היריבות בין הגולדן סטייט ווריורס לבין הקליבלנד קאבלירס
היריבות בין הווריורס לקאבלירס היא יריבות כדורסל בליגת ה-NBA בין גולדן סטייט ווריורס לקליבלנד קאבלירס. היריבות החלה בארבע ההופעות הרצופות בגמר ה-NBA של שתי הקבוצות מ-2015 עד 2018. סדרות הגמר בין קליבלנד וגולדן סטייט הן הרצף הארוך ביותר של גמרים בין אותן קבוצות בארבע הליגות המקצועניות בצפון אמריקה.
מתוך ארבעת הגמרים ניצחו הווריורס בשלושה (2015, 2017 ו-2018) והקאבס באחד (2016). היריבות נחשבה לגמורה מאז 2018, בעקבות עזיבתו של לברון ג'יימס את הקאבלירס ללוס אנג'לס לייקרס.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני 2014[עריכת קוד מקור | עריכה]
הווריורס ניצחו בסדרה בין הקבוצות לפני 2014, עם מאזן 37–22 (0.627) בין 1970 ל-1991. הקאבלירס ניצחו 10 משחקים רצופים מ-1992 עד 1996 כדי וצמצמו את היתרון של גולדן סטייט ל-37–32 (0.536). שתי הקבוצות שיחקו זו מול זו במהלך הקדנציה הראשונה של לברון ג'יימס עם הקאבלירס בשנות ה-2000. ג'יימס קלע סל כדי לנצח את הווריורס 106–105 במהלך העונה הסדירה של 2008/2009.
מ-2010 עד 2014, ג'יימס עזב את הקאבלירס כדי לשחק במיאמי היט ולחבור לדוויין וייד וכריס בוש. ההיט הגיעו לגמר בכל ארבע העונות של לברון במיאמי ואף זכו באליפויות ב-2012 וב-2013, בעוד הווריורס היו קבוצת לוטרי (כלומר סיימו במקומות האחרונים).
|
הווריורס הובילו את סדרת הראש בראש 53–50 (0.515) עד סוף 2013/2014.
ג'יימס חזר לקאבלירס לאחר עונת 2013/14. הקאבלירס הביאו אז את הפאוור פורוורד קווין לאב ממינסוטה טימברוולבס עבור אנדרו ויגינס ונכסים אחרים. הקאבס הפכו במהירות לפייבוריטית לזכייה במזרח, מכיוון שכבר היה להם רכז אולסטאר בדמות קיירי אירווינג וכוכבים עולים אחרים כמו טריסטן תומפסון.
באזור המערבי, הווריורס היו קבוצה שהונהגה על ידי הקו האחורי שכונה "האחים ספלאש" (Splash Brothers), שכלל את סטפן קרי וקליי תומפסון, והתקפה מהירה ומפותחת, שהורכבה בעיקר מקליעת שלשות.
עונת 2014/15[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עונת 2014/2015 ב-NBA
עם חזרתו של לברון ג'יימס לקאבלירס כשחקן חופשי ב-2014, הקבוצה הייתה פייבוריטית לעלייה לגמר ה-NBA. הקבוצה פתחה את העונה בצורה רעה, כאשר לאב נאבק בתפקידו החדש והקלע דיון וייטרס לא מסוגל להתמודד עם ההדחה לתפקיד משני. הקאבלירס פתחו את העונה עם מאזן עגום של 19–20. ג'יימס החמיץ שבועיים בחודש ינואר בשל פציעה בגב.[1] מאוחר יותר באותו חודש, הקאבלירס העבירו בטרייד את וייטרס לאוקלהומה סיטי ת'אנדר, בעסקה שכללה גם את הניו יורק ניקס. מהניקס הם רכשו את קלעי השלשות ג'יי. אר. סמית' ואת הנכס ההגנתי אימאן שאמפרט. הקבוצה רכשה גם את הסנטר טימופיי מוזגוב מדנוור נאגטס בטרייד נפרד. שחקנים אלו היו קריטיים לחזרתה של הקבוצה לצמרת המזרח.
.jpg)
הווריורס פתחו את העונה במאזן 21–2 עם רצף של 16 ניצחונות, מה שהפך אותם לפייבוריטיים המוקדמים לאליפות ואת סטפן קרי למועמד לפרס ה-MVP. בנוסף, קליי תומפסון הפך לאחד הקלעים הטובים בליגה ודריימונד גרין העמיד ממוצעים של כ-12 נקודות, 8 ריבאונדים ו-4 אסיסטים למשחק. המאמן הרוקי של הווריורס, סטיב קר, היה מועמד למאמן השנה.
שתי הקבוצות חלקו את המשחקים ביניהן באותה עונה, וכל אחת ניצחה במגרש הביתי שלה.
אירווינג, ג'יימס, קרי ותומפסון נבחרו כולם לקבוצות האולסטאר, כאשר קרי סיים ראשון בהצבעות (1,513,324) וג'יימס סיים במקום השני (1,470,483).[2] קרי זכה בפרס ה-MVP של העונה הסדירה, עם ממוצעים של 23.8 נקודות, 7.7 אסיסטים ו-2.0 חטיפות למשחק, וקלע 44.3% לשלוש נקודות.[3] ג'יימס סיים שלישי בהצבעות ל-MVP, עם ממוצעים של 25.3 נקודות, 6.0 ריבאונדים ו-7.4 אסיסטים למשחק.[4] שניהם נבחרו לחמישיית העונה ב-NBA, ואירווינג ותומפסון לנבחרו לחמישייה השלישית. הקאבלירס סיימו את העונה עם מאזן 53–29, והווריירס עם מאזן של 67–15.
גמר 2015[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – עונת 2015/2016 ב-NBA
הווריורס והקאבלירס הפסידו רק חמישה משחקים ביחד בשלושת הסיבובים הראשונים של הפלייאוף. בפעם הראשונה בתולדות גמר ה-NBA, שתי הקבוצות אומנו על ידי מאמנים בשנתם הראשונה, סטיב קר בגולדן סטייט ודייוויד בלאט בקליבלנד. הקאבלירס התמודדו עם בעיית פציעות, ואיבדו את לאב בסיבוב הראשון מול בוסטון סלטיקס בשל פריקת כתף. אירווינג עזב את משחק 1 בגמר בהארכה לאחר ששבר את פיקת הברך השמאלית. הווריורס ניצחו במשחק 1 לאחר מותחן והארכה, 108–100. גם משחק 2 נכנס להארכה, וההגנה של לברון ג'יימס ומת'יו דלאבדובה על סטפן קרי הובילו את המשחק ל-95–93. ג'יימס לקח את הקאבלירס לניצחון גם במשחק 3 וליתרון 2–1 בסדרה על הווריורס. עם זאת, הווריורס ניצחו בשלושת המשחקים הבאים וזכו באליפות ה-NBA הרביעית של המועדון. אנדרה איגודלה זכה בפרס ה-MVP של סדרת הגמר ב-NBA, אף על פי שג'יימס העמיד ממוצעים של 35.8 נקודות, 13.3 ריבאונדים ו-8.8 אסיסטים.
עונת 2015/16[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – עונת 2015/2016 ב-NBA
הווריורס פתחו את עונת 2015/16 בתוצאה של 24–0, פתיחת העונה הטובה בתולדות ה-NBA ורצף הניצחונות השני באורכו בתולדות הליגה (33, לוס אנג'לס לייקרס ב-1971/1972). עד לפגרת האולסטאר, השיא של הווריורס היה 48–4, כולל צמד ניצחונות בעונה הסדירה מול קליבלנד. זה היה המאזן הטוב ביותר בפגרת האולסטאר בתולדות הליגה. קרי, תומפסון ודריימונד גרין זכו בבחירות למשחק האולסטאר. גולדן סטייט המשיכה לשבור את השיא מעונת 1995/1996 של שיקגו בולס, שהגיעו למאזן 72–10, על ידי ניצחון ב-73 משחקים. סטפן קרי הפך ל-MVP הראשון שנבחר פה אחד בתולדות ה-NBA באותה שנה.
למרות הדומיננטיות שלהם בעונה הרגילה, הווריורס התקשו בפלייאוף המערב. לאחר שהביסו את יוסטון רוקטס ופורטלנד טרייל בלייזרס כל אחת בחמישה משחקים ללא קרי, הווריורס נמתחו בשבעה משחקים על ידי אוקלהומה סיטי ת'אנדר בגמר המערב. הת'אנדר עלו ליתרון 3–1, אבל הווריורס הצליחו לחזור ולנצח את הסדרה.
הקאבלירס התמודדו עם כמה אתגרים בעונת 2015/16. אירווינג החלים מהפציעה בברך שספג במשחק הראשון בגמר העונה שעברה, אך החמיץ את רוב המחצית הראשונה של העונה. למרות קושי מסוים, קליבלנד הופיעה היטב במהלך החצי הראשון של העונה. באמצע העונה, עם מאזן של 30–11, המאמן הראשי דייוויד בלאט הוחלף בטיירון לו. הקבוצה סיימה את העונה הסדירה עם המאזן הטוב ביותר באזור המזרחי, הביסה את דטרויט פיסטונס ואטלנטה הוקס 4–0, וניצחה את טורונטו ראפטורס ב-6 משחקים כדי לעלות לגמר מול האלופה המכהנת, גולדן סטייט.
גמר 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
בגמר ה-NBA 2016 נפגשו הקאבלירס והווריירס זו העונה השנייה ברציפות. הווריורס ניצחו במשחקים 1 ו-2 באוקלנד בצורה משכנעת לפני שהסדרה עברה לקליבלנד. בעוד שקליבלנד ניצחה את משחק 3 בבית, הווריורס ניצחו את משחק 4 כדי לעלות ליתרון 3–1, כשניצחון אחד בלבד יספיק להם לזכייה בעדיפות שנייה ברציפות. במהלך המשחק, דריימונד גרין ביצע עבירה בוטה על לברון ג'יימס. לאחר שבדקה את התקרית לאחר המשחק, הליגה קבעה כי המריבה מצדיקה עבירה בוטה מדרגה 1, וגרין את גבול העבירות הבוטות של ה-NBA והושעה ממשחק 5.
קיירי אירווינג ולברון ג'יימס קלעו שניהם 41 נקודות במשחק 5 בחוץ כדי להשאיר את הסדרה בחיים, והפכו לצמד הראשון שקולע לפחות 40 נקודות במשחק גמר. בחזרה בקליבלנד, לברון המשיך ביכולת הקליעה המעולה שלו, והשיג עוד משחק של 41 נקודות במשחק 6 בבית של הווריורס, שפתחה עם יתרון 31–9 אך סבלה מהרחקה מאוחרת של קרי. ג'יימס הפך לשחקן הראשון מאז שאקיל אוניל שקלוע מעל 40 נקודות בשני משחקי גמר רצופים.
כשהסדרה חזרה לאורקל ארנה כדי להכריע את האליפות, הווריירס והקאבלירס היו צמודים במשך רוב משחק 7. בסוף הרבע הרביעי, כשהתוצאה בשוויון 89–89, לברון ג'יימס חסם את אנדרה איגודלה לאחר שרדף אחריו לאורך כל המגרש, במהלך שנודע לאחר מכן בשם "החסימה" (The Block). זמן קצר לאחר מכן, קיירי אירווינג קלע שלשה מעל סטפן קרי כדי לתת לקליבלנד את היתרון, עליו הם שמרו עד הניצחון 93–89. זו הייתה האליפות הראשונה של קליבלנד והפך אותה לקבוצה הראשונה בהיסטוריה של גמר ה-NBA שחזרה מפיגור 3–1. לברון ג'יימס הפך לשחקן השלישי בלבד בתולדות ה-NBA שרושם טריפל דאבל במשחק 7 של הגמר ונבחר פה אחד ל-MVP של הגמר לאחר שהוביל בכל חמש הקטגוריות של נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות וחסימות.
2016–2018[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערכים מורחבים – עונת 2016/2017 ב-NBA, עונת 2017/2018 ב-NBA
.jpg)
ב-4 ביולי 2016, כוכב אוקלהומה סיטי ת'אנדר, קווין דוראנט, חתם בווריורס כשחקן חופשי. הוא עמד על ממוצעים של 25.1 נקודות, 8.3 ריבאונדים, 4.8 אסיסטים, 1.1 חטיפות ו-1.6 חסימות. לאחר שסיימו במאזן 67–15, הקבוצה הראשונה בתולדות ה-NBA שניצחה לפחות 67 משחקים בשלוש עונות רצופות, הווריורס עלו ל-12–0 בפלייאוף המערב. הם הפכו לקבוצה השלישית בתולדות הליגה שלא מפסידה בכל שלושת הסיבובים אחרי הלוס אנג'לס לייקרס (1988/1989 ו-2000/2001), כשהיא עושה זאת מול פורטלנד טרייל בלייזרס, יוטה ג'אז וסן אנטוניו ספרס, והראשונה לעשות זאת עם 12–0 (הקבוצות הקודמות ניצחו 11–0, כאשר הסיבוב הראשון היה בסדרת הטוב מ-5).
באזור המזרחי גם הקאבלירס עלו לגמר עם מאזן 12–1 בפלייאוף, כשהם מדיחים את אינדיאנה פייסרס וטורונטו ראפטורס בסוויפים משכנעים. בגמר האזורי, הקאבלירס ניצחו את בוסטון סלטיקס בחמישה משחקים. תקופה זו נחשבת לתקופה הטובה ביותר של ג'יימס בקריירה, והוא הגיע לגמר עם ממוצעים של 32.5 נקודות, 8.0 ריבאונדים, 7.0 אסיסטים, 2.2 חטיפות ו-1.4 חסימות למשחק. הוא קלע ב-57% מהשדה ו-42% מהשלוש, ורשם ממוצע טריפל דאבל בגמר. גם קווין לאב היה בשיא תקופתו בקאבלירס, עם ממוצעים של 17.2 נקודות, 10.4 ריבאונדים, 1.9 אסיסטים, 46% מהשדה ו-44% מחוץ לקשת.[5] קיירי אירווינג קבע שיא קריירה בפלייאוף של 42 נקודות במהלך משחק 4 בגמר המזרח מול בוסטון. לווריירס ולקאבלירס היה מאזן משולב של 24–1 בפלייאוף לפני הגמר, הכי מעט ההפסדים בסך הכל אי פעם.
הציפיות לקראת הסדרה היו גבוהות במיוחד, כאשר הווריורס, שכונו "קבוצת-על", חיפשו נקמה על ההפסד בשנה הקודמת. הווריורס לקחו בקלות את המשחקים 1 ו-2 בבית, כשהם ניצחו את הקאבלירס 113–91 ו-132–113, בהתאמה. נראה היה שמשחק 3 הולך לטובת הקאבלירס, עד ריצת 11–0 של הווריורס בדקות הסיום, ששיאה שלשה של קווין דוראנט, שקבעה 118–113. בפיגור 3–0, ג'יימס ואירווינג הובילו את הקאבלירס לניצחון על הווריורס 137–116, כולל שיא של 49 נקודות ברבע הראשון, שיא גמר של 86 נקודות במחצית הראשונה ושיא של 24 שלשות (ששברו את השיא של 18 שקבעו הווריורס במשחק 2). למרות השליטה המוקדמת של ג'יימס וקליבלנד במשחק 5, הווריורס שיחקו טוב יותר במחצית השנייה וזכו באליפות עם ניצחון 129–120. זו הייתה האליפות השנייה של הקבוצה בשלוש שנים, והאליפות ופרס ה-MVP הראשונים של דוראנט.[6]
ב-2017/18, גולדן סטייט ניצחה בשני המפגשים בעונה הסדירה מול הקאבלירס, אך התמודדה עם מספר פציעות. עם זאת, בזכות חזרתו של סטפן קרי במהלך הפלייאוף, הווריורס גברו בסיבוב הראשון והשני של הפלייאוף על סן אנטוניו ספרס וניו אורלינס פליקנס בחמישה משחקים כל אחת ועלו לגמר הרביעי ברציפות שלהם על ידי התגברות חזרה מפיגור 3–2 מול יוסטון רוקטס. קליבלנד גם התקשתה במהלך המחצית השנייה של העונה. עם זאת, הם עדיין הצליחו לנצח את אינדיאנה פייסרס בשבעה משחקים, לנצח בסוויפ את הראפטורס, ואז להתגבר על פיגור 3–2 משלהם מול בוסטון סלטיקס כדי לעלות לגמר. זו הייתה הפעם הראשונה שאותן שתי קבוצות בכל אחת מארבע הליגות המקצועניות בצפון אמריקה נפגשו בגמר ארבע פעמים ברציפות.[7]
משחק 1 היה צמוד והתאפיין במספר שינויי הובלה. ג'יימס קלע 51 נקודות, והמשחק הלך להארכה, בין השאר בשל שריקת עבירה במחלוקת נגד דוראנט, החטאת זריקת עונשין של ג'ורג' היל 4.7 שניות לסיום, והעובדה שג'יי. אר. סמית' כדרר עד סיום הזמן, תוך שהוא מאמין שקבוצתו ביתרון. הווריורס שלטו בהארכה, וניצחו את המשחק 124–114. מספר תגרות קלות התפתחו בשניות הסיום של ההארכה, שהגיעו לשיאן בהרחקתו של טריסטן תומפסון, שלאחר מכן אף נקנס, על דחיפת כדור לתוך פניו של דריימונד גרין. לאחר המשחק, על פי הדיווחים, לברון ג'יימס סבל מחבלה בידו הימנית לאחר שחבט בלוח בחדר ההלבשה. הוא שיחק עם הפציעה במשך שאר הסדרה, והיא לא נחשפה עד לאחר משחק 4.[8]
משחק 2 היה חד צדדי יותר, והווריורס ניצחו 122–103. קרי שבר את שיא גמר ה-NBA של עצמו עם תשע שלשות במשחק גמר.
גם משחק 3 היה צמוד, כאשר הקבוצות החליפו יתרון מספר פעמים. קרי התקשה מהשדה, עם 3 מ-16 בלבד (1 מ-10 לשלוש), בעוד ג'יימס קבע שיא עם הטריפל דאבל העשירי שלו בגמר. עם זאת, דוראנט הוביל את הווריורס לניצחון 110–102, כשהוא קולע שיא קריירה בפלייאוף של 43 נקודות.
גם משחק 4 הסתיים בניצחון של הווריורס, 108–85, עם 37 נקודות של קרי (כולל שבע שלשות) והטריפל דאבל הראשון של דוראנט בפלייאוף בקריירה. גולדן סטייט השלימה בכך את הסוויפ, וזכתה באליפות שנייה ברציפות, שלישית בארבע עונות, ושישית בסך הכל.
תוצאות היריבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדעה הרווחת היא שהיריבות הסתיימה לאחר שלברון ג'יימס עזב את הקאבלירס וחתם בלוס אנג'לס לייקרס ב-2018. הקאבלירס נכנסו לבנייה מחדש שמרכזה את בחירות הדראפט בסיבוב הראשון שלהם ב-2018 ו-2019, קולין סקסטון, ודריוס גרלנד, בהתאמה. הקאבס השאירו גם את טריסטן תומפסון וקווין לאב שישמשו כמנהיגים. הקאבלירס התקשו בשתי העונות הבאות שלהם, וסיימו במאזנים שליליים של 19–63 ב-2018/2019 ו-19–46 בעונת 2019/2020 לפני הפסקתה עקב מגפת הקורונה. הקאבלירס לא היו בין 22 הקבוצות שהוזמנו להשלים את העונה בבועת ה-NBA באורלנדו, פלורידה. הקבוצה פיטרה את מאמנה, טיירון לו, שישה משחקים בלבד בתוך עונת 2018/2019. במקומו מונה לתפקיד ג'ון ביליין, אך הוא התפטר באמצע עונת 2019/20. עוזר המאמן ג'יי. בי. ביקרסטאף מונה למאמן ראשי זמני ובסופו של דבר למאמן קבוע לעונת 2020/2021. הקאבלירס כמעט חזרו לפלייאוף בעונת 2021/2022, אך הפסידו לאטלנטה הוקס בפלייאין ה-NBA.
הווריורס חזרו לגמר החמישי ברציפות שלהם ב-2019, בניסיון לזכות באליפות שלישית ברצף, אבל הפסידו לטורונטו ראפטורס 2–4. קווין דוראנט ואנדרה איגודלה עזבו את הווריורס לברוקלין נטס וממפיס גריזליס, בהתאמה, אחרי ההפסד בגמר. המעברים הללו, בשילוב עם פציעות של קליי תומפסון וסטפן קרי, הובילו את הווריורס לסיים במאזן 15–50, הגרוע ביותר ב-NBA, בעונת 2019/20 המקוצרת ולא הוזמנו לסיים את העונה.
הווריורס חזרו לגמר ב-2022. איגודלה חזר לגולדן סטייט אחרי שנתיים בממפיס ומיאמי. קרי ותומפסון חזרו לאחר שהחמיצו חלקים גדולים משתי העונות הקודמות בגלל פציעות. הווריורס ניצחו את בוסטון סלטיקס (בשחזור גמר 1964) בשישה משחקים כדי לזכות באליפות הרביעית שלהם בשמונה שנים ובשביעית בסך הכל.
הקבוצות שיחקו שמונה משחקים מאז עזיבתו של ג'יימס ללייקרס, כשהווריירס מחזיקים במאזן מושלם של 8–0.
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז עונת 2014/2015, לברון ג'יימס וסטפן קרי נתפסו כפנים של הקאבלירס והווריירס, בהתאמה. במקרה, הם נולדו באותו בית חולים באקרון, אוהיו. בקאבלירס, קווין לאב, ג'יי. אר. סמית' וטריסטן תומפסון הם השחקנים הנוספים היחידים שהופיעו בכל ארבעת משחקי גמר ה-NBA. חוץ מקרי, אנדרה איגודלה, דריימונד גרין, קליי תומפסון ושון ליווינגסטון הם שחקני הווריירס היחידים ששיחקו בכל ארבעת משחקי גמר ה-NBA עם הקבוצה.
אנדרסון ורז'או היה היחיד שהיה הן בסגל הקאבלירס והן בווריירס בגמרים (אם כי הוא לא זכה באליפות), כשלא שיחק עקב פציעה בגמר 2015 עם קליבלנד ושיחק בגמר 2016 עם גולדן סטייט.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "LeBron James of Cleveland Cavaliers expected to miss 2 weeks". Espn.com. 2015-01-02. נבדק ב-2017-05-29.
- ^ "2015 NBA All-Star Game Voting". Basketball-Reference.com. 1970-01-01. נבדק ב-2017-05-29.
- ^ "Stephen Curry Stats". Basketball-Reference.com. נבדק ב-2017-05-29.
- ^ "LeBron James Stats". Basketball-Reference.com. נבדק ב-2017-05-29.
- ^ "Kevin Love Stats". Basketball-Reference.com. נבדק ב-2017-05-29.
- ^ "NBA finals: Golden State Warriors win title against Cavaliers – as it happened". Guardian. 13 ביוני 2017. נבדק ב-14 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Stein, Marc (28 במאי 2018). "Warriors Dispatch Rockets, Setting Up Fourth Finals Against Cavs". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Reynolds, Tim (9 ביוני 2018). "LeBron James played with injured right hand for final three games". NBA.com.
{{cite web}}: (עזרה)