פורמולה 1 עונת 1995

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליפות העולם בפורמולה 1 עונת 1995
הקודם: 1994 הבא: 1996

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1995 נערכו 17 מרוצים. באליפות העולם זכה מיכאל שומאכר. קבוצת בנטון-רנו זכתה באליפות העולם ליצרנים.

בעונה זו הייתה תחרות צמודה מאוד בין מיכאל שומאכר לבין דיימון היל. שומאכר הצליח לפתוח פער רק מספר מרוצים לפני סוף העונה. תחילת העונה הייתה בעייתית ביותר מבחינה תכנונית, שכן מספר מסלולים שהיו מתוכננים בסבב לא עמדו בדרישות בזמן הכנת לוח המרוצים, לא היה בטוח שיהיו מוכנים בזמן. בנוסף, המסלול היפני (באיידה) ניזוק במהלך רעידת אדמה חזקה שאירעה. חלק מהשינויים שעברו מסלולים ותיקים נבעו מהדרישות החדשות של FIA בעקבות מותם של רולנד רטצנברגר ואיירטון סנה בעונה הקודמת.

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

  • כל המנועים חייבים להיות מנועים של 3,000 סמ"ק בתוצרת V12 ופועלים בלחץ אטמוספירי.
  • הגדלת המשקל המקסימלי המותר ל-595 קילוגרם, כולל משקל הנהג.
  • ביטול הגבלת מכל הדלק ל-200 ליטר ואישור מחודש של תדלוקים תוך כדי מרוץ.
  • שינויים רבים בהגדרות הכנפונים, הן הקידמיים והן האחוריים.
  • הגדלת גודל תא הנהג כך שהנהג יוכל לצאת מהתא תוך 5 שניות וללא צורך בהוצאת ההגה ממקומו.

מרוצי עונת 1995[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר המרוץ מקום המסלול תאריך המרוץ נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 אינטרלאגוס, ברזיל 26 במרץ מיכאל שומאכר בנטון-רנו
2 בואנוס איירס, ארגנטינה 9 באפריל דיימון היל ויליאמס-רנו
3 אימולה, סן מרינו 30 באפריל דיימון היל ויליאמס-רנו
4 ברצלונה, ספרד 14 במאי מיכאל שומאכר בנטון-רנו
5 מונטה קרלו, מונאקו 28 במאי מיכאל שומאכר בנטון-רנו
6 מונטריאול, קנדה 11 ביוני ז'אן אלזי פרארי
7 מני-קור, צרפת 2 ביולי מיכאל שומאכר בנטון-רנו
8 סילברסטון, אנגליה 16 ביולי ג'וני הרברט ויליאמס-רנו
9 הוקנהיים, גרמניה 30 ביולי מיכאל שומאכר בנטון-רנו
10 בודפשט, הונגריה 13 באוגוסט דיימון היל ויליאמס-רנו
11 ספא-פרנקורשם, בלגיה 27 באוגוסט מיכאל שומאכר בנטון-רנו
12 מונזה, איטליה 10 בספטמבר ג'וני הרברט ויליאמס-רנו
13 אסטוריל, פורטוגל 24 בספטמבר דייויד קולטהרד ויליאמס-רנו
14 נורברג, גרמניה (גרנד פרי אירופה) 1 באוקטובר מיכאל שומאכר בנטון-רנו
15 איידה, יפן (גרנד פרי פאסיפי) 22 באוקטובר מיכאל שומאכר בנטון-רנו
16 סוזוקה, יפן 29 באוקטובר מיכאל שומאכר בנטון-רנו
17 אדלייד, אוסטרליה 12 בנובמבר דיימון היל ויליאמס-רנו

דירוג נהגים סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום נהג קבוצה נקודות
1 גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר איטליהאיטליה בנטון-רנו 102
2 בריטניהבריטניה דיימון היל בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו 69
3 בריטניהבריטניה דיוויד קולטהרד בריטניהבריטניה ויליאמס-רנו 49
4 בריטניהבריטניה ג'וני הרברט איטליהאיטליה בנטון-רנו 45
5 צרפתצרפת ג'אן אלזי איטליהאיטליה פרארי 42
6 אוסטריהאוסטריה גרהרד ברגר איטליהאיטליה פרארי 31
7 פינלנדפינלנד מיקה הקינן בריטניהבריטניה מקלארן 17
8 צרפתצרפת אוליביה פאניס צרפתצרפת ליג'יה-הונדה 16
9 גרמניהגרמניה היינץ הרולד פרנצן שווייץשווייץ סאובר 15
10 בריטניהבריטניה מארק בלאנדל בריטניהבריטניה מקלארן 13
11 ברזילברזיל רובנס באריקלו בריטניהבריטניה ג'ורדן-פז'ו 11
12 בריטניהבריטניה אדי אירויין בריטניהבריטניה ג'ורדן-פז'ו 10
13 בריטניהבריטניה מרטין בראנדל בריטניהבריטניה ג'ורדן-פז'ו 7
14 איטליהאיטליה ג'יאני מורבידלי בריטניהבריטניה ארוז 5
15 פינלנדפינלנד מיקה סאלו בריטניהבריטניה טירל-ימאהה 5
16 צרפתצרפת ג'אן כריסטוף בויון שווייץשווייץ סאובר 3
17 יפןיפן אגורי סוזוקי בריטניהבריטניה ליג'יה-הונדה 1
18 פורטוגלפורטוגל פדרו לאמי איטליהאיטליה מינרדי-פורד 1

דירוג קבוצות סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום קבוצה נקודות
1 איטליהאיטליה בנטון-רנו 137
2 צרפתצרפת ויליאמס-רנו 112
3 איטליהאיטליה פרארי 73
4 בריטניהבריטניה מקלארן 30
5 צרפתצרפת ליג'יה-הונדה 24
6 בריטניהבריטניה ג'ורדן-פז'ו 21
7 שווייץשווייץ סאובר-פורד 18
8 בריטניהבריטניה ארוז 5
9 בריטניהבריטניה טירל-ימאהה 5
10 איטליהאיטליה מינרדי-פורד 1
1994 1995 1996
מיכאל שומאכר אלוף העולם-מיכאל שומאכר דיימון היל
ויליאמס בנטון-רנו ויליאמס