אברהם דיסקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם דיסקין

פרופ' אברהם חיים אלברט דיסקין (נולד ב-1947 בירושלים) הוא חוקר בתחום מדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, מרצה במכללת שערי משפט ובמרכז הבינתחומי הרצליה, עמית בכיר בפורום קהלת (ע"ר) ומייעץ לגורמי ממשל שונים, וכן סופר, צייר ופסל.

דיסקין היה ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית ויו"ר האגודה הישראלית למדע המדינה. הוא כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטאות בארצות הברית, קנדה, אירופה ויפן. הוא עומד בראש בית הספר למנהל, ממשל ומשפט במכללת שערי משפט.

דיסקין פרסם יותר מעשרים ספרים ומונוגרפיות אקדמיים, בעיקר בנושאים הנוגעים לפוליטיקה הישראלית, וכמאתיים מאמרים אקדמיים.

דיסקין מרבה להופיע באמצעי התקשורת בישראל ובעולם. בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים שימש כיו"ר ועדת הצוערים של משרד החוץ. מאז סוף שנות התשעים שימש, בין היתר, גם כסטטיסטיקאי של ועדת הבחירות המרכזית. ב-2013 מונה ליו"ר ועדת המועצה להשכלה גבוהה למנהל ולמדע המדינה.

בתחום הפוליטי משתייך דיסקין למרכז המפה, והיה בין מקימי הדרך השלישית ב-1996.

מחקר פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום חקר הפוליטיקה הישראלית, כבר בשנות השבעים הצביע דיסקין על חשיבות 'השליטה בנקודת הציר' (המאזן בין גוש הימין וגוש השמאל) ועל חשיבות מעברי הקולות בין גוש השמאל וגוש הימין. בשנות האלפיים התפרסם כמבקר חריף של האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון. ככזה היה המחבר העיקרי של הצעת החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית ויועץ לועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת.

דיסקין. עם כמה משותפיו האקדמיים (ביניהם רעייתו חנה דיסקין, פול אברמסון, ג'ון אולדריץ', אנדרה בליי, דב סאמט, דן פלזנטל, ומשה קופל) היה אחראי לכמה מחקרים אקדמיים שזכו לפרסום רב. בין השאר עסקו מחקריו בנושאים של פוליטיקה השוואתית, חקר הדמוקרטיה, תורת המשחקים, שיטות בחירות והתנהגות בוחרים. בשנות האלפיים פרסם שני פתרונות חדשים לבעיית המיקוח הידועה של ג'ון נאש (John Nash), פתרון לבעיית עוצמת ההצבעה (Voting Power), הוכחה לקשר בין 'אי הצבעה אסטרטגית' וצמידותן של מערכות בחירות בארצות הברית ובריטניה במהלך המאה ה-20, הוכחה להומוגניות ההצבעה במשאלי העם בשווייץ, ומדד חדש לבדיקת אי-יחסיות (Disproportionality) ותנודתיות (Volatility) בבחירות.

רעייתו של דיסקין, ד"ר חנה דיסקין, הייתה מהחוקרים הבודדים שניבאו את קריסת ברית המועצות. מאז ראשית שנות השבעים היא חקרה את התפתחות האופוזיציה במזרח אירופה.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתייחס לסוגיית זכות השביתה אמר דיסקין בראיון עיתונאי[1]: "קל לדבר בנושא הזה בססמאות. אתה יכול לומר 'חופש השביתה הוא דבר קדוש', אבל אני יודע שזה לא כך, כי לא יכול להיות שקבוצה קטנה של 20–30 אנשים, שבמקרה יושבים על השאלטר ויכולים לגרום נזקים של עשרות מיליוני שקלים בקלות."

בהתייחסו לתפקידה וכוחה של מערכת המשפט בישראל הביע דיסקין עמדה הרואה בכוחה הרב של המערכת גורם הפוגע ביציבות: "כששרים רוצים להשתעל, היועץ המשפטי אומר להם 'זה לא בגיץ' (לא ניתן להגנה בבג"ץ, ח"ע)". דיסקין גם תקף בראיון את תוקפו של המדד הקובע את קו העוני: "לדוגמה, בישראל מדברים הרבה על מדד העוני. משפחה ענייה מוגדרת כמשפחה שהכנסתה הפנויה היא פחות מחצי ההכנסה החציונית. אבל אין לזה שום קשר לעוני. אם ניקח מדינה שבה כל המשפחות מרוויחות שקל אחד בשנה, נראה שאין במדינה הזו עני אחד. אם ניקח מדינה שבה חצי מהמשפחות מרוויחות 100 אלף שקל בחודש וחצי מהן ועוד משפחה אחת מרוויחות 700 אלף שקל בחודש, כמחצית האזרחים נחשבים עניים."[1]

בראיון אחר שהתפרסם באתר "מידה" ב-2014 אמר דיסקין "המערערים על זכות קיומה של ישראל נמצאים לא רק בטהרן אלא בעולם כולו וגם בתוככי מדינת ישראל. כשלעניין זה מתלוות יכולות של השמדה המונית, כמו במקרה של איראן, ברור שמדובר באתגר ראשון במעלה. לאתגר הקיומי מתלווה שאלת השלום. מה שנאמר בהכרזת העצמאות קדוש בעיני. תמיד עלינו להושיט יד לשלום. תמיד עלינו להיות מוכנים לשלם את מחירו המלא. אבל כניעה לאלו השואפים למחיקת המפעל הציוני אינה סבירה – בוודאי אם היא מסכנת את עצם הקיום." על המצב החברתי אמר דיסקין "במישור החברתי צריך לזכור את הפסיפס האנושי של מדינת ישראל. מדובר בחברה רבת גוונים: יהודים וערבים, וותיקים ועולים, עולים מברית-המועצות לשעבר ועולים מאתיופיה, חילונים ודתיים. מדובר בקבוצות חברתיות שהניגודים ביניהן מאתגרים ומציבים בעיות. אבל בעיני זהו פסיפס נהדר שיכול להניב, ולעתים מניב בפועל, חיים משותפים נפלאים." על המצב הכלכלי אמר "מדינת ישראל היא נס כלכלי. אם אתה מסתכל על ההישגים של ישראל בצמיחה, ברמת האבטלה וכדומה, במיוחד נוכח המתרחש בעולם ולמרות הנטל הביטחוני, היא מעוררת השתאות. בכל זאת יש בעיות קשות שידועות לכל ובראשן הפער בהכנסה והקושי בהשגת דיור. אני מאמין שדרך המלך לפתרון הבעיות היא של כלכלת שוק ותחרות חופשית. אבל צריך לזכור את מגבלות כלכלת השוק."

כסופר, צייר ופסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת שמן של דיסקין: "להבות" (2008)

בין כתביו הספרותיים של דיסקין שתי סאטירות ('בספינה הטובעת', 'המסע ללאגאדו') וספר ילדים אותו גם אייר ('העכברים וכדור הקסם'). ב-2008 פרסם ספר פופולרי ('הנשיאים') העוסק בנשיאי ארצות הברית. ב-2011 ערך את ספר על תולדות הליכוד ("מאלטלנה עד הנה: גלגולה של תנועה") וכתב ספר לימוד במקצוע האזרחות ("משטר ופוליטיקה במדינת ישראל").

דיסקין ידוע בשם העט בֶּרְטִי, שבו הוא משתמש כסופר, כצייר וכפסל. תמונת נוף של דיסקין ('סתיו') נמכרה ב-2007 בארצות הברית בסכום של שלושים אלף דולר. שלושה מפסליו מוצגים במכללת שערי משפט תחת הכותרת "חורבן, גולה ותקומה". הפסלים מתארים את צדקיהו בנחושתיים, קבצן על פי "בעיר ההריגה" של ביאליק, ואת הרצל בבזל. דיסקין אף אייר כמה ספרי ילדים (שחלקם כתבה בתו הבכורה ענבל), כתב עם בתו רוני את הספר Gorgozula שפורסם בקנדה, וחיבר עם בנו תומר את הספר 'מונדיאל!' על ההיסטוריה של המונדיאל.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משטר ופוליטיקה בישראל, ירושלים: הוצאת מגי בע"מ, 2011
  • מאלטלנה עד הנה: גלגולה של תנועה, מרכז מורשת מנחם בגין, תשס"א 2011.
  • הנשיאים, ירושלים: הוצאת מגי בע"מ, 2008
  • בספינה הטובעת, ירושלים: אקדמון, תשנ"ח
  • המסע ללאגאדו, ירושלים: הוצאת מגי בע"מ, 2003
  • כיצד בוחרים, חנה דיסקין ואברהם דיסקין, ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 1989
  • Diskin, A., and Navon, E., Improving the Accountability and Stability of Israel's Political System: A Detailed Proposal for a Feasible Electoral Reform, Jerusalem: Kohelet, 2017 (English and Hebrew versions).
  • Diskin, A. and E. Podoksik, “Israel”, European Political Data Yearbook (European Journal of Political Research), vol. 55, 140-148, 2016
  • Rohn, E., Kalech, M., and Diskin, A., "Coalition formation decision support system", Social Science Computer Review, vol. 34, 1-19, 2015
  • Hazan, R.Y., and Diskin, A., "Plus ça Change, Plus C’est La Même Chose: The 2015 Israeli Elections", Electoral Studies, vol. 40, 411-418, 2015
  • Diskin, A., and Koppel, M. “The Measurement of Voting Power as a Special Case of the Measurement of Political Power”, Voting Power and Procedures. Essays in Honour of Dan Felsenthal and Moshe Machover, Springer, 2014, pp. 33-40.Diskin, A. and E. Poldoksik, “Israel”, European Political Data Yearbook (European Journal of Political Research), 53, 2014
  • Diskin A., and Hazan, R. Y., "The parliamentary Election in Israel, January 2011", Electoral Studies, 34: 373-376, 2014
  • Abramson, P.R., Aldrich, J.H., Diskin, A., Houck, A., Levine, R., Scotto, T.J., "The British General Election of 2010 under Different Voting Rules", Electoral Studies, 30: 134-39, 2013.
  • Diskin, A., Koppel, M., and Samet, D., “Generalized Raiffa Solutions”, Games and Economic Behavior, 2011
  • Abramson, P.R., Aldrich, J.H., Blais, A., Diamond, M., Diskin, A., Indridason, I.H., Lee, D.J., and Levine, R., “Comparing Strategic Voting under FPTP and PR”, Comparative Political Studies, 43, 61-90, January 2010.
  • Israel (annual survey), European Journal of Political Research, 1992-2014 (last three years with Efraim Podoksik)
  • Diskin A, and Koppel, M "Voting Power: An Information Theory Approach", Social Choice and Welfare, 2009
  • Paul R. Abramson, Abraham Diskin, and Dan S. Felsenthal, "Nonvoting and the Decisiveness of Electoral Outcomes," Political Research Quarterly 60 (3) (September 2007), 500-515
  • Diskin, A. and Felsenthal, D.S, “Individual Rationality and Bargaining”, Public Choice, 2007, 133:25-29
  • Diskin, A., Diskin, H., and Hazan, R.Y., “Why Democracies Collapse: A Study of Reasons for Democratic Failure and Success”, International Political Science Review, Vol. 25, No. 3, July 2005, pp. 291-309
  • The Last Days in Israel, London: Frank Cass, 2003

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אברהם דיסקין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]