אלפבית פרוטו-כנעני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

האלפבית העברי הוא אחת ממערכות הבת של האלפבית הפרוטו-כנעני אשר נוצר, בדומה לכתב הפיניקי והארמי, באלף הראשון לפני הספירה.

גילוי הכתב הפרוטו-סינאי בסרביט אל-ח'אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובות פרוטו סינאיות התגלו לראשונה בחורף 1905-1904 בסיני, על ידי הילדה פטרי ובעלה פלינדרס פיטרי. הכתובות, שנמצאו בהר בסיני באתר בשם סרביט אל-ח'אדם, היו כמעין גרפיטי, או מנחות שהושארו במקדש עבור האלה חתחור ('בעלת' בשמה הכנעני). בהר היו מכרות טורקיז רבים, אשר בהם עבד מספר רב של "אסייתים", דוברי כנענית.

הכתובות נמצאו בין מספר רב מאוד של כתובות הירוגליפיות מצריות. הכתובות הכנעניות באלפבית הפרוטו-סינאי נמצאו חרוטות בסלעים ליד מכרות הטורקיז ולאורך הדרכים המובילות אל המקדש. ארבע כתובות נמצאו במקדש, על שתי צלמיות קטנות ממדים, על פסלון דמוי אדם יושב ועל פסלון קטן בצורת ספינקס. בשנת 1916 פיצח אלן גרדינר חלקית את משמעות הכיתוב באמצעות הביטוי "לבעלת" l bʿlt .

הספינקס הכיל כיתוב בשתי שפות: מצרית וכנענית, וכך היה ניתן לפענח את משמעות האותיות של הכתב הפרוטו-סינאי בעזרת הכתוב במצרית. האגיפטולוגית אורלי גולדווסר מאמינה כי הכתב הכנעני הומצא בעת כהונתו של המלך אמנמחת השלישי מהשושלת ה-12.[1]

האותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Nhieroglyphic.png

כאמור, מקור האותיות הוא בהירוגליפים המצריים, אך אין משמעות הדבר שהן נשארו בהגייתן המקורית. כך למשל סימן המים המצרי (מים) המצרי הפך לאות 'מ' (מים) וסימן הראש המצרי לאות 'ר'. הרעיון של הממציאים היה לתת שמות בכנענית לציורים המצריים ולקחת מן השם את העיצור הראשון בלבד (העקרון האקרופוני). למשל, את ציור הראש המצרי הם קראו כמילה 'ראש' בכנענית. אולם, ברגע שהציור הפך לאות, הוא עומד עבור הצליל 'ר' בלבד.

סדר האותיות לא ידוע, אבל ההשערה היא שהוא לא היה שונה בהרבה מסדר האותיות בכתב האלפבית האוגריתי, שהומצא כמה מאות שנים לאחר מכן, בהשפעת האלפבית הפרוטו-כנעני. נמצאו עדויות לשני סדרים לכתב האלפביתי האוגריתי האחת "אבגד" והשנייה "הלחמ". את "צאצאי" הסדר השני ניתן למצוא עד היום בכתב געז.

באלפבית הפרוטו-כנעני היו בין 27 ל-30 אותיות כיוון הכתיבה לא היה אחיד, וצורת הסימנים לא הייתה אחידה. ניתן היה לכתוב בכיוונים שונים. כמו כן בסביבות המאה ה-13 כנראה סופרים החלו בכתיבת כתובות בכתב האלפביתי הפרוטו-כנעני, בסביבות אזור לכיש. כתובות אלו מתחילות לאבד את צורת התמונה הברורה של האותיות הפרוטו-סינאיות. האותיות קיבלו צורה זוויתית יותר, שנקראת 'ליניארית'. באלף הראשון לפני הספירה נקבע כיוון הכתב בצורה אופקית מימין לשמאל. את צורת הכתב הזאת מכנים בשם "הכתב הפיניקי".[2]

אות פרוטו-כנענית שם ופירושו אות פיניקית מקבילה עברית ערך ב-IPA
Proto-semiticA-01.png "אַלְפּ" (פר/שור) PhoenicianA-01.png א ʔ
Proto-semiticB-01.png "בֶּת" (בית) PhoenicianB-01.png ב b
Proto-semiticG-01.png "גַּמְל" (מקל זריקה) PhoenicianG-01.png ג g
Proto-semiticD-01.png Proto-semiticD-02.png "דִּיגּ" (דג), או "דַּלְתּ" (דלת) PhoenicianD-01.png ד d
Proto-semiticE-01.png "הַוְ"/"הְלּ" (הילול, להריע) PhoenicianE-01.png ה h
Proto-semiticW-01.png "וַו" (וו) PhoenicianW-01.png ו w
Proto-semiticZ-01.png "זַיִן"/"זִיק" (כלי נשק/אזיקים) PhoenicianZ-01.png ז z
Proto-semiticH-01.png "חֶת" (חצר) PhoenicianH-01.png ח ħ
Proto-semiticTet-01.png "טֵת" (גלגל) PhoenicianTet-01.png ט tʼ או
Proto-semiticI-02.png "יַד" (יד) PhoenicianI-01.png י j
Proto-semiticK-01.png "כַּפּ" (כף יד) PhoenicianK-01.png כ k
Proto-semiticL-01.png "לַמְד" (מלמד בקר) PhoenicianL-01.png ל l
Proto-semiticM-01.png "מֶם" (מים) PhoenicianM-01.png מ m
Proto-semiticN-01.png "נוּן"/"נַחְשׁ" (דג/נחש) PhoenicianN-01.png נ n
Proto-semiticX-01.png "סַמֶךּ" (יתד אוהל/סומכה, אדרה של דג) PhoenicianX-01.png ס s
Proto-semiticO-01.png "עֶן" (עין) PhoenicianO-01.png ע ʕ
Proto-semiticP-01.png "פֵּה" (פה) PhoenicianP-01.png פ p
SemiticTsade-002.png "צַד" (צמח/שתיל, קרס דיג של ציד) PhoenicianTsade-01.png צ sʼ או
Proto-semiticQ-01.png "קוֹפּ" (קוף המחט) PhoenicianQ-01.png ק kʼ או q
Proto-semiticR-01.png "רַאשׁ" (ראש) PhoenicianR-01.png ר r
Proto-semiticS-01.png "שֵׁן" (שן) PhoenicianS-01.png ש ʃ
Proto-semiticT-01.png "תַּו" (תו/סימן) PhoenicianT-01.png ת t

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורלי גולדווסר, המצאת האלף־בית | פרעה בכנען: הסיפור שלא סופר | מוזיאון ישראל, ירושלים
  2. ^ יוסף נוה, ראשית תולדותיו של האלף בית, ירושלים, 1989