טורונטו ראפטורס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טורונטו ראפטורס
Toronto Raptors
לוגו המועדון
מידע כללי
שנת ייסוד 1995
מדינה קנדהקנדה  קנדה
אולם ביתי מרכז אייר קנדה (19,800 מושבים)
מיקום טורונטו, אונטריו, קנדה
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המזרחי
בית הבית האטלנטי
בעלים קבוצת מייפל ליף ספורט
נשיא מסאי יוג'ירי
מנכ"ל בובי ובסטר
מאמן דוויין קייסי
צבעי תלבושת אדום, לבן
תלבושת
מדי בית וחוץ של טורונטו ראפטורס
Kit body torontoraptorsh.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts torontoraptorsh.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body torontoraptorsa.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts torontoraptorsa.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
אתר הקבוצה

טורונטו ראפטורסאנגלית: Toronto Raptors) היא קבוצת כדורסל קנדית המשחקת בליגת ה-NBA מהעיר טורונטו, אונטאריו. הקבוצה משחקת בבית האטלנטי באזור המזרח של ה-NBA. עונת 2015/16 הייתה הטובה בתולדותיה. היא סיימה את העונה הרגילה במקום ה-2 במזרח, ובפלייאוף העפילה לגמר המזרח. בעלי הקבוצה היא חברת "מייפל ליף ספורטס אנד אנטרטיינמנט" שהיא גם בעלי קבוצת ה-NHL טורונטו מייפל ליפס וקבוצת ה-MLS טורונטו FC.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייר קנדה סנטר הוא אצטדיון הקבוצה מאז נפתח לראשונה בשנת 1999. לפני כן שיחקו הראפטורס את רוב משחקיהם ברוג'רס סנטר

יצירת המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטורונטו ראפטורס הוקמו ב-30 בספטמבר 1993, כשליגת ה-NBA הייתה במסגרת ההתרחבות שלה בקנדה. הראפטורס הפכו למועדון ה-28 בליגה, כשהמנהל היה איש העסקים ג'ון ביטוב. הם שיחקו בליגה בפעם הראשונה ב-1995, ביחד עם הונקובר גריזליס והפכו לקבוצות הקנדיות הראשונות ב-NBA מאז הטורונטו האסקיס שהשתתפה בליגה בעונת 1946/1947.

המחשבה הראשונית הייתה להחיות את הכינוי "האסקיס" ולהשתמש בו בקבוצה, אך לבסוף ראשי הקבוצה החליטו לוותר על השם הזה משום שיהיה מאוד קשה לעצב לוגו השונה מהלוגו של מינסוטה טימברוולבס. כתוצאה מכך התפתחה תחרות גדולה כדי להכריע מה יהיה כינויה של הקבוצה ומה יהיה הלוגו שלה וצבעי מדיה. יותר מ-2,000 שמות הוצעו והבולטים מביניהם היו: ביוורס, בובקאטס, דראגונס, גריזליס, הוגס, ראפטורס, סקורפיונס, טי רקס, טרנטולאס וטריירס.

השם טורונטו ראפטורס התגלה ב-15 במאי 1994 בתוכנית טלוויזיה קנדית. התוצאה הוכרעה כנראה בגלל האהדה הרבה באותה תקופה לסרט פארק היורה שיצא לאקרנים ב-1993. השם ראפטור הוא כינוי לדינוזאור ולוצירפטור, שבא ממשפחת הדרומאוזאורים. ב-24 במאי 1994 התגלה הלוגו של הקבוצה, והמנג'ר של הקבוצה הפך להיות אייזיאה תומאס. הצבעים של הקבוצה בדרך כלל יהיו אדום, סגול, שחור וכסף.

תומאס מינה את עוזר המאמן לשעבר של דטרויט פיסטונס, ברנדן מלון, למאמן הראפטורס. סגל הקבוצה התמלא בעיקר בזכות הרחבת דראפט 1995. דראפט זה הוא דראפט מיוחד שהיה שייך רק לשתי הקבוצות החדשות, הראפטורס והגריזליס, ובו נבחרו לסירוגין 27 כדורסלנים בין שתי הקבוצות, כשהראפטורס לקחו את הבחירה הראשונה. השחקנים שנבחרו בדראפט כבר שיחקו ב-NBA בעבר, ולחלק מהם היה הרבה ניסיון. בבחירה הראשונה בחרו הראפטורס את בי ג'יי ארמסטרונג, שסירב להגיע לאימונים ונשלח בטרייד לגולדן סטייט ווריורס בתמורה לויקטור אלכסנדר וקרלוס רוג'רס. בנוסף בדראפט הזה תומאס בחר את ג'רום קרסי, וילי אנדרסון וג'ון סאלי.

בנוסף לדראפט המורחב המיוחד הראפטורס זכו בבחירה מספר 7 בדראפט הרגיל של שנת 1995. בבחירה זו הם בחרו את דיימון סטודמאייר, רכז מאוניברסיטת אריזונה שיככב בקבוצה בשלוש העונות ההבאות. למרות בחירתו של סטודמאייר נשמעו באולם הבחירות צעקות בוז מאוהדיהם של הראפטורס, שרצו שייבחר אד אובאנון ששיחק באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, וזכה בתואר ה-MVP של הפיינל פור של ליגת ה-NCAA. ‏

1995-1999: השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחק הראשון של הראפטורס ב-NBA קלע אלווין רוברטסון את הנקודות הראשונות. במשחק זה בלט דיימון סטודמאייר שקלע 10 נקודות והוסיף 10 אסיסטים בניצחון 94-79 על ניו ג'רזי נטס. הראפטורס סיימו את העונה עם מאזן רע של 21-61, אך רשמו ניצחון מרשים על שיקגו בולס בעונת השיא שלהם, כשהשיגו מאזן 72-10. סטודמאייר, שקלע 19.0 נקודות והוסיף 9.3 אסיסטים בממוצע למשחק זכה בתואר רוקי השנה ב-NBA.

בדראפט 1996 הם בחרו את מרקוס קמבי בבחירה השנייה בדראפט, שעזר להם לשפר את המאזן ולסיים את העונה עם 30-52. בסיום העונה קמבי נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה, וסטודמאייר המשיך לבלוט כשקלע 20.2 נקודות עם 8.8 אסיסטים בממוצע למשחק. בשתי עונותיהם הראשונות הראפטורס השיגו מספר ניצחונות מרשימים על הקבוצות המובילות באותם זמנים, כמו על הבולס, יוסטון רוקטס, מיאמי היט ויוטה ג'אז אך רשמו הפסדים לקבוצות חלשות במיוחד, כמו מאזן שלושת ההפסדים מול הבוסטון סלטיקס כנגד 0 ניצחונות בעונת 1996/1997.

בתחילת עונת 1997/1998 ג'ון ביטוב מכר את הקבוצה ולא הראה בה עוד עניין, והקבוצה עצמה סבלה ממכת פציעות של שחקניה שגרמו לה להפסיד 17 פעמים ברציפות. אייזיאה תומאס התפטר ובמקומו מונה גלן גרונוולד. כשתומאס הלך, כוכב הקבוצה, סטודמאייר, ביקש להישלח בטרייד לקבוצה אחרת באופן מיידי. ב-13 בפברואר 1998 הוא נשלח לפורטלנד טרייל בלייזרס ביחד עם וולט ויליאמס וקרלוס רוג'רס בתמורה לקני אנדרסון, אלווין ויליאמס, גארי טראנט, שלוש בחירות דראפט וכסף. אנדרסון סירב לשחק במדי הראפטורס ונשלח לבוסטון סלטיקס ביחד עם ז'אן טבק ופופאיי ג'ונס בתמורה לצ'אנסי בילאפס, די בראון, רוי רוג'רס וג'ון תומאס.

כשמועד סגירת הטריידים התקרב הראפטורס הפכו לקבוצה הצעירה ביותר בליגה, כשהגיל הממוצע בקבוצה היה 24.6 שנים. בסגל שלהם היו 5 שחקני שנה ראשונה, כולל טרייסי מקגריידי, שהיה אז בן 18 והשחקן הצעיר בליגה. הראפטורס הצעירים וחסרי הניסיון לא הצליחו, והשיגו את המאזן הנמוך ביותר בהיסטוריה של המועדון עד כה, 66-16.

בדראפט 1998 הראפטורס בחרו בבחירה הרביעית את אנטואן ג'יימיסון, אך העבירו אותו באותו לילה לגולדן סטייט ווריורס בתמורה לבחירה החמישית באותו דראפט, וינס קרטר. כדי להביא יותר ניסיון לקבוצה המאמן שלח את מרקוס קמבי לניו יורק ניקס בתמורה לצ'ארלס אוקלי בעל הניסיון בפלייאוף. עוד שחקן ותיק שנרכש בטרייד הזה הוא קווין ויליס. הראפטורס סיימו את העונה הזו במאזן 23-27, ולא עלו לפלייאוף. למרות זאת היו כמה נקודות אור בעונה זו כמו זכייתו של קרטר בתואר רוקי השנה והשתפרותו של בן דודו המשחק בקבוצה, מקגריידי.

1999-2003: וינס קרטר והפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינס קרטר, כוכב הראפטורס בין השנים 1998-2004

במהלך דראפט 1999 הראפטורס בחרו בבחירה החמישית את ג'ונת'ן בנדר, אך העבירו אותו מיד לאינדיאנה פייסרס בתמורה לפאוור פורוורד הוותיק אנטוניו דייוויס. בעונה זו הצטרף אליהם גם הרכז מאגסי בוגס. ההשתפרות של הקבוצה מבחינת הצעירים, והתוספת של הוותיקים המנוסים היוותה הצלחה לראפטורס שהעפילו לראשונה בהיסטוריה של המועדון לפלייאוף. למרות זאת הם הודחו בסוויפ כבר בסיבוב הראשון על ידי ניו יורק ניקס.

אף על פי כן, ההשתפרות של הקבוצה ושל וינס קרטר, שזכה בתחרות ההטבעות באותה שנה, משכה הרבה אוהדים בסביבת טורונטו, וגם אוהדים שלא התעניינו בכדורסל לפני כן. בנוסף בעונה זו הראפטורס שיחקו לראשונה במרכז אייר קנדה, לאחר ששיחקו לפני כן ברוג'רס סנטר שהיווה גם אולם בית לקבוצות בייסבול ופוטבול בטורונטו. את העונה הזו הראפטורס סיימו עם מאזן 37-45.

בעונת 2000/2001 הראפטורס המשיכו במגמת השיפור וסיימו אותה במאזן 35-47. אף על פי שבעונה זו גם קאטר וגם מקגריידי השתפרו, את רוב תשומת הלב תפס קרטר. בני הדודים שיחקו באותה עמדה, סמול פורוורד, כך שהיה כמעט בלתי אפשרי שישחקו ביחד. בגלל כל הסיבות האלו ראשי הראפטורס החליטו לשלוח את מקגריידי בטרייד לאורלנדו מג'יק בתמורה לבחירת דראפט.

כמצופה על ידי הפרשנים הראפטורס השיגו מקום בפלייאוף. בסיבוב הראשון הראפטורס ניצחו את ניו יורק ניקס 2-3. בחצי גמר המזרח הם נפגשו עם פילדלפיה 76', וזו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון שהם עלו לשלב זה. הסיקסרס הסתמכו על אלן אייברסון ודיקמבה מוטומבו, בזכות יכולותיהם בשני צידי המגרש, ביחד עם עזרה מארון מקי. הסיקסרס ניצלו את היתרון שלהם בעמדות הגבוהות, והראפטורס ניצלו את יכולות המהירות שלהם ורצו למתפרצות. ב-6 המשחקים הראשונים התוצאה הייתה 3-3 ונקבע משחק שביעי ומכריע. בשניות האחרונות של המשחק ההפרש היה ב-1 לטובתם של הסיקסרס, וזריקה קריטית של קרטר לא נכנסה כך שהראפטורס הודחו מהסדרה 3-4. לאחר מכן הופנו ביקורות רבות כנגד קרטר שהלך לחגוג בבוקרו של אותו יום את טקס הסיום באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל.

בתחילת שנת 2001 הונקובר גריזליס שינו את מיקום הקבוצה והעבירו אותה לממפיס, שנמצאת בארצות הברית כך ששמה שונה לממפיס גריזליס. כך הראפטורס נשארו הקבוצה הקנדית היחידה ב-NBA. כדי לוודא שקרטר יחתום על הארכת חוזה הראפטורס האריכו את חוזיהם של השחקנים המובילים האחרים בקבוצה, ובנוסף החתימו את האולסטאר לשעבר והשחקן המנוסה שכבר זכה ב-2 אליפויות NBA, האקים אולאג'ואן. לפני פגרת האולסטאר מאזנם של הראפטורס עמד על 29-21, וקרטר נבחר לשחק בפעם השלישית ברציפות. למרות זאת, קרטר סבל מדלקת בגידים מה שהכריח אותו לפספס את האולסטאר ואת שארית העונה. בלעדיו הראפטורס הפסידו 13 משחקים ברציפות לאחר הפגרה. בכל זאת הם הצליחו להרים את היכולת, כשניצחו ב-14 המשחקים הבאים 12 מתוכם ועלו לפלייאוף ביום האחרון של העונה הסדירה. את העונה הזו הם סיימו עם מאזן 42-40.

אף על פי שיכולותיה של הקבוצה בהגנה השתפרו במהלך סיום העונה ובפלייאוף עצמו, היכולות ההתקפיות לקו בחסר, בעיקר בגין חסרונו של קרטר. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם התמודדו מול דטרויט פיסטונס. במשחק הראשון בסדרה הפיסטונס ניצחו 83-65, תוצאה נמוכה במיוחד, כשבן וולאס מהפיסטונס קולע 19 נקודות עם 20 ריבאונדים ו-3 חסימות. דטרויט ניצחו גם במשחק השני, אך הראפטורס ניצחו בשני המשחקים הבאים וכפו משחק חמישי ומכריע.

במהלך האחרון, במצב של 85-82 לטובת הפיסטונס, עם 10.7 שניות על השעון, עמד דל קרי חופשי לגמרי על קשת השלוש, אך כריס צ'יילדס החליט שלא למסור לו ולזרוק שלשה בעצמו, אותה הוא החטיא והעונה של הראפטורס הסתיימה באכזבה. סיכומה של עונת 2001/2002 לא הראה טובות. בנוסף לפציעתו של קרטר, ניסוי אולאג'ואן לא הצליח. הוא היה בן 39 ורשם ממוצעי שפל בנקודות, בריבאונדים ובדקות. בנוסף, צ'יילדס, קלארק וקארי עזבו בסיומה של העונה, מה שבישר על בנייה מחדש לקראת העונה הבאה.

לקראת עונת 2002/2003 הייתה במועדון אופטימיות מסוימת, שכן הראפטורס העפילו לפלייאוף בשלוש השנים האחרונות, אך האופטימיות הזו ירדה במהירות. קרטר שנבחר לשחק בחמישייה באוסלטאר 2003 סבל מכמה פציעות בעונה זו. אנטוניו דייוויס הראה חוסר עניין ואכפתיות בראפטורס. הרבה שחקנים מהקבוצה נפצעו, ובעקבות זאת נשבר שיא NBA בקטגוריה הזו. בנוסף, לראפטורס היה הכבוד המפוקפק להיות הקבוצה היחידה בהיסטוריה של הליגה שלא רשמה 12 שחקנים בטופס המשחק, כי לא מספיק שחקנים היו כשירים. את העונה הזו הם סיימו עם מאזן 24-58, ולא עלו לפלייאוף לראשונה מזה 3 שנים. היה גם צד חיובי בעונה הזו, ש"בזכות" המאזן הלא טוב הראפטורס זכו בבחירה ה-4 בדראפט 2003 העמוס באולסטארים לעתיד.

2003-2010: עידן כריס בוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריס בוש, כוכב הראפטורס בין השנים 2003-2010

בדראפט 2003 הראפטורס זכו בבחירה ה-4, ובחרו בה את כריס בוש שיככב בקבוצה בעתיד. בדראפט הזה העמוס באולסטארים נבחרו גם לברון ג'יימס, דוויין וייד, כרמלו אנתוני, כריס קיימן, קירק היינריך, טי ג'יי פורד, מיקאל פיאטרוס, קנדריק פרקינס ועוד רבים וטובים.

למרות הגעתו של בוש הראפטורס לא הציגו יכולת קבועה במהלך העונה, בעיקר בגלל פציעותיהם של ג'יילן רוז, אלווין ווילאמס וקרטר. בנוסף יכול להיות שהקבוצה לא התחברה אחרי הטרייד ששלח את דייוויס וג'רום ויליאמס אל מחוץ לקבוצה בתמורה לדונייל מרשל ורוז. ב-1 בנובמבר 2003 השוו הראפטורס את השיא השלילי בקליעת נקודות, בהפסד 56-73 למינסוטה טימברוולבס. אחרי 50 משחקים מאזנם של הראפטורס היה 25-25, אך פציעות של שחקני מפתח בשלבים המאוחרים של העונה מנעו מהם להגיע לפלייאוף, כשהם מסיימים עם מאזן 33-49. הנקודות הבולטות בעונה זו היו שבוש נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה עם ממוצעים של 11.5 נקודות עם 7.4 ריבאונדים, והממוצעים של קרטר (22.5 נקודות בממוצע למשחק) ומרשל (10.7 ריבאונדים בממוצע למשחק).

בתחילת עונת 2004/2005 פוטר המאמן אוניל, והוחלף המאמן סם מיצ'ל. בעונה זו הראפטורס עברו לבית האטלנטי, אחרי שאת שנותיהם הקודמות בילו בבית המרכזי. בדראפט 2004 הם בחרו ברפאל ארוז'ו בבחירה ה-8. מהלך זה בוקר רבות על ידי הפרשנים והאוהדים. קרטר דרש טרייד במהלך קדם העונה. טרייד זה קרה רק באמצע העונה, והוא סיים קדנציה בת 6 שנים בראפטורס. הוא הועבר לניו ג'רזי נטס בתמורה לאלונזו מורנינג, אריק ויליאמס, ארון ויליאמס ושתי בחירות דראפט. מורנינג החליט שלא להופיע במדי הראפטורס, מה שהכריח את הראפטורס לשחררו. שני הויליאמסים היו אמורים להוסיף ממד נוסף של הגנה לקבוצה, אך הם לא ענו על הציפיות וכך הטרייד לקרטר למעשה התבזבז.

עזיבתו של קרטר סימלה עידן חדש בראפטורס. בנוסף עזיבתו אפשרה לבוש לבלוט עוד יותר, כשהוא משפר את ממוצעיו בעונה השנייה ומדורג במקום ה-10 בריבאונדי הגנה בליגה. למרות המאזן הטוב יחסית בביתם של הראפטורס, 22-19, הם לא הצליחו לשמור על המאזן בחוץ כשהשיגו 11-30. כך למעשה עונתו הראשונה של מיצ'ל לא הייתה מרשימה במיוחד, והסתיימה עם מאזן זהה לעונה שעברה. בנוסף, למיצ'ל היו בעיות עם רייפר אלסטון שהפגין אי שביעות רצון משיטת המשחק של המאמן. במהלך העונה הושעה אלסטון לשני משחקים בגלל "התנהגות מזיקה לקבוצה", לפי דיווחים שהשתתף בקטטה.

אנתוני פארקר, אחד מהשחקנים המובילים של הקבוצה בין השנים 2006-2009
אנדראה ברניאני, אחד מהשחקנים המובילים של הקבוצה מ-2006 עד 2013

בעונת 2005/2006 הראפטורס המשיכו את ההיבנות מחדש של הקבוצה, כשבחרו בדראפט 2005 ארבעה שחקנים. השחקנים הם צ'ארלי וילנואבה שנבחר בבחירה ה-7, ג'ואי גראהם בבחירה ה-16, רוקו אוקיץ' בבחירה ה-41 ואורוס סלוקאר בבחירה ה-58. בחירתו של וילאנובה הייתה שנויה במחלוקת ולא אהובה במיוחד על ידי האוהדים והפרשנים. את מחנה הקיץ הראפטורס התחילו כששלחו את אלסטון בטרייד ליוסטון רוקטס בתמורה קיבלו את מייק ג'יימס. אחר כך הם החתימו את חוסה קלדרון, שיהווה גיבוי על הספסל לג'יימס. למרות קבלת הרבה שחקנים חדשים, עונה זו הייתה אכזבה לראפטורס. הם פתחו אותה ברצף 9 הפסדים, ומ-16 המשחקים הראשונים הם ניצחו באחד בלבד. את עונה זו הם סיימו במאזן 27-55.

בכל זאת עונת 2005/2006 לא הייתה כולה אכזבה. וילנואבה שבוקר על ידי האוהדים והפרשנים נתן עונת בכורה טובה, וסיים במקום השני בלבד לתואר רוקי השנה, כשהוא קלע 48 נקודות במשחק נגד מילווקי באקס. כריס בוש נבחר להיות מחליף במשחק האולסטאר, כשהוא הופך לשלישי מהקבוצה שמגיע לשם אחרי וינס קרטר ואנטוניו דייוויס. בנוסף ג'יימס חווה את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו, וקלדרון חיפה עליו בצורה טובה מהספסל.

עונת 2006/2007 נחשבת לאחת העונות הטובות ביותר של הראפטורס בהיסטוריה של המועדון, ולעונה בה ההיבנות מחדש רק התגברה. בדראפט 2006 בחרו הראפטורס בבחירה ה-1 את אנדראה ברניאני האיטלקי. אחר כך הם קיבלו את טי ג'יי פורד בטרייד ממילווקי באקס, כשהם נותנים לבאקס את וילנואבה. אחר כך הם החתימו גם את חורחה גרבאחוסה הספרדי ואנתוני פארקר (שהגיע ממכבי תל אביב) שיהפכו גם הם לשחקני מפתח.

החצי הראשון של העונה הציג יכולת בינונית של הראפטורס, כשהם מסיימים אותו במאזן ניצחונות והפסדים זהה. למרות ההתחלה הבינונית הראפטורס התחזקו בחציה השני של העונה כשהשיגו מאזן 47-35. מאזן זה עזר להם לזכות באליפות הבית האטלנטי, ולסיים את העונה במקום ה-3 במזרח, וכשהביתיות בסדרה הראשונה שייכת להם. בוש סיים את העונה עם ממוצעי שיא בריבאונדים ונקודות ונבחר לפתוח בחמישייה של משחק האולסטאר. אחד מהשינויים שנראו לעין בראפטורס הייתה ההגנה החזקה יותר מבעבר, והתחזקות הקשר בין השחקנים. מיצ'ל נבחר לתואר מאמן השנה ב-NBA, והפך למאמן הראפטורס הראשון שזכה בתואר. בפלייאוף הראפטורס הפסידו לניו ג'רזי נטס 2-4, והודחו מוקדם מן המצופה.

לקראת עונת 2007/2008 הראפטורס רצו להמשיך עם אותה יכולת מהעונה שעברה, אך בכל זאת נערכו מספר שינויים בקבוצה. המהלכים המשמעותיים ביותר היו קבלתו של קרלוס דלפינו מדטרויט פיסטונס בתמורה לשתי בחירות דראפט, והחתמותיהם של ג'מאריו מון וג'ייסון קאפונו. מוריס פיטרסון עזב את הקבוצה, והצטרף לניו אורלינס הורנטס. במשך העונה ברניאני לא שמר על יציבות, ופציעות שגרמו להיעדרויות של שחקנים כמו גרבחוסה (75 משחקים), פורד (31 משחקים) ובוש (15 משחקים) השפיעו בצורה ניכרת על העונה.

למרות הפציעות הרבות בעונה זו הראפטורס השיגו מאזן 41-41, ועלו לפלייאוף מהמקום השישי במזרח. את אליפות הבית האטלנטי הם הפסידו לבוסטון סלטיקס. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם התמודדו נגד אורלנדו מג'יק, והם הודחו 1-4 בסדרה בת חמישה משחקים. אחרי עונה זו נראתה אכזבה רבה בקרב אנשי הראפטורס, שנחלשו בהגנה ובריבאונד, וגם חסרונו של סווינגמן דומיננטי היה חזק. כל המסקנות הובילו את ראשי הראפטורס לבנייה מחדש נוספת של הקבוצה.

לקראת עונת 2008/2009 הראפטורס ביצעו טרייד שישפיע רבות על גורלה של הקבוצה. בטרייד זה הם קיבלו את האולסטאר ג'רמיין אוניל מאינדיאנה פייסרס, שקיבלו בתמורה את פורד, ראשו נסטרוביץ', מייסאו באסטון, רוי היברט והבחירה ה-18 בדראפט 2008. אחרי שהם התחילו את העונה במאזן 8-9 מיצ'ל פוטר, ובמקומו מונה לעמדת המאמן ג'יי טריאנו. טריאנו לא הצליח לשפר את המאזן, להפך, הוא רק החמיר אותו כשהראפטורס הגיעו לפגרת האולסטאר במאזן 21-34. אוניל ומון עברו במהלך העונה למיאמי היט בתמורה לשון מריון ומרכוס בנקס. למרות השינויים הראפטורס יצאו מתמונת הפלייאוף וסיימו את העונה במאזן 33-49.

לאחר סיום עונת 2008/2009 הראפטורס נכנסו שוב לבעיה של בניה מחדש: מריון יהפוך לשחקן חופשי בסיום העונה, בוש יהפוך לשחקן חופשי בסיום עונת 2009/2010, פארקר כבר לא "ילד" עם רגליים צעירות ויהפוך בקרוב לבן 35, וברניאני יחווה עונת פריצה שתשנה את פני הקבוצה. ב-12 במאי 2009 טריאנו חתם על הארכת חוזה בראפטורס למשך שלוש השנים הבאות, למרות הכישלון שלו בעונה הזו.

הבנייה מחדש החלה כשקאפונו הועבר לפילדלפיה 76' בתמורה לשחקן הוותיק רג'י אוונס. בדראפט הראפטורס בחרו בבחירה ה-9 את הגארד דמאר דרוזן. אחר כך הם החתימו את הפורוורד הידו טורקוגלו בעסקה מרובת שחקנים. באותו זמן פארקר עזב את הקבוצה לטובת קליבלנד קאבלירס, כשהרכז של אינדיאנה פייסרס, ג'רט ג'ק הובא. בנוסף הוחזר ראשו נסטרוביץ' לסגל. לסיום, קרלוס דלפינו ורוקו אוקיץ' הועברו למילווקי באקס בתמורה לאמיר ג'ונסון וסוני וימס.

היה ברור שאת כל ההעברות שביצעו הראפטורס הם עשו כדי לשכנע את כריס בוש שהם מספיק חזקים כדי שהוא לא יעבור לקבוצה אחרת בשנה הבאה. לפני פגרת האולסטאר היה לראפטורס מאזן חיובי, אך אחרי הפגרה פציעה של בוש מנעה מהראפטורס לממש את היכולת הטובה שלהם ולסיים את העונה עם מאזן 40-42, ולסיים במקום ה-9 במזרח. בעונה זו הם לא עלו לפלייאוף.

2010-2014: התחדשות ובניה מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמאר דרוזן קולע לסל במשחק מול מיאמי. דרוזן הפך לקלע המצטיין של הקבוצה ונבחר לשחקן אולסטאר לראשונה בשנת 2014

לקראת עונת 2010/2011 הרבה שחקנים אולסטארים הפכו לחופשיים, כמו לברון ג'יימס, דוויין וייד, אמארה סטודמאייר וכריס בוש מהראפטורס. בוש וג'יימס עברו למיאמי היט של וייד, ובכך הראפטורס נשארו ללא הכוכב שלהם ב-7 השנים האחרונות. בדראפט 2010 הם בחרו את אד דייוויס, שמשחק כמו בוש בעמדת הפאוור פורוורד/סנטר, וגם הוא שמאלי. במהלך העונה הובאו השחקנים פג'ה סטויאקוביץ' (שעזב מאוחר יותר באותה עונה), דייוויד אנדרסן, מרכוס בנקס וג'אריד ביילס. את עונת 2010/2011 סיימו הראפטורס עם מאזן שלילי של 22-60, כשהם מוקמו במקום ה-14 במזרח ולא עלו לפלייאוף. גם בשנים 2012 ו-2013 לא הצליחה הקבוצה להעפיל לפלייאוף.

2014 והלאה: תקופה של הצלחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הזמן השחקנים הצעירים של הקבוצה רכשו ניסיון ובעזרת כמה שינוי סגל מוצלחים חל מפנה ביכולתה של הקבוצה שהפכה לאחת מקבוצות הצמרת במזרח.

  • שנת 2014 הייתה שנה מצוינת לראפטורס. הם סיימו במקום 3 במזרח והפסידו על חודה של נקודה במשחק השביעי של הסיבוב הראשון של הפלייאוף. דמאר דרוזן נבחר לקבוצת האולסטאר של המזרח, והיה השחקן המצטיין של הקבוצה בעונה זו.
  • בשנת 2015 הקבוצה סיימה במקום ה-4 במזרח, השיגה שיא של ניצחונות בתולדות הקבוצה בעונה הרגילה, אך הפסידה בסיבוב הראשון של הפלייאוף לקבוצת וושינגטון. קייל לאורי, רכז הקבוצה, נבחר לחמישייה הפותחת של המזרח במשחק האולסטאר. קלע הקבוצה לואיס ויליאמס נבחר לשחקן השישי המצטיין בליגה באותה עונה.
  • בעונת 2016 רשמה הקבוצה את פתיחת העונה הטובה ביותר בתולדותיה - 5 ניצחונות רצופים. בהמשך העונה קבעה הקבוצה שיא נוסף של 11 ניצחונות רצופים במהלך העונה. שניים משחקני הקבוצה נבחרו לשחק במשחק האולסטאר שנערך לראשונה בעיר טורונטו, קייל לאורי ודמאר דרוזן. הקבוצה סיימה את העונה הרגילה במקום ה-2 במזרח עם שיא חדש של ניצחונות בהיסטוריה של המועדון. בעונה זו עלתה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לגמר המזרח לאחר ניצחון 3-4 מול אינדיאנה פייסרס בסיבוב הפלייאוף הראשון וניצחון 3-4 מול מיאמי היט בסיבוב השני. בסדרת גמר המזרח שיחקה הקבוצה מול אלופת המזרח הנוכחית, קליבלנד קאבלירס, שמאזן ניצחונותיה עד אז בפלייאוף היה 0-8. בשני המשחקים הראשונים בסדרה הובסו הראפטורס, אולם בשני המשחקים הבאים נצחו בבית והשוו את הסדרה ל 2-2. במשחק החמישי שיחקו הקבוצות שוב בקליבלנד והראפטורס הובסו בפעם השלישית. במשחק השישי הפסידה הקבוצה במגרשה הביתי בטורונטו והפסידה בסדרה כולה בתוצאה 4-2.

לוגואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה אחרי שנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם הקבוצה בטורונטו באייר קנדה סנטר
אייר קנדה סנטר, מגרשה הביתי של הקבוצה במרכז העיר טורונטו מבט מבחוץ. ברקע מגדל סי אן
עונה מאמן מיקום במזרח פלייאוף
2015/2016 דוויין קייסי 2 גמר המזרח
2014/2015 דוויין קייסי 4 סיבוב ראשון
2013/2014 דוויין קייסי 3 סיבוב ראשון
2012/2013 דוויין קייסי 10 לא העפילה
2011/2012 דוויין קייסי 11 לא העפילה
2010/2011 ג'יי טריאנו 14 לא העפילה
2009/2010 ג'יי טריאנו 9 לא העפילה
2008/2009 סם מיצ'ל, ג'יי טריאנו 13 לא העפילה
2007/2008 סם מיצ'ל 6 סיבוב ראשון
2006/2007 סם מיצ'ל 3 סיבוב ראשון
2005/2006 סם מיצ'ל 12 לא העפילה
2004/2005 סם מיצ'ל 12 לא העפילה
2003/2004 קווין אוניל 10 לא העפילה
2002/2003 לני וילקינס 14 לא העפילה
2001/2002 לני וילקינס 7 סיבוב ראשון
2000/2001 לני וילקינס 5 חצי גמר המזרח
1999/2000 בוץ' קרטר 6 סיבוב ראשון
1998/1999 בוץ' קרטר 10 לא העפילה
1997/1998 דרל ווקר, בוץ' קרטר 15 לא העפילה
1996/1997 דרל ווקר 12 לא העפילה
1995/1996 ברנדן מלון 14 לא העפילה

הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים למשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2015/2016.

נקודות: 51, וינס קרטר מול פיניקס סאנס (2000), וטרנס רוס מול לוס אנג'לס קליפרס (2014).

ריבאונדים: 25, ביסמאק ביומבו מול אינדיאנה פייסרס, 17 במרץ 2016.

אסיסטים: 19, דיימון סטודמאייר מול יוסטון רוקטס (1996), וחוסה קלדרון מול שיקגו בולס (2009) ומינסוטה טימברוולבס (2011).

חטיפות: 9, דאג כריסטי מול דנוור נאגטס, 25 בפברואר 1997.

חסימות: 12, קיאון קלארק מול אטלנטה הוקס, 23 במרץ 2001.

שיאי קריירה בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתוני עונה רגילה בלבד. הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2016/2017.[1]

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:


פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוקי השנה

השחקן השישי של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

משתתפים במשחק האולסטאר

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה



סגל שחקנים בעונת 2017/2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל טורונטו ראפטורס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
SF 3 בריטניהבריטניה או. ג'י. אנונובוי 2.06 מטרים 17 ביולי 1997 אוניברסיטת אינדיאנה
PG -- ארצות הבריתארצות הברית לורנזו בראון (כ) 1.96 מטרים 26 באוגוסט 1990 אוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית
SF 20 ברזילברזיל ברונו קבוקלו 2.06 מטרים 21 בספטמבר 1995 ברזיל
SG/SF 10 ארצות הבריתארצות הברית דמאר דרוזן (ק) 2.01 מטרים 7 באוגוסט 1989 אוניברסיטת דרום קליפורניה
PF/C 9 ספרדספרד סרג' איבקה 2.08 מטרים 18 בספטמבר 1989 ספרד
PG 7 ארצות הבריתארצות הברית קייל לאורי (ק) 1.83 מטרים 25 במרץ 1986 אוניברסיטת וילאנובה
SG/SF 0 ארצות הבריתארצות הברית סי ג'יי מיילס 1.98 מטרים 18 במרץ 1987 תיכון סקייליין* (דאלאס)
SF -- ארצות הבריתארצות הברית מלקולם מילר (כ) 2.01 מטרים 6 במרץ 1993 מכללת הולי קרוס
C 92 ברזילברזיל לוקאס נוגיירה 2.13 מטרים 26 ביולי 1992 ברזיל
C 42 אוסטריהאוסטריה יאקוב פולטל 2.16 מטרים 15 באוקטובר 1995 אוניברסיטת יוטה
SG 24 ארצות הבריתארצות הברית נורמן פאוול 1.93 מטרים 25 במאי 1993 UCLA
PF 43 קמרוןקמרון פסקל סיאקם 2.08 מטרים 4 בפברואר 1994 אוניברסיטת המדינה של ניו מקסיקו
C 17 ליטאליטא יונאס ולנצ'יונאס 2.13 מטרים 6 במאי 1992 ליטא
PG 23 ארצות הבריתארצות הברית פרד ואן-וליט 1.83 מטרים 25 בפברואר 1994 אוניברסיטת המדינה של ויצ'יטה
PG/SG 55 ארצות הבריתארצות הברית דלון רייט 1.96 מטרים 26 באפריל 1992 אוניברסיטת יוטה
מאמן:

ארצות הבריתארצות הברית דוויין קייסי


מקרא


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טורונטו ראפטורס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]