טורונטו ראפטורס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טורונטו ראפטורס
Toronto Raptors
לוגו המועדון
מידע כללי
תאריך ייסוד 1995
מדינה קנדהקנדה  קנדה
אולם ביתי סקוטיה-בנק ארנה (19,800 מושבים)
מיקום טורונטו, אונטריו, קנדה
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המזרחי
בית הבית האטלנטי
בעלים חברת מייפל ליף ספורטס
נשיא מסאי יוג'ירי
מנכ"ל בובי ובסטר
מאמן ניק נרס
צבעי תלבושת אדום, לבן
תארים
אליפויות NBA:‏ 1
2019
אליפויות אזוריות: 1
2019
תלבושת
מדי בית וחוץ של טורונטו ראפטורס
Kit body 2017-18 TOR association.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts 2017-18 TOR association.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body 2017-18 TOR icon.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts 2017-18 TOR icon.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
אתר הקבוצה

טורונטו ראפטורסאנגלית: Toronto Raptors) היא קבוצת כדורסל קנדית מהעיר טורונטו, אונטאריו, המשחקת בליגת ה-NBA. מאז שנת 1999 מארחת הקבוצה את משחקיה באולם סקוטיה-בנק ארנה (נקרא בעבר "אייר קנדה סנטר"). בעלי הקבוצה היא חברת "מייפל ליף ספורטס אנד אנטרטיינמנט", שהיא גם בעלי קבוצת ה-NHL טורונטו מייפל ליפס וקבוצת ה-MLS טורונטו FC.

עונת 2018/2019 הייתה הטובה בתולדות הקבוצה, כאשר סיימה את העונה הסדירה במקום השני במזרח, זכתה לראשונה באליפות האזור המזרחי, ובכך העפילה לראשונה לגמר ה-NBA. בסדרת הגמר שיחקה נגד האלופה המכהנת גולדן סטייט ווריורס, ניצחה בתוצאה 4–2 והשלימה זכייה ראשונה באליפות ה-NBA.

הקמת המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטורונטו ראפטורס הוקמו ב-30 בספטמבר 1993, כשליגת ה-NBA הייתה במסגרת ההתרחבות שלה בקנדה. הראפטורס הפכו למועדון ה-28 בליגה, כשהמנהל היה איש העסקים ג'ון ביטוב. הם שיחקו בליגה בפעם הראשונה ב-1995, ביחד עם הונקובר גריזליס והפכו לקבוצות הקנדיות הראשונות ב-NBA מאז הטורונטו האסקיס שהשתתפה בליגה בעונת 1946/1947.

המחשבה הראשונית הייתה להחיות את הכינוי "האסקיס" ולהשתמש בו בקבוצה, אך לבסוף ראשי הקבוצה החליטו לוותר על השם הזה משום שיהיה מאוד קשה לעצב לוגו השונה מהלוגו של מינסוטה טימברוולבס. כתוצאה מכך התפתחה תחרות גדולה כדי להכריע מה יהיה כינויה של הקבוצה ומה יהיה הלוגו שלה וצבעי מדיה. יותר מ-2,000 שמות הוצעו והבולטים מביניהם היו: ביוורס, בובקאטס, דראגונס, גריזליס, הוגס, ראפטורס, סקורפיונס, טי רקס, טרנטולאס וטריירס.

השם טורונטו ראפטורס התגלה ב-15 במאי 1994 בתוכנית טלוויזיה קנדית. התוצאה הוכרעה כנראה בגלל האהדה הרבה באותה תקופה לסרט פארק היורה שיצא לאקרנים ב-1993. השם ראפטור הוא כינוי לדינוזאור ולוצירפטור, שבא ממשפחת הדרומאוזאוריים. ב-24 במאי 1994 התגלה הלוגו של הקבוצה, ולג'נרל מנג'ר הקבוצה מונה אייזיאה תומאס. הצבעים של הקבוצה בדרך כלל יהיו אדום, סגול, שחור וכסף.

תומאס מינה את עוזר המאמן לשעבר של דטרויט פיסטונס, ברנדן מלון, למאמן הראפטורס. סגל הקבוצה התמלא בעיקר בזכות הרחבת דראפט 1995. דראפט זה הוא דראפט מיוחד שהיה שייך רק לשתי הקבוצות החדשות, הראפטורס והגריזליס, ובו נבחרו לסירוגין 27 כדורסלנים בין שתי הקבוצות, כשהראפטורס לקחו את הבחירה הראשונה. השחקנים שנבחרו בדראפט כבר שיחקו ב-NBA בעבר, ולחלק מהם היה הרבה ניסיון. בבחירה הראשונה בחרו הראפטורס את בי ג'יי ארמסטרונג, שסירב להגיע לאימונים ונשלח בטרייד לגולדן סטייט ווריורס בתמורה לויקטור אלכסנדר וקרלוס רוג'רס. בנוסף בדראפט הזה תומאס בחר את ג'רום קרסי, וילי אנדרסון וג'ון סאלי.

בנוסף לדראפט המורחב המיוחד הראפטורס זכו בבחירה מספר 7 בדראפט הרגיל של שנת 1995. בבחירה זו הם בחרו את דיימון סטודמאייר, רכז מאוניברסיטת אריזונה שיככב בקבוצה בשלוש העונות הבאות. למרות בחירתו של סטודמאייר נשמעו באולם הבחירות צעקות בוז מאוהדיהם של הראפטורס, שרצו שייבחר אד אובאנון ששיחק באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, וזכה בתואר ה-MVP של הפיינל פור של ליגת ה-NCAA.

1995-1999: השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחק הראשון של הראפטורס ב-NBA קלע אלווין רוברטסון את הנקודות הראשונות. במשחק זה בלט דיימון סטודמאייר שקלע 10 נקודות והוסיף 10 אסיסטים בניצחון 79–94 על ניו ג'רזי נטס. הראפטורס סיימו את העונה עם מאזן רע של 21–61, אך רשמו ניצחון מרשים על שיקגו בולס בעונת השיא שלהם, כשהשיגו מאזן 10–72. סטודמאייר, שקלע 19.0 נקודות והוסיף 9.3 אסיסטים בממוצע למשחק זכה בתואר רוקי השנה ב-NBA.

בדראפט 1996 הם בחרו את מרקוס קמבי בבחירה השנייה בדראפט, שעזר להם לשפר את המאזן ולסיים את העונה עם 30–52. בסיום העונה קמבי נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה, וסטודמאייר המשיך לבלוט כשקלע 20.2 נקודות עם 8.8 אסיסטים בממוצע למשחק. בשתי עונותיהם הראשונות הראפטורס השיגו מספר ניצחונות מרשימים על הקבוצות המובילות באותם זמנים, כמו על הבולס, יוסטון רוקטס, מיאמי היט ויוטה ג'אז אך רשמו הפסדים לקבוצות חלשות במיוחד, כמו מאזן שלושת ההפסדים מול הבוסטון סלטיקס כנגד 0 ניצחונות בעונת 1996/1997.

בתחילת עונת 1997/1998 ג'ון ביטוב מכר את הקבוצה ולא הראה בה עוד עניין, והקבוצה עצמה סבלה ממכת פציעות של שחקניה שגרמו לה להפסיד 17 פעמים ברציפות. אייזיאה תומאס התפטר ובמקומו מונה גלן גרונוולד. כשתומאס הלך, כוכב הקבוצה, סטודמאייר, ביקש להישלח בטרייד לקבוצה אחרת באופן מיידי. ב-13 בפברואר 1998 הוא נשלח לפורטלנד טרייל בלייזרס ביחד עם וולט ויליאמס וקרלוס רוג'רס בתמורה לקני אנדרסון, אלווין ויליאמס, גארי טראנט, שלוש בחירות דראפט וכסף. אנדרסון סירב לשחק במדי הראפטורס ונשלח לבוסטון סלטיקס ביחד עם ז'אן טבק ופופאיי ג'ונס בתמורה לצ'אנסי בילאפס, די בראון, רוי רוג'רס וג'ון תומאס.

כשמועד סגירת הטריידים התקרב הראפטורס הפכו לקבוצה הצעירה ביותר בליגה, כשהגיל הממוצע בקבוצה היה 24.6 שנים. בסגל שלהם היו 5 שחקני שנה ראשונה, כולל טרייסי מקגריידי, שהיה אז בן 18 והשחקן הצעיר בליגה. הראפטורס הצעירים וחסרי הניסיון לא הצליחו, והשיגו את המאזן הנמוך ביותר בהיסטוריה של המועדון, 66-16.

בדראפט 1998 הראפטורס בחרו בבחירה הרביעית את אנטואן ג'יימיסון, אך העבירו אותו באותו לילה לגולדן סטייט ווריורס בתמורה לבחירה החמישית באותו דראפט, וינס קרטר. כדי להביא יותר ניסיון לקבוצה המאמן שלח את מרקוס קמבי לניו יורק ניקס בתמורה לצ'ארלס אוקלי בעל הניסיון בפלייאוף. עוד שחקן ותיק שנרכש בטרייד הזה הוא קווין ויליס. הראפטורס סיימו את העונה הזו במאזן 23–27, ולא עלו לפלייאוף. למרות זאת היו כמה נקודות אור בעונה זו כמו זכייתו של קרטר בתואר רוקי השנה והשתפרותו של בן דודו המשחק בקבוצה, מקגריידי.

1999-2003: וינס קרטר והפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינס קרטר, כוכב הראפטורס בין השנים 1998–2004

במהלך דראפט 1999 הראפטורס בחרו בבחירה החמישית את ג'ונת'ן בנדר, אך העבירו אותו מיד לאינדיאנה פייסרס בתמורה לפאוור פורוורד הוותיק אנטוניו דייוויס. בעונה זו הצטרף אליהם גם הרכז מאגסי בוגס. ההשתפרות של הקבוצה מבחינת הצעירים, והתוספת של הוותיקים המנוסים היוותה הצלחה לראפטורס שהעפילו לראשונה בהיסטוריה של המועדון לפלייאוף. למרות זאת הם הודחו בסוויפ כבר בסיבוב הראשון על ידי ניו יורק ניקס.

אף על פי כן, ההשתפרות של הקבוצה ושל וינס קרטר, שזכה בתחרות ההטבעות באותה שנה, משכה הרבה אוהדים בסביבת טורונטו, וגם אוהדים שלא התעניינו בכדורסל לפני כן. בנוסף בעונה זו הראפטורס שיחקו לראשונה ב"מרכז אייר קנדה" (כיום סקוטיה-בנק ארנה), לאחר ששיחקו לפני כן ברוג'רס סנטר שהיווה גם אולם בית לקבוצות בייסבול ופוטבול בטורונטו. את העונה הזו הראפטורס סיימו עם מאזן 37–45.

בעונת 2000/2001 הראפטורס המשיכו במגמת השיפור וסיימו אותה במאזן 35–47. אף על פי שבעונה זו גם קרטר וגם מקגריידי השתפרו, את רוב תשומת הלב תפס קרטר. בני הדודים שיחקו באותה עמדה, סמול פורוורד, כך שהיה כמעט בלתי אפשרי שישחקו ביחד. בגלל כל הסיבות האלו ראשי הראפטורס החליטו לשלוח את מקגריידי בטרייד לאורלנדו מג'יק בתמורה לבחירת דראפט.

כמצופה על ידי הפרשנים הראפטורס השיגו מקום בפלייאוף. בסיבוב הראשון הראפטורס ניצחו את ניו יורק ניקס 2-3. בחצי גמר המזרח הם נפגשו עם פילדלפיה 76', וזו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון שהם עלו לשלב זה. הסיקסרס הסתמכו על אלן אייברסון ודיקמבה מוטומבו, בזכות יכולותיהם בשני צידי המגרש, ביחד עם עזרה מארון מקי. הסיקסרס ניצלו את היתרון שלהם בעמדות הגבוהות, והראפטורס ניצלו את יכולות המהירות שלהם ורצו למתפרצות. ב-6 המשחקים הראשונים התוצאה הייתה 3-3 ונקבע משחק שביעי ומכריע. בשניות האחרונות של המשחק ההפרש היה ב-1 לטובתם של הסיקסרס, וזריקה קריטית של קרטר לא נכנסה כך שהראפטורס הודחו מהסדרה 3–4. לאחר מכן היו שהפנו ביקורת כלפי וינס קרטר על כך שבחר לא לוותר, בבוקרו של אותו יום, על השתתפות בטקס סיום לימודיו באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל.

אייר קנדה סנטר הוא אצטדיון הקבוצה מאז נפתח לראשונה בשנת 1999. לפני כן שיחקו הראפטורס את רוב משחקיהם ברוג'רס סנטר

בתחילת שנת 2001 הונקובר גריזליס שינו את מיקום הקבוצה והעבירו אותה לממפיס, שנמצאת בארצות הברית כך ששמה שונה לממפיס גריזליס. כך הראפטורס נשארו הקבוצה הקנדית היחידה ב-NBA. כדי לוודא שקרטר יחתום על הארכת חוזה הראפטורס האריכו את חוזיהם של השחקנים המובילים האחרים בקבוצה, ובנוסף החתימו את האולסטאר לשעבר והשחקן המנוסה שכבר זכה ב-2 אליפויות NBA, האקים אולאג'ואן. לפני פגרת האולסטאר מאזנם של הראפטורס עמד על 21–29, וקרטר נבחר לשחק בפעם השלישית ברציפות. למרות זאת, קרטר סבל מדלקת בגידים מה שהכריח אותו לפספס את האולסטאר ואת שארית העונה. בלעדיו הראפטורס הפסידו 13 משחקים ברציפות לאחר הפגרה. בכל זאת הם הצליחו להרים את היכולת, כשניצחו ב-14 המשחקים הבאים 12 מתוכם ועלו לפלייאוף ביום האחרון של העונה הסדירה. את העונה הזו הם סיימו עם מאזן 40–42.

אף על פי שיכולותיה של הקבוצה בהגנה השתפרו במהלך סיום העונה ובפלייאוף עצמו, היכולות ההתקפיות לקו בחסר, בעיקר בגין חסרונו של קרטר. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם התמודדו מול דטרויט פיסטונס. במשחק הראשון בסדרה הפיסטונס ניצחו 65–83, תוצאה נמוכה במיוחד, כשבן וולאס מהפיסטונס קולע 19 נקודות עם 20 ריבאונדים ו-3 חסימות. דטרויט ניצחו גם במשחק השני, אך הראפטורס ניצחו בשני המשחקים הבאים וכפו משחק חמישי ומכריע.

במהלך האחרון, במצב של 82–85 לטובת הפיסטונס, עם 10.7 שניות על השעון, עמד דל קרי חופשי לגמרי על קשת השלוש, אך כריס צ'יילדס החליט שלא למסור לו ולזרוק שלשה בעצמו, אותה הוא החטיא והעונה של הראפטורס הסתיימה באכזבה. סיכומה של עונת 2001/2002 לא הראה טובות. בנוסף לפציעתו של קרטר, ניסוי אולאג'ואן לא הצליח. הוא היה בן 39 ורשם ממוצעי שפל בנקודות, בריבאונדים ובדקות. בנוסף, צ'יילדס, קלארק וקארי עזבו בסיומה של העונה, מה שבישר על בנייה מחדש לקראת העונה הבאה.

לקראת עונת 2002/2003 הייתה במועדון אופטימיות מסוימת, שכן הראפטורס העפילו לפלייאוף בשלוש השנים האחרונות, אך האופטימיות הזו ירדה במהירות. קרטר שנבחר לשחק בחמישייה באוסלטאר 2003 סבל מכמה פציעות בעונה זו. אנטוניו דייוויס הראה חוסר עניין ואכפתיות בראפטורס. הרבה שחקנים מהקבוצה נפצעו, ובעקבות זאת נשבר שיא NBA בקטגוריה הזו. בנוסף, לראפטורס היה הכבוד המפוקפק להיות הקבוצה היחידה בהיסטוריה של הליגה שלא רשמה 12 שחקנים בטופס המשחק, כי לא מספיק שחקנים היו כשירים. את העונה הזו הם סיימו עם מאזן 24–58, ולא עלו לפלייאוף לראשונה מזה 3 שנים. היה גם צד חיובי בעונה הזו, ש"בזכות" המאזן הלא טוב הראפטורס זכו בבחירה ה-4 בדראפט 2003 העמוס באולסטארים לעתיד.

2003-2010: עידן כריס בוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריס בוש, כוכב הראפטורס בין השנים 2003–2010

בדראפט 2003 הראפטורס זכו בבחירה ה-4, ובחרו בה את כריס בוש שיככב בקבוצה בעתיד. בדראפט הזה העמוס באולסטארים נבחרו גם לברון ג'יימס, דוויין וייד, כרמלו אנתוני, כריס קיימן, קירק היינריך, טי ג'יי פורד, מיקאל פיאטרוס, קנדריק פרקינס ועוד רבים וטובים.

למרות הגעתו של בוש הראפטורס לא הציגו יכולת קבועה במהלך העונה, בעיקר בגלל פציעותיהם של ג'יילן רוז, אלווין ווילאמס וקרטר. בנוסף יכול להיות שהקבוצה לא התחברה אחרי הטרייד ששלח את דייוויס וג'רום ויליאמס אל מחוץ לקבוצה בתמורה לדונייל מרשל ורוז. ב-1 בנובמבר 2003 השוו הראפטורס את השיא השלילי בקליעת נקודות, בהפסד 56–73 למינסוטה טימברוולבס. אחרי 50 משחקים מאזנם של הראפטורס היה 25-25, אך פציעות של שחקני מפתח בשלבים המאוחרים של העונה מנעו מהם להגיע לפלייאוף, כשהם מסיימים עם מאזן 33–49. הנקודות הבולטות בעונה זו היו שבוש נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה עם ממוצעים של 11.5 נקודות עם 7.4 ריבאונדים, והממוצעים של קרטר (22.5 נקודות בממוצע למשחק) ומרשל (10.7 ריבאונדים בממוצע למשחק).

בתחילת עונת 2004/2005 פוטר המאמן אוניל, והוחלף המאמן סם מיטשל. בעונה זו הראפטורס עברו לבית האטלנטי, אחרי שאת שנותיהם הקודמות בילו בבית המרכזי. בדראפט 2004 הם בחרו ברפאל ארוז'ו בבחירה ה-8. מהלך זה בוקר רבות על ידי הפרשנים והאוהדים. קרטר דרש טרייד במהלך קדם העונה. טרייד זה קרה רק באמצע העונה, והוא סיים קדנציה בת 6 שנים בראפטורס. הוא הועבר לניו ג'רזי נטס בתמורה לאלונזו מורנינג, אריק ויליאמס, ארון ויליאמס ושתי בחירות דראפט. מורנינג החליט שלא להופיע במדי הראפטורס, מה שהכריח את הראפטורס לשחררו. שני הויליאמסים היו אמורים להוסיף ממד נוסף של הגנה לקבוצה, אך הם לא ענו על הציפיות וכך הטרייד לקרטר למעשה התבזבז.

עזיבתו של קרטר סימלה עידן חדש בראפטורס. בנוסף עזיבתו אפשרה לבוש לבלוט עוד יותר, כשהוא משפר את ממוצעיו בעונה השנייה ומדורג במקום ה-10 בריבאונדי הגנה בליגה. למרות המאזן הטוב יחסית בביתם של הראפטורס, 22-19, הם לא הצליחו לשמור על המאזן בחוץ כשהשיגו 11–30. כך למעשה עונתו הראשונה של מיטשל לא הייתה מרשימה במיוחד, והסתיימה עם מאזן זהה לעונה שעברה. בנוסף, למיטשל היו בעיות עם רייפר אלסטון שהפגין אי שביעות רצון משיטת המשחק של המאמן. במהלך העונה הושעה אלסטון לשני משחקים בגלל "התנהגות מזיקה לקבוצה", לפי דיווחים שהשתתף בקטטה.

אנתוני פארקר, אחד מהשחקנים המובילים של הקבוצה בין השנים 2006–2009
אנדראה ברניאני, אחד מהשחקנים המובילים של הקבוצה מ-2006 עד 2013

בעונת 2005/2006 הראפטורס המשיכו את ההיבנות מחדש של הקבוצה, כשבחרו בדראפט 2005 ארבעה שחקנים. השחקנים הם צ'ארלי וילנואבה שנבחר בבחירה ה-7, ג'ואי גראהם בבחירה ה-16, רוקו אוקיץ' בבחירה ה-41 ואורוס סלוקאר בבחירה ה-58. בחירתו של וילאנובה הייתה שנויה במחלוקת ולא אהובה במיוחד על ידי האוהדים והפרשנים. את מחנה הקיץ הראפטורס התחילו כששלחו את אלסטון בטרייד ליוסטון רוקטס בתמורה קיבלו את מייק ג'יימס. אחר כך הם החתימו את חוסה קלדרון, שיהווה גיבוי על הספסל לג'יימס. למרות קבלת הרבה שחקנים חדשים, עונה זו הייתה אכזבה לראפטורס. הם פתחו אותה ברצף 9 הפסדים, ומ-16 המשחקים הראשונים הם ניצחו באחד בלבד. את עונה זו הם סיימו במאזן 27–55.

בכל זאת עונת 2005/2006 לא הייתה כולה אכזבה. וילנואבה שבוקר על ידי האוהדים והפרשנים נתן עונת בכורה טובה, וסיים במקום השני בלבד לתואר רוקי השנה, כשהוא קלע 48 נקודות במשחק נגד מילווקי באקס. כריס בוש נבחר להיות מחליף במשחק האולסטאר, כשהוא הופך לשלישי מהקבוצה שמגיע לשם אחרי וינס קרטר ואנטוניו דייוויס. בנוסף ג'יימס חווה את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו, וקלדרון חיפה עליו בצורה טובה מהספסל.

עונת 2006/2007 נחשבת לאחת העונות הטובות ביותר של הראפטורס בהיסטוריה של המועדון, ולעונה בה ההיבנות מחדש רק התגברה. בדראפט 2006 בחרו הראפטורס בבחירה ה-1 את אנדראה ברניאני האיטלקי. אחר כך הם קיבלו את טי ג'יי פורד בטרייד ממילווקי באקס, כשהם נותנים לבאקס את וילנואבה. אחר כך הם החתימו גם את חורחה גרבאחוסה הספרדי ואנתוני פארקר (שהגיע ממכבי תל אביב) שיהפכו גם הם לשחקני מפתח.

החצי הראשון של העונה הציג יכולת בינונית של הראפטורס, כשהם מסיימים אותו במאזן ניצחונות והפסדים זהה. למרות ההתחלה הבינונית הראפטורס התחזקו בחציה השני של העונה כשהשיגו מאזן 35–47. מאזן זה עזר להם לזכות באליפות הבית האטלנטי, ולסיים את העונה במקום ה-3 במזרח, וכשהביתיות בסדרה הראשונה שייכת להם. בוש סיים את העונה עם ממוצעי שיא בריבאונדים ונקודות ונבחר לפתוח בחמישייה של משחק האולסטאר. אחד מהשינויים שנראו לעין בראפטורס הייתה ההגנה החזקה יותר מבעבר, והתחזקות הקשר בין השחקנים. מיטשל נבחר לתואר מאמן השנה ב-NBA, והפך למאמן הראפטורס הראשון שזכה בתואר. בפלייאוף הראפטורס הפסידו לניו ג'רזי נטס 2-4, והודחו מוקדם מן המצופה.

לקראת עונת 2007/2008 הראפטורס רצו להמשיך עם אותה יכולת מהעונה שעברה, אך בכל זאת נערכו מספר שינויים בקבוצה. המהלכים המשמעותיים ביותר היו קבלתו של קרלוס דלפינו מדטרויט פיסטונס בתמורה לשתי בחירות דראפט, והחתמותיהם של ג'מאריו מון וג'ייסון קאפונו. מוריס פיטרסון עזב את הקבוצה, והצטרף לניו אורלינס הורנטס. במשך העונה ברניאני לא שמר על יציבות, ופציעות שגרמו להיעדרויות של שחקנים כמו גרבחוסה (75 משחקים), פורד (31 משחקים) ובוש (15 משחקים) השפיעו בצורה ניכרת על העונה.

למרות הפציעות הרבות בעונה זו הראפטורס השיגו מאזן 41-41, ועלו לפלייאוף מהמקום השישי במזרח. את אליפות הבית האטלנטי הם הפסידו לבוסטון סלטיקס. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם התמודדו נגד אורלנדו מג'יק, והם הודחו 1–4 בסדרה בת חמישה משחקים. אחרי עונה זו נראתה אכזבה רבה בקרב אנשי הראפטורס, שנחלשו בהגנה ובריבאונד, וגם חסרונו של סווינגמן דומיננטי היה חזק. כל המסקנות הובילו את ראשי הראפטורס לבנייה מחדש נוספת של הקבוצה.

לקראת עונת 2008/2009 הראפטורס ביצעו טרייד שישפיע רבות על גורלה של הקבוצה. בטרייד זה הם קיבלו את האולסטאר ג'רמיין אוניל מאינדיאנה פייסרס, שקיבלו בתמורה את פורד, ראשו נסטרוביץ', מייסאו באסטון, רוי היברט והבחירה ה-18 בדראפט 2008. אחרי שהם התחילו את העונה במאזן 8–9 מיטשל פוטר, ובמקומו מונה לעמדת המאמן ג'יי טריאנו. טריאנו לא הצליח לשפר את המאזן, להפך, הוא רק החמיר אותו כשהראפטורס הגיעו לפגרת האולסטאר במאזן 21–34. אוניל ומון עברו במהלך העונה למיאמי היט בתמורה לשון מריון ומרכוס בנקס. למרות השינויים הראפטורס יצאו מתמונת הפלייאוף וסיימו את העונה במאזן 33–49.

לאחר סיום עונת 2008/2009 הראפטורס נכנסו שוב לבעיה של בנייה מחדש: מריון יהפוך לשחקן חופשי בסיום העונה, בוש יהפוך לשחקן חופשי בסיום עונת 2009/2010, פארקר כבר לא "ילד" עם רגליים צעירות ויהפוך בקרוב לבן 35, וברניאני יחווה עונת פריצה שתשנה את פני הקבוצה. ב-12 במאי 2009 טריאנו חתם על הארכת חוזה בראפטורס למשך שלוש השנים הבאות, למרות הכישלון שלו בעונה הזו.

הבנייה מחדש החלה כשקאפונו הועבר לפילדלפיה 76' בתמורה לשחקן הוותיק רג'י אוונס. בדראפט הראפטורס בחרו בבחירה ה-9 את הגארד דמאר דרוזן. אחר כך הם החתימו את הפורוורד הידו טורקוגלו בעסקה מרובת שחקנים. באותו זמן פארקר עזב את הקבוצה לטובת קליבלנד קאבלירס, כשהרכז של אינדיאנה פייסרס, ג'רט ג'ק הובא. בנוסף הוחזר ראשו נסטרוביץ' לסגל. לסיום, קרלוס דלפינו ורוקו אוקיץ' הועברו למילווקי באקס בתמורה לאמיר ג'ונסון וסוני וימס.

היה ברור שאת כל ההעברות שביצעו הראפטורס הם עשו כדי לשכנע את כריס בוש שהם מספיק חזקים כדי שהוא לא יעבור לקבוצה אחרת בשנה הבאה. לפני פגרת האולסטאר היה לראפטורס מאזן חיובי, אך אחרי הפגרה פציעה של בוש מנעה מהראפטורס לממש את היכולת הטובה שלהם ולסיים את העונה עם מאזן 40–42, ולסיים במקום ה-9 במזרח. בעונה זו הם לא עלו לפלייאוף.

2010-2014: התחדשות ובנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2010/2011 הרבה שחקנים אולסטארים הפכו לחופשיים, כמו לברון ג'יימס, דוויין וייד, אמארה סטודמאייר וכריס בוש מהראפטורס. בוש וג'יימס עברו למיאמי היט של וייד, ובכך הראפטורס נשארו ללא הכוכב שלהם ב-7 השנים האחרונות. בדראפט 2010 הם בחרו את אד דייוויס, שמשחק כמו בוש בעמדת הפאוור פורוורד/סנטר, וגם הוא שמאלי. במהלך העונה הובאו השחקנים פג'ה סטויאקוביץ' (שעזב מאוחר יותר באותה עונה), דייוויד אנדרסן, מרכוס בנקס וג'אריד ביילס. את עונת 2010/2011 סיימו הראפטורס עם מאזן שלילי של 22–60, כשהם מוקמו במקום ה-14 במזרח ולא עלו לפלייאוף. גם בשנים 2012 ו-2013 לא הצליחה הקבוצה להעפיל לפלייאוף.

2014 והלאה: תקופה של הצלחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמאר דרוזן קולע לסל במשחק מול מיאמי. דרוזן הפך לקלע המצטיין של הקבוצה
קוואי לאונרד במשחק הגמר, 2019

עם הזמן השחקנים הצעירים של הקבוצה רכשו ניסיון ובעזרת כמה שינוי סגל מוצלחים חל מפנה ביכולתה של הקבוצה שהפכה לאחת מקבוצות הצמרת במזרח.

שנת 2014 הייתה שנה מצוינת לראפטורס. הם סיימו במקום 3 במזרח והפסידו על חודה של נקודה במשחק השביעי של הסיבוב הראשון של הפלייאוף. דמאר דרוזן נבחר לקבוצת האולסטאר של המזרח, והיה השחקן המצטיין של הקבוצה בעונה זו.

בשנת 2015 הקבוצה סיימה במקום ה-4 במזרח, השיגה שיא של ניצחונות בתולדות הקבוצה בעונה הרגילה, אך הפסידה בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול וושינגטון ויזארדס. קייל לאורי, רכז הקבוצה, נבחר לחמישייה הפותחת של המזרח במשחק האולסטאר. קלע הקבוצה לואיס ויליאמס נבחר לשחקן השישי המצטיין בליגה באותה עונה.

בעונת 2016 רשמה הקבוצה את פתיחת העונה הטובה ביותר בתולדותיה - 5 ניצחונות רצופים. בהמשך העונה קבעה הקבוצה שיא נוסף של 11 ניצחונות רצופים במהלך העונה. שניים משחקני הקבוצה נבחרו לשחק במשחק האולסטאר שנערך לראשונה בעיר טורונטו, קייל לאורי ודמאר דרוזן. הקבוצה סיימה את העונה הרגילה במקום ה-2 במזרח עם שיא חדש של ניצחונות בהיסטוריה של המועדון. בעונה זו עלתה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לגמר המזרח לאחר ניצחון 3–4 מול אינדיאנה פייסרס בסיבוב הפלייאוף הראשון וניצחון 3–4 מול מיאמי היט בסיבוב השני. בסדרת גמר המזרח שיחקה הקבוצה מול אלופת המזרח הנוכחית, קליבלנד קאבלירס, שמאזן ניצחונותיה עד אז בפלייאוף היה 0–8. בשני המשחקים הראשונים בסדרה הובסו הראפטורס, אולם בשני המשחקים הבאים נצחו בבית והשוו את הסדרה ל 2-2. במשחק החמישי שיחקו הקבוצות שוב בקליבלנד והראפטורס הובסו בפעם השלישית. במשחק השישי הפסידה הקבוצה במגרשה הביתי בטורונטו והפסידה בסדרה כולה בתוצאה 2–4.

עונת 2018/2019 הייתה הטובה בתולדות הקבוצה, לאחר שלקבוצה הצטרף קוואי לאונרד. הקבוצה סיימה את העונה הסדירה במקום השני במזרח, זכתה לראשונה בתולדותיה באליפות האזור המזרחי, ובכך העפילה לראשונה לגמר ה-NBA בו היא שיחקה נגד האלופה המכהנת גולדן סטייט ווריורס. הקבוצה ניצחה בסדרת הגמר 4–2 וזכתה באליפות ה-NBA הראשונה שלה.[1]

שנה אחרי שנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם הקבוצה בטורונטו באייר קנדה סנטר
אייר קנדה סנטר, מגרשה הביתי של הקבוצה במרכז העיר טורונטו מבט מבחוץ. ברקע מגדל סי אן
עונה מאמן מיקום במזרח פלייאוף
1995/1996 ברנדן מלון 14
1996/1997 דרל ווקר 12
1997/1998 דרל ווקר, בוץ' קרטר 15
1998/1999 בוץ' קרטר 10
1999/2000 בוץ' קרטר 6 סיבוב ראשון
2000/2001 לני וילקינס 5 חצי גמר המזרח
2001/2002 לני וילקינס 7 סיבוב ראשון
2002/2003 לני וילקינס 14
2003/2004 קווין אוניל 10
2004/2005 סם מיטשל 12
2005/2006 סם מיטשל 12
2006/2007 סם מיטשל 3 סיבוב ראשון
2007/2008 סם מיטשל 6 סיבוב ראשון
2008/2009 סם מיטשל, ג'יי טריאנו 13
2009/2010 ג'יי טריאנו 9
2010/2011 ג'יי טריאנו 14
2011/2012 דוויין קייסי 11
2012/2013 דוויין קייסי 10
2013/2014 דוויין קייסי 3 סיבוב ראשון
2014/2015 דוויין קייסי 4 סיבוב ראשון
2015/2016 דוויין קייסי 2 גמר המזרח
2016/2017 דוויין קייסי 3 חצי גמר המזרח
2017/2018 דוויין קייסי 1 חצי גמר המזרח
2018/2019 ניק נרס 2 אלופת ה-NBA

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נרל מנג'ר תקופה הישגים
אייזיאה תומאס 1994–1997
גלן גרונוולד 1997–2004
ג'ק מקלוסקי 2004
בוב באבקוק 2004–2006
ויין אמברי 2006
בראיין קולנג'לו 2006–2013 זכייה בפרס מנהל העונה (2007)
מסאי יוג'ירי 2013–הווה

הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים למשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2018/2019.

נקודות: 52, דמאר דרוזן מול מילווקי באקס, 1 בינואר 2018.

ריבאונדים: 25, ביסמאק ביומבו מול אינדיאנה פייסרס, 17 במרץ 2016.

אסיסטים: 19, דיימון סטודמאייר מול יוסטון רוקטס (1996), וחוסה קלדרון מול שיקגו בולס (2009) ומינסוטה טימברוולבס (2011).

חטיפות: 9, דאג כריסטי מול דנוור נאגטס, 25 בפברואר 1997.

חסימות: 12, קיאון קלארק מול אטלנטה הוקס, 23 במרץ 2001.

שיאי קריירה בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתוני עונה רגילה בלבד. הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2018/2019.[2]

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של סדרת הגמר

רוקי השנה

השחקן המשתפר של העונה

השחקן השישי של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

מאמנים במשחק האולסטאר

משתתפים במשחק האולסטאר

סגל השחקנים בעונת 2019/2020[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל טורונטו ראפטורס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
SG 0 ארצות הבריתארצות הברית טרנס דייוויס 1.93 מטרים 16 במאי 1997 אוניברסיטת מיסיסיפי
SF 3 בריטניהבריטניה אוג'י אנונובי 2.01 מטרים 17 ביולי 1997 אוניברסיטת אינדיאנה
SF/PF 4 ארצות הבריתארצות הברית רונדיי הוליס-ג'פרסון 1.98 מטרים 3 בינואר 1995 אוניברסיטת אריזונה
SF 5 ארצות הבריתארצות הברית סטנלי ג'ונסון 1.98 מטרים 29 במאי 1996 אוניברסיטת אריזונה
PG 7 ארצות הבריתארצות הברית קייל לאורי 1.83 מטרים 25 במרץ 1986 אוניברסיטת וילאנובה
PF/C 9 ספרדספרד סרג' איבקה 2.13 מטרים 18 בספטמבר 1989 ספרד
PG 11 ארצות הבריתארצות הברית שמורי פונדס (כ) 1.83 מטרים 29 ביוני 1998 אוניברסיטת סנט ג'ון
SF 12 קנדהקנדה אושיי בריסט (כ) 2.01 מטרים 20 ביוני 1998 אוניברסיטת סירקיוז
SF 13 ארצות הבריתארצות הברית מלקולם מילר 2.01 מטרים 6 במרץ 1993 מכללת הולי קרוס
PF 20 ארצות הבריתארצות הברית דואן הרננדס 2.08 מטרים 9 בדצמבר 1996 אוניברסיטת מיאמי
SG 21 ארצות הבריתארצות הברית מאט תומאס 1.93 מטרים 4 באוגוסט 1994 אוניברסיטת המדינה של איווה
SG 22 ארצות הבריתארצות הברית פטריק מקאו 2.01 מטרים 25 באוקטובר 1995 אוניברסיטת נבדה בלאס וגאס
PG 23 ארצות הבריתארצות הברית פרד ואנווליט 1.85 מטרים 25 בפברואר 1994 אוניברסיטת המדינה של ויצ'יטה
SG 24 ארצות הבריתארצות הברית נורמן פאוול 1.91 מטרים 25 במאי 1993 UCLA
PF 25 קנדהקנדה כריס בושיי 2.08 מטרים 11 בינואר 1993 אוניברסיטת אורגון
C 33 ספרדספרד מארק גאסול 2.11 מטרים 29 בינואר 1985 ספרד
PF 43 קמרוןקמרון פסקל סיאקם 2.06 מטרים 4 בפברואר 1994 אוניברסיטת המדינה של ניו מקסיקו
מאמן:

ארצות הבריתארצות הברית ניק נרס


מקרא


סמלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טורונטו ראפטורס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]