דייוויד קולטהרד
 | |||||||||||||||
| קולטהרד, 2016 | |||||||||||||||
| לידה |
27 במרץ 1971 (בן 53) טווינהולם, סקוטלנד, בריטניה | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| לאום |
 בריטי | ||||||||||||||
| מקום מגורים |
מונקו  | ||||||||||||||
| השכלה |
אקדמיית קורקוברי | ||||||||||||||
| בן או בת זוג |
Karen Minier | ||||||||||||||
| פרסים והוקרה |
חבר במסדר האימפריה הבריטית | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
|
www | |||||||||||||||
  | |||||||||||||||
דייוויד מרשל קולטהרד (באנגלית: David Marshall Coulthard, ידוע בכינוי המקוצר DC; נולד ב-27 במרץ 1971) הוא נהג מרוצים בריטי לשעבר, המשמש כפרשן ועיתונאי. התחרה במשך 15 עונות באליפות הפורמולה 1. את דרכו באליפות החל כמחליפו של איירטון סנה בקבוצת ויליאמס לאחר מותו של הברזילאי בגרנד פרי איטליה. בעונת 2001 סיים כסגנו של מיכאל שומאכר באליפות הנהגים.
בארבע העונות האחרונות התחרה עבור קבוצת רד בול. לאחר הפרישה המשיך לשמש כיועץ לקבוצה. במקביל החל לשמש כפרשן בשידורי המרוצים של ערוץ ה-BBC.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולטהרד נולד ב-27 במרץ 1971 בטווינהולם, סקוטלנד למשפחה עם רקע בספורט המוטורי. סבו התחרה בגרנד פרי מונקו ואביו התחרה בקארטינג וזכה באליפות סקוטלנד. קולטהרד עצמו החל להתחרות בקארטינג בגיל 11[1]. בתחילה זכה במספר אליפויות בסקלוטלנד, לפני שעבר להתחרות במרוצים ברחבי בריטניה. בשנת 1989 עבר להתחרות במכוניות חד מושביות וזכה באליפות הפורמולה פורד 1600 ג'וניור[2]. באותה שנה זכה בפרס אוטוספורט BRDC, שהוענק בפעם הראשונה, זכייה שהעניקה לו את הזכות להשתתף בנהיגת מבחן בקבוצת מקלארן[3].
בשנת 1991 סיים במקום השני באליפות הפורמולה 3 הבריטית, ניצח את גרנד פרי מקאו ואת אירוע המאסטרס של הפורמולה 3 וסיים במקום השני במרוץ גביע פוג'י השנתי. שנה לאחר מכן עבר להתחרות באליפות הפורמולה 3000 הבינלאומית אותה סיים במקום התשיעי. בשנת 1993 עבר להתחרות בקבוצת פסיפיק רייסינג, השיג ניצחון אחד ובסיומם העונה דורג במקום השלישי. ביוני התחרה במרוץ 24 השעות של לה מאן יחד עם ג'ון נילסן ודייוויד ברבהאם. השלושה נהגו ביגואר XJ220 וסיימו ראשונים בקטגוריית ה-GT, אך בהמשך נפסלה תוצאתם בעקבות הפרה של התקנות הטכניות[4]. בשנת 1994 עבר לקבוצת Vortex עימה התחרה רק במרוץ אחד, אותו סיים במקום השלישי.
פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
1993–1995: ויליאמס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1993–1994 שימש קולטהרד כנהג מבחן בקבוצת ויליאמס. בעקבות מותו של איירטון סנה בתאונה באימולה התפנה מקום בקבוצה. פרנק ויליאמס התקשר לקולטהרד והציע לו להשתתף בארבעה ימי מבחן של המכונית שנערכו במסלול בחרז. בעקבות כך עזב את אליפות הפורמולה 3000 לאחר מרוץ אחד[5].
במרוץ הבכורה בו השתתף דורג במקום השמיני, אך נאלץ לפרוש בהקפה ה-34 בשל בעיות במנוע. בגרנד פרי קנדה צבר את הנקודות הראשונות לאחר שסיים במקום החמישי. קולטהרד לא השתתף בגרנד פרי צרפת בעקבות לחץ של רנו, יצרנית המנועים של הקבוצה, שביקשה לאפשר לנייג'ל מנסל השתתפות חד פעמית. המהלך גרם למתח בינו ובין הקבוצה. לקראת גרנד פרי גרמניה הציגה ויליאמס את דגם ה-FW16B החדש. הוא נאלץ לפרוש בשני המרוצים הבאים, אך השיג נקודות בשלושת המרוצים לאחר מכן, כולל פודיום בפורטוגל (מקום שני). מנסל חזר לקבוצה והחליף את קולטהרד בשלושת המרוצים האחרונים של העונה. בחודש נובמבר חתם על חוזה עם קבוצת מקלארן[6]. קבוצת ויליאמס התעקשה שבהתאם לחוזה עליו חתם לשלוש שנים יש לה זכות להחזיק בנהג לעונה נוספת[7]. הדבר עלה לדיון בגוף הבוררות של FIA, שפסק לטובת ויליאמס[8].
מרוץ פתיחת עונת 1995 התקיים בברזיל. מיכאל שומאכר ניצח את המרוץ וקולטהרד סיים במקום השני. לאחר המרוץ נפסלו צמד המובילים, בשל חומרים אסורים שנמצאו בדגימות דלק שנלקחו מרכבם, וגרהרד ברגר הוכרז כמנצח[9]. לאחר הגשת ערעור הוחלט להחזיר לשניים את התוצאה. בחמשת המרוצים הבאים בעונה נאלץ לפרוש ארבע פעמים. המומנטום השתנה בגרנד פרי צרפת, שהחל רצף של ארבעה פודיומים. לקראת גרנד פרי פורטוגל הציגה ויליאמס את דגם ה-FW17B החדש. במקצה הדירוג סיים ראשון וזינק מהפול פוזישן בדרך לניצחון הראשון בקריירה[10]. בסיום העונה דורג במקום השלישי.
1996–2004: מקלארן[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום החוזה עם ויליאמס חתם בקבוצת מקלארן לצידו של מיקה הקינן[11]. בעיות מכניות ובעיות אמינות של המכונית אילצו אותו לפרוש במהלך מרוצים רבים במהלך העונה. ההישג הטוב ביותר הושג בגרנד פרי מונקו, אותו סיים במקום השני במרוץ שהתקיים בתנאים גשומים. במהלך העונה האריך את חוזהו בקבוצה בשנתיים נוספות[12].
עונת 1997 נפתחה עם ניצחון במרוץ הפתיחה באוסטרליה[13], אך בארבעת המרוצים הבאים לא הצליח לצבור נקודות. ניצחון נוסף הושג באיטליה. קולטהרד היה יכול לנצח גם בגרנד פרי ספרד, אך נאלץ לאפשר להקינן לנצח בשל הוראות קבוצתיות[14]. הוראות קבוצתיות אילצו את קולטהרד לוותר על הניצחון גם במרוץ פתיחת העונה ב-1998, אף על פי שהוביל לאורך מרבית המרוץ. בהמשך חשף כי ההסכם הקבוצתי היה כי מי שיוביל בפנייה הראשונה יהיה המנצח של המרוץ[15]. במהלך העונה הגיע תשע פעמים לפודיום, כולל ניצחון בסן מרינו. בנוסף, נאלץ לפרוש מארבעה מרוצים. המרוץ היחיד בעונה אותו סיים, אך ללא נקודות, היה גרנד פרי בלגיה בו ההגיע למקום השביעי. במרוץ, שנערך על מסלול רטוב, התרסק בהקפה הראשונה. ההתרסקות גרמה לתאונת שרשרת, בה היו מעורבים מספר מכוניות. המרוץ הוזנק מחדש ובמהלכו היה מעורב בהתנגשות עם מיכאל שומאכר, שהובילה לעימות ביניהם בסיום המרוץ[16]. בסיום העונה דורג במקום השלישי אחרי האקינן ושומאכר והיה שותף לזכייתה של מקלארן באליפות היצרנים. הגביע לזכר הות'ורן הוענק לו בפעם הראשונה, בהמשך יזכה בגביע עוד שלוש פעמים.
הפריצה הגדולה בקריירה הגיעה בשנת 2000[17]. העונה החלה עם פרישה באוסטרליה בשל בעיה במנוע. בגרנד פרי ברזיל סיים שני, אך לאחר המרוץ נפסלה התוצאה בשל כנף קדמית שהייתה נמוכה ב-7 מ"מ מהמותר בתקנות[18]. בחמשת המרוצים הבאים סיים על הפודיום כולל ניצחונות בגרנד פרי בריטניה ומונקו. ניצחון בצרפת, שלושה פודיומים רצופים ועוד שני פודיומים עד לסיום העונה העניקו לקולטהרד את העונה הטובה ביותר בקריירה מבחינת מספר נקודות שצבר (73).
התוצאות הטובות המשיכו גם בפתיחת עונת 2001. בשבעת המרוצים הראשונים של העונה צבר 40 נקודות כולל ניצחונות בברזיל ובאוסטריה. בסיומה של העונה דורג במקום השני, אחרי שומאכר, הדירוג הטוב בקריירה.
קימי רייקונן החליף את הקינן במקלארן לקראת עונת 2002. לראשונה קולטהרד היה לנהג הוותיק והמנוסה בקבוצה. מונקו היה הניצחון היחיד בעונה. למרות חמישה פודיומיום נוספים סיים את העונה במקום החמישי. עונת 2003 נפתחה עם ניצחון באוסטרליה, הניצחון היחיד בעונה והאחרון בקריירה. במהלך העונה חתם על חוזה לעונה נוספת בקבוצה[19]. לאחר סיום העונה, בה דורג במקום השביעי, הודיעה הקבוצה כי לא תאריך יותר את החוזה עימו ואת מקומו בסיום עונת 2004 יתפוס חואן פבלו מונטויה[20]. בעונתו האחרונה בקבוצה דורג במקום העשירי. הישגו הטוב ביותר היה מקום רביעי בגרנד פרי גרמניה.
2005–2008: רד בול[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיטריך מאטשיץ רכש את קבוצת יגואר ושינה את שמה לרד בול רייסינג. קולטהרד הצטרף לקבוצה לצידו של כריסטיאן קליין ודחה הצעה לשמש כנהג מבחן בקבוצת פרארי[21][22]. במרוץ הבכורה בקבוצה סיים במקום הרביעי, ההישג הטוב בעונה, עליו חזר גם בגרנד פרי אירופה. בגרנד פרי ארצות הברית כל הקבוצות שעשו שימוש בצמיגי מישלן החרימו את המרוץ. גם קולטהרד, שבאותה עת עמד בראש איגוד נהגי הגרנד פרי שחתם על החרם, לא זינק אל המרוץ בפעם הראשונה בקריירה[23]. שבועיים לאחר מכן חתם על הארכת חוזה לעונה נוספת בקבוצה[24].
בגרנד פרי מונקו שך עונת 2006 סיים שלישי וזכה בפודיום הראשון בתולדות הקבוצה[25]. באוגוסט האריך את חוזהו בעונה נוספת, לצידו של מארק ובר, שהצטרף לקבוצה לקראת עונת 2007[26]. את העונה הראשונה לצידו של ובר סיים במקום העשירי, המקום הגבוה ביותר אליו הגיע במדי רד בול. בעונתו האחרונה השיג נקודות בשני מרוצים בלבד, כולל מקום שלישי בקנדה, הפודיום האחרון בקריירה. לפני גרנד פרי בריטניה הודיע על פרישה מתחרויות בסוף העונה ומעבר לתפקיד נהג מבחן ופיתוח בקבוצה[27].
מרוץ האלופים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השנים השתתף מספר פעמים באירועי מרוץ האלופים. בשנת 2004 השתתף לראשונה ובשנת 2008 הגיע לראשונה לגמר גיע הנהגים, בו הפסיד במרוץ לסבסטיאן לב[28]. בשנת 2010 לא לקח חלק באירוע, אך שב אליו שנה לאחר מכן. בשנת 2013 היה אמור הלתחרות בגביע האומות לצידה של סוזי וולף, האישה הראשונה שמשתתפת במרוץ[29]. האירוע, שאמור היה להתקיים בבנגקוק, בוטל שבועיים לפני התאריך בשל מתיחות פוליטית במדינה[30]. השניים התחרו בשנה לאחר מכן והגיעו לגמר, בו הפסידו לטום קריסטנסן ופטר סולברג. באותו אירוע קולטהרד זכה בגביע הנהגים לאחר שניצח בגמר את פסקל ורליין.
לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ימים ספורים לאחר הפרישה בסיום עונת 2008 הצטרף לצוות הפרשנים של ערוץ ה-BBC[31]. במקביל כתב באופן קבוע פרשנויות ל-BBC ספורט ולדיילי טלגרף. בשנת 2016 ה-BBC הפסיק לשדר את מרוצי הפורמולה 1 וקולטהרד עבר לשדר את המרוצים בערוץ 4 הבריטי. במקביל הוצע לו להיות אחד המנחים בתוכנית טופ גיר ב-BBC, אך הוא דחה את ההצעה והעדיף להתמקד בשידור המרוצים[32].
DTM[עריכת קוד מקור | עריכה]
באפריל 2010 הודיע קולטהרד על כוונתו לקחת חלק באליפות גרמניה למכוניות תיור (DTM) עם קבוצת מוקה מוטורספורט[33]. בשתי העונות הראשונות בקבוצה צבר נקודה אחת בכל עונה. בעונתו השלישית צבר 14 נקודות ובסיומה פרש מפעילות מרוצים ספורטיבית[34].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולטהרד מחזיק בבתים במונקו, לונדון, בלגיה ושווייץ. בבעלותו מספר מלונות יוקרה בבריטניה ובעבר היה הבעלים של מלון קולומבוס במונקו[35].
קולטהרד ניהל מערכת יחסים עם הדוגמנית האמריקאית היידי וישלינסקי, אך השניים נפרדו במהלך שנת 2001. לאחר מכן היה במערכת יחסים בת 4 שנים עם הדוגמנית הברזילאית סימון עבדלנור. בשנת 2006 התארס עם קארן מינייר, פרשנית מרוצים בערוץ TF1. בשנת 2008 נולד ילדם הראשון[36].
בשנת 2010 הוענק לו אות חבר במסדר האימפריה הבריטית (MBE) על תרומתו לספורט המוטורי[37].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דייוויד קולטהרד (באנגלית)
דייוויד קולטהרד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דייוויד קולטהרד, ברשת החברתית אינסטגרם- דייוויד קולטהרד, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ David Coulthard – Leidenschaft fürs Siegen, 15 December 2011
- ^ Formula Ford 1600 P&O Ferries Junior 1989 standings
- ^ Autosport Awards -the Biggest Nightin Motorsport
- ^ Brabham looking for (another) F1 break, GrandPrix.com, 2 September 1996
- ^ Coulthard bound for Barcelona to replace Senna, Heralscotland.com, 21 May 1994
- ^ Coulthard for McLaren, GrandPrix.com, 25 September 1995
- ^ Legal formula to solve dispute, HeraldScotland.com, 4 December 1994
- ^ FIA rules in favour of Williams in Coulthard dispute, Motorsport.com, 14 December 1994
- ^ Schumacher and Coulthard disqualified, The Independent, 27 March 1995
- ^ David Coulthard is making solid mark in Formula One. The Reading Eagle. p. D12.
- ^ Coulthard throws cold water on McLaren hopes, GrandPrix.com, 4 March 1996
- ^ Coulthard stays at McLaren, GrandPrix.com, 3 June 1996
- ^ Formula One - 1997 race summaries, BBC, 24 October 1997
- ^ The understated David Coulthard, Motor Sport Magazine, 25 October 2012
- ^ Protest lodged over Hakkinen win, BBC, 9March 1998
- ^ Hill wins as Schumacher storms out, BBC, 18 August 1998
- ^ Coulthard: Scotland's fastest man, BBC, 5 May 2000
- ^ Coulthard Disqualified from the Brazilian GP, AtlasF1.com, 26 March 2000
- ^ Coulthard stays at McLaren, BBC, 22 August 2003
- ^ Montoya edges out Coulthard at McLaren, The Guardian, 18 November 2003
- ^ Coulthard signs for year with Red Bull, The Guardian, 18 December 2004
- ^ Coulthard rejected Ferrari test, BBC, 8 February 2005
- ^ Formula farce nears end of road, BBC, 20 June 2005
- ^
Kevin Garside, New Coulthard contract a bonus for Red Bull, The Telegraph, 6 July 2005
- ^ Kevin Garside, Bullish Coulthard back on podium, The Telegraph, 29 May 2006
- ^ Webber to join Coulthard at Red Bull Racing, Formula1.com, 7 August 2006
- ^ Coulthard announces retirement from F1, Autosport, 3 July 2008
- ^ Vettel and Schumacher win ROC Nations Cup, Formula1.com, 15 December 2008
- ^ Wolff becomes first female driver in Race of Champions, Heral Scotland, 5 November 2013
- ^ Race of Champions cancelled due to unrest in Thailand, Autosport, 2 December 2013
- ^ Coulthard and Jordan join BBC formula one team, The Guardian, 5 November 2008
- ^ David Coulthard turned down Top Gear after Channel 4 pulled a blinder with Formula One role, The Miror, 10 March 2016
- ^ Coulthard seals Mercedes DTM drive, Autosport, 3 April 2010
- ^ BBC F1's David Coulthard to end driving career with final DTM race, BBC, 18 October 2012
- ^ In the driver's seat: David Coulthard's 30m hotel haul, The Independent, 23 MAy 2010
- ^ Coulthard tells of his delight at the birth of DC junior, Herald Scotland, 25 November 2008
- ^ Coulthard honoured with MBE, Formula1.com, 12 June 2010
