בהאא אוללה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בהאא אללה
מירזא עבאס בוזורג, אביו של בהאא אללה
מקדש בהאא אללה באל-באהג'ה, בו שמורה גופתו

בהאא אללה- (بهاء الله - "תפארת האל"; נולד בשם "מירזא חוסיין[1]עלי נורי"; 12 בנובמבר 1817 - 29 במאי 1892), מייסדה של הדת הבהאית. בין כתביו המפורסמים: הספר הקדוש ביותר (בערבית: الكتاب الاقدس, "אל-כתאב אל-אקדס"), ספר הוודאות (או "ספר השכנוע", בערבית: كتاب الإيقان, כתאב-י איקאן) והמילים הנסתרות (בערבית: الکلمات المكنونة, "אל-כלימאת אל-מכנונה"; בפרסית: کلمات‎ مكنونه, "כלימאת-י מכנונה"). 

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהאא אללה נולד ב -12 בנובמבר 1817, בטהראן, בירת פרס, היום איראן,[2] לאמו, חדיג'ה ח'אנם, ואביו, מירזא בוזורג. אביו, שימש כוזיר לאמאם וירדי מירזא, בנו של פתח עלי שאה קאג'אר ולימים מונה למושל ברוג'רד ולרסתאן שבמערב איראן,  מינוי שהופסק לאחר עלייתו לשלטון של הוזיר חאג'י מירזא אקאסי.[4] במהלך חייו, נישא בהאא אללה לשלוש נשים בו-זמנית.[6] אשתו הראשונה,  אסיה ח'אנם, לה נישא בטהראן, בהיותו מוסלמי, בשנת 1835, כאשר היה בן 18 והיא בת 15.[7]  נישואיו השניים היו לבת דודתו האלמנה, פאטימה ח'אנם, בשנת 1849. הנישואים הללו היו כאשר בהאא אללה ושתי נשותיו כבר היו באביםולא נחשבו למוסלמים.[5]נישואיו בפעם השלישית היו לגווהר ח'אנם.[3] לבהאא אללה היו ארבעה-עשר ילדים, ארבע בנות ועשרה בנים.[8] הבהאים מחשיבים את אסיה ח'אנם ואת ילדיה מירזא מהדי, בהיה ח'אנם ועבד אל-בהאא למשפחה הבהאית הקדושה. [9]

התנועה הבאבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהאא אללה שמע על הבאב לראשונה בהיותו בן 27, כאשר מוסא חוסיין, איש דת פרסי, נשלח על ידי הבאב ובישר לו את בשורתו של הבאב.[10] בהאא אללה קיבל את הבשורה, הפך לבאבי ועזר בהפצת התנועה החדשה בייחוד באזור מגוריו נור. ב-1848, כאשר החלה אלימות בין הבאבים וממשלת קאג'אר, ניסה בהאא אללה להגיע לבאבים הנצורים בשיח' טברסי אך הוא נעצר ונכלא טרם הגיע ליעד. בהאא אללה הוכנס לכלא ועבר עינויים נפשיים. במהלך מאסרו, זכה להתגלות של בתולת השמיים, דרכה קיבל מסר מהאל להיותו נביא וכי הוא ההתגלות האלוהית החדשה, אך באותו שלב שמר את הידיעה לעצמו.[12]  עד 1850, הבאבים נטבחו במחוזותיהם עקב הפצת תורתם וטענתם להיות האנשים המשקפים את תכונות האלוהים במטרה לקדם את המוסר והתרבות האנושי.[13] הבאב מינה את מירזא יחיא נורי, אחיו למחצה של בהאא אללה, למנהיג תחתיו. מירזא יחיא נורי בחר להסתתר מהשלטונות בעקבות ניסיון התנקשות הכושל בשאה הפרסי אשר תוכנן על ידי קבוצת באבים מטהראן כתגובה להוצאתו להורג של הבאב בשנת 1850. [14]

בגדאד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ניסיון ההתנקשות בשאה הפרסי, בהאא אללה גורש לבגדאד והדבר מוביל את מירזא יחיא להצטרף אליו.[15] במקביל, קהילת הבאבים שם החלה לגדול ובגדאד הפכה למרכז התנועה החדש. אולם, מנהיגותו של מירזא יחיא הייתה שנויה במחלוקת, הוא בילה את זמנו בבגדאד במסתור ומספר פעמים אף הכחיש את אמונתו בבאב בפומבי. כך, הצליח לגרום לניכורו ממאמינים רבים.[16] יש לציין, כי הכחשתו הדתית של מירזא יחיא הייתה דבר מקובל באותה העת כאחד משלושת היסודות באסלאם השיעי — ה"תקיה" (בערבית: تقیة). התקיה היא העמדת פנים דתית, בה מותר למוסלמי להתחזות ולהטעות את האויב זאת בעקבות מצב של סיכון או רדיפה על רקע דתי.[17] באותה העת, החל בהאא אללה להיות אחראי על האדמיניסטרציה של ענייני הבאב. בניגוד למירזא יחיא, בהאא אללה חשף עצמו בפומבי והפך למנהיג דתי המגייס מספר רב של מאמינים, דבר שהוביל את מירזא יחיא לנסות להכפיש את בהאא אללה. בעקבות המתחים הללו, החליט בהאא אללה לעזוב את העיר ולפרוש לחיי בדידות.[19] בשנת 1857, בעודו בבגדאד, כותב בהאא אללה את ספרו "המילים הנסתרות", אשר חלקו נכתב בשפה הערבית וחלקו בפרסית. הספר, כתוב כאוסף של אמרות קצרות: 71 בערבית ו-82 בפרסית, מתאר בתמציתיות את המהות הבסיסית של אמת רוחנית. בנו של בהאא אללה, עבדול בהאא, המליץ למאמינים לקרוא את האמרות יומם וליל וליישמן בחיי היום יום שלהם.

כורדיסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כשנתיים, חי בהאא אללה לבדו תחת הכינוי "דרוויש מחמד איראני" Darvish) Muhammad-i-Irani), כנזיר הלבוש כדרוויש,[18] בהרי כורדיסטן.[20] בהאא אללה החל באותה העת לכתוב ספרים שונים,[11] ובמקביל החלו מדריכים צופים להבחין בכתביו. אורחים החלו לבקרו, למדו מתבונתו ואף מנהיגים החלו לתור אחר עצותיו. [21]

השיבה לבגדאד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר בהאא אללה שב לבגדאד לאחר התבודדותו, הוא מבחין כי הקהילה הבאבית מפוצלת, בין היתר, בעקבות המשך מדיניותו של מירזא יחיא אשר לא הצליח לספק מנהיגות איכותית. בהאא אללה מנסה עם שובו להחיות את הקהילה הבאבית על ידי התמקדות במספר צעדים ביניהם כתיבה מחודשת של תובנות מן הדת הבאבית תוך שמירה על עקרונות הבאב. בשנת 1857 כותב בהאא אללה את יצירתו "ארבעת העמקים". בספרו, מתאר את ארבע התכונות והמעלות להן נדרש איש הדת ביניהן: אהבת האלוהים, הקפדה על השימוש בהגיון והקפדה על חוקי הדת. בהאא אללה מציין כי קיום שלוש התכונות יחדיו היא הרמה הגבוהה ביותר אליה יכול איש הדת לשאוף.[22]

בהאא אללה הוכר בקרב המאמינים והרשויות הממשלתיות כמנהיג הבאבים הראשי, הוא זכה באהדתם של פקידי הממשל ואנשי דת סונים, ומספר המצטרפים לתנועה עלה.[18] השפעתו של בהאא אללה בבגדאד עלתה ותחיית הקהילה הבאבית משכה את תשומת לבם של אויביו בקרב אנשי הדת והשלטון הפרסי.[23] הממשלה הפרסית דרשה מהממשל העות'מאני להסגיר את בהאא אללה לפרס, אך העות'מאנים סירבו ובחרו להעביר את בהאא אללה לקונסטנטינופול.[18]

ההצהרה בגן רצ'ואן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רידוואן

באפריל 1863, בהאא אללה וקהילתו עוזבים את בגדאד ונכנסים לגני רצ'ואן הסמוכים לבגדאד לעשרה ימים לפני צאתו לקונסטנטינופול.[25] בהאא אללה מתגלה אל מאמיניו כהתגלות אלוהית חדשה ומכריז על עצמו כשליחו של אלוהים.[11]

ההצהרה בגן הייתה תחילתה של תקופה חדשה בקהילה הבאבית שהובילה להופעתה של הדת הבהאית כתנועה ייחודית הנפרדת מהבאביזם. בהאא אללה טען שהוא לא רק נביא, אלא התגלות האל, וביטל רבים מעיקרי אמונתו של הבאב וייסד תחתם דת חדשה, בעלת אופי אוניברסלי ופציפיסטי יותר.[26] הבהאים מייחסים משמעות רבה לתקופה זו וחוגגים במשך שנים עשר ימים את התקופה בה בילה בהאא אללה בגן וגילה את מעמדו כחג רצ'ואן.[24]

קונסטנטיפול, אדירנה ועכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהאא אללה עבר מבגדד לקונסטנטינופול ב-1863, מלווה בקבוצה גדולה הכוללת בני משפחה וחסידים. במהלך הנסיעה, התקבל בהאא אללה בערים שביקר בכבוד, וכאשר הגיע לקונסטנטינופול אף קיבל יחס של אורח הממשלה, זאת למרות סירובו לעבוד עם השלטונות העות'מאניים. לאחר שלושה חודשים וחצי בקונסטנטינופול, הוא נצטווה, מסיבה שאינה ברורה, לצאת לאדירנה.[24] בהאא אללה נשאר באדירנה כארבע שנים וחצי, והיה המנהיג של קהילת הבאבים החדשה שהוקמה שם.[24] עליונותו של בהאא אללה בקהילת הבאבים ובעיר הובילו להפרדה סופית בין בהאא אללה ומירזא יחיא, דבר שהוביל לניסיונותיו של האחרון להתנקש בבהאא אללה ואף להרעילו.[27]

במהלך שהותו באדירנה, כתב בהאא אללה יצירות רבות, אחד הנושאים העיקריים היה הוראתו לכמה מחסידיו להפיץ את בשורתו לבאבים באיראן ובעיראק שלא שמעו על דבריו, ובקשתו מקהילת הבהאים שיהיו מאוחדים. בנוסף, שלח בהאא אללה אגרות לשליטי ומלכי תקופתו בהן הוא מדגיש את סמכותו כשליח האל, ומפציר בהם לוותר על הרכוש החומרי שלהם ולעבוד יחדיו במטרה ליישב סכסוכים ולשלוט בנתיניהם מתוך צדק וחמלה.[28]

ב-1868 עוזבים בהאא אללה ומשפחתו את אדירנה ומגיעים לעכו.  לתושבי עכו נאמר כי בהאא אללה ומשפחתו הם אויבי המדינה, אויבי האלוהים ואויבי הדת וכי התרועעות ושיח עמם אסורים בהחלט. השנים הראשונות בעכו לוו בתנאים קשים וחולי, בנוסף היה זה זמן קשה מאוד לבהאא אללה כאשר בנו, מירזא מהדי, נהרג כשנפל מבעד לצוהר בעודו פוסע הלוך ושוב בעת תפילה.  

כעבור זמן מה, המקומיים החלו לרכוש אמון וכבוד לבהאא אללה, ותנאיו הוקלו. לבסוף, לאחר מותו של הסולטן, הוא אף הורשה לעזוב את העיר ולבקר במקומות סמוכים. 

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את שנותיו האחרונות (1879–1892), למרות היותו באופן רשמי אסיר של האימפריה העות'מאנית, בילה בהאא אללה באחוזת בהג'י מחוץ לעכו. במהלך שנותיו בעכו ובאחוזת בהג'י, ניהל עבדול בהאא, בנו הבכור, את העבודה הארגונית. כך, יכול היה בהאא אללה להקדיש את זמנו לכתיבה, בין היתר, לכינוס חוקי הדת בספר שנקרא "הספר הקדוש". הספר, שהינו ספר הקודש המרכזי של הדת הבהאית, מנסח את חוקיה העיקריים של הדת ודן בהקמת מוסדות הדת, מנהגים דתיים, המעמד האישי, החוק הפלילי, שאלות חברתיות ואתיות ונבואות.[29] בנוסף, המשיך בהאא אללה בכתיבת מכתבים המפרטים את חזונו לעולם מאוחד וחיבור תפילות.[30]

במאי 1892, נתקף בהאא אללה בחום גבוה שעלה בהתמדה לאורך הימים הבאים, דבר שלבסוף הביא למותו ב-29 במאי 1892. הוא נקבר בקבר הקדוש הממוקם בסמוך לאחוזת בהג'י.[31]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בהאא אוללה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hasan Balyuzi, Bahá'u'lláh, King of Glory, oxford: George Ronald, 2000, עמ' 11
  2. ^ J. E. Esslemont, Bahá'u'lláh and the New Era: An Introduction to the Bahá'í Faith, Illinois: Baha'i Pub, 2006, עמ' 6
  3. ^ 3.0 3.1 A Brief Biography of Baha'u'llah
  4. ^ [3]
  5. ^ 5.0 5.1 peter smith, An Introduction to the Baha'i Faith, Cambridge: Cambridge University Press, 2008, עמ' 16
  6. ^ [5]
  7. ^ Adib Taherzadeh, , The Revelation of Bahá'u'lláh, Volume 1: Baghdad 1853-63, oxford: George Ronald, 1976
  8. ^ Cole Juan, Encyclopædia Iranica, Bibliotheca Persica Press, 1989, פרק "Baha'-allah"
  9. ^ Adib Taherzadeh, The Child of the Covenant, oxford: George Ronald, 2000, עמ' 22
  10. ^ Hasan Balyuzi, Bahá'u'lláh, King of Glory, oxford: George Ronald, 2000, עמ' 35-37
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Manfred Hutter, Encyclopedia of Religion 2, Detroit: Macmillan Reference USA, 2nd, 2005, פרק "Bahā'īs", עמ' 737-740
  12. ^ [11]
  13. ^ W.S Hatcher, Martin, J.D, The Bahá'í Faith: The Emerging Global Religion, San Francisco: Harper & Row, 1998, עמ' 118
  14. ^ peter smith, An Introduction to the Baha'i Faith, Cambridge: Cambridge University Press, 2008, עמ' 14-15
  15. ^ peter smith, An Introduction to the Baha'i Faith, Cambridge: Cambridge University Press, 2008, עמ' 16
  16. ^ MacEoin Dennis, Encyclopædia Iranica, Bibliotheca Persica Press, 1989, פרק "Azali Babism"
  17. ^ Stewart Devin, Islam in Spain after the Reconquista, Teaching Materials, New York University
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 peter smith, An Introduction to the Baha'i Faith, cambridge: Cambridge University Press, 2008, עמ' 17
  19. ^ [18]
  20. ^ Hutter Manfred, Encyclopedia of Religion 2, Macmillan Reference USA, 2nd, 2005, פרק Bahā'īs, עמ' 737-740
  21. ^ Hasan Balyuzi, Bahá'u'lláh, King of Glory, oxford: George Ronald, 2000, עמ' 118
  22. ^ [bahai-library.com/wilmette_chahar_vadi_notes Four Valleys (Chahar Vádí): Wilmette Institute faculty notes]
  23. ^ Britannica, Britannica Book of the Year, chicago: Encyclopaedia Britannica, 1988, פרק The Bahá'í Faith
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 24.3 Peter Smith, , "Ridvan". A concise encyclopedia of the Bahá'í Faith, oxford: Oneworld Publications, 2000, עמ' 296-297
  25. ^ [24]
  26. ^ peter smith, , An Introduction to the Baha'i Faith, oxford: Cambridge University Press, 2008, עמ' 23
  27. ^ Peter Smith, An Introduction to the Baha'i Faith, Cambridge: Cambridge University Press, 2008, עמ' 24
  28. ^ peter smith, An Introduction to the Baha'i Faith, oxford: Cambridge University Press, 2008, עמ' 24-25
  29. ^ Peter Smith, "law". A concise encyclopedia of the Bahá'í Faith, Oneworld Publications, 2000, עמ' 223-225
  30. ^ peter smith, An Introduction to the Baha'i Faith, Cambridge University Press, 2008, עמ' 27-28
  31. ^ Hasan Balyuzi, Bahá'u'lláh, King of Glory, oxford: George Ronald, 2000, עמ' 328