היפותזת ספיר-וורף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בבלשנות, היפותזת ספיר־וורף (אנגלית: Sapir-Whorf hypothesis, בקצרה SWH) או השערת היחסות הלשונית, היא עיקרון על פיו מבנה השפה משפיע על השקפת העולם או ההכרה של דובריה, ולכן התפיסות של אנשים הן יחסיות לשפת הדיבור שלהם. ההיפותזה קרויה על שם הבלשן והאנתרופולוג אדוארד ספיר, ועמיתו-תלמידו, בנג'מין לי וורף. השערת היחסות הלשונית הובנה בדרכים רבות ושונות, לעיתים סותרות לאורך ההיסטוריה. הרעיון הופיע לעיתים קרובות בשתי צורות: ההשערה החזקה, המכונה כיום דטרמיניזם לשוני, הייתה נפוצה בקרב בלשנים לפני מלחמת העולם השנייה, בעוד שההשערה החלשה מקובלת בעיקר על ידי בלשנים מודרניים.[1] על פי הגרסה החזקה, או הדטרמיניזם הלשוני, השפה קובעת את המחשבה, וקטגוריות לשוניות מגבילות וקובעות קטגוריות קוגניטיביות. בקרב בלשנים מודרניים גרסה זו נחשבת שגויה.[2] הגרסה החלשה קובעת שקטגוריות ושימוש לשוני רק משפיעים על מחשבה והחלטות. מחקרים אמפיריים תומכים בגרסה זו.[2]

בלשנים נמנעים לרוב מהמונח "השערת ספיר-וורף" משום שהוא מטעה מכמה סיבות: אדוארד ספיר ובנג'מין לי וורף מעולם לא כתבו יחד יצירות, ומעולם לא הציגו את רעיונותיהם במונחים של השערה. ההבחנה בין גרסה חלשה לחזקה היא גם התפתחות מאוחרת יותר – ספיר ו-וורף מעולם לא קבעו דיכוטומיה כזו, אם כי לעיתים קרובות כתביהם והשקפותיהם על עקרון היחסות הלשונית הזה מנוסחים במונחים דומים.[3]

היסטוריית המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

את העיקרון כי לשפה יש שליטה מסוימת על המחשבה ניתן למצוא לראשונה בהגותם של הפילוסופים עמנואל סוודנבורג, יוהאן גיאורג האמאן ויוהאן גוטפריד הרדר באמצע המאה השמונה-עשרה. בעקבותיהם הפילוסופיה של השפה והבלשנות התפתחו בתחומי ההגות הגרמנית עד שפרצו אל הפילוסופיה האנגלית-אמריקאית דרך הגותו של גוטלוב פרגה, אל ההגות הצרפתית דרך משנתו של פרדיננד דה-סוסיר ואל התרבות הכללית בתיווך מאמרו של וילהלם פון הומבולדט (Über das vergleichende Sprachstudium).

את מקור ההיפותזה כבחינה מדוקדקת יותר של הרעיון התרבותי המוכר הזה, ניתן למצוא בחיבורי פרנץ בועז, מייסד האנתרופולוגיה בארצות הברית. בועז השלים את לימודיו בגרמניה בסוף המאה ה-19, בתקופה בה מדענים כארנסט מאך ולודוויג בולצמן עשו ניסיונות להבנת פיזיולוגיית התחושה. גישה פילוסופית חשובה באותו זמן הייתה חידוש ההתעניינות ביצירתו של קאנט. בקצרה, טען קאנט כי הידע הוא תוצאת עבודה קוגניטיבית קונקרטית, הנעשית על ידי האדם הפרטי; המציאות ("אינטואיציה תחושתית") היא למעשה בהשתנות מתמדת, וההבנה היא תוצאת פירוש האינטואיציה הזו בעזרת ה"קטגוריות של ההבנה" שלו. לפיכך, יחידים שונים עשויים לקלוט את אותה המציאות באופן שונה, כתוצאה מהמושגים השונים בהם משתמשים. באמריקה, חקר בועז שפות אמריקאיות ילידיות שהיו שונות למדי מהשפות השמיות והודו-אירופיות אותן חקרו רוב החוקרים האירופים. עם הזמן, הבחין בועז שצורת החיים והקטגוריות הלשוניות יכולות להשתנות מאוד ממקום למקום. כתוצאה מתובנה זו, הגיע למסקנה כי התרבות ודרך החיים של עמים משתקפים בשפתם המדוברת. תלמידו של בועז, אדוארד ספיר פיתח את טענתו של מורו, בכך שהראה כי שפות הן מערכות שיטתיות, מושלמות מבחינה פורמלית-לוגית. לפיכך, אין מילה יחידה המבטאת סגנון מסוים של חשיבה/התנהגות, אלא הטבע המושלם והשיטתי של השפה הוא המתקשר ברמה גבוהה יותר למחשבה והתנהגות. אם כי דעותיו השתנו במשך הזמן, נראה כי לקראת סוף ימיו הגיע למסקנה כי השפה לא רק משקפת את התרבות והפעולה המורגלת, אלא כי בין השפה והמחשבה ישנו יחס השפעה או אף קביעה הדדית.

בנג׳מין לי וורף, שהיה בלשן חובב, מזוהה יותר מכל בלשן עם הרעיון של היחסות הלשונית בעקבות מחקריו על שפות ילידי אמריקה בהם בחן את השפעת התחביר והשימוש בשפה על התפיסה. וורף טען:

"אנו חותכים את הטבע בקווים שסומנו למעננו על ידי שפת אמנו. את הקטגוריות ואת הסוגים שאנו מבודדים מעולם התופעות איננו מוצאים שם משום שהם ניצבים לנגד עיניו של כל צופה; להפך, העולם נוכח כזרימה קליידוסקופית של רשמים, שעלינו לארגנה באמצעות שכלנו - ופירושו של דבר, במידה רבה, באמצעות המערכות הלשוניות אשר בשכלנו. האופן שבו אנו מחלקים את הטבע לחתיכות, מארגנים אותו למושגים ומייחסים לו משמעויות, כרוך בכך שאנחנו צדדים בהסכם לארגנו בדרך זאת - הסכם אשר אוחז בכל קהילת הדיבור שלנו ואשר מקודד בדפוסי השפה שלנו. ההסכם הוא, כמובן, מרומז ובלתי מוצהר, אך תנאיו מחייבים לכל דבר; אין באפשרותנו לדבר כלל אלא על ידי הצטרפות לארגונם ולסיווגם של הנתונים כפי שמכתיב זאת ההסכם ... באופן זה אנו נחשפים לעיקרון חדש של יחסיות, הגורס כי אותה עדות פיסיקלית אינה מובילה את כל הצופים לאותה תמונה של היקום, אלא אם כן הרקע הלשוני שלהם דומה או ניתן לכיול בדרך זו או אחרת"

בנג'מין לי וורף, שפה, מחשבה, מציאות, תרגום: דניאלה אייזנברג, עריכה: יאיר אור, אוב, 2004, פרק מדע ובלשנות, עמ' 87–88

דטרמיניזם לשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

וורף נחשב כתומך ברעיון של דטרמיניזם לשוני, ההשקפה שהשפה קובעת את הקטגוריות הבסיסיות של המחשבה וכי, כתוצאה מכך, דוברי שפות שונות חושבים בצורות שונות. אחת מהדוגמאות המצוטטות ביותר היא מחקרו על שפת האינוקטיטוט (אינואיטים), שלהם לכאורה מילים רבות לשלג. נטען כי ריבוי זה מעצב את ראיית העולם של האינואיט, ויוצר אופן קיום אחר מזה של, למשל, דובר אנגלית. דוגמה נוספת היא הניתוח של שפת ההופי (אנ') (אחת מהשפות הילידיות בדרום־מערב ארצות־הברית) בו טען שיש קשר בין האופן שבו בני עם ההופי תופשים את הזמן, ואיך הם מדברים על יחסים זמניים, והדקדוק של שפת ההופי. דוגמה אחרת נלקחה מניסיונו של וורף עצמו שהיה כימאי במקצועו, ועבד בחברת ביטוח כמהנדס מניעת שרפות. בעת בדיקת מפעל כימי הוא הבחין כי ישנם שני חדרי אחסון למכלי דלק, אחד למכלים מלאים ואחד לריקים. בגלל האדים הדליקים המכלים הריקים יותר מסוכנים מהמלאים אך העובדים נהגו בהם בפחות זהירות עד כדי כך שהם עישנו בחדר בו היו המכלים הריקים אבל לא בחדר עם המכלים המלאים. ווקף הגיע למסקנה שהשימוש במילה "מכלים ריקים" הוביל את העובדים להתייחס אליהם באופן לא מודע כבלתי מזיקים, אם כי במודע הם כנראה היו מודעים לסכנת הפיצוץ.

היות שוורף לא עבד באקדמיה, מחקריו על יחסיות לשונית שנעשו בעיקר בשנות ה-30, לא נעשו מוכרים עד לפרסום כתביו בשנים שלאחר מותו בידי אחד מחבריו של וורף, הארי הויג'ר. הויג'ר היה זה שטבע את המונח "היפותזת ספיר-וורף" בכנס ב־1954. הבלשן ג'ורג' טרייגר פרסם לאחר מכן, מאמר שכותרתו "סיסטמטיזציה של השערת וורף", אשר תרם לרעיון שוורף הציע השערה שאמורה להיות הבסיס לתוכנית של מחקר אמפירי.[4]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 רעיון היחסות הלשונית היה נתון לביקורת קשה מחוקרי לשון, תרבות ופסיכולוגיה. ב־1953 ביקרו הפסיכולוגים רוג'ר בראון (אנ') ואריק לנברג (אנ') את הסתמכותו של וורף על ראיות אנקדוטליות, וניסחו היפותזה כדי לבחון באופן מדעי את דעותיו, אותה הגבילו לבחינה של יחס סיבתי בין מבנה דקדוקי או לקסיקלי ובין קוגניציה או תפיסה. כשהם מתמקדים בטרמינולוגיה של צבעים בה יש הבחנות ברורות בין תפיסה ואוצר מילים, פרסמו בראון ולנברג ב־1954 מחקר על מונחי הצבעים בשפת הזוּני (אנ') התומך, במידת מה, בתוצאה חלשה של קטגוריזציה סמנטית של מונחי צבעים ותפיסת צבעים.[5][6] בעשותם כך הם התחילו שורה של מחקרים אמפיריים בתחום הצבעים.[7]

עם התפתחות הבלשנות הגנרטיבית על ידי נועם חומסקי שהגדירה מחדש את הבלשנות וחלק נכבד מהפסיכולוגיה במונחים פורמליים ואוניברסליים הצטמצמו הבחינות אמפיריות של ההיפותזה הוורפיאנית. בגישה הגנרטיבית גיוון לשוני הוא הרמה השטחית המכסה עקרונות קוגניטיביים אוניברסליים, ומחקרים מתקופה זו הפריכו את ההיפותזה בגרסתה הדטרמיניסטית.[8] מחקרים רבים היו מאוד ביקורתיים ונקטו לשון מזלזלת כשהם מגחיכים את ניתוחיו ואת הדוגמאות של וורף או את העובדה שאין לו תואר אקדמי. בשנות ה-60 התוודעו גם פילוסופים אנליטיים להשערת ספיר-וורף ופילוסופים, כמו מקס בלאק ודונלד דייווידסון[9][7]פרסמו ביקורות חריפות על דעותיו הרלטביסטיות של וורף. בלאק אפיין את רעיונותיו של וורף על מטפיזיקה ככאלה המוכיחות "גסות חובבנית".[10] על פי בלאק ודייווידסון השקפתו של וורף והמושג יחסיות לשונית, משמעותם שתרגום בין שפות שונות בעלות סכמה מושגית שונה לא יהיה אפשרי.[11] במשך שנות ה-80 המשיכו רוב האזכורים של וורף או של היפותזת ספיר-וורף להיות מזלזלים וגרמו לדעה כללית שרעיונותיו של וורף הוכחו כשגויים. לדוגמה, סטיבן פינקר בספרו אינסטינקט השפה טען שמחשבה מתקיימת לפני השפה והיא לא תלויה בה.

גרסה חלשה של ההיפותזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוף שנות ה-80, החלה התעניינות מחודשת ברעיונותיו של וורף, ודור חדש של חוקרים החל לקרוא את כתביו, כשהם טוענים שהמבקרים שקדמו להם עסקו ברעיונותיו האמיתיים של וורף בצורה שטחית, או שייחסו לו רעיונות שמעולם לא הביע.[12][13][14] חוקרים כמו ג'ון לוסי (אנ') וסטיבן לוינסון (אנ'), מתחו ביקורת על פינקר על כך שאינו מציג את דעותיו של וורף כראוי ומתווכח נגד אנשי קש.[15][16][17] ג'ורג' לייקוף, פרסם מאמר בו טען כי וורף היה על המסלול הנכון בהתמקדותו בהבדלים בין קטגוריות דקדוקיות ולקסיקליות כמקור להבדלים ביצירת מושגים.[18] ספרם של לוינסון וגמפרץ (אנ') "Rethinking Linguistic Relativity" שיצא לאור ב-1996 כלל מאמרים משורה של חוקרים שעסקו בפסיכובלשנות, בלשנות חברתית ואנתרופולוגיה בלשנית, והחל תקופה חדשה של מחקר היחסות הלשונית שמתמקד בהיבטים קוגניטיביים וחברתיים. מאז בוצע מחקר אמפירי רב על תורת היחסיות הלשונית, במיוחד במכון מקס פלנק לפסיכולינגוויסטיקה ובמוסדות אמריקאיים על ידי חוקרים כמו לירה בורודיצקי ודדרה גנטנר. לוינסון תיעד השפעות יחסות לשונית בהמשגה הלשונית השונה של קטגוריות מרחביות בשפות שונות. לדוגמה, שפת Guugu Yimithirr בקווינסלנד אינה משתמשת במונחי מרחב יחסיים כמו ימין ושמאל. הדוברים בה משתמשים רק במונחי כיוון מוחלטים (צפון, דרום, מזרח, מערב), דבר המתבטא למשל בתנועות ידיים אותן הם משנים בהתאם לכיוון בו הם עומדים.[19][20] מחקרים אחרים הראו את השפעת השפה על תפיסת הזמן. נבדקים דוברי אנגלית סידרו תמונות המתארות תהליך כרונולוגי (אדם מזדקן, תנין גדל, בננה נאכלת) משמאל לימין, בעוד דוברי עברית סידרו אותן מימין לשמאל. דוברי השפה האבוריג׳ינית קוּאוּק תַ'אַיוֹרֶה סידרו את התמונות ממזרח למערב ושינו את הסדר בהתאם לכיוון אליו הם פנו.[21] מחקרים על תפיסת צבעים הראו כי לאנשים קל יותר לזהות ולזכור גוונים של צבעים שיש להם שם ספציפי בשפתם. לדוגמה, ברוסית יש מילים שונות לצבעים כחול ותכלת בעוד שבאנגלית אין אבחנה כזו אלא רק כחול-כהה או כחול-בהיר. ניסויים הראו כי דוברי רוסית מהירים יותר להבחין בין גוונים אלה מאשר דוברי אנגלית.[22] בשפות בהן לשמות עצם יש מין דקדוקי יש לו השפעה לא מודעת על התפיסה. למשל, לנבדקים דוברי ספרדית ואיטלקית, בהן יש מין דקדוקי, הוצגו שתי תמונות והם היו צריכים להגיב אם הן שייכות לאותה קטגוריה. הנבדקים הגיבו מהר יותר כשלתמונות היה אותו מין דקדוקי (למשל אף ופה לעומת אף ואוזן). אצל דוברי אנגלית לא נמצא הבדל זה, משום שבאנגלית אין מין דקדוקי.[23] במחקר אחר נבדקים גרמנים וספרדים היו צריכים לכתוב שמות תואר עבור רשימה של חפצים, שהיה להם מין דקדוקי שונה בשתי השפות. לדוגמה, המילה למפתח היא זכר בגרמנית ונקבה בספרדית, ואילו המילה גשר היא נקבה בגרמנית וזכר בספרדית. אף על פי שהניסוי נערך באנגלית בלבד נמצאו השפעות של המין הדקדוקי: למשל, דוברי גרמנית תיארו מפתחות כקשים, כבדים ושימושיים, ואילו דוברי ספרדית תיארו אותם כקטנים, מקסימים ומבריקים. לעומת זאת, דוברי גרמנית תיארו גשרים כיפים, אלגנטיים, ורגועים, בעוד שדוברי ספרדית אמרו שהם גדולים, חזקים ותמירים.[24]

על כן, בעוד ההיפותזה הוורפיאנית על פיה השפה קובעת את הקטגוריות הבסיסיות של המחשבה או שהיא יכולה לבטל הבחנות תפיסתיות מקובלת כיום כשגויה, יש תמיכה מחקרית לעמדה החלשה יותר על פיה השפה יכולה להשפיע על החשיבה, למשל להקשות על הבחנות מסוימות, או להגביר סוגים מסוימים של חשיבה, או לגרום לסוג חשיבה סכמטי יחסית.[2] עם זאת, חסידי אסכולות אוניברסליסטיות רבים ממשיכים להתנגד לרעיון היחסיות הלשוני.

ההיפותזה בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוטנציאל הפוליטי של ההיפותזה מודגש ביותר בספר "1984", מאת ג'ורג' אורוול, שם ה-"Newspeak" ("שיחדש") החליפה במידת מה את השפה האנגלית, כחלק משינוי תודעה שהשליטים הטוטליטריים רוצים לגרום. במקרה זה, ג'ורג' אורוול טוען כי אם בני אדם לא יוכלו ליצור את המילים הדרושות לשם מרד, הם לא יוכלו למרוד, כאשר "השפה החדשה" נוצרה במטרה למחוק את אותן המילים. לדוגמה, "רע" הפך ל"לא-טוב", והמילה "חופשי" יצאה משימוש לאחר זמן.

הרעיון של יחסיות לשונית מופיע גם ברומן המדע הבדיוני "חולית" והמשכיו מאת פרנק הרברט. אחת הדמויות (ג'סיקה אטריידס), בעלת הכשרה לשונית רחבה נבהלת מ"אלימות" השפה שמשתמש בה שבט הדררים, כיוון שהיא מאמינה שמילות ומבנה שפתם משקפים תרבות אלימה.

הרומן של סמואל דלייני (אנ'), "Babel-17" (אנ'), עוסק בשפה בדיונית, שאינה מאפשרת לדובריה מחשבה עצמאית, ומכריחה אותם לחשוב רק מחשבות לוגיות לחלוטין. בשפה זו הם משתמשים ככלי נשק, מכיוון שהיא אמורה להפוך את כל שלומדה לבוגד. ברומן, השפה בבל-17 מדומה לשפות מחשב, שאינן מאפשרות טעויות או קביעות לא מדויקות.

בספר "המנושל" מאת אורסולה לה גווין, השפה והתרבות בכוכב אנארס לא מכירה במושג הבעלות. דוגמה לכך ניתנת כאשר ילדה קטנה אומרת לגיבור הספר: "אתה יכול לחלוק איתי את הממחטה בה אני משתמשת", במקום להגיד "אתה יכול לשאול ממני את הממחטה שלי". השפה מבטאת את העיקרון שהממחטה, שיוצרה תחת השיטה האנרכיסטית-סוציאליסטית, אינה שייכת לאף אדם ספציפי, כי אם למין האנושי כולו. השפה המדוברת באנארס, פראבית, היא שפה מתוכננת אשר משקפת אספקטים רבים של היסודות הפילוסופיים של האנרכיזם האוטופי.

סדרת הספרי המדע הבדיוני הפמיניסטי "שפת אם" מאת סוזט היידן אלגין, עוסקת במאבק קבוצת נשים בלשניות בעזרת המצאת שפה שנועדה לנשים. השפה, "לאאדן", נועדה כדי להתמודד עם מגבלות השפה האנדרוצנטרית על נשים, שנאלצות להגיב "אני יודעת שאמרתי את זה, אבל אני התכוונתי למשהו אחר". אלגין טוענת שהשפות הטבעיות המערביות עשויות להיות מתאימות יותר להבעת עמדותיהם של גברים מאשר נשים.

בסיפור המדע הבדיוני "סיפור חייך" (אנ') מאת טד צ'יאנג, נבחנת אפשרות שרכישת שפה חייזרית תשנה את מבנה התודעה האנושית. הסיפור עובד בשנת 2016 לסרט בשם "המפגש".

בספר "המנון" של איין ראנד, מתוארת חברה שוויונית בה הוצאה המילה "אני" מהשפה כדי להכחיד אינדיבידואליזם.[25]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Greene Robert Lane , Boroditsky, Lera; Liberman, Mark, For and Against Linguistic Relativity, The Economist, ‏2012-02-14
  2. ^ 1 2 3 Phillip Wolff, Kevin J. Holmes, Linguistic relativity, WIREs Cognitive Science 2, 2011-05, עמ' 253–265 doi: 10.1002/wcs.104
  3. ^ Jane H. Hill, Bruce Mannheim, Language and World View, Annual Review of Anthropology 21, 1992-10, עמ' 381–404 doi: 10.1146/annurev.an.21.100192.002121
  4. ^ Leavitt, John, Linguistic Relativities: Language Diversity and Modern Thought, Cambridge University Press, 2011, עמ' 177–178, ISBN 978-0-521-76782-8
  5. ^ Lenneberg, Eric, Cognition in Ethnolinguistics, Language. Linguistic Society of America 29 (4), 1953, עמ' 463–471 doi: 10.2307/409956
  6. ^ Brown, R.; Lenneberg, A study in language and cognition, Journal of Abnormal and Social Psychology 49 (3), 1954, עמ' 454–462 doi: 10.1037/h0057814
  7. ^ 1 2 בנג'מין לי וורף, יאיר אור (ע), תרגום: דניאלה אייזנברג, מדע ובלשנות, שפה, מחשבה, מציאות, אוב, 2004, עמ' 87-88
  8. ^ Berlin, Brent; Kay, Paul, Basic Color Terms: Their Universality and Evolution, University of California Press, 1969
  9. ^ Davidson, Donald, On the very idea of a conceptual scheme, Proceedings and addresses of the American Philosophical association 47, 1973, עמ' 5–20 doi: 10.2307/3129898
  10. ^ Black, Max, Linguistic Relativity: The Views of Benjamin Lee Whorf, The Philosophical Review 68, 1959, עמ' 228–238 doi: 10.2307/2182168
  11. ^ ליוויט (2011) 189–212
  12. ^ Leavitt, John, Linguistic Relativities: Language Diversity and Modern Thought, Cambridge, UK: Cambridge University Press, 2011, ISBN 978-0-521-76782-8
  13. ^ Whorf, Benjamin Lee, 1897-1941., Language, thought, and reality : selected writings of Benjamin Lee Whorf, 2nd ed, Cambridge, Mass.: The MIT Press, 2012
  14. ^ Lee, Penny, The Whorf Theory Complex — A Critical Reconstruction, John Benjamins, 1996, עמ' 121-122
  15. ^ Lee, Penny, The Whorf Theory Complex — A Critical Reconstruction, John Benjamins, 1996, עמ' 19-20
  16. ^ Gumperz, John; Levinson, Stephen C. (1996). "Introduction: Linguistic Relativity Re-examined". In John Gumperz; Stephen C. Levinson (eds.). Rethinking Linguistic Relativity. Cambridge: Cambridge University Press.
  17. ^ Nick Yee, What Whorf Really Said
  18. ^ Lakoff, George, 18, Women, fire, and dangerous things, University Of Chicago Press, 1987
  19. ^ Stephen C. Levinson, Studying Spatial Conceptualization across Cultures: Anthropology and Cognitive Science, Ethos 26, 1998-03, עמ' 7–24 doi: 10.1525/eth.1998.26.1.7
  20. ^ S. Levinson, Language and Cognition: The Cognitive Consequences of Spatial Description in Guugu Yimithirr, Journal of Linguistic Anthropology, 1997
  21. ^ Alice Gaby, The Thaayorre think of Time Like They Talk of Space, Frontiers in Psychology 3, 2012, עמ' 300 doi: 10.3389/fpsyg.2012.00300
  22. ^ Jonathan Winawer, Nathan Witthoft, Michael C. Frank, Lisa Wu, Alex R. Wade, and Lera Boroditsky, Russian blues reveal effects of language on color discrimination, PNAS. 104 (19), עמ' 7780-7785 doi: https://doi.org/10.1073
  23. ^ Roberto Cubelli, Daniela Paolieri, Lorella Lotto, Remo Job, The effect of grammatical gender on object categorization., Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory, and Cognition 37, 2011, עמ' 449–460 doi: 10.1037/a0021965
  24. ^ Boroditsky, L., Schmidt, L., & Phillips, W. (2003). Sex, syntax, and semantics. In D. Gentner & S. Goldin-Meadow (Eds.), Language in mind: Advances in the study of language and cognition (pp. 61– 80) Cambridge, MA: MIT Press.
  25. ^ The Meaning and Importance of I" in Anthem", cliffsnotes