חטיבת כפיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חטיבת כפיר
Logo hativa 900.png
תג החטיבה
"משפחה לוחמת / שואגים כאריות"
פרטים
כינוי חטיבה 900
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך צה"לצה"ל  צה"ל
סוג חטיבת חי"ר סדירה
בסיס האם מחנה בקעות
אירועים ותאריכים
הקמה שנות ה-90 של המאה ה-20
מקים אל"ם אייל נוסובסקי
מלחמות האינתיפאדה השנייה, מבצע שובו אחים
נתוני היחידה
ציוד עיקרי M4 פלאט-טופ, M16 קצר, מאג, נגב נשק קל, M2 בראונינג, רקטת M-72 לאו, רובי צלפים M24 SWS וברק. רכב שטח משוריין זאב וג'יפ האמר.
פיקוד
יחידת אם עוצבת עידןעוצבת עידן  עוצבת עידן
דרגת המפקד אלוף משנה  אלוף משנה
מפקדים מפקדי החטיבה
דגל החטיבה
סיכת הלוחם החדשה של החטיבה

חטיבת כפיר (חטיבה 900) היא חטיבת חיל רגלים הנמצאת תחת פיקודה של עוצבת עידן בפיקוד המרכז של צבא ההגנה לישראל.

"כפיר" היא החטיבה הצעירה והגדולה מבין חטיבות החי"ר. החטיבה מורכבת מחמישה גדודים אשר מתמחים בלחימה זעירה ולוחמה כנגד טרור בדגש על שטחים בנויים ומורכבים. החטיבה מתמרנת בכלל הגזרות ובעלת יכולות ייחודיות ללחימה בטרור. חיילי החטיבה חובשים כומתה בצבעי הסוואה (מנומרת) עם סמל חיל הרגלים ונועלים נעליים אדומות.

מפקד החטיבה מאז יולי 2015 הוא אלוף-משנה גיא חזות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורה של החטיבה הוא בגדודי החי"ר הייעודי שהוקמו החל משנות ה-90 של המאה ה-20, ככוחות שתפקידם להתלוות לכוחות שריון (חיל רגלים ממוכן). חלק מהגדודים הוקמו על בסיס פלוגות חרמ"ש (חיל רגלים משוריין) שפעלו במסגרת חטיבות מרחביות (כגון שמשון) או על בסיס יחידות מיוחדות עצמאיות קיימות (כגון דוכיפת), וחלק מהגדודים הוקמו מן היסוד מאוחר יותר.

במהלך האינתיפאדה השנייה הוחלט להסב אותם לגדודים ייעודיים ללחימה בטרור בערים ביהודה והשומרון. ב-2003, לאחר פירוקה של חטיבה 500 של חיל השריון, (שנקראה "כפיר" גם כן) הוסבו רוב חייליה ללוחמי חי"ר ונוספה לכל גדוד פלוגה ותיקה שנקראת "מבצעית".

בטרם ההקמה הרשמית של החטיבה אוחדו "גדודי ה-90" תחת קורת גג אחת שנקראה "אגד 900" שהיה תחת פיקודו של אל"ם אייל נוסובסקי שכיהן עד 23 באוקטובר 2005 כמפקד האגד. ב-6 בדצמבר 2005 אוחד אגד 900 לחטיבת חי"ר סדירה בפיקודו של מפקד האגד השני אלוף משנה דוד מנחם, מפקד חטמ"ר אפרים בעבר, שהפך למח"ט הראשון של החטיבה שנקראה מאז "חטיבת כפיר".

לוחמי החטיבה עוברים הכשרת רובאי 07. בחטיבה משקיעים בהכשרות הלוחמים והמפקדים, השקעה זו באה לידי ביטוי בחידושים השונים המתרחשים בין מחזור למחזור. עד להקמת החטיבה ביצעו לוחמי החי"ר הייעודי את פרק הכשרתם במתקן אדם שבמרכז הארץ, ולאחריה עברה ההכשרה למחנה פלס בבקעת הירדן המשמש כבסיס האימונים החטיבתי.

עם הקמת החטיבה הוענקו לחייליה פריטי זיהוי ייחודיים - כומתה חטיבתית מנומרת, אשר החליפה את הכומתה השחורה איתה הלכו רוב חיילי החטיבה, וסיכת לוחם חדשה, אשר מוענקת ללוחמים שסיימו מסלול. סיכת הלוחם הקודמת הפכה לסיכה גדודית שאותה מקבל הלוחם בסיום הכשרת החי"ר. כמו כן הוחלפו כל התגים בחטיבה לתג אחיד, המורכב מחרב, המסמלת את הלחימה והמשימה, וכנפיים המסמלות את המוסריות הנדרשת בה. בנוסף הוכרז דגל חטיבה חדש: חציו לבן וחציו צבעי הסוואה כהים.

בפברואר 2007 התקיים בתל חדיד לראשונה טקס סוף מסלול חטיבתי משותף לכל הגדודים. ביולי אותה השנה נערך טקס זיכרון ראשון לחללי חטיבת כפיר ביד לבנים בעפולה, והתקיים טקס הנחת אבן פינה לאנדרטת חטיבת כפיר ליד עפולה. העיר עפולה הוכרזה כעיר המאמצת של חטיבת כפיר וביום 7 בספטמבר 2010 נחנך אתר ההנצחה החטיבתי מול בית חולים העמק בעפולה.

בקיץ 2007 נחשפה פרשה במסגרתה חטפו חיילים מגדוד לביא בפיקוד קצין מונית פלסטינית בדאהרייה, כפתו את נהג המונית, נסעו ברחבי העיירה ולבסוף ירו בעובר אורח לא חמוש ופצעו אותו קשה. לאחר-מכן, במהלך התחקיר הצה"לי, שיקרו החיילים על הפעולה[1]. בפברואר 2008 חשפה תוכנית הטלוויזיה "עובדה" עדויות על סדרת מקרים שבהם התעללו חיילים מחטיבת כפיר בפלסטינים[2].

במבצע עופרת יצוקה לחם גדוד חרוב בגבול רצועת עזה. במהלך הלחימה נהרג מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד[3]. על פעולתו במבצע של סמל ראשון מנחם ציק, חובש בגדוד, הוענק לציק בספטמבר 2009 צל"ש אלוף מאת מפקד פיקוד דרום יואב גלנט[4].

באוקטובר 2009 עלתה החטיבה לכותרות כאשר מספר טירונים מגדוד שמשון הניפו כרזות כנגד פינוי יישובים במהלך טקס השבעתם. שני אירועים דומים אירעו בימים שלאחר מכן בחטיבה ועוררו דיון ציבורי שסבב סביב סוגיית הסרבנות, פינוי יישובים בידי צה"ל ומעמד ישיבות ההסדר[5]. החיילים טופלו בחומרה על ידי מפקד החטיבה, נשלחו למחבוש והודחו מהחטיבה.

בחודש מאי 2010 החטיבה ביצעה את התרגיל החטיבתי הראשון בתולדותיה[6], ולראשונה גדוד מהחטיבה ביצע פעילות מבצעית בגבול הלבנון. בחודש יוני 2011 ביצעה החטיבה תרגיל חטיבתי באש במתאר צפוני.

ביוני 2010 פורסם כי החטיבה ביצעה כ-70% מהמעצרים ביהודה ושומרון בשנים האחרונות של העשור הראשון במאה העשרים ואחת, לצד פעילות נוספת של גילוי אמצעי לחימה וסיכול פיגועים באופן כללי[7].

בחודש נובמבר 2012, במהלך מבצע עמוד ענן, הוקפצו לגבול עזה הגדודים "חרוב" (93) ו"לביא" (96) אך לא הופעלו. בנוסף, באותו החודש, החלה החטיבה לראשונה אימון חטיבתי ברמת הגולן כדי להתאמן למלחמה במתאר הצפוני, כצעד נוסף של החטיבה ליישור קו עם שאר חטיבות חיל הרגלים הוותיקות יותר.

במהלך מבצע שובו אחים הוקפצה החטיבה כולה מרמת הגולן ליהודה ושומרון להשתתף בחיפושים אחר שלושת הנערים החטופים. בהמשך השנה נהפכה החטיבה באופן רשמי לחטיבת חי"ר מתמרנת ונערך תרגיל חטיבתי מלא ראשון, בהשתתפות ארבעה מגדודיה (גדוד לביא ונצח יהודה לא נכללו בחטיבה באותה עת)[8]. עם זאת, החטיבה לא שותפה במבצע צוק איתן שהחל זמן קצר לאחר מכן.

בספטמבר 2014 עברה החטיבה לכפיפות עוצבת עידן.

ב-1 ביולי 2015 התקיים הטקס הרשמי של סגירת גדוד לביא, כחלק מהתייעלות צה"ל[9].

מבנה חטיבת כפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימון לוחמה בשטח בנוי של מפקדי פלוגות בחטיבת כפיר

בשנותיה הראשונות של החטיבה, כהמשך המסורת של גדודי ה-90 בטרם אוגדו לחטיבה, ועל מנת להתמחות בגזרת פעולה קבועה, הוכפפו גדודי החטיבה דרך שגרה למספר חטיבות מרחביות (חטמ"ר) באוגדת איו"ש (אזור יהודה ושומרון), ולמעשה היוו כוח חי"ר אורגני של חטיבות מרחביות אלה:

מתחילת שנת 2008 הפכו הגדודים לניידים, כבשאר חטיבות החי"ר, והם אינם עוד משתייכים לגזרת פעולה מסוימת, אלא מבצעים תחלופה שוטפת בגזרות שונות באיו"ש, ברצועת עזה ובגבול הצפון. גדודי החטיבה הופעלו במבצעים "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן".

בשנת 2015 נסגר גדוד לביא (96).

נחשון (90)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד נחשון הוקם בשנת 1998 כגדוד ייעודי ללחימה בשטחי יהודה ושומרון. הפלוגה הראשונה בגדוד הוקמה בנובמבר 1998 ובשנת 2000 הוקם הגדוד כולו באופן רשמי. בתחילת דרכו של הגדוד, לוחמיו הוכשרו לרובאי 03. לאחר שחיילי הגדוד ביצעו היטב מספר פעולות במהלך האינתיפאדה השנייה, שופר הציוד שהועמד לרשותם והכשרתם הוגברה לרובאי 07[10].

בשונה מגדודים אחרים בחטיבה לא השתייך הגדוד לגדודי החירמ"כ, והוא סופח לגדודים אלה כאשר הם אוגדו לקבוצה אחת, כגדודי חי"ר רגילים. הגדוד היה כפוף קודם להקמת חטיבת כפיר לחטיבה המרחבית אפרים, ובמשך מספר שנים היו טול כרם וקלקיליה, שתי הערים הגדולות בגזרת החטיבה, תחת אחריות הגדוד. קו התפר שבגזרת הערים וקרבתן למישור החוף וערי המרכז היוו אתגר מבצעי. בגזרה זו נחל הגדוד הצלחות מבצעיות רבות במהלך "אירועי גאות ושפל" שקדמו להאינתיפאדה השנייה ובמהלך מבצע חומת מגן בו לקח חלק בשיתוף כוחות שריון וחטיבה 55 בכיבוש העיר טולכרם. לאחר מכן המשיך הגדוד בפעילות מבצעית אשר כללה פשיטות, מעצרים ומארבים כחלק ממבצע דרך נחושה. בגזרה זו שכל הגדוד אחדים מלוחמיו ומפקדיו במהלך פעילות מבצעית: מפקד פלוגת החוד, רס"ן שלומי כהן וסמ"ר יוסי טלבי נהרגו במהלך התקלות בזמן מעצר מבוקשים בעיר קלקיליה ביוני 2002[11][12]. על פעולתם באותו אירוע עוטרו סמל ראשון יוסף טלבי וסגן רועי יבלוצ'ניק, סגן מפקד פלוגת החוד, בצל"ש אלוף[13][14].

בדצמבר 2005, בתקרית אחרת, נהרג סגן אורי בינמו כשמחבל מתאבד פוצץ עצמו במהלך בידוק של מונית חשודה במחסום בגזרה[15]. בינמו עוטר בצל"ש מפקד אוגדה לאחר מותו[16]. בעקבות מותו הוקמה "עמותת הלוחמים כפיר" למען חיילי חטיבת כפיר על ידי אביו, אבי בינמו, שגם שימש כיו"ר העמותה מ-2005 ועד ל-2013.

בתקופה שלאחר שיא העימות בגדה, מרבית מפעילויות הגדוד היו בט"ש, מעצרי מבוקשים ותפיסות אמל"ח. אחדות מהפעילויות המפורסמות ביותר הן מעצרו של בכיר חמאס בשנת 2008 עומר ג'אבר, מתכנן ומוציאו לפועל של הפיגוע במלון פארק בנתניה בערב פסח 2002[17], וההתקלות בה חוסל במהלך מעצר בעיר מפקד החמאס סאבת עיאדה[18].

לאחר החלטה בפיקוד המרכז הוחלט ל"עקור" את הגדודים מגזרותיהם הקבועות, וכך החל סבב קוים בגזרת איו"ש. בסוף שנת 2008 עזב הגדוד לראשונה את גזרתו ועבר לדרום הר חברון, ולאחר מכן לגזרת שומרון כשבמרכזה העיר שכם, שם השתתף יחד עם כוחות של יחידת דובדבן והשב"כ בחיסול רוצחיו של הרב מאיר חי[19][20]. בשנת 2010 המשיך הגדוד לגזרת בית לחם וגוש עציון. באפריל 2011 עלה גדוד נחשון לראשונה לקו כחול בצפון, כחלק מהפיכתה של חטיבת כפיר לחטיבה מובחרת המצטרפת לסבב חטיבות החי"ר בכלל הגזרות המבצעיות.

במסגרת מבצע שובו אחים, בשנת 2014, הגדוד ביצע מספר רב של מעצרים בגזרת גב ההר בואכה שכם, פעילות הגדוד נתקלה בהתנגדות רבה אשר כללה השלכת מטענים ובקבוקי תבערה. במסגרת הפעילות נחשפו אמצעי לחימה ופורקו תשתיות טרור.

שמו של הגדוד שאוב משמו של נחשון בן עמינדב, שלפי המדרש קפץ לים ראשון מבין בני ישראל, בעת קריעת ים סוף, ולכן מסמל אומץ, ראשוניות ותעוזה. המוטו של היחידה הוא "להיות ראשון, נחשון". אין קשר בין הגדוד הסדיר לבין גדוד המילואים "נחשון", על אף השם הזהה.

סיכת גדוד נחשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציפור שמופיעה בסיכה היא ציפור הכחל, והיא מסמלת נחישות, ראשוניות וחדות. צבעי הציפור, כחול וסגול, היו צבעי דגל הגדוד בעת הקמתו. הכחל אוחזת ברגליה את החרב המסמלת ערכי לחימה.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד הגדוד הערות
יורם לרדו 1998 - 2000 לימים מפקד חטיבת החילוץ של פיקוד העורף[21]
צביקה דן 2000 - 2002 לשעבר ראש מחלקת בטיחות ובקרת איכות בזרוע היבשה
ערן ולק[22] 2002 - 2004  
דוד אוברמן 2004 - 2006 לשעבר מפקד חטיבת כרמלי וכיום סגן מפקד אוגדת איו"ש
ניר בר-און 2006 - 2008 לימים מפקד גדוד "גפן" וקמב"ץ פיקוד מרכז, כיום רמ"ט עוצבת האש
תמיר שלום 2008 - 2010 לשעבר סגן מפקד חטיבת כפיר
עמיחי קופולוביץ[23] 2010 - 2012 לימים סגן מפקד חטיבת כפיר, כיום קצין אג"ם עוצבת עידן
שי שמש[24] 2012 - 2014 לימים סגן מפקד חטיבת החרמון
אליק מימרן[25] 2014 - 2016
עומר כהן מאי 2016 -

שמשון (92)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלע סער של גדוד שמשון בעת אימון

גדוד שמשון הוקם בנובמבר 1997 כגדוד חי"ר ייעודי לגזרת חטיבה צפונית עזה, על בסיס פלוגות החרמ"ש "אורן" ו"אשבל", שפעלו ברצועה באותן שנים. שמו של הגדוד מנציח את שמה של יחידת המסתערבים שמשון, שפעלה ברצועת עזה בין 1986 ל-1996, והסיכה הגדודית של הגדוד היא אותה סיכה של היחידה.

עם הקמתו שהה הגדוד תקופה ארוכה באיו"ש בגזרות גוש עציון ובית לחם, ותקופה קצרה יותר באזור חברון ודרום הר חברון. באוקטובר 2001 עבר לרצועת עזה. תחילה ישב הגדוד במוצבים באזור רפיח וחאן יונס ולאחר מכן התפרש על אזור צפון הרצועה. בתקופת היותו בדרום הרצועה ניהל הגדוד שיגרת לחימה נמוכת עצימות מתוך המוצבים. התקופה לוותה בחילופי אש כבדים מתוך המוצבים, כשהשכונות הפלסטיניות שימשו כמקלט למחבלים. שני חילי הגדוד נהרגו מידי צלפים ומ"מ נפצע באחת מאותן חילופי אש. באוקטובר 2003 נהרגו שתי חיילות וחייל מפלוגת המפקדה של הגדוד באירוע חדירה של מחבל למוצב הגדוד בנצרים שבצפון הרצועה. הגדוד זכה לפרסום בעקבות מבצע "דרך המלך" (אוקטובר 2004, שכונת זיתון), ובמספר נרחב של מבצעים ברצועת עזה תחת פיקודו של אודי בן מוחה ששימש כמג"ד בגדוד באותה תקופה. כמו כן במבצע קשת בענן ברפיח השתתפו הפלוגות הוותיקות של הגדוד. גדוד שמשון איבטח את נצרים בזמן תוכנית ההתנתקות, ואחריה עבר לגזרה הצפונית של רצועת עזה. בסוף דצמבר 2005 עבר הגדוד לגזרת גוש עציון, תחת פיקודה של החטיבה המרחבית עציון. בכך הושלם המעבר של כל גדודי החי"ר הייעודי לפעילות בשטחי יהודה ושומרון.

בשנת 2012 סיכלה פלוגת המסייעת של הגדוד פיגוע כבד מאוד שיצא מהעיר חברון, במבצע חטיבתי "שבת ירוקה".

במהלך שנת 2013 ביצע הגדוד תעסוקה מבצעית סדירה לראשונה בגזרת גבול לבנון ובכך השלים ראשון בתולדות החטיבה שירות בכל שלוש הגזרות המבצעיות של צה"ל.

ביולי 2014 השתתפו חילי שמשון בחיפושים אחר הנערים החטופים. חילי שמשון מצאו את הסנדל ושאריות המשקפיים שהביאו לגילוי גופותיהם לבסוף.

בפבר׳ 2016 - בעמדה ליד מערת המכפלה ירו למוות בפלסטינית שניסתה לדקור חייל שביקש לבדוק אותה.[דרוש מקור]

ב-24 במרץ 2016 היו חיילים מהגדוד מעורבים בפרשת הירי במחבל בחברון.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד הגדוד הערות
בועז זלמנוביץ 1999 - 2001  
אבי עובד 2001 - 2003  
אודי בן-מוחה 2003 - 2005 לימים ראש מטה פיקוד הדרום
שי סבאג 2005 - 2007  
שמעון הרוש[26] 2007 - 2009 כיום רמ"ט עוצבת סיני, לשעבר קצין אג"ם אוגדת עזה וסמח"ט גבעתי
ציון שנקור[27] 2009 - 2010 לשעבר סגן מפקד חטיבת עציון וראש ענף במל"י
אלרן מוראש 2010 - 2012 לימים מפקד עוצבת חירם
דותן רובנר 2012 - 2014 כיום סגן מפקד חטיבת עציון
דוד שפירא 2014 - 2016 מעוטר צל"ש אלוף, כיום מג"ד בבה"ד 1
איתי זיגדון מרץ 2016 -

חרוב (93)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד חרוב הוקם ב-1995 כגדוד חי"ר ייעודי הפועל בגזרת חטיבת שומרון והעיר שכם. שמו של הגדוד מנציח את שמה של סיירת חרוב. מקורם של חלק מפלוגות הגדוד היה ביחידת חרמ"ש שפעלה בשנות האינתיפאדה הראשונה.

באירועי מנהרת הכותל באוקטובר 1996, נהרגו שישה מחיילי הגדוד בעת הפריצה לשכם וחילוץ שוטרי מג"ב מקבר יוסף.

תחת פיקוד חטיבת הצנחנים, גדוד חרוב הוביל את הלחימה במבצע חומת מגן בעיר שכם. בין פעולותיו בעיר, הגדוד נלחם במחנה פליטים עין בית עילמא ובשכונת רפידא. תחת פיקוד חטיבת גולני, בשנת 2002, הגדוד הוביל מבצע שני בעיר שכם. ביוני 2002 קיבל הגדוד תעודת הערכה מהאלוף יצחק איתן, מפקד פיקוד מרכז, על חלקו במבצע חומת מגן[28]. באותה שנה, הגדוד ביצע מרדף אחרי החוליה שביצעה את שני הפיגועים בעיר עמנואל[29] וחיסל אותה. אחד מהמחבלים שנהרגו בקרב היה בילל אל עקרא, שנחשב באותה עת למבוקש מס' 2 בשומרון. על קרב זה הוענק צל"ש מפקד אוגדה מאת תת-אלוף אודי שני, מפקד עוצבת הפלדה, למפקד הכוח המסתער, סגן עזרא לקיה[30][31].

ב-5 ביולי 2003 קיבל הגדוד צל"ש יחידתי מטעם אודי שני, מפקד עוצבת הפלדה, בגין לחימה עיקשת בטרור בגזרת השומרון תוך פיתוח טכניקות לחימה חדשות כנגד ארגוני הטרור[32].

בשנת 2004 קיבל הגדוד צל"ש יחידתי נוסף מטעם אלוף פיקוד המרכז, בגין מקצועיות ועמידה עיקשת על מטרותיו[33].

בשנת 2007 חיסלו חיילי הגדוד את פאדי קאפישה, שהיה באותה העת מבוקש מס' 1 של צה"ל באזור יהודה ושומרון.

בשנת 2008, כחלק מהחלטה כוללת על חטיבת כפיר, הגדוד החל להחליף קווי תעסוקה מבצעית, בדומה לשאר גדודי החי"ר בצה"ל. עם תחילתו של מבצע עופרת יצוקה בדצמבר 2008, הוקפץ גדוד חרוב לרצועת עזה על מנת לתפוס את גזרת גדוד כיסופים. במהלך המבצע פעל בדרום רצועת עזה, וביצע משימות התקפיות באזור ח'אן יונס ודיר אל-באלח. במהלך אחת מהפעולות נהרג מאש מחבלים רס"ן רועי רוזנר, מפקד פלוגת המסייעת של הגדוד. על פעולתו במבצע של סמל ראשון מנחם ציק, חובש בגדוד, הוענק לציק בספטמבר 2009 צל"ש אלוף מאת מפקד פיקוד דרום יואב גלנט[4].

סיכה וסיסמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכת הגדוד מורכבת מג'יפ אשר מסמל את המרדפים שלמטרתם הוקמה הסיירת, שהגדוד מנציח, פרח החבצלת אשר מסמל את איסוף המודיעין, זוג אריות המציינים את פיקוד המרכז, וכנפיים כפולות לזכר סיירת חרוב המוצנחת. סיסמת הגדוד היא "מוכנים תמיד".

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד הגדוד הערות
חיים (ראס) אביטל 1995 - 1996  
דדי שמחי 1996 - 1998 לימים ראש מטה פיקוד העורף
דני טוויזר 1998 - 1999 לימים ראש מטה אוגדת איו"ש
גבי שופן 1999 - 2001  
אשר בן לולו 2001 - 2003 לימים מפקד חטיבת כפיר
נוחי מנדל 2003 - 2005 כיום סגן מפקד אוגדת עזה
אריק חן 2005 - 2007 לשעבר מפקד עוצבת הגולן[34] וכיום סגן מפקד עוצבת אדום
אילן דיקשטיין 2007 - 2009 לימים מפקד חטיבת עציוני
כפיר כהן[35] 2009 - 2011 בעבר קצין אג"ם אוגדת איו"ש ומעוטר צל"ש אלוף
יואב צוקרון[36] 2011 - 2013 כיום סגן מפקד ביסלמ"ח
איציק גץ[37] 2013 - 2015 לימים רע"ן לחימה אורבנית במל"י
יניב בארוט 2015 - כיום  

דוכיפת (94)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 הוקמה דוכיפת (המנציחה את שמה של סיירת דוכיפת) כיחידה המתמחה בלוחמה נגד טנקים (יחידת נ"ט/יחנ"ט 94). זאת על רקע הצלחה מוכחת של חטיבת נ"ט במילואים שפעלה במבצע שלום הגליל, בלבנון. מפקדה הראשון של היחידה היה ציון ספיר. עם הקמתה, הוקצה ליחידה זמן אימונים רב ואיכותה המקצועית הייתה גבוהה. בעת הקמת היחידה עסקו לוחמיה פחות בביטחון שוטף מאשר לוחמי חיל רגלים פשוטים בצה"ל ומסלול ההכשרה שלהם כלל טירונות חיל רגלים, טירונות יחידה של שבועיים ואימוני המשך מסלול בלוחמה נגד טנקים, בניווט ובאימוני חיל רגלים מתקדמים. פלוגת המסלול האורגנית הראשונה של היחידה (כפלוגת עורב) הייתה מחזור אוגוסט 1986, בפיקודו של סיון יחיאלי. הפלוגה עברה הכשרת חי"ר, ניווטים ועורב. ארז כץ, שלימים פיקד על היחידה, שירת כמפקד צוות בפלוגה.

בזמן הקמתה, ליחידה לא היה תקן של גדוד משום שבאופן רשמי היו בה רק שתי פלוגות לוחמות. זאת אף על פי שבאופן מעשי היה בה סגל קצונה וחוגרים של שלוש פלוגות לוחמות. שתיים מהפלוגות הלוחמות התמחו בלוחמה נגד טנקים ובפלוגה המסייעת היו שתי מחלקות, מחלקת סיור ומרגמות. מבחינה שלישותית נחשבו חיילי הפלוגה המסייעת לחיילי פלוגת המפקדה - חיילי הפלוגה תומכת הלוחמה. פלוגת הטירונים של היחידה לא נחשבה, גם היא, לחלק מהיחידה. רק בשנת 1990, תחת פיקודו של שרון דוידוביץ', כאשר מפקד האוגדה היה עוזי דיין, עניין התקנים הוסדר.

עם הקמת היחידה, חיילי דוכיפת עברו טירונות עם חיילי חטיבת הצנחנים ונחשבו באופן שלישותי לחיילי בסיס ההדרכה של הצנחנים, זאת אף על פי שרק בודדים מהם קיבלו קורס צניחה. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בשנת 1987 קוצצו האימונים באופן חד והיחידה נשלחה לעסוק במשימות שיטור (ביטחון שוטף), בדרך כלל ביהודה ושומרון. היחידה הייתה פרושה בכל רחבי הארץ. מחברון וחלחול, דרך רמאללה וכלה באביבים שעל גבול הצפון. מפקד היחידה, עופר אילות, שלא הצליח לשכנע את מפקדיו בחשיבות זמן האימונים, נהג לכנס מדי פעם את קציניו וחייליו והפגיש אותם עם הקצינים הבכירים כדי לשכנע אותם שדרוש עוד זמן אימונים. אולם המצב לא השתנה. איילות הגיע לעימות קשה עם מפקדיו לאחר שהכריז כי היחידה אינה כשירה מבצעית למלא את משימותיה במלחמה.

היחידה פעלה בהצלחה מרובה באיו"ש ואף זכתה לצל"ש מפקד אוגדה מאת תת-אלוף גבי אופיר, מפקד אוגדת איו"ש, על חלקה בתפיסת מחבלים מבוקשים במבצע מסובך בקסבה של שכם, במהלך אינתיפאדה הראשונה[38]. באותה עת, עיקר פעילות השיטור של הצבא התרחשו ברצועת הביטחון בלבנון, ואיכות הפעילות באיו"ש לא נתפסה כחשובה. על אף הצלחת הגדוד, תחושות קשות בקרב מפקדי היחידה וחייליה הובילו בשנת 1990 למרד - כל הלוחמים שגמרו את הכשרתם וכמה חיילים נוספים חתמו על טופס בקשה להעברה ליחידה אחרת. טענותיהם העיקריות היו שהצבא נהג עמם בחוסר הגינות בכך שהוא אינו מאפשר להם להתאמן במשך אחד עשר חודשים ובכך שהוא לא מאפשר להם לבצע את התפקיד שאליו הם מוינו ושבשבילו הם עברו הכשרה מפרכת.

לאחר המרד הוחלף יצחקי חן, מפקד האוגדה שבמסגרתה פעלה היחידה בעוזי דיין, ואילו אילות עצמו ביקש לסיים את תפקידו והוחלף בשרון דוידוביץ'. אילות טען כי אם יש צורך מבצעי, נכון יהיה לשנות את ייעוד היחידה והגדרתה מיחידת נ"ט ליחידת בט"ש. במצב הנוכחי, בו ייעוד היחידה לא מתממש באימונים ובהשגת כשירות מבצעית למשימותיה במלחמה, הוא אינו יכול להמשיך ולהיות אחראי על היחידה.

בשנת 1992, כאשר אהוד ברק התמנה לרמטכ"ל, הוא הסב את היחידה לגדוד חיל רגלים ממוכן תחת פיקוד חטיבה 401 של חיל השריון. בסוף שנת 2001 נקבעה העיר רמאללה כגזרתה הקבועה. עם הקמת חטיבת כפיר נשמרה גזרתו של הגדוד תחת חטיבת בנימין.

במבצע חומת מגן לחם הגדוד באזור רמאללה והביא ללכידתם של מרואן ברגותי ומבוקשים נוספים. שני מפקדי פלוגות בגדוד: מפקד הפלוגה המסייעת, סרן תומר ציטר, ומפקד פלוגה[דרושה הבהרה] מהגדוד, סרן כפיר כהן, עוטרו על לחימתם במבצע בצל"ש אלוף[39][40].

באפריל 2008 זכה הגדוד בפרס הרמטכ"ל ליחידות מבצעיות[41].

מאז שינוי ייעודה של החטיבה, הגדוד מבצע פעילות ביטחון שוטף הכוללת מבצעים מורכבים בכל הגזרות.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד הגדוד הערות
ציון ספיר 1984 -1986  
גידי נצר 1987 -1988  
עופר אילות 1988-1990
שרון דווידוביץ 1990-1992
יוסי שגיב    
משה נידם    
ארז כץ 1996 - 1998 לימים רמ"ח תורת לחימה באגף המבצעים
אייל תם 1998 - 2000  
ארז וינר 2000 - 2002 לימים עוזר הרמטכ"ל
אריק מורה 2002 - 2003  
רסאן עליאן 2003 - 2005 לימים מפקד חטיבת גולני
אייל שחר 2005 - 2007  
יוסי פינטו 2007 - 2009 לשעבר מפקד חטיבת בנימין וכיום מפקד מא"ש במל"י
רז שריג[42] 2009 - 2011 לימים קצין אג"ם אוגדת הגליל ומפק"ץ במכללה לפיקוד טקטי, כיום סמח"ט כפיר
שי בן ישי[43] 2011 - 2013 לשעבר סגן מפקד עוצבת ברעם ורע"ן לחימה אורבנית במל"י
שרון אלטיט[44] 2013 - 2015 לשעבר סגן מפקד חטיבת מנשה, כיום מפקד בא"ח כפיר
נתי קרן 2015 - כיום

לביא (96)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד לביא הוקם בסוף שנת 2001 כגדוד חי"ר ייעודי בגזרת דרום הר חברון תחת פיקודה של החטיבה המרחבית יהודה. מחזור הגיוס הראשון של הגדוד היה בנובמבר 2001. בניגוד למרבית גדודי החטיבה האחרים לא היה הגדוד יחידת חרמ"ש בעברו והוא הוקם כגדוד בט"ש שהצטרף לאגד 900. על אף גזרתו הייעודית שרת הגדוד תקופות ארוכות בגזרת ג'נין, רמאללה והעיר חברון.

בקיץ 2007 נחשפה פרשה במסגרתה חטפו חיילים מגדוד לביא בפיקוד קצין מונית פלסטינית בדאהרייה, כפתו את נהג המונית, נסעו ברחבי העיירה ולבסוף ירו בעובר אורח לא חמוש ופצעו אותו קשה. לאחר-מכן, במהלך התחקיר הצה"לי, שיקרו החיילים על הפעולה[1].

בשנת 2011, זכו לראשונה מחזור נובמבר 2010 של גדוד לביא בתחצ"ן ודורגו באותה שנה כפלוגה המצטיינת מבין שאר פלוגות החי"ר, בפעם הראשונה מאז הקמת החטיבה.

באפריל 2012 הוענק ללוחם בפלוגה המסייעת בגדוד, סמל גל וינגרטן, צל"ש אלוף מאת אלוף ניצן אלון, מפקד פיקוד מרכז, על שגילה אומץ לב, דבקות במשימה וחתירה לניצחון[45].

באוגוסט 2014 התפרסם כי הגדוד ייסגר וחייליו יפוזרו לגדודים האחרים בחטיבה. על בסיס שדרת הפיקוד הגדודית יוקם גדוד חי"ר קל בשם "אריות הירדן", שישלב לוחמים ולוחמות יחד כדוגמת גדוד קרקל, וישובץ באופן קבוע תחת חטיבת הבקעה. הליכי הקמת הגדוד החלו בגיוס נובמבר 2014[46][47]. ב-1 ביולי 2015 התקיים הטקס הרשמי של הקמת גדוד "אריות הירדן".

ב-1 יולי 2015 נסגר גדוד לביא וחייליו ומפקדיו פוזרו בגדודים השונים בחטיבה[48].

סיסמת הגדוד הייתה "ערכים מובילים לוחמים ומפקדים בראש".

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד הגדוד הערות
יהודה לוין 2001 - 2003  
רועי בארי 2003 - 2005 לימים מפקד מחוז דרום בפיקוד העורף
דידי סדן[49] 2005 - 2007  
עמית ימין 2007 - 2009 לימים מפקד חטיבת עציון
אוריה חצרוני 2009 - 2011 לשעבר סגן מפקד חטיבת שומרון
אריה שחורי[50] 2011 - 2013 בעבר מפקד בא"ח כפיר
שחר ספדה[51] 2013 - 2015 לשעבר סגן מפקד חטיבת יהודה, המפקד האחרון של הגדוד

נצח יהודה (97)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נצח יהודה
חיילים מגדוד נצח יהודה, חטיבת כפיר, עם ציוד לחימה לפני פעילות מבצעית

גדוד נצח יהודה של חטיבת כפיר, הוא הנח"ל החרדי לשעבר בשמו ושיוכו החדשים. הוקם בינואר 1999 והפך לגדוד מבצעי בשנת 2002. הגדוד עשה פעילות ביטחון שוטף בגזרת חטיבת הבקעה ומשנת 2008 תופס קו בגזרת חטיבת מנשה (ג'נין וטול כרם). הגדוד הוקם על ידי צה"ל בשיתוף עם רבנים ומשרד הביטחון, על מנת לאפשר לבני ישיבות חרדים וחרדים לאומיים לשלב שירות צבאי קרבי עם המשך השמירה על אורח חייהם האדוק. בתחילת שנת 2015 הוחלט שלאחר התרגיל הגדודי אותו הגדוד עבר באותה עת, הגדוד יעבור לראשונה לפעילות בט"ש בגזרת חטיבת בנימין (רמאללה).

מסלול השירות של חיילי הגדוד שונה מזה של שאר חיילי החטיבה בכך שלאחר שתי שנות השירות הראשונות יוצאים חיילי הגדוד ל"שנת משימה" בה ניתנת להם האפשרות להשלים את לימודי היסוד והבגרות וללמוד בקורסים שונים, זאת על מנת לספק להם נקודת פתיחה טובה ביציאה לשוק העבודה והכנה לחיים האזרחיים. הגדוד נחל הצלחות רבות, והוביל לתפיסתם של לא מעט מבוקשים ולמניעת פעילות חבלנית בגזרתו. במהלך השנים 2013–2014 זכה הגדוד בשישה פרסים שונים, ביניהם פרס הרמטכ"ל ופרס מפקד זרוע היבשה.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד הגדוד הערות
איתן עוזרי 1999 - 2000  
עוזי אביעזר 2000 - 2001  
אדי דגן[52] 2001 - 2002  
יונתן ברנסקי[53] 2002 - 2004 לשעבר מפקד מגמת יבשה במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה
ירון פרנקל[54] 2004 - 2006  
איציק גיא[55] 2006 - 2008 לימים מפקד בית הספר לחילוץ והצלה ובמקביל רמ"ח תורה ופיתוח בפיקוד העורף
דרור שפיגל[56] 2008 - 2010 כיום קמב"ץ פיקוד המרכז, לשעבר מפק"ץ במכללה לפיקוד טקטי וסמח"ט חטיבת כפיר
עמיחי סגל[57] 2010 - 2012
תלם חזן[58] 2012 - 2014 לשעבר מפק"ץ במכללה לפיקוד טקטי, כיום סגן מפקד חטיבת הצנחנים
אורי לוי 2014 - כיום

בא"ח כפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחנה פלס, במבט מפלס נח"ל. הפס השחור מתחת לבסיס הוא כביש הגישה לחמדת.
מחנה בקעות, במבט מכיוון פלס נח"ל. משמאל לבסיס ניתן לראות את כביש אלון.

עם הקמת החטיבה בשנת 2005, הוחלט על הקמת בא"ח (בסיס אימון חטיבתי) בבקעות בצפון בקעת הירדן, עד להקמתו התאמנו חיילי החטיבה במתקן אדם. הבא"ח מורכב משלושה בסיסים: מחנה פלס: בו נערך אימון היסוד, מחנה בקעות: בו נערך האימון המתקדם, בסיס תבץ - מגמת עוז: בו נערך אימון תוך כדי תעסוקה מבצעית, והכנות לקורס מפקדי כיתות (קמ"כ), וקורס קצינים (קק"צ).

הבא"ח נחשב לבא"ח הגדול בצה"ל, בו מוכשרות פלוגות טירונים, ופלוגות אימון מתקדם, ובנוסף להכשרה הרגילה, ניתנת ללוחמים הכשרה בלחימה בטרור, בגרילה, ובלחימה בשטחים אורבנים, בשל התמחותו בתחום הלחימה בטרור הוקם בבא"ח מטווח ייחודי המדמה מצבי ירי שונים.

בנוסף מקודם בבא"ח פרויקט עתידים, במסגרתו מאותרים חיילים מצטיינים עוד בשלב ראשוני, ומוכוונים לתפקידי פיקוד על ידי הכשרה והעשרה נוספים, שהם מקבלים בחודשי הטירונות.

בבסיס ניתנת הכשרה ואימון ללוחמי חטיבת כפיר, יחידת עוקץ, יחידת הלוט"ר, 669.

מפקדי הבא"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד הגדוד הערות
רועי בארי 2005 - 2007 לימים מפקד מחוז דרום בפיקוד העורף
אריק חן 2007 - 2009 לימים מפקד עוצבת הגולן
עמית ימין 2009 - 2011 לימים מפקד חטיבת עציון
כפיר כהן 2011 - 2013 לימים מפקד חטיבת ירושלים
אריה שחורי 2013 - 2015
שרון אלטיט 2015 - היום

יחידות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיוס לחטיבת כפיר מהווה גם את שער הכניסה לשלוש יחידות נוספות, אשר אינן חלק מהחטיבה עצמה:

בתחילת הטירונות נערך גיבוש ליחידות הלוט"ר ועוקץ, ואילו ליחידת נהיגה מבצעית מתקבלים על סמך ראיון. המתקבלים עוברים את הכשרת החי"ר שלהם בבסיס האימונים של חטיבת כפיר, ביחד עם טירוני חטיבת כפיר, ולאחר מכן ממשיכים למסלול ייעודי ביחידותיהם.

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמח"ט הערות
אייל נוסובסקי אוקטובר 2003 - 23 באוקטובר 2005 מפקד אגד 900 הראשון
דוד מנחם 23 באוקטובר 2005 - 5 באוגוסט 2007 המפקד השני של האגד והמפקד הראשון של החטיבה. לימים ראש המנהל האזרחי
איתי וירוב 5 באוגוסט 2007 - 20 באוגוסט 2009 לימים מפקד אוגדת עזה
אורן אבמן 20 באוגוסט 2009 - 26 ביוני 2011 לימים מפקד עוצבת עידן
אודי בן-מוחה 26 ביוני 2011 - 25 ביולי 2013 המח"ט הראשון ששימש מפקד גדוד השייך לחטיבה, לימים ראש מטה פיקוד הדרום
אשר בן לולו 25 ביולי 2013 - 30 ביולי 2015 המח"ט הראשון שצמח בפלוגה השייכת לחטיבה, ושימש מפקד גדוד השייך לחטיבה
גיא חזות 30 ביולי 2015 -

נשק ואמצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קציני חטיבת כפיר באימון לוחמת שטח בנוי. הקצין במרכז חמוש במקלע נגב. מאחוריו מוסתר קצין החמוש בקרבין M4A1 עם כוונת MARS.

חיילי חטיבת כפיר חמושים בעיקר ברובה סער קרבין M4A1, לצד רובי M16 ו-CAR-15. על הרובים יש כוונות אופטיות מסוג מאפרו ומארס לרובאים ומפקדים ו-Trijicon ACOG, לאופולד וליאור לקלעים וצלפים. שאר כלי הנשק זהים לשאר כלי הנשק של גדודי החי"ר בצה"ל וכוללים מטול רימונים מדגם M-203, רובי צלפים מדגמים רמינגטון M-24,‏ SR-25, ברק ורוגר 10/22, מטולי רקטות נגד טנקים מדגמי לאו M-72 ומטאדור, מקלע בינוני מאג, מקלע קל נגב, מקלע כבד מדגם M2 בראונינג ומטול רימונים אוטומטי (מקל"ר) סאקו דיפנס Mk-19 בקליבר 40 מ"מ.

מחלקות הסיור בחטיבה מצוידות ברכבי שטח מסוג HMMWV, ואילו מחלקות המרגמות מצוידות במרגמות בקוטר 81 מ"מ.

החטיבה מצוידת בנגמ"שי M-113 בלבד, הנחשבים למיושנים ופגיעים ובעלי מיגון לא מספק.

ציונים לשבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצל"שים מוצגים בסדר הענקתם.

  • צל"ש מפקד אוגדה - מאת תת-אלוף גבי אופיר, מפקד אוגדת איו"ש, הוענק לגדוד דוכיפת על חלקו בתפיסת מבוקשים באינתיפאדה הראשונה בשנים 1988-89[38].
  • צל"ש אלוף - מאת אלוף יצחק איתן, מפקד פיקוד מרכז, הוענק לסרן כפיר כהן ביוני 2002 על שהמשיך להילחם למרות פציעה קשה באזור רמאללה במסגרת מבצע חומת מגן[40].
  • צל"ש אלוף - מאת אלוף יצחק איתן, מפקד פיקוד מרכז, הוענק לסרן תומר ציטר ביוני 2002 על מנהיגות ברמה גבוהה, חתירה למגע, תושייה, אומץ לב, דוגמה אישית, מסירות ואחריות גדולה לאנשיו תוך סיכון עצמו למען הצלת חייליו[39].
  • צל"ש מפקד אוגדה - מאת תת-אלוף אודי שני, מפקד עוצבת הפלדה, הוענק לסגן עזרא לקיה ב-23 ביולי 2002 על הפגנת מקצועיות, מנהיגות ואומץ לב[30][31].
  • צל"ש מפקד אוגדה - מאת תת-אלוף אודי שני, מפקד עוצבת הפלדה, הוענק לגדוד חרוב ב-5 ביולי 2003 על פעילות תע"מ מצוינת בשנת 2003[32].
  • צל"ש אלוף - מאת אלוף משה קפלינסקי, מפקד פיקוד מרכז, הוענק לגדוד חרוב בשנת 2004 על מקצועיות, נחישות ועל התמדה[33].
  • צל"ש אלוף - מאת אלוף משה קפלינסקי, מפקד פיקוד מרכז, הוענק לסגן רועי יבלוצ'ניק ביוני 2004 על ניסיונו לחלץ את מפקדו תחת אש מבית בקלקיליה[13].
  • צל"ש אלוף - מאת אלוף משה קפלינסקי, מפקד פיקוד מרכז, הוענק לסמל ראשון יוסף טלבי ביוני 2004 על שהיווה דוגמה אישית לאומץ לב ונחישות[14].
  • צל"ש מפקד אוגדה - מאת תת-אלוף יאיר גולן, מפקד אוגדת איו"ש, הוענק לסגן אורי בינמו במאי 2006 על מניעת פיגוע התאבדות והצלת תושבי מדינת ישראל מאסון כבד[16].
  • צל"ש אלוף - מאת אלוף יואב גלנט, מפקד פיקוד דרום, הוענק לסמל ראשון מנחם ציק בספטמבר 2009 על יוזמה ותושייה, חירוף נפש תוך סיכון אישי, חתירה למגע ודבקות במשימה[4].
  • צל"ש אלוף - מאת אלוף ניצן אלון, מפקד פיקוד מרכז, הוענק לסמל גל וינגרטן באפריל 2012 על שגילה אומץ לב, דבקות במשימה וחתירה לניצחון[45].

אנדרטת חטיבת כפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת חטיבת כפיר נמצאת בעפולה, מצפון לכביש 65 ומול הפארק העירוני של עפולה.

לאחר הקמת החטיבה היא אומצה על ידי העיר עפולה. כחלק ממהלך האימוץ, רשויות העיר החליטו להנציח את זכרם של חללי החטיבה באתר הנצחה בשטח של 30 דונם. אבן הפינה של אנדרטה לזכר חללי החטיבה הונחה בשטח המוניציפלי של העיר ביולי 2007. חנוכת האנדרטה נערכה ב-7 בספטמבר 2010, ביזמת "עמותת חטיבת כפיר" שהוקמה על ידי אבי בינמו, ובעזרת תורמים שונים ובתוכם עיריית עפולה. אחד מהמונצחים באנדרטה הוא אורי בינמו, בנו של בינמו, שנהרג במהלך שירותו בחטיבת כפיר ועוטר לאחר מותו בצל"ש מפקד אוגדה[16].

בשטח הנרחב של האתר, מול האנדרטה, מתקיימים טקסי זיכרון לחללי החטיבה וכן התכנסויות שונות של לוחמי החטיבה כמו טקס הענקת כומתה וטקס החלפת מח"ט. מדי שנה, ביום העצמאות, נערכת בשטח תצוגה של כלי נשק, כלי שריון ואמצעי לחימה וקשר של צה"ל.

צבע הכומתה והבחירה בה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כומתת החטיבה

צבע הכומתה הוא צבעי הסוואה. עם הקמת החטיבה ב-2005, הקים המח"ט דוד מנחם צוות לגיבוש הצעות לסמלי וצבעי החטיבה והכריז על תחרות הצעות. בינואר 2006 נבחרה הכומתה, אשר עוצבה על ידי המח"ט בעזרתו של גרפיקאי מיחידת הב"ט. בדף מפקד שהוציא המח"ט ביוני 2006 לאחר אישור סמלי היחידה, נימק את בחירתו: ההסוואה כעקרון מנחה במלחמה בטרור, צבעי ההסוואה המזוהים עם פעילות מבצעית וצבעי האדמה והזית המזוהים עם אזור יהודה ושומרון. בספטמבר 2006 אושר סופית צבע הכומתה[59].

הצבע הייחודי יצר בעיות בהתחלה, כאשר במתפרה הצבאית ויבואן הכומתות טענו כי אין אפשרות לייצר כומתה בצבע כזה. לאחר ביקור חוזר בביתו של המח"ט, שוכנע היבואן שהדבר אפשרי.

תגי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תג החטיבה כיום: כנפיים לבנות למוסריות, חרב ורקע אדום ללחימה.

כפי שכבר נאמר, לפני הקמת החטיבה כל גדוד היה יחידה לוחמת עצמאית, שהייתה כפופה לחטיבה מרחבית אחרת. כפועל יוצא מכך, לכל גדוד גם היה תג יחידה משלו:

  • נחשון (90) - תחת פיקוד חטיבה מרחבית אפרים. תג הגדוד היה זהה לתג חטיבת אפרים, אך צורף אליו סמל הגדוד - ציפור הכחל - המסמלת נחישות, ראשוניות וחדות, שאוחזת ברגליה חרב, המסמלת לחימה.
  • שמשון (92) - תחת פיקוד אוגדת עזה. תג הגדוד הכיל מוטיבים משני היסודות של הגדוד: שועל סביב חרב - שנלקח מסמל אוגדת עזה, לצד דמות שמשון כשהוא שובר את העמודים - שנלקח מסמל יחידת שמשון.
  • חרוב (93) - תחת פיקוד חטיבה מרחבית שומרון.
  • דוכיפת (94) - תחת פיקוד חטיבה מרחבית בנימין.
  • לביא (96) - תחת פיקוד חטיבה מרחבית יהודה. תג הגדוד היה זהה לתג חטיבת יהודה, אך צורף אליו סמל הגדוד - אריה - כשם הגדוד, עם כנפי עטלף וחרב, המסמלת לחימה.
  • נצח יהודה (97) - תחת פיקוד חטיבת הבקעה. לנצח יהודה היו שני תגים לפני הקמת החטיבה. התג הראשון התבסס על הקישור שהתקיים באותו הזמן בין הגדוד לבין מסגרת הנח"ל - נוער חלוצי לוחם ומיקומו של הגדוד בבקעת הירדן. מראה התג הציג אריה - "גור אריה יהודה" - על רקע סמל הנח"ל - מעוין ירוק ועליו חרב ומגל (דמות האריה הסתירה את המגל), ושני הסמלים על רקע של בקעת הירדן. על התג השני הופיע דמות אריה על רקע מגן דוד ושלהבות המנורה - לציון דתיות הגדוד, לצד חץ המסמל לחימה.

בשנת 2006, כשנה לאחר הקמת החטיבה, נוצר גם תג אחיד עבור כלל הגדודים, המשמש עד היום. התג הורכב מחרב וכנפיים, בצבעים אדום ולבן. החרב והצבע האדום סימלו את הלחימה והמשימה, ואילו הכנפיים והצבע הלבן סימלו את המוסריות הנדרשת בה. שמונת החלקים של הכנפיים סימלו את שמונה יחידות החטיבה: ששת הגדודים, בסיס האימונים החטיבתי ומפקדת החטיבה. מראה התג כמעט זהה למראה התג של גדוד חרוב לפני הקמת החטיבה, ונגזר ממנו. התג עוצב על ידי מש"קית ת"ש מגדוד חרוב, ולפני האישור הסופי לתג נבדק שניתן להציג אותו על הקרקע באמצעות סידור של אבנים[60].

תגי הגדודים לפני איגודם לחטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכות לוחמים של גדודי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 פרשת דהריה: אישום נגד הקצין האחראי, באתר וואלה! NEWS‏, 9 באוגוסט 2007‬
  2. ^ יובל אזולאי, חיילי כפיר מתעללים, והקצינים מודים: "אנחנו בתקופה רעה", באתר הארץ
  3. ^ בחרוב נפש, באתר דובר צה"ל
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 סמ"ר מנחם ציק, באתר הגבורה.
  5. ^ אפרת וייס, באמצע טקס בכותל: טירונים הניפו שלט נגד פינוי, באתר ynet, 23 באוקטובר 2009
  6. ^ "מקום לשאגה"-במחנה
  7. ^ שי פוגלמן, חטיבת כפיר נוסדה כדי לשרת בשטחים. חמש שנים אחרי, תוצאות הניסוי ניכרות בשטח, באתר הארץ, 10 ביוני 2010.
  8. ^ "במחנה", 25 ביוני 2015, מתוך ראיון עם מח"ט כפיר
  9. ^ עדו בן פורת, ‏נסגר הגדוד שמצא את גופות שלושת הנערים, באתר ערוץ 7, 17 ביוני 2015
  10. ^ טל זגרבה, המחבל ירה ואני חשבתי: 'אלוהים, בבקשה תן לי לצאת מהבית הזה', באתר הגבורה, 5 ביוני 2009
  11. ^ [1]
  12. ^ אלי סניור, "הוא היה החצי השני שלי", באתר ynet, 20 ביוני 2002
  13. ^ 13.0 13.1 סגן רועי יבלוצ'ניק, באתר הגבורה.
  14. ^ 14.0 14.1 סמ"ר יוסף טלבי ז"ל, באתר הגבורה.
  15. ^ אחיה ראב"ד, ההרוג בשומרון: החברה שמעה על מותו בקשר, באתר ynet, 30 בדצמבר 2005
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 סגן אורי בינמו ז"ל, באתר הגבורה.
  17. ^ יהושע בריינר‏, "סגרנו מעגל במעצרו של ג'בר", באתר וואלה! NEWS‏, 26 במרץ 2008.
  18. ^ אפרת וייס ועלי ואקד, צה"ל הרג את מפקד החמאס בטול כרם, באתר ynet, 17 בינואר 2006
  19. ^ אמיר בוחבוט, צה"ל: הפעילים שחוסלו היו מעורבים בפיגוע בשומרון, באתר nrg‏, 26 בדצמבר 2009
  20. ^ ניר דבורי, ‏גדודי חללי אל-אקצה: נגיב בעוצמה על פעולת צה"ל, באתר ‏mako‏‏, ‏26 בדצמבר 2009‏
  21. ^ טקס הקמת הנפה הסדירה של פיקוד העורף, באתר צה"ל, 6 באוגוסט 2013
  22. ^ חטיבה שואגת אתר זרוע היבשה, מרץ 2013
  23. ^ נמרים בגזרה אתר זרוע היבשה, 7 בפברואר 2012
  24. ^ מג“ד נחשון על תפיסת המחבלים:”מנענו פיגועים קשים בגזרה“, באתר צה"ל, 28 במרץ 2013
  25. ^ אמיר בוחבוט‏, המחיר שצה"ל משלם על רצח המשפחה בכפר דומא, באתר וואלה! NEWS‏, 12 בספטמבר 2015
  26. ^ הושע בריינר‏, מתנחלים זועמים: הותקפנו על ידי קצין צה"ל, באתר וואלה! NEWS‏, 18 בספטמבר 2008
  27. ^ חגי הוברמן, ‏מג"ד אתיופי ראשון בצה"ל, באתר ערוץ 7, 4 באפריל 2009
  28. ^ גדוד חרוב, באתר הגבורה.
  29. ^ אפרת וייס ואטילה שומפלבי, הפיגוע בעמנואל: 3 בני משפחה נהרגו יחד, באתר ynet, ‏17 ביולי 2002
  30. ^ 30.0 30.1 סגן עזרא לקיה, באתר הגבורה, 23 ביולי 2002.
  31. ^ 31.0 31.1 טובה דדון, לפצוע כבר יש צל"ש: "אוהב לתרום למדינה", באתר ynet, ‏3 באוגוסט 2010
  32. ^ 32.0 32.1 צל"ש יחידתי גדוד חרוב, באתר הגבורה, 5 ביולי 2003.
  33. ^ 33.0 33.1 צל"ש יחידתי גדוד חרוב, באתר הגבורה, 2004.
  34. ^ עידן סונסינו, ‏אל"מ אריק חן מונה למח"ט הגולן: "נבטיח שהטלטלה בסוריה תשאר שם", באתר צה"ל, 1 באוגוסט 2012
  35. ^ יעל ליבנת, ‏"איזהו הגיבור?": סיפור הגבורה של סא"ל כפיר כהן ממבצע "חומת מגן", באתר צה"ל, 15 בדצמבר 2012
  36. ^ יעל ליבנת, ‏מפקדים מספרים על יום הזיכרון שלהם, באתר צה"ל, 15 באפריל 2013
  37. ^ ישי קרוב, ‏עירנות החיילים מנעה זריקת בקבוקי תבערה, באתר ערוץ 7, 30 בספטמבר 2013
  38. ^ 38.0 38.1 צל"ש יחידתי - גדוד דוכיפת, באתר הגבורה.
  39. ^ 39.0 39.1 סרן תומר ציטר, באתר הגבורה.
  40. ^ 40.0 40.1 סרן כפיר כהן, באתר הגבורה.
  41. ^ ‫חנן גרינברג, דוכיפת בשמים: הגדוד זכה בפרס הרמטכ"ל, באתר ynet, 7 באפריל 2008‬
  42. ^ חנן גרינברג, באוויר, בים וביבשה: הצצה לחיי המפקד ב-2011, באתר ynet, 10 במאי 2011
  43. ^ שי בן ישי‏, גולני שלהם: המפקדים שהותירו בי חותם לכל החיים, באתר וואלה! NEWS‏, 25 באפריל 2012
  44. ^ שבתי בנדט‏, לוחמי דוכיפת בתרגיל גדודי: "יש על מי לסמוך", באתר וואלה! NEWS‏, 25 בספטמבר 2013
  45. ^ 45.0 45.1 סמל גל וינגרטן, באתר הגבורה.
  46. ^ יוחאי עופר, אריות ולביאות: גדוד חי"ר מעורב נוסף יוצא לדרך, באתר nrg‏, 13 בנובמבר 2014
  47. ^ יואב זיתון, הטובות לחי"ר: צה"ל יקים גדוד מעורב חדש, באתר ynet, 11 באוגוסט 2014
  48. ^ עוזי ברוך, גדוד ״לביא״ נסגר, ערוץ 7, 1 ביולי 2015
  49. ^ חנן גרינברג, המג"ד מדהריה: על מה בכלל ננזפתי?, באתר ynet, 5 בדצמבר 2007
  50. ^ יואב זיתון, גדוד לביא מציין עשור: "עלייה באווירת הטרור", באתר ynet, 23 במאי 2012
  51. ^ יואב זיתון, תיעוד מיוחד: לילה עם הלוחמים בעקבות החטופים, באתר ynet, 20 ביוני 2014
  52. ^ מג"ד הנח"ל החרדי יודח בעקבות הפיגוע בחמרה, ‏במרץ 2002 22121, באתר ערוץ 7
  53. ^ דוד זולדן, הם יורים וחרדים, באתר ynet, 18 במאי 2009
  54. ^ מג"ד נח"ל חרדי: חיילי מנעו פיגוע גדול בת"א, ‏במרץ 2006 144247, באתר ערוץ 7
  55. ^ חנן גרינברג, יום עם הנח"ל החרדי: עבודת קודש, ולא בישיבה, באתר ynet, 26 בספטמבר 2007
  56. ^ עוזי ברוך וחזקי עזרא, ‏ההצלחה שמאחורי "נצח יהודה", באתר ערוץ 7, 18 בדצמבר 2009
  57. ^ ישי קרוב, ‏מג"ד נצח יהודה: צה"ל רוצה את החרדים, באתר ערוץ 7, 4 באוקטובר 2012
  58. ^ שמעון כהן, ‏נצח יהודה - גדוד מנצח, באתר ערוץ 7, 3 בינואר 2014
  59. ^ אושרה הכומתה החדשה של חטיבת "כפיר". ארכיון אתר צה"ל, 1 בספטמבר 2006
  60. ^ טל גרנות, " חטיבת החי"ר החמישית בצה"ל, "כפיר", בחרה את הכומתה, התג והסיכה שיעטרו את חייליה, מבין רעיונות שהציעו החיילים עצמם.", עיתון במחנה, 30 באוגוסט 2006