בלוז לחופש הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלוז לחופש הגדול
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי רנן שור
הופק בידי אילן דה פריס, רנן שור, דורון נשר
תסריט דורון נשר
שחקנים ראשיים יואב צפיר
דור צויגנבום
שחר סגל
נעה גולדברג
עמרי דולב
מוזיקה רפי קדישזון
צילום איתן חריס
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה הקלטת פוסט-סינק - יענקלה שם-טוב, אולפני זינקו
חברה מפיצה בלוז הפקות
הקרנת בכורה יולי 1987, פתיחת פסטיבל הקולנוע ירושלים
משך הקרנה 101 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 350,000 דולר[1]
פרסים ראו פסקה
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בלוז לחופש הגדול הוא סרט קולנוע עלילתי ישראלי של הבמאי רנן שור והתסריטאי דורון נשר מ-1987, שהפך עם השנים לסרט פולחן בקולנוע הישראלי.

תקציר העלילה והדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתעלה נמשכת מלחמת ההתשה. אנחנו מתגייסים לצבא בתחושה שזה החופש הגדול האחרון שלנו. קיץ אחרון של שמש וים, קיץ אחרון שכולנו עדיין יחד וצריך לעשות דברים. להספיק. הזמן: קיץ 1970. המקום: תל אביב.

מתוך מילות הפתיחה של הסרט

"בלוז לחופש הגדול" מלווה חבורה של שבעה נערים ונערות בחופש שבין בחינות הבגרות לבין הגיוס לצה"ל. חופש גדול אחרון שיקטע את התבגרותם ויחייב אותם בהחלטות שיקבעו את דימויים העצמי והחברתי ואת עתידם. באותם שבועות קצובים וטעונים ינסו כל אחד לעצמו, וכולם ביחד, לחלום, לממש שאיפות ולנסות ולשנות מציאות אישית וחיצונית.

הסרט מחולק ל-4 פרקים, על פי שמות גיבוריהם בני העשרה:

  • יוסי צוויליך – נער גמלוני ותמים, המתגייס ראשון מבין מחזור הלימודים.
  • ארל'ה שכטרפציפיסט המתלבט אם להתגייס או לא ובינתיים מרסס סיסמאות מחאה ברחובות תל אביב.
  • מוסי שובלמוזיקאי מחונן שהפרופיל הקרבי שלו אינו מאפשר לו להשתבץ ללהקה צבאית.
  • מרגו (אפילוג) – חולה סוכרת שאינו יכול להתגייס עקב מחלתו ומתעד את חבריו במצלמת הסופר 8 שלו.

הפקת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קווי המתאר של סיפור הסרט נכתבו לראשונה ב-1976 על ידי רנן שור כבר במהלך לימודיו בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב והתבססו על חוויות שעבר עם בני מחזורו, מחזור מכתב השמיניסטים בתל אביב של 1970, בתקופת מלחמת ההתשה.

שנתיים לאחר מכן הצטרף לכתיבת התסריט דורון נשר, אז שחקן צעיר ששיחק בסרטו הקצר של שור "הקרב על מבצר ויליאמס". נשר ושור כתבו בין השנים 19781985 שישה גרסאות לתסריט שנדחו על ידי קרן הקולנוע הישראלי[2]. במקביל, סירבו משקיעים פרטיים להשקיע בסרט על רקע שונותו מסרטי נעורים מסחריים נוסח "אסקימו לימון" שהופקו עד אז בישראל. גיבורים פציפיסטיים ודיונים פוליטיים נחשבו באותה תקופה ל"רעל קופתי". יותר מכך, משרד התעשייה והמסחר סירב להעניק סיוע בסיסי לסרט בטענה כי הוא סרט לא פטריוטי[3]. הסרט אושר לבסוף להפקה על ידי קרן הקולנוע הישראלי ב-1985.

ההפקה יצאה לבסוף לדרך בתקציב נמוך של 350,000 דולר[1], כאשר עבור מרבית אנשי הצוות היה זה סרט ארוך ראשון. חלק מרכזי מתפיסת הבימוי של הסרט הייתה החיבור להוויה הישראלית והתל אביבית, מתוך גאווה ותחושת שייכות לתרבות הישראלית, כנגד שיקולים מסחריים. מבחני הבד לסרט נערכו באוגוסט 1986[4].

הליהוק של הסרט חיפש שחקנים עם מראה ישראלי טיפוסי, ולא נרתע משימוש בשחקנים לא מוכרים, מתוך כוונה ליצור תחושת מלאות ישראלית. המוזיקה המלווה את הסרט עושה שימוש מודע בפזמונים, טקסטים ואייקונים ישראליים מעוררי אסוציאציות כמו "יוסי ילד שלי מוצלח" (ע. הלל/סשה ארגוב), "הליכה לקיסריה" (חנה סנש/דוד זהבי), "למה לי לקחת ללב" (אריק איינשטיין ושלום חנוך/שלום חנוך), ו"טוב למות בעד ארצנו" – משפטו האלמותי של יוסף טרומפלדור.

במהלך החזרות, מצאו שור ונשר לנכון להעביר לשחקנים הצעירים את רוח התקופה באמצעות ערימת תקליטים, ספרים וסרטים שביטאו את חוויית "אני ואתה נשנה את העולם" של סוף שנות ה-60. בין הסרטים היו "שיער", "אדם בעקבות גורלו" ו"המסעדה של אליס", מוזיקה של "הביטלס", לאונרד כהן, ג'ימי הנדריקס, "הדלתות", ג'ניס ג'ופלין וכדומה; וספרים של הרברט מרקוזה, פנחס שדה, יצחק אוורבוך אורפז ועוד.

הסרט, שמתרחש בתקופת הקיץ והחופש הגדול, צולם בשל אילוצי הפקה בחורף 1986 בתל אביב[5], ששינתה את פניה מאז זמן התרחשות העלילה - שנת 1970. אתרי הצילום המרכזיים היו חוף רידינג, תיכון עירוני א' לאמנויות ורחוב הגלבוע, כאשר קטעי המופע צולמו בקיבוץ רמת הכובש, שרבים מחבריו לוהקו כשחקני משנה וניצבים בסרט.

הקרנה והפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת טרום-הבכורה לעיתונאים, צוות ההסרטה ומשתתפי הסרט נערכה ביוני 1987, באולפני "ברקי־המפריס" בגבעתיים (מתחם סרטי גבע)[6].

הסרט היה הסרט הישראלי הראשון שנבחר לפתוח את פסטיבל הקולנוע ירושלים ביולי 1987[7], הוקרן בבתי הקולנוע וזכה לאהבת הקהל ולביקורת חיוביות[8]. הסרט זכה להצלחה מיוחדת בתל אביב, שבה מילא אולמות במשך שישה שבועות רצופים[דרוש מקור]. תוך שלושה חודשים מיום יציאתו לאקרנים צפו בסרט כ-280,000 איש[9].

בשנת 2009, הוקרן הסרט שוב בבתי הקולנוע של רשת לב[10], בנוסף באותה שנה יצא גם בפורמט DVD (בחברת אן-אם-סי יונייטד, במארז הכולל גם דיסק של פסקול הסרט)[11].

בשנת 2016, יצא הסרט מחדש אחרי שעבר דיגיטציה ושחזור והיה לסרט הישראלי הראשון הזוכה להפצה מחודשת בפעם השלישית[12].

פרסים ופסטיבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בפרס "מנורת הכסף" שחולק לראשונה ב-1988 (המקביל לפרס אופיר של אותם ימים)[13], בקטגוריות הסרט הטוב, התסריט והמוזיקה המקורית[14]. כמו כן זכה הסרט בפרס הסרט הטוב ב"פסטיבל הישראלי בניו-יורק ובלוס אנג'לס" ב-1988[15], ובפרס חביב הקהל ב"פסטיבל שיקגו", 1988. הסרט הוקרן בכ-30 פסטיבלים בינלאומיים ובהם: פסטיבל מונטריאול (בתחרות הרשמית)[16], פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, ובפסטיבלים במוסקבה, שיקגו, לוס אנג'לס, הונג קונג, דבלין, וינה, ונקובר ועוד. הסרט הופץ בבתי קולנוע ובוידאו בארצות הברית ובקנדה על ידי Kino Films ו-Janus Films, הישג לסרט ישראלי באותה תקופה.

השפעה וביקורת ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסרט, הבודק את היכולת של צעיר במציאות הישראלית הקונפורמית למרוד, נודעה השפעה על עיצוב התודעה הפוליטית והרגשית של צעירים בישראל, מאז צאתו לאקרנים ועד היום. עדות לכך היא העלאתו שוב ושוב, בעיבוד בימתי בגרסאות שונות במופעי גמר רבים של שמיניסטים במשך השנים. מעבר לכך הסרט, שהעמיד גיבורים צעירים חושבים, הוביל חלק מצופיו לעשיית חשבון נפש ולהעלאת שאלות מהותיות ומעשיות בהתייחסותם לגיוס לצבא ולתפיסת הממסד. כך למשל, הועלתה סברה שהסרט ככל הנראה שימש מאוחר יותר כמקור השראה לכתיבתם של מכתבי שמיניסטים נוספים בשנות ה-90[דרוש מקור][דרושה הבהרה].

יואב צפיר – מתוך בלוז לחופש הגדול

אהרלה צודק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מהתופעות הבולטות שהתפתחו בהשראת הסרט היא כתובת הגרפיטי "ארל'ה צודק" שנכתבה ברחבי ישראל. בסרט ארל'ה מסתובב ברחובות תל אביב של שנות השבעים ומנהל מעין יומן על הקירות. הוא מרסס כתובות גרפיטי כמו "אין מלחמה צודקת". כאשר הוא נשאל מה יעשה אם יותקף על ידי האויב, הוא עונה: “לפציפיסט אין גבול שמאחוריו יש אויב. מאחורי מה שמכונה גבול יש אנשים כמוני, כמוך”[17]. הוא גם חושב שאולי גולדה מאיר תבוא ותגיד: "אולי אהרלה צודק? אולי צריך להפסיק את המלחמה ולהחזיר את הילדים הביתה?"[18].

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן תפקיד
יואב צפיר מוסי שובל
דור צויגנבום אהרל'ה שכטר
שחר סגל מרגו
עומרי דולב יוסי צוויליך
נועה גולדברג נעמי
שרון בר-זיו קובי
ורד כהן שוש
עדנה פלידל המנהלת
מיקי קם עדה המזכירה
מקסי נשר סטריקובסקי השמש
משה חבצלת אבא של מוסי
עדה בן-נחום אמא של מוסי
אריאלה רובינוביץ חווה כרמלי
עמית גזית סא"ל ארבל
סלבה צ'פלין רופא צבאי

העיבוד הבימתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2018 עלה בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים עיבוד בימתי לסרט[19]. העיבוד שנכתב ובוים על ידי תום ווליניץ, הציג את מרגו כיוצר תיאטרון מבוגר המעלה עם תלמידי שנה ג' את אותו מופע שצונזר לפני שנים רבות[20].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים חזן, ד' נחמיאס וג' מנחם (עורכים) "ככה היינו: היחיד, החבורה והקולקטיב בתל אביב של בלוז לחופש הגדול", מחקרי תל אביב יפו, חוברת 261, 1993
  • מירי טלמון, "בלוז לצבר האבוד - חברות ונוסטלגיה בקולנוע הישראלי", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 2001
  • יעל מונק, נורית גרץ, "במבט לאחור, קריאה חוזרת בקולנוע הישראלי 1948-1990, עמ' 163–168, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2015

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 עירית שמגר, קיץ אחרון של אושר, מעריב, 31 בדצמבר 1986
  2. ^ הנשר נחת במטבח, מעריב, 22 ביוני 1987
  3. ^ שי גל, ‏פגישת מחזור: 25 שנים ל"בלוז לחופש הגדול", באתר ‏מאקו‏‏, ‏9 בנובמבר 2012‏
  4. ^ טל שחף, מבחני בד ל"בלוז לחופש הגדול", מעריב, 26 באוגוסט 1986
  5. ^ ירון פריד, אין תקציב, יש סרט, חדשות, 29 בדצמבר 1986
  6. ^ ירון פריד, הקרנה - "בלוז לחופש הגדול" שישי בבוקר, חדשות, 7 ביוני 1987
  7. ^ עירית שמגר, פסטיוואל הקולנוע נפתח ברעמי צחוק, מעריב, 28 ביוני 1987
  8. ^ ביקורות:
    רחל נאמן, בלוז לדור האבוד, כותרת ראשית, 8 ביולי 1987
    מאיר שניצר, היד השנייה של טרומפלדור, חדשות, 26 ביוני 1987
  9. ^ תלו את הכפפות, חדשות, 1 באוקטובר 1987
  10. ^ מתן שירם, ‏בוז לבלוז, באתר גלובס, 25 באוקטובר 2009
  11. ^ אורי קלייןצפייה חוזרת ב"בלוז לחופש הגדול", באתר הארץ, 2 בנובמבר 2009
    שגיא בניטה, העיר תל אביב, בלוז לחופש הגדול: מרד נעורים מתוק, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2009
  12. ^ "סרט הקאלט הישראלי 'בלוז לחופש הגדול' בן 30 וחוזר לאקרנים", באתר TimeOut, ב-10 בנובמבר 2016
  13. ^ "מנורת הכסף"-השם העברי שיחליף את "האוסקר ישראלי", מעריב, 9 באוגוסט 1988
  14. ^ אמיר פלג, "מנורת הכסף" למצטייני הקולנוע הישראלי, חדשות, 19 בספטמבר 1988
  15. ^ עומר ברקוביץ, פרס, חדשות, 23 ביוני 1988
  16. ^ מאיר שניצר, קולנוע - "בלוז לחופש הגדול": תגובות חמות, חדשות, 2 בספטמבר 1987
  17. ^ הבלוג "גרפיטי בתל אביב"
  18. ^ אתר נוסטלגיה
  19. ^ מאיה נחום שחל, עוד חוזר הבלוז: סרט הפולחן עובר לבמה, באתר כלכליסט, 23 בדצמבר 2018
  20. ^ ב.רם, בלוז לחופש הגדול - ההצגה, סמינר הקיבוצים. רוצו!, פוסט ברשת החברתית TheMarker Cafe‏, 26 בדצמבר 2018