פורמולה 1 עונת 2008

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פורמולה 1 עונת 2008
לואיס המילטון בגרנד פרי סינגפור
לואיס המילטון בגרנד פרי סינגפור
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 16 במרץ 2008
תאריך סיום 2 בנובמבר 2008
מספר עונה 59
מספר מרוצים בעונה 18
זוכה באליפות הנהגים לואיס המילטון
נקודות הנהג הזוכה 98
זוכה באליפות היצרנים פרארי
נקודות היצרן הזוכה 172

במסגרת פורמולה 1 של שנת 2008 נערכו 18 מרוצים. בפעם הראשונה זכה באליפות העולם הבריטי לואיס המילטון, ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת פרארי.

בחצי הראשון של העונה נשמרה תחרות צמודה על ההובלה באליפות, כשארבעה נהגים, המילטון, פליפה מאסה, קימי רייקונן ורוברט קוביצה שמרו על פער של פחות מעשר נקודות דירוג. בחצי השני של העונה, הצליחו המילטון ומאסה להתרחק משאר הנהגים והתמודדו על האליפות. המילטון הוביל במהלך רוב העונה, אך בהפרש קטן ממאסה. למרוץ האחרון בעונה, באינטרלאגוס בברזיל, התייצב המילטון עם יתרון שבע נקודות על מאסה. מאסה זכה בפול פוזישן ואילו המילטון זינק רביעי. מאסה הצליח לשמור על ההובלה ולנצח במרוץ. חמש הקפות לסיום המרוץ החליף המילטון צמיגים עקב הגשם שהחל לרדת, והתמקם במקום החמישי שהבטיח לו אליפות. אולם שתי הקפות לאחר מכן הצליח וטל לעקוף את המילטון ומנע ממנו באופן זמני את האליפות. בהקפה האחרונה, שלוש פניות לסיום, עקפו וטל והמילטון את טימו גלוק שהיה איטי עקב הגשם, והמילטון סיים חמישי וזכה באליפות.

אירועים ראויים לציון בעונה זו:

  • סבסטיאן פטל הגרמני הפך לצעיר הנהגים שזכה במרוץ פורמולה 1 כאשר ניצח במרוץ איטליה בגיל 21 שנים ו-74 ימים.
  • שבעה נהגים שונים ניצחו במרוץ אחד לפחות: המילטון, מאסה, הייקי קובליינן, ריקונן, פרננדו אלונסו, וטל וקוביצה.
  • לראשונה בהיסטוריה של הפורמולה 1, התקיים מרוץ לילי, גרנד פרי סינגפור, עם תאורה מלאכותית.
  • לראשונה מזה תשע שנים לא התקיים מרוץ בארצות הברית.

קבוצות ונהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה יצרן מספר נהגים סיבובים
איטליהאיטליה פרארי פרארי 1 פינלנדפינלנד קימי רייקונן[1] 18-1
2 ברזילברזיל פליפה מאסה[2] 18-1
גרמניהגרמניה ב.מ.וו סאובר ב.מ.וו סאובר 3 גרמניהגרמניה ניק היידפלד[3] 18-1
4 פוליןפולין רוברט קוביצה[3] 18-1
צרפתצרפת רנו רנו 5 ספרדספרד פרננדו אלונסו[4] 18-1
6 ברזילברזיל נלסון פיקה ג'וניור[4] 18-1
בריטניהבריטניה ויליאמס ויליאמס-טויוטה 7 גרמניהגרמניה ניקו רוזברג[5] 18-1
8 יפןיפן קאזוקי נאקז'ימה[5] 18-1
אוסטריהאוסטריה רד בול רד בול-רנו 9 בריטניהבריטניה דייוויד קולטהרד[6] 18-1
10 אוסטרליהאוסטרליה מארק ובר[7] 18-1
יפןיפן טויוטה טויוטה 11 איטליהאיטליה יארנו טרולי[8] 18-1
12 גרמניהגרמניה טימו גלוק[9] 18-1
איטליהאיטליה טורו רוסו טורו רוסו-פרארי 14 צרפתצרפת סבסטיאן בורדיה[10] 18-1
15 גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל[11] 18-1
יפןיפן הונדה הונדה 16 בריטניהבריטניה ג'נסון באטן[12] 18-1
17 ברזילברזיל רובנס באריקלו[13] 18-1
יפןיפן סופר אגורי סופר אגורי-הונדה 18 יפןיפן טאקומה סאטו 1–4
19 בריטניהבריטניה אנטוני דיווידסון 1–4
הודוהודו פורס אינדיה פורס אינדיה-פרארי 20 גרמניהגרמניה אדריאן סוטיל[14] 18-1
21 איטליהאיטליה ג'אנקרלו פיסיקלה[14] 18-1
בריטניהבריטניה מקלארן מקלארן-מרצדס 22 בריטניהבריטניה לואיס המילטון[15] 18-1
23 פינלנדפינלנד הייקי קובליינן[16] 18-1

מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' מקום המסלול תאריך המרוץ פול פוזישן הקפה מהירה נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 אוסטרליהאוסטרליה מלבורן, אוסטרליה 16 במרץ בריטניהבריטניה לואיס המילטון פינלנדפינלנד הייקי קובליינן בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה מקלארן
2 מלזיהמלזיה ספאנג, מלזיה 23 במרץ ברזילברזיל פליפה מאסה בריטניהבריטניה ניק היידפלד פינלנדפינלנד קימי רייקונן איטליהאיטליה פרארי
3 בחרייןבחריין שאקיר, בחריין 6 באפריל פוליןפולין רוברט קוביצה פינלנדפינלנד הייקי קובליינן ברזילברזיל פליפה מאסה איטליהאיטליה פרארי
4 ספרדספרד ברצלונה, ספרד 27 באפריל פינלנדפינלנד קימי רייקונן פינלנדפינלנד קימי רייקונן פינלנדפינלנד קימי רייקונן איטליהאיטליה פרארי
5 טורקיהטורקיה איסטנבול, טורקיה 11 במאי ברזילברזיל פליפה מאסה פינלנדפינלנד קימי רייקונן ברזילברזיל פליפה מאסה איטליהאיטליה פרארי
6 מונקומונקו מונטה קרלו, מונקו 25 במאי ברזילברזיל פליפה מאסה פינלנדפינלנד קימי רייקונן בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה מקלארן
7 קנדהקנדה מונטריאול, קנדה 8 ביוני בריטניהבריטניה לואיס המילטון פינלנדפינלנד קימי רייקונן פוליןפולין רוברט קוביצה גרמניהגרמניה ב.מ.וו-סאובר
8 צרפתצרפת מני-קור, צרפת 22 ביוני פינלנדפינלנד קימי רייקונן פינלנדפינלנד קימי רייקונן ברזילברזיל פליפה מאסה איטליהאיטליה פרארי
9 בריטניהבריטניה סילברסטון, בריטניה 6 ביולי פינלנדפינלנד הייקי קובליינן פינלנדפינלנד קימי רייקונן בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה מקלארן
10 גרמניהגרמניה הוקנהיים, גרמניה 20 ביולי בריטניהבריטניה לואיס המילטון גרמניהגרמניה ניק היידפלד בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה מקלארן
11 הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה 3 באוגוסט בריטניהבריטניה לואיס המילטון פינלנדפינלנד קימי רייקונן פינלנדפינלנד הייקי קובליינן בריטניהבריטניה מקלארן
12 ספרדספרד ולנסיה, ספרד (גרנד פרי אירופה) 24 ביולי ברזילברזיל פליפה מאסה ברזילברזיל פליפה מאסה ברזילברזיל פליפה מאסה איטליהאיטליה פרארי
13 בלגיהבלגיה ספא-פרנקורשם, בלגיה 7 בספטמבר בריטניהבריטניה לואיס המילטון פינלנדפינלנד קימי רייקונן ברזילברזיל פליפה מאסה איטליהאיטליה פרארי
14 איטליהאיטליה מונזה, איטליה 14 בספטמבר גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל פינלנדפינלנד קימי רייקונן גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל איטליהאיטליה טורו רוסו - פרארי
15 סינגפורסינגפור, מרינה ביי, סינגפור 28 בספטמבר ברזילברזיל פליפה מאסה פינלנדפינלנד קימי רייקונן ספרדספרד פרננדו אלונסו צרפתצרפת רנו
16 יפןיפן אויאמה (אנ'), יפן 12 באוקטובר בריטניהבריטניה לואיס המילטון ברזילברזיל פליפה מאסה ספרדספרד פרננדו אלונסו צרפתצרפת רנו
17 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין שנגחאי, סין 19 באוקטובר בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה מקלארן
18 ברזילברזיל סאו פאולו, ברזיל 2 בנובמבר ברזילברזיל פליפה מאסה ברזילברזיל פליפה מאסה ברזילברזיל פליפה מאסה איטליהאיטליה פרארי

שינויים בתקנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על כל מנוע להחזיק מעמד למשך שני מרוצים שלמים, כולל מקצי דירוג ואימון.
  • על כל תיבת הילוכים להחזיק מעמד למשך ארבעה מרוצים, כולל מקצי דירוג ואימון.
  • בוטלה הערבות הנדרשת בסך 48 מיליון דולר לכל קבוצה על מנת לאפשר לקבוצות חדשות להצטרף ביתר קלות.
  • למרות "הקפאת" שיפור המנועים על ידי ההפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA), הורשו שיפורים ושינויים במספר אלמנטים של המנוע (כמו משאבות הדלק, המים והשמן, המצמד ועוד).
  • מערכת המחשוב השולטת על רכיבים שונים של הרכב תהיה מערכת אחידה לכל הקבוצות עם תוכנה זהה לכל הקבוצות אשר תסופק על ידי ספק שנבחר על ידי FIA.
  • על כל החיישנים להיות מאושרים מראש על ידי FIA.
  • איסור על טלמטריה מהקבוצה למערכת הרכב.
  • איסור על מערכות למניעת החלקה.
  • על הדלק להכיל כ-5.75% רכיבים ממקורות ביולוגיים.

דירוג נהגים סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום נהג קבוצה אוסטרליהאוסטרליה מלזיהמלזיה בחרייןבחריין ספרדספרד טורקיהטורקיה מונקומונקו קנדהקנדה צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניהגרמניה הונגריההונגריה ספרדספרד בלגיהבלגיה איטליהאיטליה סינגפורסינגפור יפןיפן הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין ברזילברזיל נקודות
1 בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה מקלארן 1 5 13 3 2 1 פרש 10 1 1 5 2 3 7 3 12 1 5 98
2 ברזילברזיל פליפה מאסה איטליהאיטליה פרארי פרש פרש 1 2 1 3 5 1 13 3 17 1 1 6 13 7 2 1 97
3 פינלנדפינלנד קימי רייקונן איטליהאיטליה פרארי 8 1 2 1 3 9 פרש 2 4 6 3 פרש 18 9 15 3 3 3 75
4 פוליןפולין רוברט קוביצה גרמניהגרמניה ב.מ.וו - סאובר פרש 2 3 4 4 2 1 5 פרש 7 8 3 6 3 11 2 6 11 75
5 ספרדספרד פרננדו אלונסו צרפתצרפת רנו 4 8 10 פרש 6 10 פרש 8 6 11 4 פרש 4 4 1 1 4 2 61
6 גרמניהגרמניה ניק היידפלד גרמניהגרמניה ב.מ.וו - סאובר 2 6 4 9 5 14 2 13 2 4 10 9 2 5 6 9 5 10 60
7 פינלנדפינלנד הייקי קובליינן בריטניהבריטניה מקלארן 5 3 5 פרש 12 8 9 4 5 5 1 4 10 2 10 פרש פרש 7 53
8 גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל איטליהאיטליה טורו רוסו פרש פרש פרש פרש 17 5 8 12 פרש 8 פרש 6 5 1 5 6 9 4 35
9 איטליהאיטליה יארנו טרולי יפןיפן טויוטה פרש 4 6 8 10 13 6 3 7 9 7 5 16 13 פרש 5 פרש 8 31
10 גרמניהגרמניה טימו גלוק יפןיפן טויוטה פרש פרש 9 11 13 12 4 11 12 פרש 2 7 9 11 4 פרש 7 6 25
11 אוסטרליהאוסטרליה מארק ובר אוסטריהאוסטריה רד בול פרש 7 7 5 7 4 12 6 10 פרש 9 12 8 8 פרש 8 14 9 21
12 ברזילברזיל נלסיניו פיקה צרפתצרפת רנו פרש 11 פרש פרש 15 פרש ה 7 פרש 2 6 11 פרש 10 פרש 4 8 פרש 19
13 גרמניהגרמניה ניקו רוזברג בריטניהבריטניה ויליאמס 3 14 8 פרש 8 פרש 10 16 9 10 14 8 12 14 2 11 15 12 17
14 ברזילברזיל רובנס באריקלו יפןיפן הונדה נפסל 13 11 פרש 14 6 7 14 3 פרש 16 16 פרש 17 פרש 13 11 15 11
15 יפןיפן קאזוקי נאקז'ימה בריטניהבריטניה ויליאמס 6 17 14 7 פרש 7 פרש 15 8 14 13 15 14 12 8 15 12 17 9
16 בריטניהבריטניה דייוויד קולטהרד אוסטריהאוסטריה רד בול פרש 9 18 12 9 פרש 3 9 פרש 13 11 17 11 16 7 פרש 10 פרש 8
17 צרפתצרפת סבסטיאן בורדה איטליהאיטליה טורו רוסו 7 פרש 15 פרש פרש פרש 13 17 11 12 18 10 7 18 12 10 13 14 4
18 בריטניהבריטניה ג'נסון באטן יפןיפן הונדה פרש 10 פרש 6 11 11 11 פרש פרש 17 12 13 15 15 9 14 16 13 3
19 איטליהאיטליה ג'אנקרלו פיסיקלה הודוהודו פורס אינדיה פרש 12 12 10 פרש פרש פרש 18 פרש 16 15 14 17 פרש 14 פרש 17 18 0
20 גרמניהגרמניה אדריאן סוטיל הודוהודו פורס אינדיה פרש פרש 19 פרש 16 פרש פרש 19 פרש 15 פרש פרש 13 19 פרש פרש פרש 16 0
21 יפןיפן טאקומה סאטו יפןיפן סופר אגורי פרש 16 17 13 0
22 בריטניהבריטניה אנטוני דייווידסון יפןיפן סופר אגורי פרש 15 16 פרש 0
מיקום נהג קבוצה אוסטרליהאוסטרליה מלזיהמלזיה בחרייןבחריין ספרדספרד טורקיהטורקיה מונקומונקו קנדהקנדה צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניהגרמניה הונגריההונגריה ספרדספרד בלגיהבלגיה איטליהאיטליה סינגפורסינגפור יפןיפן הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין ברזילברזיל נקודות

דירוג קבוצות סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום קבוצה מרוצים ניצחונות פודיום פול פוזישן הקפה מהירה נקודות
1 איטליהאיטליה פרארי 36 8 19 8 13 172
2 בריטניהבריטניה מקלארן 36 6 13 8 3 151
3 גרמניהגרמניה ב.מ.וו-סאובר 36 1 11 1 2 135
4 צרפתצרפת רנו 36 2 4 0 0 80
5 יפןיפן טויוטה 36 0 2 0 0 56
6 איטליהאיטליה טורו רוסו 36 1 1 1 0 39
7 אוסטריהאוסטריה רד בול 36 0 1 0 0 29
8 בריטניהבריטניה ויליאמס 36 0 2 0 0 26
9 יפןיפן הונדה 36 0 1 0 0 14
10 הודוהודו פורס אינדיה 36 0 0 0 0 0
11 יפןיפן סופר אגורי 8 0 0 0 0 0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 2008 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Ferrari confirm Räikkönen, Massa for '07". formula1.com. 2007-09-10. אורכב מ-המקור ב-12 באוקטובר 2007. נבדק ב-2008-02-05. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "Ferrari extend Massa's contract to 2010". formula1.com. 2007-10-16. ארכיון מ-29 בנובמבר 2007. נבדק ב-2007-11-24. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 "BMW Sauber retain Heidfeld and Kubica for 2008". formula1.com. 2007-08-21. ארכיון מ-9 בפברואר 2008. נבדק ב-2008-02-06. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 "Alonso to partner Piquet at Renault for 2008". formula1.com. 2007-12-10. אורכב מ-המקור ב-12 בדצמבר 2007. נבדק ב-2008-02-06. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 "Williams confirm Rosberg, Nakajima for 2008". formula1.com. 2007-11-07. אורכב מ-המקור ב-29 בנובמבר 2007. נבדק ב-2008-02-08. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "Red Bull confirm Coulthard for 2008". formula1.com. 2007-07-06. אורכב מ-המקור ב-23 במרץ 2008. נבדק ב-2008-02-09. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Webber aims to improve on 2007". autosport.com. 2008-01-16. אורכב מ-המקור ב-2008-01-19. נבדק ב-2008-01-16.
  8. ^ "Trulli commits to Toyota future". formula1.com. 2006-07-28. ארכיון מ-23 במרץ 2008. נבדק ב-2008-02-09. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "Glock to race for Toyota in 2008". formula1.com. 2007-11-19. ארכיון מ-21 בנובמבר 2007. נבדק ב-2007-11-19. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "Bourdais secures 2008 Toro Rosso seat". formula1.com. 2007-08-10. ארכיון מ-23 בינואר 2008. נבדק ב-2008-02-09. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "Vettel to stay at Toro Rosso for 2008". formula1.com. 2007-08-02. ארכיון מ-23 במרץ 2008. נבדק ב-2008-02-09. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Brundle, Martin (2007-07-19). "Honda keep Button & Barrichello". London: The Times. נבדק ב-2008-02-09. (הקישור אינו פעיל)
  13. ^ "Barrichello staying with Honda for 2008". formula1.com. 2007-07-19. ארכיון מ-24 במרץ 2008. נבדק ב-2008-02-09. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 "Fisichella, Sutil, Liuzzi confirmed at Force India". formula1.com. 2007-01-10. אורכב מ-המקור ב-11 בינואר 2008. נבדק ב-2007-02-11. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Hamilton commits to McLaren until 2012". formula1.com. 2008-01-18. ארכיון מ-21 בינואר 2008. נבדק ב-2008-02-20. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "Kovalainen to partner Hamilton at McLaren for 2008". formula1.com. 2007-12-14. אורכב מ-המקור ב-15 בדצמבר 2007. נבדק ב-2007-12-14. {{cite news}}: (עזרה)



הקודם:
קימי רייקונן
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 2008
לואיס המילטון
הבא:
ג'נסון באטן
הקודם:
פרארי
פורמולה 1 - אלופת העולם ליצרנים 2008
פרארי
הבא:
בראון GP