האדם הדניסובי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאדם דניסובי
תקופה
כ-40 אלף שנה לפני זמננו
Arrow for fossil range 17x9.png
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
משפחה: הומינידיים
תת־משפחה: הומינינאים
שבט: הומיניניים
סוג: אדם
מין: לא הוגדר עדיין
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg אין עדיין
תחום תפוצה
Map of Russia - Altai Krai (2008-03).svg
מפת מחוז אלטאי בפדרציה הרוסית
תיירים לפני פתח מערת דניסובה

האדם הדניסובי הוא אוכלוסייה פרהיסטורית נכחדת של אדם קדום שחיה לפני כ-40 אלף שנה. האדם הדניסובי התגלה בשנת 2010 באמצעות מיפוי רצף הגנום משני שברי מאובנים - עצם של אצבע ושן טוחנת - שנמצאו במערת דניסובה, בהרי אלטאי בסיביר.

רצף הגנום גילה שהאוכלוסייה הדניסובית התפצלה מן השושלת המובילה לבני-האדם בני-ימינו לפני כ-800 אלף שנה, ומן השושלת המובילה לניאנדרטלים לפני כ-640 אלף שנה. עם זאת, התגלו ברצף ראיות לשיעור נמוך של רביית כלאיים פוריה בין האדם הדניסובי לאבותיהם של ילידי אוסטרליה ומלנזיה בני-ימינו.

הדניסובים הם האוכלוסייה הראשונה של בני-אדם קדומים אשר התגלתה והוגדרה באמצעות מחקר פלאוגנטי בלבד. עקב חסרון מאובנים מפורטים, כמעט דבר אינו ידוע על האנטומיה והתרבות שלהם, ולכן גם לא ברור עדיין הקשר שלהם לאוכלוסיות ומינים קדומים אחרים כמו הומו היידלברגנסיס או הומו ארקטוס.

גילוי ותיארוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים ממערת דניסובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת דניסובה היא מערה קרסטית הסמוכה ליובל של נהר אוב, במחוז אלטאי במחוז הפדרלי הסיבירי של הפדרציה הרוסית. המערה נקראה ברוסית על שם הנזיר דיוניסי שהתבודד בה במאה ה-18, אך בני העם האלטאי החיים באזור מכנים אותה "איו-טאש" שפירושו בשפתם "סלע הדוב".

החל משנות ה-70 גילו ארכאולוגים סובייטים במערה מאובני חיות נכחדות, כמו אריה המערות וצבוע המערות, בשכבות שתוארכו לעידן הקרח של הפלייסטוקן, כ-280 אלף עד 30 אלף שנה לפני זמננו, בשיטות תרמולומינסציה ותיארוך פחמן-14. בנוסף התגלו במערה כלי אבן מן התרבות המוסטרית, האופיינית לניאנדרטלים מן התקופה הפלאוליתית התיכונה, וגם כלי-אבן פחות עתיקים ותכשיטים האופיניים לבני-אדם מודרניים אנטומית מן התקופה הפלאוליתית העליונה.

החפירות במערה נערכו על ידי הארכאולוגים מיכיאיל שונקוב ואנטולי דרביאנקו מן האקדמיה הרוסית למדעים בנובוסיבירסק. בשנת 2000 הם גילו שן טוחנת מאובנת הומינינית, על פי גודלה ומצבה מפרט בוגר אך לא קשיש, ובשנת 2008 עצם מן הפרק האחרון של אצבע זרת, על פי גודלה מצעיר או ילד. בשנת 2010 גם התגלתה במערה עצם בוהן הומינינית. שברי עצמות אלו התגלו בשכבה שתוארכה לגילים של 48 אלף עד 30 אלף שנה לפני זמננו, והם היו חלקיים מכדי לזהות לאיזה טיפוס אדם קדמון השתייכו בעליהם.

מיפוי הגנום הדניסובי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכנאי מעבדה במכון מקס פלאנק בלייפציג ממצה דנ"א מעצם ניאנדרטלית בת כמה עשרות אלפי שנים.

בשנת 2006 השלים צוות בינלאומי, בראשות סוונטה פבו ממכון מקס פלאנק לגנטיקה אבולוציונית בלייפציג, את פיענוח רצף הגנום המיטוכונדרי של הניאנדרטלים. הרצף פוענח בעיקר על פי דנ"א שמוצה מתוך עצמות ממערת וינדיה בקרואטיה, כצעד ראשון לקראת מיפוי הגנום הניאנדרטלי כולו. תודות להשג זה התאפשר לראשונה סיווג מאובני שיניים ושברי-עצם זעירים, לא בשיטה הרגילה על פי המאפיינים האנטומיים שלהם, אלא על פי רצף הדנ"א שמוצה מהם. בשנים שלאחר מכן שיתפו חוקרי מכון מקס פלאנק פעולה עם חוקרים מרוסיה, וממדינות אחרות של רוסיה הסובייטית לשעבר, במיצוי דנ"א מתוך עצמות קדומות רבות שנמצאו במערב ומרכז אסיה ונחשדו כעצמות ניאנדרטלים. באופן כזה הם הוכיחו לראשונה שניאנדרטלים חיו בהרי הקווקז ואף בהרי אלטאי בסיביר, הקצה המזרחי ביותר הידוע כיום של תחום התפוצה שלהם.

במסגרת מחקר זה, הצוות בראשותם של יוהנס קראוס וסוונטה פבו מיצה דנ"א מדגימה במשקל 30 מיליגרם מתוך עצם האצבע ממערת דניסובה. את רצף הגנום המיטוכונדרי שלה הם השוו לרצפים המקבילים מכמה עשרות בני-אדם בני-ימינו, משלד בן כ-30 אלף שנה של אדם מודרני אנטומית שהתגלה ברוסיה, משישה שלדי ניאנדרטלים, וכן משימפנזה מצוי אחד ושימפנזה ננסי אחד. החוקרים כבר ידעו שניאנדרטלים נבדלים מבני-אדם מודרניים ב-202 זוגות נוקלאוטידים בממוצע, מתוך 16,569 הזוגות בדנ"א המיטוכונדרי האנושי, והם ציפו שהרצף מן המערה יתגלה אף הוא כניאנדרטלי. ברם, הם הופתעו למצוא שהוא שונה מרצפי הניאנדרטלים ב-385 זוגות בממוצע, וגם מרצפי בני-האדם המודרניים ב-375 זוגות בממוצע. היינו, בעליה של האצבע רחוק גם מן הניאנדרטלים וגם מן האדם בן-ימינו כמעט פי שניים ממרחקם זה מזה. מכיוון שניתן להשתמש במרחק הגנטי כבשעון מולקולרי לתיארוך האב הקדמון המשותף, הצוות העריך שגיל הפיצול בין השושלת המובילה לבעל האצבע ובין השושלת המובילה לאדם המודרני ולאדם הניאנדרטלי הוא כמעט כפול מגיל הפיצול בין שני האחרונים, כמיליון שנה. בנוסף, הדנ"א הראה שבעלת האצבע הייתה נקבה, והיא קיבלה באופן זמני את הכינויים הבלתי-רשמייים "האשה X" (אנגלית: "Woman X") או "הומינין X", על שם האות הלטינית המקובלת לציון נעלמים באלגברה. התגלית פורסמה בכתב העת המדעי היוקרתי נייצ'ר באפריל 2010‏[1].

בדצמבר של אותה שנה התפרסם בנייצ'ר מאמר מקיף הרבה יותר, מאת צוות בינלאומי גדול של חוקרים בראשות דיוויד רייך מבית הספר הרפואי בהרווארד וסוונטה פבו. מאמר זה דיווח כי הגנום המיטוכונדרי מתוך השן שנמצאה במערה מוצה ומופה אף הוא, והסתבר שבעליו הוא זכר אשר השתייך לאותה אוכלוסייה של האשה בעלת האצבע. המחברים הציעו לקרוא לאוכלוסייה זו האדם הדניסובי, על משקל "האדם הניאנדרטלי" שאף הוא קרוי על שם אחד המקומות בו התגלה לראשונה.

החוקרים גם מיפו חלק גדול משאר הדנ"א מתוך האצבע, מה שאיפשר להם הערכה מדויקת יותר של המרחק הגנטי בינו לבין הניאנדרטלים והאדם המודרני, ושל גיל האבות הקדמונים המשותפים שלהם. על פי הערכה מעודכנת זו האדם הדניסובי והניאנדרטלים קרובים זה לזה יותר מאשר לאדם המודרני. הוקרים העריכו שהשושלת הדניסובית-ניאנדרטלית התפצלה מן השושלת המוליכה לאדם המודרני לפני כ-800 אלף שנה בממוצע, והדניסובים התפצלו מן הניאנדרטלים לפני כ-640 אלף שנה.

התגלית המפתיעה ביותר עליה דיווח המאמר הייתה שהגנום הדניסובי נמצא דומה יותר לגנום של אדם מלנזי בן ימינו מפפואה, בשיעור של 4% עד 6%, מאשר לגנומים של בני-אדם אחרים בני-ימינו - שני ילידי אפריקה, סיני וצרפתי. ההסבר הפשוט ביותר לממצא הוא שרביית כלאיים פוריה התרחשה בין הדניסובים לבין אבותיהם של ילידי מלנזיה. ממצא זה הצטרף לתגלית קודמת מתוך הגנום הניאנדרטלי, לפיה התרחשה רביית כלאיים פוריה בין הניאנדרטלים לבין אבותיהם של בני-אדם מודרניים מחוץ לאפריקה. לעומת זאת המחקר לא מצא עדויות לרבייה של הדניסובים עם אבות האפריקאים והאירופים בני-זמננו, וגם לא עם הניאנדרטלים שחלקם חיו אף הם בהרי אלטאי באותה תקופה ‏[2].

בשנת 2013 פרסמו חוקרי מכון מקס פלאנק בראשותו של פבו את רצף הגנום השלם מתוך עצם הבוהן שהתגלתה במערה. הסתבר שבניגוד לשני הגנומים הקודמים מן המערה זהו גנום של ניאנדרטל ‏[3]. תגלית זו מוכיחה שגם ניאנדרטלים וגם דניסובים גרו במערה, אם כי עדיין לא ברור אם באותו זמן או בתקופות נפרדות. למרות האמינות והדיוק הגבוהים של רצף הגנום הזה, עדיין לא התגלו בו עדויות לרביית כלאיים עם האוכלוסייה הדניסובית של בעלי הזרת והשן הטוחנת.

אנטומיה ומורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדם הדניסובי הוא האוכלוסייה הראשונה של בני-אדם קדומים אשר התגלתה והוגדרה באמצעות מחקר גנטי, תודות להשגים במיצוי דנ"א מעצמות מאובנות. עקב חסרון מאובנים מפורטים יותר שלו, כמעט דבר לא ידוע על תכונותיו האנטומיות, ולכן גם לא ברור היחס שלו לאוכלוסיות ומינים קדומים אחרים כמו הומו היידלברגנסיס או הומו ארקטוס.

השן הטוחנת שהתגלתה היא גדולה בממדיה, ואופיינית יותר לטווח הגדלים של אוכלוסיות מתקופת הפלייסטוקן התיכון, כלומר היידלברגנסיס וארקטוס, מאשר לניאנדרטלים ולבני-אדם בני-ימינו.

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעתו של כריס סטרינגר לעץ האבולוציוני של מיני האדם בפלייסטוקן התיכון והעליון. הדניסובים התפצלו מתוך אוכלוסייה ארכאית המסווגת כאן כהיידלברגנסיס לפני כ-800 אלף שנה, ומן הניאנדרטלים כ-200 אלף שנים לאחר מכן. לפני כ-50 אלף שנה, בעת ההתפשטות המהירה יחסית של אוכלוסיית ספיינס מאפריקה לרחבי איראסיה, נטמעו הדניסובים לתוך אבותיהם של ילידי מלנזיה ואוסטרליה בני ימינו

הערכת המחקר המעודכנת לשנת 2010 היא שהאדם הדניסובי התפצל מן השושלת המובילה לבני-האדם בני-ימינו לפני כ-800 אלף שנים, מעט מוקדם יותר מן ההתפצלות לאדם הניאנדרטלי לפני כ-600 אלף שנה. מכאן שהאדם הדניסובי והאדם הניאנדרטלי קרובים זה לזה מעט יותר מאשר כל אחד מהם קרוב לאדם המודרני. עדיין לא מוסכם מי הייתה אוכלוסיית האב של הדניסובים, הניאנדרטלים והאדם המודרני. אך מספר פלאואנתרופולוגים, ביניהם המומחה הבריטי למאובני אדם ארכאי כריס סטרינגר, מציעים לזהות אותם עם מאובני הומו היידלברגנסיס.

לא ידועים שלדים מאתרים אחרים, פרט למערת דניסובה, אשר ניתן ליחסם בוודאות לדניסובים. כריס סטרינגר הציע לזהות את הדניסובים עם מאובני אדם ממספר אתרים ארכאולוגים בסין, כמו דאלי (Dali), ג'יניושן (Jinniushan) ומאבה (Maba), אשר מתוארכים לגילים של 280 אלף עד 100 אלף שנים. מאובנים אלו הם בעלי נפח מוח של 1,120 עד 1,260 סמ"ק, אשר נחשב גדול מן הטווח האופייני לארקטוס האסייתי, ודומה לזה של מאובני היידלברגנסיס מאירופה. לפני גילוי הגנום הדניסובי, כמה חוקרים ראו במאובנים אלו ענף מזרחי של היידלברגנסיס.

רביית כלאיים עם בני אדם מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הפיצול העתיק בין הדניסובים לאדם המודרני, נמצא כי הגנום הדניסובי חולק שיעור נמוך של אללים חדשים עם גנומים של אנשים מלנזים בני-ימינו - אחד מפפואה ואחד מאיי בוגנוויל. תגלית זו מצביעה על רביית כלאיים מאוחרת יחסית בין האדם הדניסובי לחלק מן האנושות המודרנית. היא מצטרפת לתגלית קודמת מתוך הגנום הניאנדרטלי בדבר רביית כלאיים בין האדם הניאנדטלי לבני אדם מודרניים מחוץ לאפריקה (ילידי אירופה, אסיה, אוסטרליה ואמריקה).

בדומה לשאר בני-אדם מודרניים שאינם אפריקאים, הגנומים של מלנזים בני-ימינו דומים יותר לגנום הניאנדרטלי בשיעור של כ-3%-2%, יחסית לגנומים של אפריקאים בני-ימינו, אך בנוסף לכך, הגנומים המלנזים גם דומים יותר לגנום הדניסובי בשיעור של 4% עד 6%, יחסית לשאר בני אדם בני ימינו (ילידי אפריקה, אירופה, אסיה ואמריקה). התסריט הפשוט ביותר שהוצע להסברת עובדות אלו‏[2] מורכב משלושה שלבים:

  • בשלב הראשון, בתקופה שאולי החלה כבר לפני כ-100 אלף שנה, בני האדם שיצאו מאפריקה קיימו שיעור נמוך של רביית כלאיים עם ניאנדרטלים ילידי המזרח התיכון, אסיה ואירופה.
  • בשלב השני, כמה מבני אוכלוסייה זו היגרו מזרחה בדרכם להפוך לאבות המלנזים של היום, וקיימו שיעור נמוך של רביית כלאיים עם דניסובים, קרוב לוודאי לפני כ-50 אלף שנה בעת שעברו באסיה. תסריט זה רומז שהאדם הדניסובי היה נפוץ ברחבי אסיה בתקופה זו.
  • בשלב השלישי, הדניסובים נדחקו לצפון אסיה, אולי כתוצאה מן הלחץ של אוכלוסיות אדם מודרני, וכך הגיעו לסיביר ולמערת דניסובה, שממצאיה מתוארכים לתקופה של כ-40 אלף שנה לפני זמננו. זמן לא ידוע לאחר מכן נכחד האדם הדניסובי גם מצפון אסיה.

תסריט זה עדיין אינו מסביר מדוע גנומים של ילידי מזרח אסיה של היום, בניגוד לילידי מלנזיה ואוסטרליה, מראים רק שיעור נמוך מאוד או אפסי של דמיון לגנום הדניסובי‏[4]. להסברת עובדה זו הוצע שגלי הגירה מאוחרים יותר של בני-אדם מודרניים מן המערב התנחלו במזרח אסיה והחליפו את גל ההגירה הראשון, אשר בו נטמעו הדניסובים, אך צאצאי גל זה עדיין שרדו במלנזיה ובאוסטרליה.

לעומת זאת, לא נמצאו בגנום הדניסובי ראיות לרביית כלאיים שלהם עם ניאנדרטלים, למרות שבהרי אלטאי נמצאו מאותה תקופה גם מאובנים המסווגים על פי הגנום שלהם כניאנדרטלים.

סיווג טקסונומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרה טקסונומית של האדם הדניסובי עדיין לא הוצעה, ואין לו שם מדעי רשמי, אך הוא שייך ללא ספק לסוג האדם (הומו). פלאואנתרופולוגים "פצלנים" (אנגלית: splitters), אשר מסווגים את האדם הניאנדרטלי כמין אדם "ניאנדרתלנסיס" נפרד מספיינס, יראו קרוב לוודאי גם את האדם הדניסובי כמין נפרד בסוג אדם. לעומת זאת פליאואנתרופולוגים "אחדנים" (lumpers), המסווגים את האדם הניאנדרטלי כתת-מין של ספיינס, עשויים להגדיר באופן כזה גם את האדם הדניסובי, במיוחד לאור הראיות לרביית כלאיים שלו עם אוכלוסיות ספיינס.

השוואה מפורטת של הגנום הדניסובי לגנומים שלמים של ניאנדרטלים ושל בני-אדם בני ימינו מכל העולם מראה כי המרחק הגנטי בין הדניסובים והניאנדרטלים גדול רק במקצת מן המרחק הגדול ביותר שניתן למצוא בין אוכלוסיות אדם בנות-ימינו מכל העולם‏[3]. כל אוכלוסיות האדם כיום שיייכות לכל הדעות לאותו המין, ואין להן כל קושי להתרבות אלו עם אלו. לכן השוואה זו מרמזת שאפילו אם יסווגו הניאנדרטלים כמין נפרד מספיינס, הדניסובים צריכים להחשב כתת-מין או אוכלוסייה של ניאנדרטלים. עם-זאת, השוואה זו מבוססת על רצפים גנטיים בלבד, ואם בעתיד יתגלו מאובנים דניסובים שהאנטומיה שלהם שונה מן האנטומיה הניאנדרטלית, יהיה בכך סיוע לסיווגם כמין נפרד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Krause, J. et al (2010) "The complete mitochondrial DNA genome of an unknown hominin from southern Siberia", Nature . Vol. 464, pp. 894-897; doi:10.1038/nature08976
  2. ^ 2.0 2.1 Reich, D. et al (2010) "Genetic history of an archaic hominin group from Denisova Cave in Siberia", Nature . Vol. 468, pp. 1053–1060; doi:10.1038/nature097106
  3. ^ 3.0 3.1 Meyer, M. et al (2013) "A High-Coverage Genome Sequence from an Archaic Denisovan Individual", Science . Vol. 338 (12), pp. 222-226 ; doi:10.1126/science.1224344
  4. ^ ‏Mystery early human revealed by DNA data, באתר בי.בי.סי