דוגית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוגית (יישוב לשעבר)
Sender-dugit02.jpg
מראה מן היישוב
מדינה ישראלישראל  ישראל
שפה רשמית עברית
תאריך ייסוד 1990
סיבת נטישה תוכנית ההתנתקות
תאריך נטישה 17 באוגוסט 2005
דת יהודים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 68 (2004)
קואורדינטות 31°34′26″N 34°29′21″E / 31.573888888889°N 34.489166666667°E / 31.573888888889; 34.489166666667 
אזור זמן UTC +2
שלט הכניסה ליישוב דוגית

דוגית הייתה התנחלות בעלת אופי קהילתי חילוני[1] בצפון רצועת עזה, סמוך לאלי סיני, שפונתה בשנת 2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחלטה על הקמת היישוב התקבלה בשנת 1989 בימי ממשלת האחדות הלאומית. במקור, אמור היה היישוב לקום על החוף במרחק שני קילומטרים ממחנה שאטי, אך יצחק רבין, שר הביטחון דאז, החליט בסופו של דבר על המיקום הסופי, צפונית מזרחית משם[2].

במאי 1990 עלה הגרעין הראשוני, שמנה 3 משפחות, לקרקע סמוך לחוף הים בצפון רצועת עזה. היישוב הוקם ככפר דייגים במסגרת אמנה ושמו סימל את עיסוקם העיקרי של תושביו - חקלאות ימית, שירותי הצלה, בריכות דגים, תיירות, מסעדות דגים, דיג ועוד. במשך כ־10 שנים התגוררו התושבים בקראוונים עד שקיבלו אישורי בנייה והקימו בתי קבע ביישוב.

היישוב מנה כ-20 משפחות והיה בתחילת דרכו להתפתחות נוספת לאחר הפשרת שטחים נוספים לבניית בית במסגרת "בנה ביתך" ובניה תקציבית של כ-15 יחידות דיור שהחלה בשנת 2002 והסתיימה בשנת 2004. בדוגית היו פעוטונים וצהרון, ילדי הגן היו נוסעים לאלי סיני ואילו ילדי בית הספר הגיעו בהסעה מאורגנת לבית הספר באשקלון.

בניגוד ליישובי דרום הרצועה ומרכזה, דוגית, כמו יתר ההתנחלויות בצפון הרצועה, לא הייתה יישוב יהודי המוקף באוכלוסייה פלסטינית ולא נטען שהטילה מעמסה על כוחות הביטחון. ההתנגדות לפינוי יישובי צפון הרצועה ובהן דוגית הקיפה אף מספר אישים מרכזיים בשמאל (עבודה) כמו עמי איילון ועמרם מצנע[3].

אף על פי כן פונתה דוגית במסגרת תוכנית ההתנתקות שעליה החליטה ממשלת ישראל בין ה-15 ל-17 באוגוסט 2005. התושבים לא גילו התנגדות פעילה לפינוי כביישובים אחרים ורובם עברו ליישוב בוסתן הגליל שבצפון.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוגית, www.myesha.org.il (בעברית)
  2. ^ נחום ברנע, דוגית לא תזוז, 21 בינואר 1994, ידיעות אחרונות
  3. ^ לפי ynet אבי פרחן (05.07.05) [1]: "כעת אולי מובן מדוע גם אישי שמאל מובהקים מתנגדים לעקירת גוש יישובי אלי סיני. עמי אילון, ראש השב"כ לשעבר וכיום איש מפלגת העבודה, אמר: "הנסיגה מדוגית, ניסנית ואלי סיני היא טעות קשה; אין לה הצדקה דמוגרפית או ביטחונית, והמחיר שהיא עלולה לגבות מאיתנו איננו מוצדק". עוזי דיין כינה זאת "טעות כפולה": מבחינה ביטחונית - קירוב טילי הקסאם לאשקלון שלא לצורך, ומבחינה מדינית - יצירת תקדים מסוכן של נסיגה חד-צדדית לקווי 67', וחיזוק התביעה הפלסטינית לעשות כן בכל השטח. ערב הבחירות האחרונות, בביקור באלי סיני, הצהיר גם עמרם מצנע שאין לוותר על הגוש הזה"