בוריס כריסטוף
 | |
| צילום במוסקבה בשנת 1970 | |
| לידה |
18 במאי 1914 פלובדיב, ממלכת בולגריה  |
|---|---|
| פטירה |
28 ביוני 1993 (בגיל 79) רומא |
| מקום קבורה |
בית הקברות המרכזי של סופיה |
| מדינה |
בולגריה |
| מוקד פעילות |
בולגריה |
| השכלה |
אוניברסיטת סופיה |
| תקופת פעילות |
מ-1940 |
| סוגה |
אופרה |
| סוג קול |
בס-בריטון, בס |
| שפה מועדפת |
בולגרית |
| פרסים והוקרה |
פרס לאוני סונינג למוזיקה (1969) |
| חתימה |
 |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
בוריס כריסטוף (בבולגרית: Борис Христов, באנגלית: Boris Christoff; 18 במאי 1914, פלובדיב, בולגריה - 28 ביוני 1993, רומא, איטליה) היה זמר אופרה בולגרי, אחד מזמרי הבס הגדולים במאה ה-20.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות ולימודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוריס כריסטוב, הידוע לימים כבוריס כריסטוף, לפי הכתיב הלטיני המערבי, נולד ב-1914 בעיר פלובדיב בבולגריה כבנם של קיריל כריסטוב ושל ראינה תאודורובה לבית פוליבאנוב. סבו מצד אביו, כריסטו סוביצ'אנוב, היה קנטור ידוע בכנסייה בביטולה בצפון מקדוניה, אז באימפריה העות'מאנית. קולו המצוין משך גם תושבים יהודים ומוסלמים שהצטופפו על יד שער הכנסייה כדי לשמוע. מכיוון שהיה פטריוט בולגרי, כמו בנו קיריל, הוא נמלט לבולגריה החופשית אחרי דיכוי המרד אילינדן. של שלושת בניו היו זמרים מוכשרים. קיריל, אביו של בוריס היה טנור ושר במקהלות חילוניות ושל הכנסייה, השמיעו אותו אפילו ברדיו סופיה ובמכון למוזיקה של האקדמיה הבולגרית. בוריס הפגין גם הוא בגיל צעיר את כישרון השירה שלו. הוא שר כנער במקהלה של קתדרלת אלכסנדר נבסקי בסופיה. בסוף שנות ה-30 סיים את לימודי המשפטים והחל בקריירה של שופט שלום. עם זאת המשיך לשיר בזמנו הפנוי במקהלת גוזלה בסופיה ונחל הצלחה עצומה כסולן המקהלה בשנת 1940. הודות למלגה ממשלתית, יצא במאי 1942 לאיטליה, שם השתלם במשך שנתיים ברפרטואר הליבה האיטלקי לקול בס אצל זמר הבריטון בן הדור הקודם, ריקרדו סטראצ'ארי.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי מספר הופעות אורח וריסטלים באוסטריה בשנים 1944 ו-1945, חזר כריסטוף לאיטליה בדצמבר 1945. הופעתו האופראית הראשונה, בתפקיד קולין ב"לה בוהם" ברג'ו קלבריה ב-12 במרץ 1946. בשנים הבאות הופיע כריסטוף במספר תפקידים בלה סקאלה במילאנו, בלה פניצ'ה בוונציה, באופרה של רומא, בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון, בתיאטראות אופרה בנאפולי, ברצלונה, ליסבון, ריו דה ז'אנירו ועוד.
בשנת 1950 הוזמן כריסטוף לשיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק אבל לא הורשה להיכנס לארצות הברית בגלל חוק ההגירה של מקקאראן, שאסר על כניסתם של אזרחים ממדינות הגוש הסובייטי. במקומו מילא את התפקיד הבס האיטלקי הצעיר, צ'זארה סייפי. אחרי שההגבלות התרופפו, שר כריסטוף לראשונה באופרה בארצות הברית ב-1956, באופרה של סן פרנסיסקו. הוא דחה כל הזמנה נוספת למטרופוליטן ומעולם לא הופיע שם. אחרי היעדרות קצרה מבימת האופרה בגלל ניתוח גידול במוח בשנת 1964, חזר כריסטוף להופיע בשנת 1965, אם כי בקצב איטי בהרבה. ב-1967 הורשה לחזור לבולגריה לראשונה מאז 1945, להלוויית אמו.
שנותיו האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-70 היו הופעותיו של כריסטוף על הבימה מעטות ורחוקות זו מזו. הוא סיים את הקריירה בקונצרט חתימה ב"אקדמיה די בולגריה" ברומא ב-22 ביוני 1986. הוא מת ברומא ב-1993, אבל גופתו הוחזרה לקתדרלת אלכסנדר נבסקי בסופיה ונקברה שם בטקס ממלכתי.
קולו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולו של כריסטוף הצטיין באיכותו ובצליל ייחודי, שנחרט בזיכרון. אם כי לא ניחן בקול כביר, לא היה לו כל קושי להרשים את מאזיניו באולמות גדולים, כמו זה של המטרופוליטן. הודות לנוכחותו הבימתית, שלא היו לה מתחרים, ולעוצמת מזגו הדרמטי, נתפס כיורש ראוי למסורת הגדולה של בסים סלביים, כדוגמת פיודור סטרווינסקי (אביו של המלחין איגור סטרווינסקי), לב סיביריאקוב, ולדימיר קסטורסקי, פיודור שאליאפין, אלכסנדר קיפניס ומארק רייזן, בין השאר. הוא שר בעיקר באופרות של ורדי וברפרטואר רוסי, אם כי התגלה גם כמבצע מלוטש של מוזיקה קאמרית ווקאלית. בין המפורסמים בתפקידיו צאר בוריס ("בוריס גודונוב", מוסורגסקי, פיליפ השני ("דון קרלוס", ורדי), מפיסטופלס ("פאוסט" של גונו ו"מפיסטופלה" של בויטו), איוואן סוסאנין ("החיים למען הצאר", גלינקה), זכריה ("נבוקו", ורדי), צאר איוואן ("המשרתת מפסקוב", ניקולאי רימסקי-קורסקוב), דוסיפיי ("חובנשצ'ינה", מוסורגסקי), גומז דה סילבה ("ארנאני", ורדי), פייסקו ("סימון בוקאנגרה", ורדי), אטילה ("אטילה", ורדי), האב גוארדיאנו ("כוחו של גורל", ורדי), גחימקי וקונצ'אק ("הנסיך איגור", בורודין) ועוד.
כריסטוף הציב אמות מידה מודרניות ברוב התפקידים ששר על בימת האופרה. הדיסקוגרפיה שלו עצומה - הקלטות אולפן של שמונה אופרות ("דון קרלוס" ו"בוריס גודונוב" פעמיים כל אחת) ואין-ספור הקלטות חיות (מביצועי רדיו או בימה). הוא זכה לשבחים רבים כזמר שירים והקליט יותר מ-200 שירים רוסיים מאת מוסורגסקי (כל 63 שיריו - איש לא עשה זאת לפניו), צ'ייקובסקי, רימסקי-קורסקוב, גלינקה, בורודין, קואי ובאלאקירב וכן שירים מסורתיים. לרוב השירים האלה יש ליווי פסנתר והם בין המעולים ביותר בתקליטיו.
כריסטוף, שחקן מצטיין בהופעותיו על הבימה, התקשה ביצירת קשרים מחוץ לבימה עם זמרים אחרים ועם מפיקים, עד כדי שערוריות ציבוריות, לפעמים. בשנת 1955 הסתכסך עם מריה קאלאס בשעת הצגה של "מדיאה" באופרה של רומא ובשנת 1961 נקטע החוזה שלו עם לה סקאלה אחרי מריבה גלויה עם בן ארצו ניקולאי גיאורוב, שכריסטוף האשימו בשיתוף פעולה עם המשטר הקומוניסטי בבולגריה.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס ליאוני סונינג, דנמרק לשנת 1969
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נקראו על שמו:
- רחובות בסופיה ובערים אחרות בבולגריה.
- בית תרבות בפלובדיב, עיר הולדתו. בלובי הוצבה פרוטומה של הזמר, יצירה של הפסל קרסימיר רוסב. מול בית התרבות הוצבה אנדרטה לזכרו.
- מצוק באנטארקטיקה (2004)
- פרוטומה שלו הוצבה בכיכר אלכסנדר נבסקי בסופיה מול הכנסייה שבה שר ונקבר.
- ביתו ברחוב הצאר סמואיל 43 הוסב למוזיאון
- בבית המוזיאון מתקיים כל שנה פסטיבל אמנויות על שמו.
- פסל שלו הוצב מול בית המשפט בעיר פזארג'יק שבו פעל כשופט מתלמד
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוריס כריסטוף, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בוריס כריסטוף, באתר AllMusic (באנגלית)
בוריס כריסטוף, באתר MusicBrainz (באנגלית)
בוריס כריסטוף, באתר Yandex.Music (ברוסית)
בוריס כריסטוף, באתר Discogs (באנגלית)
- Information for Boris Christoff
- Borischristoff.dir.bg (אורכב 02.03.2007 בארכיון Wayback Machine)
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| אנציקלופדיות | |
| שירותי הזרמת מדיה | |
| בקרת זהויות |
|