רובה M16

רובה M16
M16

מלמטה למעלה: M16A1, M16A2, M4, M16A4.
מלמטה למעלה: M16A1, M16A2, M4, M16A4.
מידע כללי
סוג	רובה סער
נגזרות	רובי סער: M16A1, M16A2, M16A3, M16A4. רובי קרבין: CAR15,‏ M4 קרבין, M4A1 פלאט-טופ. רובי קלעים וצלפים: M16A2E3,‏ SR-25, רוב"צ SR-25 Mk 11,‏ Mk 12 Special Purpose Rifle ו-M110 SASS. שונות: קולט קומנדו, Micro M16 ועוד רבים.
תכנון	יוג'ין סטונר, 1957
מדינה מייצרת
יצרן	קולט, Bushmaster Firearms International, FN Herstal, S&T Motiv, H & R Firearms
מעצב	יוג'ין סטונר, L. James Sullivan
תקופת השימוש	1962–הווה (כ־62 שנים)
מלחמות	מלחמת וייטנאם, מלחמת עיראק, מלחמת אפגניסטן, האינתיפאדה השנייה, מלחמת המפרץ, מלחמת חרבות ברזל
מחיר ליחידה	$600 (A1), $1,000 (M4)
יחידות שיוצרו	מעל 8 מיליון
מידע טכני
קליבר	$\ 5.56\times 54\ {\mbox{mm NATO}}$ 5.56x45 מ"מ נאט"ו
פעולה	רובה אוטומטי בעל נצרה בוררת, מופעל גז עם בריח מסתובב
חירוק קנה	1:12
הזנה	מחסנית
כוונות	כוונות ברזל
אורך כולל	1,002 מ"מ / 96 ס"מ
אורך קנה	508 מילימטרים (20.0 אינץ')
משקל ריק	כ-3 קילוגרם (6.6 ליברות)
משקל מלא	כ-3.4 ק״ג
קצב אש	700–900 כדורים לדקה
מהירות לוע	990 מטר לשנייה / 886 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי	550 מטרים (600 יארד)

M16 (נכתב גם כ-M-16) הוא רובה סער (רוס"ר) אמריקני מתוצרת חברת קולט בקליבר 5.56 מ"מ. משמש כרובה השירות האישי של רוב חיילי הכוחות המזוינים של ארצות הברית מאז שנת 1964 וכנשקם האישי של רוב חיילי צה"ל מאז שנות ה־90 של המאה ה־20 אך מוחלף (בהדרגה) ביחידות הקרביות, מאז תחילת שנות ה־2000, ברובי M4A1 שמבוססים על ה-M16 ומ־2006 בתבור ובמיקרו-תבור. רובי ה־M16 הם מרובי הסער הנפוצים ביותר בעולם, ונמצאים בשירות במדינות רבות.

היסטוריה

רובה ה־M16 נגזר מאב טיפוס שפותח על ידי חברת "ארמלייט" ונקרא AR-10. זה היה רובה בקליבר 7.62 מ"מ שתוכנן להתמודד כמחליף ל־M1 גאראנד ומאוחר יותר לרובה M-14. על אף שהפסיד, המשיכה חברת "ארמלייט" לפתחו עד שיצרה את רובה AR-15 שהיה אב־הטיפוס של ה־M16 בקליבר 5.56 מ"מ.

רובה ה־AR-15 נכנס תחילה לשימוש מוגבל בחיל המשטרה הצבאית של חיל האוויר האמריקאי כבר ב־1957, ובהמשך לשימוש קרבי מוגבל על ידי צבא דרום וייטנאם והכוחות המיוחדים של צבא היבשה. כאשר עבר מפתחו, יוג'ין סטונר, לחברת קולט, קיבל הנשק את השם M16 וזכה במכרז של הצבא האמריקני כולו. הרובה החליף בשירות את ה-M14 וההצטיידות המסיבית בו החלה מ־1966.

חייל אמריקאי יורה ב-M16 במטווח

לאחר שנמצא מתאים לסטנדרטים של צבא ארצות הברית, ה־M16 הותאם על מנת לענות על הצרכים של חיילי צבא ארצות הברית במלחמת וייטנאם. בחודשים הראשונים לשימוש נתגלו בעיות רבות בשימוש בו, בין היתר בגלל שינויים באבק השרפה של הכדורים, מחסניות עם 20 כדורים בלבד, ומעצורי ירי מחשיפה ללחות, שהפכו את הנשק לשנוא על החיילים האמריקאים. כל אלה יחד עם השמועה שמדובר בנשק פלא שאינו דורש ניקוי ותחזוקה שוטפים, הביאו למעצורים שחלקם השביתו את הרובים כליל דווקא במהלך קרב. בתקופת השימוש הראשונה שלו, נרשמו עשרות מקרים של חיילים שנמצאו הרוגים לאחר קרב כשבידיהם רובה חדש תקוע לגמרי. לאחר מספר שינויים ושיפורים שעיקרם מחסניות גדולות יותר של 30 כדורים, טיפול בבעיית אבק השריפה, ושינוי הסגסוגת בחלקים שנטו להחליד, הנשק התחבב על החיילים, והוא משמש את החיילים האמריקאים עד היום. בשנת 1986 החליף צבא ארצות הברית את רוב רובי M16A1 ברובי M16A2. הדגם החדש פתר בעיות רבות שהיו בדגם המקורי והציע הנדסת אנוש ואמינות טובות יותר. בשנות ה־2000 עברו צבא ארצות הברית וחיל הנחתים האמריקני לדגם M16A4, הנחשב למתקדם ביותר בסדרת ה־M16.

ה־M16 הגיע לישראל ברכבת האווירית בזמן מלחמת יום הכיפורים ב־1973, החליף את הרובים הישנים והפך לנשק האישי של רוב חיילי צה"ל. בשנות השמונים, עם פיתוח הגליל על ידי התעשייה הצבאית הישראלית (שנכנס לשירות ב־1974) נדחק ה־M16 לצד והגליל תפס את מקומו, אך לאחר כעשור של שימוש הגליל לא הוכיח עצמו כיורש ראוי, ובעקבות מספר בעיות שלא נפתרו חזר צה"ל להשתמש ב־M16 בשנות ה־90. החל משנת 2000 עבר צה"ל לשימוש ב־M4A1 קרבין, גרסה מקוצרת ומתקדמת של רובה ה־M16A2. החל בשנת 2002 נכנס לשימוש התבור במספר יחידות חי"ר ובמידה, ואחרי ניסוי מוצלח בזמן מבצע חומת מגן ומבצע דרך נחושה הוחלט לאמצו כרובה השירות של יחידות החי"ר. כיום (2021) התבור (בדגם תבור X-95 פלאט-טופ) נמצא בשימוש חטיבת גבעתי, חטיבת גולני וחטיבת הנח"ל, ומספר חטיבות חי"ר במילואים.

במהלך העשור השני של המאה ה-21 החל צה"ל בהסבת רובי M16A1 ארוכים לרובים מקוצרים על ידי ניסור הקנה (בסדנאות חיל החימוש), החלפת מתפסים והחלפת הקת הקבועה בקת טלסקופית הזהה לזו של הרובה M4A1 שמשרת בחיל הרגלים, חיל ההנדסה הקרבית ויחידות מובחרות בצה"ל.

תכונות

רובה M16A4 עם מסילות פיקטיני, ידית הסתערות וכוונת טלסקופית לראיית יום "טריג'יקון"

ה־M16 הוא רובה סער שמנגנונו מבוסס על לחץ גזים וקירור אוויר, ועל עקרון המכנס סגור (חזרת המכלול, והנקירה מבוצעות בנפרד). הכלי מוזן באמצעות מחסנית המכילה 30 כדורים (בצה"ל מקובל למלא את המחסנית ב־29 כדורים בלבד, על מנת למנוע מעצורים ולהאריך את חיי המחסנית). משקלו הנמוך של הנשק מושג על ידי שימוש בסגסוגות אלומיניום וחלקי פלסטיק עבור רוב גוף הנשק כאשר בית הבליעה ומנגנון הירי מורכבים מפלדה. בשימוש בכוונות ברזל, מיקומה של הקת בהמשך הקנה, מקטין את קפיצת הקנה ומאפשר חזרה מהירה יותר לתמונת כוונות ושמירה יחסית על המכוון במצבי ירי אוטומטים. אורכו הרב יחסית של הקנה, הוא מצד אחד גורם שלילי בעיני המשתמשים בו, בעיקר ביחידות ללוחמה בשטח בנוי (וביחידות הפועלות מתוך כלים משוריינים) אך מנגד, הוא גם מרכיב חשוב בדיוקו של הנשק. המרחק המוגדל בין הכוונות (שהוגבהו כפיצוי על הגבהת הקת) גם הוא מאפשר ירי מדויק יותר, באופן עקיף.

כיוון הרובה באמצעות כוונות הברזל

בנוסף ניתן להרכיב עליו מגוון כוונות אופטיות ומכשור עזר כמו דורגלים, מטול רימונים ועוד. לנשק מצב נצור ועוד שני מצבי ירי:

• חצי אוטומטי – בכל לחיצה על ההדק נורה כדור אחד והכדור הבא במחסנית מוכנס לבית הבליעה.
• אוטומטי – תהליך הפליטה של תרמיל הכדור שנורה והכנסת כדור חדש לבית הבליעה נעשית בפעולה ישירה כתוצאה מלחיצה על ההדק.
• מצב צרורות – היה קיים ב־M16A2 ובדגם הראשון של ה־M4. בלחיצה על ההדק משתחרר צרור כדורים המופסק ברגע שההדק משוחרר (במספר דגמים מתקדמים נורה במצב זה, הקרוי "Burst", צרור בן שלושה כדורים עם כל לחיצה על ההדק) במטרה להחליף את הירי האוטומטי. לצורך מלחמה בטרור הוחזר הירי האוטומטי לכלי נשק בדגמים כגון ה-M16A4 וה-M4A1 קרבין.

נתונים טכניים

• אורך – 96.6 ס"מ (אורך הקנה 50.8 ס"מ)
• משקל – 2,940 גרם
• קוטר קליבר – 5.56 מ"מ^∗
• קוטר הקנה – 5.66 מ"מ^∗
• קוטר הקליע – 5.76 מ"מ^∗
• טווח מקסימלי – 2,650 מטר^†
• מהירות קנה – 990 מטר/שנייה
• קצב אש תאורטי^‡ – 800 כדורים בדקה

∗ קוטרו של הקליע לפני שנורה הוא 5.76 מ"מ, מלחץ הגזים שנוצרים בעת הפיצוץ הוא נדחס אל תוך הקנה שקוטרו הוא 5.66 מ"מ, בתוך הקנה מצויים שישה סלילים שקוטרם 5.56 מ"מ והם חורצים את הכדור ומעניקים לו תנועה סביב צירו המעניקה לו יציבות. בסופו של דבר הקליע יוצא מהקנה כשקוטרו 5.56 מ"מ.

טווח מקסימלי עבור ירי ב־45 מעלות. הטווח היעיל המקסימלי קטן מקילומטר אחד.

‡ירי באוטומט ללא צורך בהחלפת מחסניות וללא מעצורים.

חלקי הנשק

מבט מימין

מבט משמאל

1. מתאם כוונת אחורית. ניתן לשלוט על הסטיה האנכית על ידי הזזת הכוונת ימינה או שמאלה.
2. תפס המתפסים: מכאן ניתן לפרק את המתפסים.
3. סתרשף: מסתיר הרשף, לעיתים משמש גם ליציבות.
4. פתח פליטת התרמילים: הפתח נפתח בזמן ירי על מנת לסלק את התרמילים ונסגר על ידי תריס על מנת למנוע לכלוך במכלול ביתר זמן.
5. מחסנית: ישנן כמה סוגי מחסניות, הנפוצה ביותר מכילה עד 30 כדורים, וכאמור בצה"ל משתמשים ב-29.
6. תפס המחסנית: זהו כפתור קפיצי שלוחצים עליו כשצריך להוציא את המחסנית מהכלי.
7. רסיבר תחתון: מחזיק את מנגנון ההדק, ואליו מחוברת הקת.
8. הנועלן (ידוע בסלנג הצה"לי כ"צרצר" בשל הקול שהוא משמיע). נועד לדחוף את המחלק קדימה ולהשלים את הנעילה.
9. קת: משמשת ליציבות. ועקב הקת: נועד לכתף על-מנת לקבל את הרתע.
10. ידית דריכה: איתה דורכים את הנשק על ידי משיכתה לאחור.
11. כוונת קדמית "להבית". ניתן לשלוט על הסטיה האופקית על ידי הרמת או הורדת הכוונת).
12. כוונת אחורית "חרירית" – משמע חור באמצע. דרך החור הנ"ל היורה אמור לראות את הכוונת הקדמית (הלהבית).
13. נצרה: לנצרה שלושה מצבים: נצור, בודדת, אוטומט.
14. הדק ושמורת ההדק.
15. רצועת הנשק: בתרשים נמצאת הגרסה הראשונה של הרצועה, ישנו מגוון רחב של רצועות.
16. עצר המחלק: עוצר את המחלק (מכלול) מאחורי בית המחסנית לאחר גמר התחמושת.
17. תושבת הכידון.
18. קנה: עם חרוק קנה 1:12, בדגמים מתקדמים יותר חירוק הקנה הוא 1:7, מה שמקנה יציבות רבה יותר לקליע, בעיקר הטווחים רחוקים.

חלקי המכלול

1. בריח ("שושנה")
2. מחלק
3. פין מוביל בריח ("פין טלוויזיה")

1. בריח (ידוע בסלנג הצה"לי בשם "שושנה"): החלק המרכזי ביותר של המכלול, אחראי לגריפת הכדור, נעילתו בבית הבליעה, מתוכו יוצא הנוקר הפוגע בפיקת הכדור, חליצת התרמיל ופליטתו.
2. המחלק: זהו חלק הנע בתוך הנשק בזמן ירי. אליו מחובר הבריח. מעל למחלק נמצאת כוסית הגזים, והיא, בעזרת הגזים שנפלטים בעת הירי ונלכדים בצינורית שיוצאת מהקנה, זו שמושכת אותו לאחור על מנת לשחרר את הנעילה ולפלוט את התרמיל. בתנועתו קדימה הוא דוחף את הבריח ובכך גורם לו לגרוף את הכדור התורן לבית הבליעה.
3. פין מוביל בריח (ידוע בסלנג הצה"לי בשם "פין טלוויזיה"): פין זה מחבר את הבריח למחלק ומאפשר לו חופש תנועה בין שני מצבים אפשריים.

במכלול נמצאים גם:

• כוסית הגזים: הגזים מגיעים אליה דרך צינורית הגזים, והיא אחראית לתזוזת המכלול לאחור. זהו מהות נשק חצי אוטומט לעומת נשק בריחי (שאינו חצי-אוטומט).
• הנוקר: זהו ציר שנוקר את פיקת הכדור וגורם לירי. הנוקר מחובר למחלק ולבריח באמצעות פין פציל.

פירוט הבריח

הבריח הוא החלק האחראי על גריפת הכדור, נעילתו בבית הבליעה (על ידי סיבוב של 1/16 מסיבוב שלם) ופליטת התרמיל הריק לאחר הירי. הנוקר יוצא מחור הנמצא בתוך הבריח. על הבריח נמצאים:

• שיניים גורפות: שתי השיניים התחתונות שבבריח. תפקידם לגרוף את הכדור התורן לתוך בית הבליעה. כל פעם שן אחרת גורפת כדור – תלוי במקום הכדור התורן (ימין או שמאל).
• השן החולצת נמצאת על הבריח מצד ימין. תפקידה למשוך את התרמיל הריק אל מחוץ לבית הבליעה.
• השן הפולטת היא שן קפיצית הנמצאת על הבריח מלפנים ותפקידה להשליך את התרמיל הריק החוצה.

חלקים נוספים

1. ידית אחיזה: מקום היד החזקה של היורה.
2. מתפסים: משמשים לאחיזת היד החלשה.
3. ידית נשיאה.
4. חבק הרצועה.
5. קפיץ מחזיר: נמצא בתוך הקת ומחזיר את המכלול קדימה לאחר הדריכה או פליטת תרמיל ריק.
6. צינורית הגזים: דרכה חוזרים הגזים שנוצרו כתוצאה משרפת אבק השריפה אל כוסית הגזים הנמצאת במכלול. הצינורית עוברת בין הקנה למתפס עליון.
7. פטיש: לחיצה על ההדק משחררת אותו אל עבר הנוקר שפוגע בפיקת הכדור, שם מתחילה שרשרת הניפוץ. הפטיש נדרך על ידי תנועת המכלול לאחור.

דגמים שונים

שרטוט של רובה M16A2.

במשך השנים יוצרו מספר דגמים של ה־M16 על מנת לענות על צרכים של יחידות צבא שונות. לאחר חבלי הקליטה במלחמת וייטנאם יוצר ה-M16A1, זה הוא למעשה ה־M16 הסטנדרטי בצה"ל, וזה ששימש את חיילי צבא ארצות הברית משנות השבעים ועד שנות התשעים של המאה ה־20. בשנות התשעים, לאחר שנים של מחקרים הגיעו בצבא ארצות הברית למסקנה שירי אוטומטי בקצבים גבוהים מדי הוא חיסרון ולכן בדגם החדש יותר (M16A2), בירי אוטומטי, כל לחיצה על ההדק משחררת צרור בן שלושה כדורים.

כבר במלחמת וייטנאם נכנסו לשימוש הרובים המקוצרים (CAR15) – רובים בעלי קנה באורך של 368 מ"מ, כאשר המתפסים קצרים יותר וכך גם המרחק בין הכוונות, ובנוסף לקת קיימים ארבעה מצבי פתיחה להתאמה אישית להעדפתו של כל חייל. ה־M16 המקוצר אמנם שוקל מעט פחות ונח יותר לנשיאה ותפעול אך בגלל קיצור הקנה והמרחק בין הכוונות הוא גם מדויק פחות.

מודל חדש וקצר יותר המבוסס על ה־M16A2 הוא ה־M4 קרבין – ה־M4 וה־M4A1 נכנסו לשימוש נרחב במלחמה בבלקן בשנת 2000 ובמלחמת עיראק ב־2003, וכמו כן נכנסו לשימוש ביחידות השדה הקרביות בצה"ל.

ליחידות מיוחדות אף הותאמו מספר מצומצם של רובים לקליבר של 9 מ"מ (Colt SMG).

משפחת רובי ה־M16 וה־AR15 של ארמלייט וקולט ידועה בתכונות ה"לגו" שלה ובאפשרות להרכיב רובה מעוצב־אישית מחלקים של רובים שונים.

ה־SR-25 הוא רובה קלעים/צלפים המבוסס על ה-AR10. רובה זה נמצא בשימוש בחיל הים האמריקני וביחידות המיוחדות של צה"ל ומשמר הגבול, בדגם SR-25 Mk 11.

ה־M16 וגרסאותיו בצה"ל

רובה M16A1 מנוסר עם מ"ק פורק, הנשק האישי התקני של חלק נכבד מלוחמי צה"ל ורוב תומכי הלחימה.

רובה M16 מנוסר צה"לי ועליו כוונת מפרולייט (מחוברת לנשק באמצעות מתאם שמתחבר לידית הנשיאה) ועוד מגוון עזרים טקטיים. משפחת רובי ה־M16 וה־AR15 של ארמלייט וקולט ידועה בתכונות ה"לגו" שלה ובאפשרות להרכיב רובה מעוצב־אישית מחלקים של רובים שונים.

במסגרת הרכבת האווירית במלחמת יום הכיפורים, קיבל צה"ל עשרות אלפי רובי M-16 מארצות הברית.

במשך השנים השתמש צה"ל לסירוגין ב־M-16 וברובה הגליל הישראלי. בשנת 1993 החל כל מערך החי"ר הצה"לי להשתמש אך ורק ב-M-16, בעקבות החלטה של מפקדת חילות השדה, בה נקבע כי רובה ה־M-16 עדיף על ה"גליל", בשל כושר הקליעה שלו ומשקלו הקל.

במחצית השנייה של שנות התשעים עבר צה"ל מרובי M16A1 ו-M16A2 (שנקראים בעגה "M16 ארוך") ל"מקוצרים" – רובי קרבין של ה־M16 מדגמים מתקדמים יותר כמו ה־CAR15, ה־M4 קרבין ורובה ה־M4A1 "פלאט-טופ". עם הזמן נזנח השימוש ב־CAR15 האמריקאי ועקב עודף ברובי M16A1 ארוכים שהובאו מארצות הברית במלחמת יום כיפור, הוחלט בצה"ל לקצר חלק מן הרובים הארוכים וכך נולד ה-"M16 המקוצר".

בצה"ל לא הסתפקו במקוצרים ועבור מספר יחידות להן כל ס"מ מיותר הוא משמעותי קוצצו הקנים המקוצרים עוד יותר וכך נולד ה־M16 המקוצרר, זהו למעשה נשק הקצר בשלושה ס"מ מהמקוצר, והסתרשף ממוקם בו ממש מתחת לכוונת הקדמית. החל משנת 2003 מבצע צה"ל הסבה של נשקי M16A1 לנשק מקוצר על ידי ניסור הקנה מכיוון בית הבליעה והחלפת הקת והמתפסים. הנשק הנ"ל מכונה "M-16 מוסב" או "M-16 מנוסר". כמו כן, נרכשו רובי "קולט קומנדו" קצרים במיוחד.

רוב החיילים הלוחמים ותומכי הלחימה בסדיר ובמילואים משתמשים ב־M16 מקוצרים לצד ה־M4 והתבור, בעוד שטירונים וחיילים בתפקידים עורפיים משתמשים לעיתים עדיין ב־M16 ארוך. צה"ל החל בתהליך ובסופו יעברו כל חיילי צה"ל לשימוש בנשקים קצרים, והנשקים הארוכים יוצאו מכלל שימוש.

כמו כן, משתמש צה"ל בדגם קלעים שמבוסס על M16A2E3 עם שיפורים לקליעה וצליפה כגון מתאם לכוונת השלכה וכוונת טלסקופית, דורגלים, קת עם הגבהה ללחי, קנה מעובה (מעלה סלילים 1:7, המאפשר לירות "תחמושת ירוקה" חזקה יותר) ומעבר לירי אוטומטי מלא (רובה M16A2 יכול לירות רק צרורות של שלושה כדורים). דגם זה נקרא בצה"ל M16A3, וכיום משמש רק ביחידות מילואים כיוון שרוב יחידות הסדיר כבר עברו לכלי נשק דוגמת M4A1 או מיקרו-תבור X-95L כנשק קלעים.

לכל רובי ה־M16 על שלל גרסאותיהם אפשר להתקין מסילות Picatinny שמאפשרות לחבר לרובה מגוון רב של עזרים טקטים כגון כוונות שונות, צייני לייזר ופנסים. בנוסף, אפשר להתקין מתחת לקנה מטול רימונים מדגם M-203.

כיום הרובה האישי של רוב חטיבות חיל הרגלים הסדירות הוא התבור X-95 פלאט-טופ, כאשר בחטיבת הצנחנים, חטיבת כפיר, חיל האיסוף הקרבי וחיל ההנדסה הקרבית משתמשים ב־M4A1 פלאט-טופ (גרסת קרבין ל־M16A2). בחיל השריון משתמשים הלוחמים ב-M16 מקוצררים לטובת היעילות בתוך טנק. בחיל התותחנים משתמשים הלוחמים ב־M16 מקוצרים או בקולט קומנדו כאשר קלעים מקבלים M4. בשאר חילות השדה (חיל החימוש, מערך ההגנה האווירית, פיקוד העורף חילוץ והצלה) משתמשים הלוחמים ברובי ה־M16 המקוצרים או המנוסרים וחלקם הקטן (בעיקר קלעים ויחידות מיוחדות בחילות הללו) משתמשים ב־M4A1.

ראו גם

• בריח מסתובב
• קולט קומנדו
• M4 קרבין
• AR-10
• CAR15
• SR-25

קישורים חיצוניים

• הגרסאות השונות של ה־M-16 בצה"ל (פורום צבא וביטחון, פרש)
• קולט
• technology/M16A1-rifle רובה M16, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)