דיתה גרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

דיתה גרי (נולדה ב-5 ביוני 1951) היא יוצרת קולנוע שמתמחה בתחום התסריטאות: כתיבת תסריט, עיבוד ועריכת תסריט. בעבר הייתה גם מורה לתסריטאות.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיתה נולדה בטבעון, להוריה שפרה ולוי ולה שני אחים, זהר ומיכה. אביה, אגרונום במקצועו ומורה, היה ראש המועצה הראשון של טבעון, ולאחר מכן סגן מנכ"ל משרד הפנים, שנודע בצבור כצנזור הראשי. דיתה גדלה ברמת אביב מגיל 11. היא בעלת תואר ראשון בפילוסופיה מהפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב אותו סיימה בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 ותואר ראשון נוסף מהחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, כמו כן למדה שנה תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. גרי רואה את עצמה בראש ובראשונה תלמידתו של דוד פרלוב, שבסרטיו זיהתה את אהבת האדם, ותלמידתו של פרופ' יעקב מלכין שלימד "אסתטיקה בקולנוע" באוניברסיטת תל אביב.

משנת 1984 עד 1999 חייתה בהוליווד עם בעלה האמריקאי ממוצא הונגרי אנדרו ריכטר. שני ילדיהם אריאל ואלמה נולדו בלוס אנג'לס. למדה תסריטאות במכון האמריקאי לקולנוע (American Film Institute), הממוקם בלוס פיליס שבלוס אנג'לס. לפני שעברה להוליוווד, עבדה כתחקירנית בערוץ הראשון בסדרה "עמוד האש". ביימה כתבות מדקה עד רבע שעה לתוכניות אקטואליה בנושא תרבות ואמנות. כמו כן ביימה בערוץ הראשון את הסרט התעודי "חוזרים בשאלה", על תופעת בית המדרש הפלורליסטי הראשון, שהוקם בסמינר אורנים. סרט תעודי נוסף שביימה, "אידה נודל", היה אודות הסירובניקית אידה נודל. במקביל התחילה לפתח קריירה כתסריטאית והסרט הראשון שיזמה וכתבה היה "אינדיאני בשמש" על פי ספור קצר של אדם ברוך, ובבימויו של רם לוי. בסרט זה התגלה השחקן משה איבגי. סרט נוסף אותו יזמה וכתבה את הטיוטה הראשונה היה "משחקים בחורף" על פי ספור קצר של יצחק בן נר, גם הוא בבימוי של רם לוי. במקביל לימדה תסריטאות בבית צבי. לאחר מכן עברה לחיות בלוס אנג'לס.

עם שובה לימדה בחוג לאנימציה ב"בצלאל" וחזרה לכתוב תסריטים. רק בעשור השני של המאה ה-21 היא רואה פרי בעמלה. סרט שיזמה ועיבדה לילדים ונוער: "איגור ומסע העגורים" הופק בשנת 2011. סרט נוסף הוא "יונה" שבוים על ידי ניר ברגמן, הופק בשנת 2013, והתסריט שלה ל"ספור אהבה ארץ ישראלי", על פי המונודרמה מאת פנינה גרי, מופק ומבוים על ידי דן וולמן בשנת 2015. שני תסריטים שכתבה לסרטי אנימציה, האחד "המחסום" והשני "בין חולות ושביל קליפות", האחד סרט קצר של 8 דקות והשני עלילתי ארוך, מבוססים על "שביל קליפות התפוזים" ו"עיר קטנה ואנשים בה מעט" קבלו השקעה בהפקה מקרן רבינוביץ, ומופקים על ידי "פיציפוי הפקות".

בשנים 20052006 יזמה סדנה בשם "אתה פתח" של יוצרי קולנוע וטלוויזיה בשיתוף פעולה עם קרן אבי חי, שידורי קשת ומכללת עלמא. בשנת 2009 יזמה כנס של איגוד התסריטאים, שם אמרה:
"מאחר שהתסריטאים הם עם צנוע, נפלה ההבנה שאם התסריטאים יתחילו להשמיע את קולם ולא רק באמצעות התסריטים שלהם, אלא לדבר באופן ישיר על תהליך היצירה שלהם, הדבר יסייע לייצב את מעמד התסריטאי במרחב התרבותי הרחב."[1] כפעילה, במשך 3 שנים, באיגוד התסריטאים והבמאים, נאבקה בעיקר לשקיפות בעבודת הקרנות אל מול היוצרים.

בשנת 2013 כתבה וביימה סרט עלילתי קצר בשם "גשם של רחמים" על פי מדרש תנחומא שמתרחש כולו במגזר הבדואי. הסרט הוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, בפסטיבל טורונטו וכמו כן במוזיאון נחום גוטמן לאמנות. בשנה זאת חברה לקמיל שירף, יוצר בדואי מחורה, אשר בהשראתו נוצר הסרט. שירף וגרי יצרו סדרה עלילתית ובה 12 פרקים הנקראת "סלמה" והיא תשודר בשנת 2015 בערוץ הראשון במחלקה הערבית.

דיתה גרי היא מורה בשיטת פאולה, שיטת התעמלות בעזרת השרירים הטבעתיים, אותה למדה אצל ממציאת ומפתחת השיטה פאולה גרבורג. בזמן עבודתה כמורה בשיטה זו, ב"משלימה של קופת חולים", הייתה פעילה בארגון "כוח לעובדים" במאבקם של העובדים להתאגדות ולעבוד במסגרת הסכם קיבוצי.

גרי היא אלמנה ואם לשניים: אריאל, בוגר בהצטיינות יתרה של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, במסלול הפקה, ואלמה, סטודנטית.

במשך השנים פרסמה דיתה גרי מאמרים למגזין "ארץ אחרת" בנושאי חברה ותרבות.

פילמוגרפיה (כתבה תסריטים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים עלילתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטי תעודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים ועריכה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר יוטיוב, 18 ביולי 2009
  2. ^ * IMDB Logo 2016.svg "סיפור אהבה ארץ ישראלי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  3. ^ אתר הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים 8 העמוד של הבוגרת דיתה גרי, פסטיבל 2011
  4. ^ אתר אי די בי מאגר הידע לקולנוע ישראלי ועולמי 1984