אלכס גלעדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכס גלעדי
גלעדי, ינואר 2020
גלעדי, ינואר 2020
לידה 9 בדצמבר 1942
א' בטבת ה'תש"ג
איראן 1925–1964איראן 1925–1964 טהראן, איראן
פטירה 13 באפריל 2022 (בגיל 79)
י"ג בניסן ה'תשפ"ב
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת לונדון, בריטניה
תאריך עלייה 19 בפברואר 1943
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 19642022 (כ־58 שנים)
עיסוק מפיק טלוויזיה, עסקן ספורט, נשיא שידורי קשת
תחום סיקור ספורט

אלכסנדר "אלכס" גלעדי (9 בדצמבר 194213 באפריל 2022) היה איש תקשורת ישראלי. שימש כנשיא שידורי קשת וחבר הוועד האולימפי הבינלאומי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלעדי, אשר נולד בשם אלכסנדר קליינברגר[1], בנם של שמעון ושושנה (רוזליה[1]) ילידי פולין, נולד בטהראן, לשם נמלטו הוריו במהלך מלחמת העולם השנייה[2]. היה אחד מילדי טהראן ועלה לארץ ישראל עם משפחתו ב-19 בפברואר 1943.[1][3]. גדל ברמת השרון ולמד בבית הספר הימי מבואות ים.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1964 הצטרף למדור הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות" ובשנת 1968 החל לעבוד במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית, ובשנת 1975 מונה למנהלה. בשנת 1977 מונה למנהל האירועים המיוחדים ובמסגרת זו היה אחראי להפקות שידורי טלוויזיה בולטים, בהם: גמר עונת 1976/1977 בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בו זכתה מכבי תל אביב בשנת 1977, ואותו הוא שידר[4], אירוויזיון 1979 שהתקיים בישראל וביקור נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישראל.

עבודה ברשתות שידור אירופאיות ובארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 היה אחד מחברי משלחת איחוד רשתות השידור האירופאיות לאולימפיאדת לייק פלאסיד, וב-1981 הצטרף למחלקת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC. סייע לקדם את זכיית הרשת בזכויות השידור לאירועי ספורט מובילים, כגון אליפות העולם באתלטיקה בהלסינקי ב-1983. לימים מונה לסגן מנהל מחלקת הספורט, וקשריו הטובים בוועד האולימפי הבינלאומי הביאו ל-NBC את זכויות השידור למשחקים האולימפיים למשך עשר שנים[5].

שידורי "קשת"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעבודתו ב-NBC, הקים את "שידורי קשת", שזכתה בזיכיון לשידורי ערוץ 2, ובשנת 2005 החל לכהן כנשיא הקבוצה.

חבר הוועד האולימפי הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלעדי היה חבר הוועד האולימפי הבינלאומי מאז 1994. הוא היה חבר בוועדות המארגנות של אולימפיאדת אתונה (2004), אולימפיאדת בייג'ינג (2008) ואולימפיאדת לונדון (2012).

לאורך השנים דאג להגן בכל מקום ולמנוע חרם על ספורטאים ישראליים. הוא ליווה נבחרות ישראליות בתחרויות בינלאומיות ואף היה מעורב בביטול אליפות העולם הפראלימפית במלזיה בגלל התנגדותם להשתתפות ספורטאים ישראלים[6].

הטענות להטרדה מינית ולתקיפה מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2017 סיפרה אושרת קוטלר כי 25 שנים קודם לכן, בהיותו מנכ"ל "קשת", הציע לה גלעדי הצעה מגונה[7]. כעבור שלושה ימים סיפרה העיתונאית נרי ליבנה כי במהלך פגישה שתוארה על ידי גלעדי כ"פגישת עבודה" בביתו בשנת 1999, 18 שנים קודם לכן, הוא חשף בפניה את איבר מינו. גלעדי הגיב לסיפורה: "דבריה של נרי נכונים בעיקרם. מה שאנשים מבוגרים עושים בחייהם, בבתיהם הפרטיים במסגרת מערכת יחסים אישית, זה עניינם הפרטי."[8]

כעבור יומיים פורסמו טענות על שתי נשים, ששמן לא נמסר, לפיהן גלעדי אנס אותן לפני שנים רבות. גלעדי הגיב שהטענות משוללות יסוד[9]. פרסומים אלה לא חזרו, ולא נודע מי היו הנשים והאם הפרסום שיקף את המציאות.

בעקבות הטענות הודיע גלעדי כי הוא עוזב זמנית את תפקידו ב'קשת' עד שתוכח חפותו[10].

בינואר 2018 הגיש לבית המשפט תביעת לשון הרע על סך שני מיליון ש"ח נגד אושרת קוטלר ונרי ליבנה בגין הפרסומים כנגדו[11]. לאחר שבית המשפט מינה מגשר לתיק, מחק גלעדי את תביעת הדיבה[12].

במסגרת טור על פרשת שי אביטל, כתבה נרי ליבנה: "ברצוני להזכיר שהאיש הזה עדיין ממשיך בעבודתו בוועד האולימפי וכשהוא מתראיין הוא מציג מצג שווא ואומר שתביעת הדיבה שהגיש נגד קוטלר ונגדי בסכום של מיליון שקל נסגרה בגישור"[13].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלעדי היה גרוש ואב לבת. בת זוגו הייתה האופנאית מצדה זאבי, בתו של רחבעם זאבי. גלעדי נפטר מסרטן הריאה בבית חולים בלונדון[14] ב-13 באפריל 2022, בגיל 79[15].

הלווייתו התקיימה בבית העלמין "הנצח" ברמת השרון.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 ארכין המדינה, רשימת עולים 1943 - מעברי גבול שונים - עמ' 166, ארכיון המדינה
  2. ^ דיאנה בחור ניר, "אבי היה אדם קשה ומתוסכל, ותמיד נהג לומר לי: 'שום דבר לא ייצא ממך'", באתר כלכליסט, 25 באוקטובר 2012
  3. ^ נירית אנדרמן, אלכס, אנחנו אחים, באתר הארץ, ינואר 2007
  4. ^ שידור משחק הגמר בערוץ יוטיוב של מועדון מכבי תל אביב
  5. ^ פרנק דפורד, A matter of honor,‏ 10 בפברואר 1999, באתר CNN
  6. ^ רן בוקר, איש התקשורת אלכס גלעדי הלך לעולמו, באתר ynet, 14 באפריל 2022
  7. ^ רן בוקר, אושרת קוטלר חשפה בשידור: "קיבלתי הצעה מגונה מאלכס גלעדי", באתר ynet, 2 בנובמבר 2017
  8. ^ נרי ליבנה, "אלכס גלעדי חשף בפניי את איבר מינו ואמר לי: 'דברי אליו'", באתר הארץ, 5 בנובמבר 2017
  9. ^ נעה שפיגל, שתי נשים העידו בפני "הארץ" שאלכס גלעדי אנס אותן; גלעדי: "זו עלילת דם", באתר הארץ, 7 בנובמבר 2017
  10. ^ רן בוקר, אחרי עדויות על אונס, אלכס גלעדי "זז הצידה" מתפקידו כנשיא קשת, באתר ynet, 8 בנובמבר 2017
  11. ^ רן בוקר, אלכס גלעדי תובע שני מיליון שקלים מאושרת קוטלר ומנרי ליבנה, באתר ynet, 10 בינואר 2018
    נרי ליבנה, מה שאלו אותי על איבר מינו של אלכס גלעדי, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2018
  12. ^ איתי שטרן, אלכס גלעדי מחק את תביעת הדיבה נגד אושרת קוטלר ונרי ליבנה, באתר הארץ, 2 בינואר 2019
  13. ^ נרי ליבנה, יש מקרים שבהם תוכניות מציאות עדיפות על המציאות, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2021
  14. ^ רפאלה גויכמן, אלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי ונשיא קשת לשעבר, מת בגיל 79, באתר TheMarker‏, 13 באפריל 2022
  15. ^ אסי ממן, ‏אבל בספורט הישראלי: אלכס גלעדי הלך לעולמו, באתר ONE‏, 13 באפריל 2022
  16. ^ ריאיון עם נשיא "קשת", אלכס גלעדי, 5 באוקטובר 2007, באתר TVnetIL
  17. ^ ענת קם‏, אלכס גלעדי זכה בפרס האמי על שידורי רשת NBC מהאולמפיאדה, באתר וואלה!‏, 29 באפריל 2009
  18. ^ אלכס גלעדי באתר יד לאיש הספורט היהודי
  19. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה