ז'ורדי סאוואל

**ז'ורדי סאוואל**
**Jordi Savall i Bernadet**
לידה	1 באוגוסט 1941 (בן 83); איגאלדה, ספרד
שם לידה	Jordi Savall i Bernadet
מוקד פעילות	ספרד
תקופת הפעילות	מ-1968
מקום לימודים	Conservatori Superior de Música del Liceu
סוגה	מוזיקה עתיקה
שפה מועדפת	ספרדית, קטלאנית, צרפתית
כלי נגינה	ויולה דה גמבה
חברת תקליטים	אליה ווקס
בן או בת זוג	Maria Bartels (יוני 2017–?)
צאצאים	Arianna Savall, Ferran Savall
פרסים והוקרה	פרס לאוני סונינג למוזיקה (2012); פרס הנדל (2009); Prat de la Riba Award (2021); ניצחונות המוזיקה (2002); Guardó Pau Casals (2017); Canigó Award (2019); מדליית הכבוד של הפרלמנט של קטלוניה (2003); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברצלונה (27 בנובמבר 2006); מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (1998); פרס המוזיקה הלאומי (2014); מפקד מסדר האמנויות והספרות (2012); אביר בלגיון הכבוד (2013); מדליית הזהב של הז'נרליטט של קטלוניה (2014); צלב סנט ז'ורדי (1990); מדליית זהב של החוג לאמנויות היפות (2016); פרס סזאר למוזיקה הטובה ביותר שנכתבה לסרט (1992); Atlantida Prize (2013); Prize of Honor Lluís Carulla (2000); דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הקתולית של לוון; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוטרכט; מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בזל ;
	פרופיל ב-IMDb

ז'ורדי סאוואל אי ברנאדט (קטלאנית: Jordi Savall i Bernadet; נולד ב-1941 באיגואלאדה, קטלוניה) הוא נגן ויולה דה גמבה, מוזיקאי, מוביל הרכבים, מנצח ומלחין ספרדי.

סאוואל הוא אחת הדמויות החשובות בתחום המוזיקה העתיקה מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 ואחראי במידה רבה להשבת הוויולה דה גמבה אל הבימה. הרפרטואר שלו חובק מוזיקה מימי הביניים, דרך הרנסאנס, הבארוק, ועד למוזיקה מהתקופות הקלאסית והרומנטית.

ביוגרפיה

הכשרתו המוזיקלית של סאוואל התחילה בגיל 6 במקהלת בית הספר בעיר הולדתו (1947–1955). בהמשך השלים את לימודי המוזיקה בקונסרבטוריון של ברצלונה (1959-1965). לאחר מכן, התמחה במוזיקה עתיקה בשיתוף עם ארס מוזיקה ולמד בסקולה קאנטורום באזיליינסיס בבזל, שווייץ (1968-1970).

קריירה

סאוואל מופיע בדרך כלל עם משפחתו. הרכב משפחת סאוואל כלל את אשתו של ז'ורדי, מונסראט פיגראס, עמיתתו החשובה ביותר, ואת שני ילדיהם, אריאנה ופראן. אריאנה סאוואל מנגנת בנבל ושרה, כמו אמה. פראן סאוואל מנגן בתאורבו (לאוטה בס) ושר (לא רק עם משפחתו אלא גם במועדוני ג'אז בברצלונה).

רשימת תקליטיו של סאוואל כוללת יותר מ-100 הקלטות. מאז 1998 הוא מוציא את תקליטיו בחברת הקלטות משלו בשם "אליה ווקס".

סאוואל קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברצלונה ב-27 בנובמבר 2006. הוא היה מועמד פעמיים לפרסי גראמי. בשנת 1991, כתב את המוזיקה לסרטו של אלאן קורנו "כל הבקרים שבעולם" (שזכה גם בפרס סזאר של תעשיית הקולנוע הצרפתית לשנת 1992). פסקול הסרט יצא מחדש בחברת ההקלטות של סאוואל עצמו ונמכר ביותר ממיליון עותקים ברחבי העולם. פסקול הסרט "כל הבקרים שבעולם" היה המפורסם ביותר שכתב, אך לא היחיד. כמלחין, חיבר ז'ורדי סאוואל פסקול גם לסרטים הבאים:

"ציפור האושר" של פילאר מירו, 1993
"ז'אן ד'ארק 1: הקרבות", של ז'אק ריווה, 1993
"ז'אן ד'ארק 2: הכליאה", של ז'אק ריווה, 1994
"דמדומים ארוכים", 1997
"מרקיז" של ורה בלמונט, 1997
"הגנה חשאית", 1998

הרכבים ושיתופי פעולה

בשנת 1974 הקים את ההרכב הספריון XX (מאז שנת 2000 "הספריון XXI"), יחד עם זמרת הסופרן מונסראט פיגראס (אשתו, שנפטרה בשנת 2011 ממחלת הסרטן), לורנצו אלפרט והופקינסון סמית. הספריון XX נטה לסגנון פרשני, המאופיין בחיוניות מוזיקלית רבה לצד דיוק היסטורי מקסימלי^[1].

בשנת 1987 חזר סאוואל לברצלונה לייסד את לה קאפלה ריאל דה קאטאלוניה, הרכב קולי, המתמסר לפרשנות מוזיקה מן התקופה שלפני המאה ה-18.

בשנת 1989 יצר סאוואל את לה קונסרט דס נאסיונס – תזמורת שהרפרטואר שלה בארוקי ברובו הגדול – אבל מדי פעם היא מופיעה גם ביצירות מן הרפרטואר הקלאסי והרומנטי.

בשנת 2008 השתתף במופע מיוחד, במסגרת פסטיבל ישראל, יחד עם המוזיקאי הישראלי יאיר דלאל. השניים הופיעו יחד עם אמנים נוספים מאזור הים התיכון, במטרה לקיים דיאלוג של שלום דרך המוזיקה^[2].

בנובמבר 2016 ביקר שוב בישראל, כאורח תזמורת הבארוק ירושלים ושל מנהלה המוזיקלי דוד שמר^[3].

בשנת 2020 הקליט, יחד עם תזמורת ה"קונסר דה נסיון", את חמש הסימפוניות הראשונות של בטהובן, במלאת 250 להולדתו^[4].

בשנת 2023 הקליט עם תזמורת ה"קונסר דה נסיון" את הסימפוניה הרביעית ("האיטלקית") של מנדלסון^[5].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'ורדי סאוואל בוויקישיתוף

ז'ורדי סאוואל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ז'ורדי סאוואל, באתר ספוטיפיי
ז'ורדי סאוואל, באתר AllMusic (באנגלית)
ז'ורדי סאוואל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ז'ורדי סאוואל, באתר דיזר
ז'ורדי סאוואל, באתר Discogs (באנגלית)
ז'ורדי סאוואל, באתר Songkick (באנגלית)
אמיר מנדל, המוזיקאי הקטלוני ג'ורדי סוואל נע בין המוזיקה הקלאסית לפיוט המסורתי, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2016
ג'ורדי סאוואל, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ נעם בן זאב, מוסיקה קלאסית - המלצת השבוע - לזכר מונסרט פיגוארס, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2011
^ עומר שומרוני, ‏קול השלום, באתר גלובס, 14 במאי 2008
עכבר העיר, פסטיבל ישראל 2008: מופעי המוזיקה, באתר הארץ, 18 במאי 2008
^ אמיר מנדל, קונצרט בארוק חגיגי למושבים ריקים, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2016
^ אמיר מנדל, אלה שחתומים על כמה מהיצירות המרגשות של השנה, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2020
^ Mendelssohn: Symphony No. 4 'Italian', Presto Music (באנגלית)

[1] נעם בן זאב, מוסיקה קלאסית - המלצת השבוע - לזכר מונסרט פיגוארס, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2011

[2] עומר שומרוני, ‏קול השלום, באתר גלובס, 14 במאי 2008
עכבר העיר, פסטיבל ישראל 2008: מופעי המוזיקה, באתר הארץ, 18 במאי 2008

[3] אמיר מנדל, קונצרט בארוק חגיגי למושבים ריקים, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2016

[4] אמיר מנדל, אלה שחתומים על כמה מהיצירות המרגשות של השנה, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2020

[5] Mendelssohn: Symphony No. 4 'Italian', Presto Music (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980	איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000	מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020	אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך	אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023) • עמנואל פהו (2024)