אושרת קוטלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אושרת קוטלר
קוטלר ב-2015
קוטלר ב-2015
לידה 25 ביולי 1965 (בת 54)
יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאית, אשת רדיו וטלוויזיה
סוג כתב הגשת מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 13 ומהדורת "המגזין"
קישורים חיצוניים
טוויטר KotlerOshrat
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אושרת קוטלר (נולדה ב-25 ביולי 1965) היא עיתונאית, סופרת, אשת טלוויזיה ומגישת חדשות ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה כאושרת לוי ביפו. היא גדלה בבת-ים וברמת השרון. בתם הבכורה של חיים, שרברב ומורה נהיגה ושרה אשת-ביטוח. אחות לשלושה, מתוכם אחד מנישואיה הקודמים של אימה. מוצא משפחתה מיהדות בולגריה ולדבריה, משפחתה היא נצר למגורשי ספרד[1].

קוטלר סיימה את תיכון "רוטברג" ברמת השרון. שירתה בצה"ל כקצינת ת"ש ונפגעים בחיל השריון. לאחר שחרורה מצה"ל למדה לתואר ראשון במדע המדינה. במהלך לימודיה, עבדה כדיילת בחברת התעופה טאוור אייר. בהמשך, למדה בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב.

עבודתה התקשורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימשה כמגישה ועורכת של החדשות המקומיות של הטלוויזיה בכבלים "גוונים".

ב-1993, כשהוקמה חברת החדשות של ערוץ 2, החלה לשמש כעובדת ארכיון, במאית כתבות ועורכת, וכן מגישת מבזק חדשות וכתבת תרבות בתוכניות האקטואליה, כעורכת-משנה ומגישה של "מוסף השבת" וכמגישה מחליפה בתוכניתו של רפי רשף בערוץ 2, "חמש עם רפי רשף" (אחרי הקמת ערוץ 13, שש עם). בנוסף הייתה מגישה מחליפה במהדורת החדשות המרכזית של חדשות 2 עם יעקב אילון. היא הגישה חדשות גם בתקופת רצח יצחק רבין[2].

בשנת 1996 החלה להגיש ולערוך את "פגוש את העיתונות", זו הייתה הפעם הראשונה[דרוש מקור] שבה ניהלה אישה תוכנית ראיונות אישית ופוליטית בטלוויזיה הישראלית. ראיון שזכור במיוחד באותן שנים היה עם מנהיג החמאס אחמד יאסין, בשנת 1997 שאותו ניהלה כשהיא עטויה צ'אדור אסלאמי מסורתי. ב-1998 הנחתה את "אולפן שישי" של חברת החדשות, לצד עמנואל רוזן, בשנת 1999 גם ערכה את התוכנית ובשנת 2001 החלה להגיש את "שש עם".

קוטלר עוסקת גם בטלוויזיה תיעודית: בשנת 2005 הגישה שתי סדרות תיעודיות, האחת אודות קבלה, והשנייה אודות חינוך, במסגרת "קשת". ב-2006 הוציאה את ספר הביכורים שלה, "סיפור שמתחיל בדמעות", שבו עסקה בשפינוזה, זן בודהיזם ופסיכואנליזה, כקשר לסיפור חייה. ב-2007 הגישה תוכנית מיוחדת אודות הטרדות מיניות בערוץ 10. עוד הגישה בשנת 2007 את התוכנית "סוף העולם?", על מצבה האקולוגי של המדינה ומצב זיהום האוויר בעולם. בסיומה של אותה שנה יצרה עבור ערוץ יס דוקו את הסדרה התיעודית "על סם" המבקרת בחריפות את מדיניות ההסברה והאכיפה בנושא הסמים בישראל.

בדצמבר 2007 החלה להגיש את מהדורת "חדשות השבת", ששמה שונה ב-2010 ל"המגזין", בערוץ 10. במהלך 2008 יצרה עבור ערוץ 10 סדרות נוספות של תוכניות תעודה ותחקיר: "אדוני המלחמה", על תעשיות כלי נשק בישראל, "מושחתים בצמרת", על השחיתות השלטונית בישראל, "זהירות ריאליטי", אשר יצאה נגד תרבות תוכניות המציאות, "ילד אסור ילד מותר" על התופעה בה הורים מאבדים את סמכותם כלפי ילדיהם ו"עשירים חיים יותר", על הפערים המתרחבים בשירותי הבריאות בישראל. ב-2014 הגישה לסירוגין את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10.

בשנת 2009 פרסמה את הספר "איז'ה מיה" (בלאדינו: "בִּתי"). בספרה, חוזרת קוטלר אל השורשים הבולגריים והספרדיים של משפחתה דוברת הלאדינו, על רקע השנים הרות הגורל של ארץ ישראל ומדינת ישראל הצעירה.

ב-18 ביוני 2016, שודרה כתבה ב"המגזין" שעסקה באיש הסברה מההתנחלות יצהר. מיד לאחר שידור הכתבה אמרה קוטלר כי איש ההסברה שהוצג "יודע לשיר, יודע לערוך, יודע לביים ואין ספק שמדובר במתנחל שפוי. יש גם כאלה מתברר, אפילו ביצהר". דבריה עוררו סערה רבה[3].

בנובמבר 2017 חשפה קוטלר במהלך שידור במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ עשר כי 23 שנה קודם לכן, קיבלה הצעה מינית מגונה ממנכ"ל קשת באותה עת, אלכס גלעדי שהזמין אותה אחרי ראיון עבודה לבילוי משותף וארוחת ערב. לאחר שסרבה, שאל אותה אם אינה יודעת ״איך מתקדמות נשים בהוליווד״[4][5]. בעקבות הדברים פרץ גל של וידויים על הטרדות ותקיפות מיניות של נשות ציבור בישראל. בעקבות כך פרש גלעדי מתפקידו כנשיא קשת, ובינואר 2018 הגיש נגדה תביעת דיבה[6], אך מחק אותה כעבר כשנה בעקבות הליך גישור[7]. קוטלר הסבירה בתוכניתה "המגזין", כי מטרתה בווידוי הייתה לעודד נשים צעירות לומר "לא" ולא משנה מהו מחיר הסירוב[8].

ב-16 בפברואר 2019, שודרה בתוכנית "המגזין" שבהנחייתה כתבה על חשד להתעללות של חיילים מגדוד נצח יהודה בחטיבת כפיר בפלסטינים שנעצרו בחשד שסייעו למחבלים שהרגו את חבריהם. לאחר שידור הכתבה, התבטאה קוטלר "שולחים את הילדים לצבא, לשטחים ומקבלים אותם 'חיות אדם'. זו התוצאה של הכיבוש"[9][10]. אמירתה עוררה תגובות חריפות וכ-2000 תלונות הוגשו בעניין לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו[11]. לביקורת על קוטלר הצטרפו גם אישים במערכת הפוליטית, ובהם ראש הממשלה בנימין נתניהו[12]. מנגד היו גם שתמכו בה, ובהם יושבת ראש מרצ, תמר זנדברג, שפרסמה הודעת תמיכה[11]. שבוע לאחר מכן אמרה קוטלר בשידור: "אני מצטערת מעומק לבי אם דבריי פגעו במי מכם", והוסיפה שהביקורת שלה הופנתה רק כלפי חיילים שפגעו בחפים מפשע[11].

במרץ 2019 הודיעו "החדשות 13" וקוטלר כי לבקשתה של האחרונה[13], היא תיקח חופשה ללא תשלום מעבודתה בחברה לשנה לפחות, החל מחודש יוני 2019, והוסיפו כי אין קשר בין החלטתה זו לבין התבטאותה בתוכנית[14]. מהדורת "המגזין" האחרונה בהנחייתה שודרה ב-22 ביוני אותה שנה[15].

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוטלר נישאה לירון קוטלר. לאחר גירושיה ניהלה מערכת יחסים עם יזם ההיי-טק עופר בנגל. ב-2012 נפרדו השניים. יש לה שתי בנות, אחת מכל מערכת יחסים. היא מתגוררת בהוד השרון.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אושרת קוטלר נגד אמנון לוי: "גם אני ספרדיה", באתר ‏mako‏‏, ‏25 באוגוסט 2013‏
  2. ^ ערוץ 2: לקט הדיווחים אודות רצח רבין, 04-07.11.1995 החל מהדקה ה-14
  3. ^ "מסתבר שיש גם מתנחלים שפויים", באתר ערוץ 7, 18 ביוני 2016
  4. ^ רן בוקר, אושרת קוטלר חשפה בשידור: "קיבלתי הצעה מגונה מאלכס גלעדי", באתר ynet, 2 בנובמבר 2017;
    אושרת קוטלר: אלכס גלעדי הציע לי לצאת אתו אחרי ראיון והבהיר שככה מתקדמים, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2017
  5. ^ אנדרה טבקוף, ‏"למדתי על בשרי למה נשים מפחדות לומר בגלוי מה עבר עליהן", באתר גלובס, 17 בפברואר 2018
  6. ^ רן בוקר, אלכס גלעדי תובע שני מיליון שקלים מאושרת קוטלר ומנרי ליבנה. קוטלר: "ביקש מלחמה? יקבל מלחמה", באתר ynet, 10 בינואר 2018
  7. ^ איתי שטרן, אלכס גלעדי מחק את תביעת הדיבה נגד אושרת קוטלר ונרי ליבנה, באתר הארץ, 2 בינואר 2019
  8. ^ סרטונים אושרת קוטלר: "אל תהססו לומר 'לא', לא משנה מה המחיר", באתר של "רשת 13", 4 בנובמבר 2017 (במקור, מאתר "nana10")
  9. ^ רן בוקר, אושרת קוטלר בשידור: "שולחים את הילדים לצבא, לשטחים, ומקבלים אותם חיות אדם", באתר ynet, 16 בפברואר 2019
  10. ^ שגיא בן נון‏, אושרת קוטלר מעוררת סערה בשידור: "החיילים הופכים חיות אדם בגלל הכיבוש", באתר וואלה! NEWS‏, 16 בפברואר 2019
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 רן בוקר, אושרת קוטלר פרצה בבכי: "מפחדת שיפגעו בי, אך אעשה את עבודתי", באתר ynet, 23 בפברואר 2019
  12. ^ שמעון איפרגן, ‏תלונה הוגשה למשטרה עקב איומים על חייה של אושרת קוטלר, באתר ‏mako‏‏, ‏17 בפברואר 2019‏
  13. ^ אחרי התבטאותה השנויה במחלוקת: אושרת קוטלר עוזבת את חדשות 13, באתר ‏mako‏‏, ‏28 במרץ 2019‏
  14. ^ רן בוקר, אושרת קוטלר עוזבת את חדשות 13, באתר ynet, 28 במרץ 2019
  15. ^ רן בוקר, אושרת קוטלר נפרדת מ"המגזין": "אני עוד אחזור", באתר ynet, 20 ביוני 2019
  16. ^ אושרת קוטלר, סיפור שמתחיל בדמעות, באתר ynet, 30 במאי 2006 - קטע מתוך הספר
  17. ^ אושרת קוטלר בנגל, מאמא מיה, באתר ynet, 13 בספטמבר 2009 - קטע מתוך הספר "איז'ה מיה"
  18. ^ אשרת קוטלר בנגל, היום יתגשם חלום: פרק מתוך "איז'ה מיה" של אשרת קוטלר בנגל, באתר nrg‏, 26 באוקטובר 2009
  19. ^ אריק גלסנר, על "איז'ה מיה", של אושרת קוטלר-בנגל, הוצאת "כנרת-זמורה-ביתן", ביקורות ספרות - מעריב, 15 בנובמבר 2009