבוססת על פרקי דאינריז מתוך סופת החרבות
  • "זרועות הקראקן" (מרץ 2003), המבוססת על פרקי איי הברזל מתוך משתה לעורבים

הנובלה "הנסיכה והמלכה", או "השחורים והירוקים", הופיעה באנתולוגיה Dangerous Women ב-2013 ומתארת חלק מן ההיסטוריה של בית טארגאריין כמאתיים שנה לפני אירועי הסדרה. "הנסיך פורע החוק", או "אח המלך", שפורסם באנתולוגיה Rogues בשנת 2014, מקדים את אירועי "הנסיכה והמלכה". הנובלה "בני הדרקון", שפורסמה באנתולוגיה The Book of Swords ב-2017, עוסקת בשני בניו של אאיגון הכובש, אאיניז הראשון ומאיגור הראשון "האכזר". שלושת הסיפורים עובדו ושולבו מאוחר יותר כחלקים מן הספר "אש ודם", המתאר את ההיסטוריה של בית טארגאריין.

הנסיכה והמלכה The Princess and the Queen 2013 לא תורגמה בנפרד לעברית כלולה בגרסה מעובדת ב"אש ודם"
הנסיך פורע החוק The Rogue Prince 2014 לא תורגמה בנפרד לעברית כלולה בגרסה מורחבת ב"אש ודם"
בני הדרקון The Sons of the Dragon 2017 לא תורגמה בנפרד לעברית כלולה בגרסה מורחבת ב"אש ודם"

אש ודם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אש ודם

"אש ודם" הוא הראשון מבין שני כרכים מתוכננים המתארים את ההיסטוריה של בית טארגאריין, החל מתקופת אאיגון הכובש וכיבוש שבע הממלכות ועד לתקופה שלאחר ריקוד הדרקונים. הכרך הראשון יצא לאור ב-20 בנובמבר 2018. מרטין הצהיר כי בכוונתו להשלים כרך שני, שאותו שקל לכנות "דם ואש" (Blood & Fire), וכי כבר כתב כמה מאות עמודים ממנו; עם זאת, הוא ציין כי הכרך לא יושלם לפני "רוחות החורף".[137][138]

סדרות טלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי הכס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – משחקי הכס

עם צמיחת הפופולריות של סדרת הספרים, רשת HBO רכשה בשנת 2007 את הזכויות לעיבוד "שיר של אש ושל קרח" לטלוויזיה. פרק פיילוט הופק ב-2009, ובמרץ 2010 הזמינה HBO עונה מלאה. הסדרה, שכותרתה "משחקי הכס", עלתה לשידור ב-17 באפריל 2011. העונה הראשונה התבססה בעיקר על הספר "משחקי הכס", והעונות הבאות עיבדו, במידה משתנה, את ארבעת הספרים הבאים בסדרה.

הסדרה נמשכה שמונה עונות והסתיימה ב-19 במאי 2019. במהלך שידורה זכתה בפרסים רבים, ובהם ארבע זכיות בפרס אמי לבידור בפריים טיים לסדרת הדרמה הטובה ביותר בשנים 2015, 2016, 2018 ו-2019.[139] החל מן העונה השישית עקפה עלילת סדרת הטלוויזיה במידה ניכרת את הספרים שפורסמו עד אז, ולכן הסתמכו יוצריה דייוויד בניוף וד.ב. ווייס בין היתר על קווי עלילה ומידע שמסר להם מרטין לגבי ההמשך המתוכנן של הספרים.

בית הדרקון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית הדרקון

באוגוסט 2022 עלתה ב-HBO סדרת הפריקוול "בית הדרקון", המבוססת על חלקים מן הספר "אש ודם". עלילת הסדרה מתרחשת כ-200 שנה לפני אירועי "משחקי הכס" ועוסקת בבית טארגאריין ובמלחמת האזרחים המכונה "ריקוד הדרקונים".[140]

העונה השלישית של הסדרה עלתה לשידור ב-21 ביוני 2026, והיא כוללת שמונה פרקים.[141]

האביר משבע הממלכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – האביר משבע הממלכות (סדרת טלוויזיה)

ב-18 בינואר 2026 עלתה ב-HBO סדרת הטלוויזיה "האביר משבע הממלכות" (A Knight of the Seven Kingdoms), המבוססת על סיפורי דאנק ואג. העונה הראשונה כוללת שישה פרקים ומתבססת על הנובלה הראשונה, "האביר הלא-משוח". העלילה מתרחשת כמאה שנה לפני אירועי "משחקי הכס" ועוקבת אחר סר דנקן הגבוה ועוזרו הצעיר אג.[142][143]

עבודות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת "שיר של אש ושל קרח" הולידה מגוון רחב של יצירות ומוצרים נלווים. חברת המשחקים האמריקנית Fantasy Flight Games הוציאה משחק קלפים, משחק לוח ומוצרים נוספים המבוססים על העולם הבדיוני של הסדרה. משחקי תפקידים המבוססים על העולם פורסמו בין היתר על ידי Guardians of Order ו-Green Ronin Publishing. חברת Dynamite Entertainment החלה לפרסם בשנת 2011 עיבוד קומיקס של "משחקי הכס".

במהלך השנים יצאו גם מספר משחקי וידאו המבוססים על עולם הסדרה והעיבוד הטלוויזיוני, ובהם "משחקי הכס: בראשית" (2011), "משחקי הכס" (2012) ומשחקים נוספים. הוצאת Random House פרסמה את אוסף המפות הרשמי "ארצות הקרח והאש" (The Lands of Ice and Fire), הכולל מפות של ווסטרוז, אסוס ואזורים נוספים.

בשנת 2014 פורסם הספר "עולם הקרח והאש" (The World of Ice & Fire), מדריך היסטורי וגאוגרפי לעולם הסדרה שחיברו מרטין, אליו מ. גרסיה ג'וניור ולינדה אנטונסון. בהמשך פורסמו ספרים נלווים נוספים, ובהם "אש ודם", המתאר את ההיסטוריה של בית טארגאריין.

פרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
זכיות ומועמדויות מרכזיות בפרסי ספרות
ספר לוקוס נבולה הוגו הפנטזיה העולמי גפן
1 משחקי הכס זכייה מועמדות מועמדות
2 עימות המלכים זכייה מועמדות
3 סופת החרבות זכייה מועמדות מועמדות זכייה
4 משתה לעורבים מועמדות מועמדות
5 ריקוד עם דרקונים זכייה מועמדות מועמדות זכייה

ארבעה מספרי הסדרה זכו בפרס לוקוס לרומן הפנטזיה הטוב ביותר: משחקי הכס ב-1997, עימות המלכים ב-1999, סופת החרבות ב-2001 וריקוד עם דרקונים ב-2012.[144] הספר הרביעי בסדרה, משתה לעורבים, היה מועמד לפרס לוקוס ב-2006 והגיע למקום השני, אחרי בני אנאנסי מאת ניל גיימן.

לצד הזכיות בפרס לוקוס, ספרי הסדרה היו מועמדים לשורה של פרסים מרכזיים בתחום הספרות הספקולטיבית:
משחקי הכס (1996) – זכה בפרס לוקוס לרומן הפנטזיה הטוב ביותר ב-1997, והיה מועמד לפרס הפנטזיה העולמי ולפרס נבולה לרומן הטוב ביותר.[144]
עימות המלכים (1998) – זכה בפרס לוקוס לרומן הפנטזיה הטוב ביותר ב-1999 והיה מועמד לפרס נבולה.[144]
סופת החרבות (2000) – זכה בפרס לוקוס לרומן הפנטזיה הטוב ביותר ב-2001 והיה מועמד לפרס הוגו ולפרס נבולה לרומן הטוב ביותר.[144]
משתה לעורבים (2005) – היה מועמד לפרס לוקוס, לפרס הוגו ולפרס הפנטזיה הבריטית ב-2006.
ריקוד עם דרקונים (2011) – זכה בפרס לוקוס לרומן הפנטזיה הטוב ביותר ב-2012 והיה מועמד באותה שנה לפרס הוגו ולפרס הפנטזיה העולמי לרומן הטוב ביותר. בפרס הוגו זכה באותה שנה הרומן Among Others מאת ג'ו וולטון.[145]

בישראל זכתה הסדרה באוקטובר 2018 בפרס רטרו גפן, פרס חד-פעמי שהוענק לציון 20 שנה לפרס גפן. הסדרה זכתה בקטגוריית ספר הפנטסיה המתורגם. הפרס התייחס לחמשת הספרים שראו אור עד אז בעברית, בתרגומם של עידית שורר, יעל סלע-שפירו, דוד חנוך וצפריר גרוסמן ובהוצאת אופוס.[146]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 4 5 Alison Flood‏, 'George RR Martin revolutionised how people think about fantasy' מתוך אתר הגארדיאן, 10 באפריל 2015
  2. ↑ עכבר העיר, סיגור רוס יופיעו בעונה הבאה של "משחקי הכס", באתר הארץ, 10 בספטמבר 2013;
    משתה לעורבים א מתוך אתר אופוס
  3. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 Robinson, Tasha, George R.R. Martin continues to sing a magical tale of ice and fire מתוך אתר Science Fiction Weekly, ‏11 בדצמבר 2000
  4. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ג'ורג' ר. ר. מרטין, George R.R. Martin's Official Website - MIT מתוך האתר הרשמי של מרטין, 29 במאי 2005 (מורכב בארכיון האינטרנט)
  5. 1 2 Writing, Reading, Writing, מתוך הבלוג של מרטין Not A Blog, ‏ 23 ביוני 2020
  6. 1 2 ג'ורג' ר. ר. מרטין,this, that, and the other thing מתוך הבלוג של מרטין Not A Blog, ‏28 במאי 2006
  7. 1 2 Ben Milne‏, Game of Thrones: The cult French novel that inspired George RR Martin מתוך אתר הBBC, 4 באפריל 2014
  8. 1 2 Debra Kamin‏,The Jewish legacy behind ‘Game of Thrones’ מתוך אתר The Times of Israel, 20 במאי 2014
  9. 1 2 תני גולדשטיין, רוקדים עם דרקונים: על ספרי "משחקי הכס", באתר ynet, 12 באוגוסט 2011
  10. 1 2 3 David Barnett‏, How Game of Thrones achieved world domination... 15 years before the TV show even aired מתוך אתר האינדיפנדנט, 15 באפריל 2019
  11. 1 2 ג'ורג' ר. ר. מרטין, Another Precinct Heard From הכרזה על התרגום לשפה ה-47 של "שיר של אש וקרח" למהדורה אזרבייג'אנית, מתוך הבלוג של מרטין Not A Blog, 19 בינואר 2017
  12. ↑ The New York Times Bestseller משתה לעורבים ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, 27 בנובמבר 2005
  13. ↑ The New York Times Bestseller ריקוד עם דרקונים ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, 31 ביולי 2011
  14. 1 2 3 4 5 Dinitia Smith, A Fantasy Realm Too Vile for Hobbits, ‏1 בנובמבר 2005
  15. ↑ איתי דודי, אמי 2019: "משחקי הכס" ו-HBO הן הזוכות הגדולות, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 23 בספטמבר 2019
  16. ↑ נמרוד צוק, שיאי הכס, באתר כלכליסט, 3 באפריל 2013
    דאינריז בהלם: "משחקי הכס" שוברת שיא חדש!, באתר מעריב אונליין, 2 באוגוסט 2017
    אתר למנויים בלבד סוכנויות הידיעות, "11 מיליון אמריקאים יבריזו מהעבודה כדי לצפות בפרק הסיום של משחקי הכס", באתר TheMarker‏, 16 במאי 2019
    כמה אנשים צפו בסיום של משחקי הכס?, באתר ישראל היום, 20 במאי 2019
    ניצן סדן, מלכת הלילה: כך שינתה "משחקי הכס" את עולם ההורדות הפיראטיות, באתר כלכליסט, 22 במאי 2019
  17. ↑ ב-2011, עם צאת הספר החמישי נמכרו 15 מיליון עותקים מהסדרה[9]. נכון ל-2019 נמכרו למעלה מ-90 מיליון ספרים מהסדרה[10]
  18. ↑ Erik Kain‏, 'Game Of Thrones' Sails Into Darker Waters With 'Ghost Of Harrenhal' מתוך אתר הפורבס, ‏30 באפריל 2012
  19. ↑ ‏, A Dance With Dragons - Slipcase edition מתוך אתר הארפר קולינס UK, ‏14 באוקטובר 2013
  20. ↑ העונה המקבילה בסדרת הטלוויזיה משחקי הכס
  21. 1 2 3 4 5 תני גולדשטיין, רוקדים עם דרקונים: על ספרי "משחקי הכס", באתר ynet, 12 באוגוסט 2011
  22. 1 2 3 "A Game of Thrones", Publishers Weekly.
  23. 1 2 "משחקי הכס", המרכז לספריות וספרות בישראל
  24. ↑ "משחקי הכס", המרכז לספריות וספרות בישראל
  25. 1 2 "A Clash of Kings", Publishers Weekly.
  26. ↑ "עימות המלכים / ג'.ר.ר. מרטין", בלי פאניקה
  27. ↑ "עימות המלכים א", הוצאת אופוס
  28. ↑ "עימות המלכים ב", הוצאת אופוס
  29. 1 2 הספרים שתרגמתי, באתר "עבד בתרגום", הבלוג של יעל סלע-שפירו (ארכיון)
  30. 1 2 3 4 "A Storm of Swords", Publishers Weekly.
  31. 1 2 3 "סופת החרבות", בלי פאניקה
  32. 1 2 "A Feast for Crows", Publishers Weekly.
  33. ↑ "משתה לעורבים", הוצאת אופוס
  34. ↑ "משתה לעורבים א", הוצאת אופוס
  35. ↑ "משתה לעורבים ב", הוצאת אופוס
  36. ↑ "A Dance with Dragons", Publishers Weekly.
  37. ↑ "ריקוד עם דרקונים", הוצאת אופוס
  38. 1 2 "ריקוד עם דרקונים א - חלומות ואבק", הוצאת אופוס
  39. ↑ "ריקוד עם דרקונים ב - לאחר המשתה", הוצאת אופוס
  40. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Rachael Brown, George R. R. Martin on Sex, Fantasy, and A Dance With Dragons, The Atlantic, ‏1 ביוני 2011
  41. 1 2 Windolf, Jim, George R.R. Martin Has a Detailed Plan For Keeping the Game of Thrones TV Show From Catching Up To Him, Vanity Fair, ‏14 במרץ 2014
  42. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 James Hibberd‏, The fantasy king מתוך אתר האנטרטיינמנט ויקלי, ‏22 ביולי 2011
  43. ↑ Bryant Harte‏, An Interview With George R. R. Martin, Part II מתוך בלוג Indigo, ‏26 באפריל 2012
  44. ↑ James Poniewozik‏, GRRM Interview Part 4: Personal History מתוך אתר הTIME, ‏20 באפריל 2011
  45. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 Linda Richards‏,January Interview George R.R. Martin מתוך אתר January Magazine, ‏20 במאי 2012
  46. 1 2 3 4 5 6 Dave Itzkoff‏, His Beautiful Dark Twisted Fantasy: George R. R. Martin Talks ‘Game of Thrones’ מתוך אתר הניו יורק טיימס, ‏1 באפריל 2011
  47. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 James Hibberd‏, A Dance With Dragons Interview מתוך אתר האנטרטיינמנט ויקלי, 12 ביולי 2011
  48. ↑ Mikal Gilmore, ‏George R.R. Martin: The Complete Rolling Stone Interview, באתר הרולינג סטון, 13 ביוני 2014
  49. 1 2 3 4 5 6 7 Darrell Schweitzer‏, George R.R. Martin on magic vs. science ראיון מתוך אתר Weird Tales, ‏24 במאי 2007
  50. ↑ Susan Miller‏, George R.R. Martin’s original plan for Game of Thrones מתוך אתר המעריצים Watchers On the Wall, ‏5 בפברואר 2015) מאורכב בארכיון האינטרנט)
  51. ↑ Michelle Jaworski ‏, You won’t recognize George R.R. Martin’s original plans for ‘A Song of Ice and Fire’, מתוך אתר Daily Dot, ‏1 במרץ 2020 (מאורכב בארכיון האינטרנט)
  52. 1 2 In Conversation With... George R.R. Martin on Game of Thrones Part 1 | TIFF Bell Lightbox, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 20:53) החל מהדקה 4:00 מרטין מתייחס בראיון ליצירת הספרים ותחזיותיו לגבי כמות הספרים שתדרש כדי להשלים את הסדרה.
  53. 1 2 3 4 5 6 7 Eric "Dargon" Cogan‏, George R.R Martin Interview מתוך אתר FantasyOnline, ‏30 בינואר 2002
  54. 1 2 3 Adrià Guxens‏, George R.R. Martin: "Trying to please everyone is a horrible mistake" מתוך אתר הAdria's News, ‏7 באוקטובר 2012
  55. 1 2 Kirschling, Gregory, By George! מתוך אתר EW, ‏27 בנובמבר 2007
  56. ↑ The Official Site of The Hugo Awards‏, 1997 Hugo Awards מתוך אתר פרס ההוגו, ‏1 בספטמבר 1997
  57. ↑ רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס, BEST SELLERS: February 21, 1999 מתוך אתר הניו יורק טיימס, ‏21 בפברואר 1999
  58. 1 2 3 ‏Bryant Harte‏, An Interview With George R. R. Martin, Part I מתוך בלוג Indigo, ‏11 ביולי 2011
  59. ↑ רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס, BEST SELLERS: November 19, 2000 מתוך אתר הניו יורק טיימס, ‏19 בנובמבר 2000
  60. ↑ Nick Gevers‏, Sunsets of High Renown An Interview with George R. R. Martin מתוך אתר הInfinityPlus.co.uk, ‏15 במרץ 2012
  61. 1 2 3 4 5 6 George R.R. Martin: The Gray Lords מתוך אתר מגזין Locus לפנטזיה ומדע בדיוני, נובמבר, 2005
  62. 1 2 3 4 Lodey‏, An Interview with George R. R. Martin מתוך אתר הGamePro.com, ‏8 באוקטובר 2003
  63. ↑ Tasha Robinson‏, George R.R. Martin dines on fowl words as the Song of Ice and Fire series continues with A Feast for Crows" מתוך אתר Science Fiction Weekly, ‏7 בנובמבר 2005
  64. ↑ הכרזה
  65. 1 2 3 4 Alison Flood, Getting more from George RR Martin, The Guardian, ‏4 במרץ 2011
  66. 1 2 3 4 5 Redman, Bridgette‏, George R.R. Martin Talks Ice and Fire מתוך אתר ConsumerHelpWeb.com, מאי, 2006
  67. ↑ A Feast for Crows (A Song of Ice and Fire, Book 4) Hardcover מאתר אמזון, ‏17 באוקטובר 2005
  68. 1 2 BEST SELLERS: November 27, 2005, The New York Times, ‏27 בנובמבר 2005
  69. 1 2 Lev Grossman‏, The American Tolkien מתוך אתר מגזין TIME, 13 בנובמבר 2005
  70. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 Laura Miller, JUST WRITE IT!, The New Yorker, ‏11 באפריל 2011
  71. 1 2 James Poniewozik‏, The Problems of Power: George R.R. Martin's A Dance With Dragons, ממגזין TIME, 12 ביולי 2011
  72. 1 2 3 4 John Barber, George R.R. Martin: At the top of his Game (of Thrones), The Globe and Mail, ‏11 ביולי 2011
  73. ↑ Michael Fleming‏, HBO turns 'Fire' into fantasy series, ממגזין וראייטי, 16 בינואר 2007
  74. ↑ Sam Thielman, Thrones’ tomes selling big, Variety, ‏25 בפברואר 2011
  75. ↑ George R. R. Martin Webchat Transcript מתוך אתר מגזין Empire, אפריל 2012
  76. 1 2 ג'ורג' ר. ר. מרטין, Dancing, מתוך הבלוג של מרטין Not A Blog, 31 ביולי 2010
  77. 1 2 Josh Roberts‏, Game of Thrones’ Exclusive! George R.R. Martin Talks Season Two, ‘The Winds of Winter,’ and Real-World Influences for ‘A Song of Ice and Fire’ מתוך אתר SmarterTravel, 1 באפריל 2012
  78. 1 2 Christopher John Farley, 'Game of Thrones' Author George R.R. Martin Spills the Secrets of 'A Dance with Dragons', The Wall Street Journal, ‏5 ביוני 2011
  79. 1 2 Adam Pasick, George R.R. Martin on His Favorite Game of Thrones Actors, and the Butterfly Effect of TV Adaptations, Vulture, ‏4 בספטמבר 2011
  80. 1 2 Ethan Sacks‏, George R.R. Martin surprises "Song of Ice and Fire" fans with free chapter of next book מתוך אתר הניו יורק דיילי ניוז, 30 בדצמבר 2011
  81. 1 2 Oliver Gettell‏, George RR Martin on Winds of Winter: Things are getting worse מתוך אתר האנטרטיינמנט ויקלי, 6 בדצמבר 2016 (מאורכב בארכיון האינטרנט)
  82. ↑ ג'ורג' ר. ר. מרטין, Last Year (Winds of Winter), מתוך הבלוג של מרטין Not A Blog, ‏2 בינואר 2016
  83. ↑ Dan Selcke‏, George R.R. Martin: "I am not writing anything until I deliver WINDS OF WINTER" מתוך אתר Winter is Coming, ‏17 בפברואר 2016
  84. ↑ ג'ורג' ר. ר. מרטין, Strange Days, מתוך הבלוג של מרטין, ‏17 במרץ 2020
  85. ↑ George R. R. Martin, Not a Blog, האתר הרשמי של ג'ורג' ר. ר. מרטין (באנגלית)
  86. ↑ Griffin, Bryant‏,Martin Talks ‘Game Of Thrones,’ ‘The Winds Of Winter’ - Attempts to keep his novel releases ahead of hit series מתוך אתר Airlock Alpha, ‏13 ביוני 2012
  87. ↑ Back From Bubonicon, מתוך הבלוג של מרטין Not A Blog, ‏31 באוגוסט 2015
  88. ↑ Mercader, Virnelli, George R.R. Martin says there will be 'Winds of Winter' spoilers in 'Game of Thrones' season six מתוך אתר MNR Daily,‏ 13 במרץ 2016
  89. ↑ ג'ורג' מרטין, FIRE & BLOOD : On The Way מתוך הבלוג של מרטין, ‏25 באפריל 2018
  90. ↑ Sian Cain, 'I've been struggling with it': George RR Martin on The Winds of Winter, The Guardian, ‏10 בנובמבר 2018
  91. ↑ ג'ורג' ר. ר. מרטין, Idiocy on the Internet מתוך הבלוג של מרטין, ‏13 במאי 2019
  92. ↑ James Hibberd, 'Game of Thrones' team on series future, EW.com, ‏9 ביוני 2013
  93. ↑ Alan Sepinwall, ‘Game of Thrones’ producers say season 3 ‘as big as we’re going to get’, UPROXX, ‏27 במרץ 2013
  94. ↑ Joanna Robinson, Game of Thrones: George R.R. Martin Says No New Book Before Season 6, Vanity Fair, ‏2 בינואר 2016
  95. ↑ Hudson, Laura,Talking with George R. R. Martin Part 2 מתוך אתר Publishers Weekly, ‏14 באוגוסט 2007
  96. 1 2 3 4 MacLaurin, Wayne,A Conversation With George R.R. Martin מתוך אתר SF Site, נובמבר, 2000 (מאורכב בארכיון האינטרנט)
  97. ↑ ג'ו אברקרומבי, Influences, Ideas, and A Game of Thrones, http://www.joeabercrombie.com, ‏16 בפברואר 2008
  98. ↑ Joanna Buffum, Dylan Runco, Fantasy Author George R.R. Martin: Blood of Bayonne מתוך אתר New Jersey Monthly, ‏15 במרץ 2013
  99. 1 2 3 4 Poniewozik, James, GRRM Interview Part 2: Fantasy and History, מתוך אתר Time‏18 באפריל 2011
  100. 1 2 גיא שרמן, האיש מאחורי "משחקי הכס": כך הפך ג'ורג' ר. ר. מרטין למלך הפנטזיה, באתר ynet, 22 בספטמבר 2018
  101. ↑ Amber Taylor, Game of Thrones: A Brutal Fantasy With Mass Appeal, The Atlantic, ‏14 באפריל 2011
  102. 1 2 3 Michele Dula Baum, Author George R.R. Martin's fantastic kingdoms, מתוך אתר ה-[CNN],‏ 11 באפריל 2001
  103. ↑ Roberts, Adam Get Started in: Writing Science Fiction and Fantasy‏, הוצאת Hachette UK.‏עמ' 41‏,2014
  104. ↑ George R. R. Martin – Official Website, האתר הרשמי של ג'ורג' ר. ר. מרטין (באנגלית)
  105. ↑ ג'ורג' מרטין, The Social Media מתוך הבלוג של מרטין Not A Blog‏17 בפברואר 2011
  106. ↑ ג'ורג' מרטין, Hugo Nominations Open מתוך הבלוג של מרטין Not A Blog‏7 בפברואר 2018
  107. ↑ George R.R. Martin interview מתוך אתר Goodreads,‏15 במאי 2013
  108. ↑ A Word with George R. R. Martin, מתוך האתר dragonsworn.com,‏2 בדצמבר 2003
  109. ↑ In conversation: George R.R. Martin with Dan Jones FULL EVENT, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:07:57)
  110. 1 2 Patrick, Interview with George R.R. Martin, מתוך אתרsffworld.com,‏ 17 במאי 2006
  111. ↑ Zadravec, Goran, AN INTERVIEW WITH GEORGE R. R. MARTIN, מתוך אתר mezmera.posluh.hr,‏ דצמבר, 2003
  112. ↑ West, Ed, Game of Thrones tells the story of Britain better than most histories, מתוך אתר The Spectator,‏29 במרץ 2014
  113. ↑ Adair, Jamie, CERSEI LANNISTER: THE EVIL QUEEN WE LOVE TO HATE, מתוך אתר History-Behind-Game-of-Thrones.com,‏ 5 במאי 2013
  114. ↑ ג'ורג' ר. ר. מרטין, My hero: Maurice Druon by George RR Martin, מתוך אתר הגארדיאן, 5 באפריל 2013
  115. ↑ George RR Martin on the Inspiration for Stannis Baratheon, ראיון באתר יוטיוב
  116. ↑ ,Game of Thrones’ Red Wedding is based on Scotland’s Black Dinner in 1440 and Glencoe Massacre of 1692, מתוך אתר The Vintage News,‏ 10 במאי 2018
  117. ↑ Poniewozik, James, GRRM Interview Part 3: The Twilight Zone and Lost, מתוך אתר Time‏18 באפריל 2011
  118. 1 2 George R.R. Martin On Strombo: Full Extended Interview, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 21:49)
  119. ↑ George RR Martin on Writing Women, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:57)
  120. ↑ George RR Martin on Feminism, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:46)
  121. ↑ Bill Sheehan, Book review: George R.R. Martin’s "A Dance with Dragons", The Washington Post, ‏12 ביוני 2011
  122. ↑ Andrew Leonard, The essential guide to "Game of Thrones", Salon.com, ‏9 באפריל 2011
  123. ↑ Dana Jennings, ‘A Dance With Dragons’ by George R. R. Martin - Review, The New York Times, ‏14 ביולי 2011
  124. ↑ Deirdre Donahue, Fifth book in 'Game of Thrones' series released, USA Today, ‏11 ביולי 2011
  125. ↑ Deirdre Donahue, George R.R. Martin is our Author of the Year, USA Today, ‏28 בדצמבר 2011
  126. ↑ Jeff VanderMeer, Book review: 'A Dance With Dragons' by George R.R. Martin, Los Angeles Times, ‏12 ביולי 2011
  127. ↑ Sam Jordison, Getting hooked on George RR Martin, The Guardian, ‏13 בנובמבר 2009
  128. ↑ Michael Hann, I'm hooked on George RR Martin's flights of fantasy, The Guardian, ‏20 בדצמבר 2011
  129. ↑ Young, Joseph Rex. George R. R. Martin and the Fantasy Form. New York: Routledge, 2019. 220 pp. ISBN 978-1-138-50216-1
  130. ↑ John Barber‏,George R.R. Martin: At the top of his Game (of Thrones) מתוך אתר The Globe and Mail, 11 ביולי 2011
  131. ↑ Ronald Grover, Lisa Richwine, With swords and suds, 'Game of Thrones' spurs sales for HBO, Reuters, ‏20 בספטמבר 2013
  132. ↑ Alexandra Alter, The Season of the Supernatural, The Wall Street Journal, ‏27 במאי 2011
  133. 1 2 3 Tammy La Gorce, BOOKS; Dreaming of Places Far, Far From Bayonne, The New York Times, ‏12 במרץ 2006
  134. ↑ אתר המעריצים - Westeros.org
  135. ↑ Maureen Ryan, George R. R. Martin talks 'Game of Thrones' as the HBO show's 'Daenerys' departs, Chicago Tribune, ‏29 באפריל 2010
  136. 1 2 ג'ורג' מרטין, To My Detractors מתוך הבלוג של מרטין Not A Blog‏19 בפברואר 2009
  137. ↑ George R. R. Martin, FIRE & BLOOD Is Back!, Not A Blog, ‏12 ביולי 2022 (באנגלית)
  138. ↑ George R. R. Martin, Not A Blog – A Song of Ice and Fire, האתר הרשמי של ג'ורג' ר. ר. מרטין (באנגלית)
  139. ↑ איתי דודי, אמי 2019: "משחקי הכס" ו-HBO הן הזוכות הגדולות, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 23 בספטמבר 2019
  140. ↑ House of the Dragon, HBO (באנגלית)
  141. ↑ Season Three Of The HBO Original Drama Series HOUSE OF THE DRAGON Debuts June 21, Warner Bros. Discovery Pressroom, ‏27 באפריל 2026 (באנגלית)
  142. ↑ What’s New On HBO Max This January, Warner Bros. Discovery Pressroom, ‏22 בדצמבר 2025 (באנגלית)
  143. ↑ A Knight of the Seven Kingdoms, Warner Bros. Discovery Pressroom (באנגלית)
  144. 1 2 3 4 Awards, האתר הרשמי של ג'ורג' ר. ר. מרטין (באנגלית)
  145. ↑ 2012 Hugo Award Statistics, The Hugo Awards (באנגלית)
  146. ↑ הזוכים בפרס גפן ובפרס רטרו גפן לשנת 2018, באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, ‏12 באוקטובר 2018
שיר של אש ושל קרח מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין
משחקי הכס עימות המלכים סופת החרבות משתה לעורבים ריקוד עם דרקונים רוחות החורף
(טרם יצא לאור)		 חלום של אביב
(טרם יצא לאור)
דמויות
בית סטארק נד • קאטלין • רוב • טליסה • סאנסה • אריה • בראן • ריקון • בנג'ן • ליאנה • ג'ון סנואו
בית לאניסטר סרסיי • ג'יימי • טיריון • טייווין • קווין • לנסל • מרטין • וילם • אלטון
בית באראתיאון רוברט • ג'ופרי • טומן • מירסלה • גנדרי • סטאניס • סליס • שירין • רנלי
בית טארגאריין אאיריז • ראיגר • וייסריז • דאינריז • אאימון
בית גרייג'וי ביילון • יארה • תיאון • יורון
בית מארטל דורן • טריסטין • אוברין • אלריה חול • נחשיות החול • אליה
בית טיירל אולנה • מייס • מרג'רי • לוראס
בתים נוספים טאלי (הוסטר, אדמור, רוזלין, ברינדון) • ארין (ג'ון, ליסה, רוברט) • בולטון (רוז, וולדה, רמזי) • מורמונט (ג'אור, ז'ורה, ליאנה) • פריי (וולדר, לות'ר, בלאק וולדר) • טארלי (רנדיל, מלסה, דיקון, טאלה, סאם, גילי) • קרסטארק (ריצ'רד, הראלד, אליס) • אמבר (גרייג'ון, סמולג'ון, נד) • גלובר (גלברט, רובט) • ריד (האולנד, ג'וגן, מירה) • קלגאן (גרגור, סנדור)
ערכים נוספים משחקי הכס (סדרת טלוויזיה) (עונות 1 • 2 • 3 ("גשמי קאסטמיר") • 4 • 5 • 6 ("קרב הממזרים") • 7 • 8 • משחק וידאו • משחק לוח) • אש ודם • בית הדרקון • האביר משבע הממלכות • וסטרוז • החתונה האדומה • משמר הלילה • שפות ואליריאניות (דות'ראקית) • ההלכים הלבנים (מלך הלילה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שיר_של_אש_ושל_קרח&oldid=43822289"