המהפכה השלישית (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המהפכה השלישית הוא ספר עיון מאת יאיר נהוראי בו עוסק נהוראי בזרם בציונות הדתית בישראל, אותו הוא מגדיר כ"חרדים משיחיים" או כ"חסידות הרב קוק", מניעיו ומטרותיו. נהוראי טוען לאורך הספר כי המטרה של קבוצה זו או קבוצות אלה היא לשנות את ישראל ממדינה יהודית ודמוקרטית לתיאוקרטיה דתית-יהודית ומדינת הלכה.

הספר מבוסס בעיקר על ניתוחו של נהוראי לשיחות ושיעורים של רבנים המלמדים במכינה קדם-צבאית בני דוד (למעשה מוסדות בני דוד-עלי). נהוראי ניהל במשך שנים ארוכות לפני הוצאת הספר מאבק ציבורי נגד רבני המכינה, ובפרט נגד הרבנים אלי סדן ויגאל לוינשטיין, העומדים בראש המכינה. הספר יצא לאור בשנת 2022 בהוצאה עצמית.

רקע לכתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המחבר, הספר הוא פרי עבודת מחקר מאומצת של שנים אחדות, שנועדה לחשוף בפני הציבור הרחב את "המשנה המשיחית" של חוגים בציונות הדתית, כפי שהמחבר מבין אותה.

נהוראי מנהל במשך שנים ארוכות מאבק ציבורי נגד מוסדות בני דוד-עלי, ובפרט נגד ראשי המוסדות, הרבנים אלי סדן ויגאל לוינשטיין. בין היתר הוא הקים עמוד פייסבוק אליו הוא העלה סרטונים ובהם קטעי שיעורים ושיחות מתוך אתר בני דוד.[1] ויזם פרסומים בערוצי טלוויזיה שונים של קטעי שיעורים של רבנים המלמדים בבני דוד.[2] בעקבות פעילותו הגישו מוסדות בני דוד תביעת דיבה ותביעה על הפרת זכויות יוצרים, שמתנהלות יחד בבית משפט השלום בירושלים.[3]

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותרתו המלאה של הספר היא "המהפכה השלישית – עקרונות המשנה המשיחית, החותרת להפוך את ישראל למדינה יהודית שהתורה חוקתה – וכיצד מונחלים ערכיה".

לטענת המחבר, משנה זו רואה בהקמת מדינת ישראל שלב בתהליך הגאולה (אתחלתא דגאולה), ומבקשת לקדמו באמצעות החלת התורה כחוקת המדינה וכיבוש ארץ ישראל השלמה. לדעת המחבר, ניתן למצוא את טביעות אצבעותיה בנימוקים שהובילו לחקיקת חוק יסוד: הלאום, ובהנמקות של הניסיון לחוקק את "פסקת ההתגברות"; שמטרתה, לדעת המחבר, לאיין את כוחו של בית המשפט העליון – בדרך לדמוקרטיה פורמלית, במקום שלטון החוק וערכי הדמוקרטיה המהותית אשר עומדים בבסיסו: הצדק, השוויון וזכויות האדם.[4]

נהוראי טוען בספר כי פעילותה של מכינת "בני דוד" ותקצובה מנוגדים לחוק, משום שתקנות המכינות הקדם-צבאיות מחייבות: ”לחנך את חניכי המכינה לנאמנות למדינת ישראל ולהזדהות עימה כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, כמשמעה במגילת העצמאות ובחוקי היסוד של מדינת ישראל, ולאהבת העם והארץ”[5][6]

שם הספר, "המהפכה השלישית", מבוסס על ציטוט של הרב סדן, מתוך שיעור בו אמר כי ”"(המהפכה) הראשונה זה הרב קוק, הוריד תורה משמיים לארץ[7] המהפכה השנייה עשה הרב צבי יהודה, שהוא העמיד דור של תלמידי חכמים שחיים על פי משנתו של הרב, והמהפכה השלישית היא "אנו, בני דוד, [...] התחלנו לשלוח אנשים לצבא, ואחר כך התחלנו לדבר לאנשים אחרי הצבא. כלומר המהפכה השלישית".”[דרוש מקור]

שיטת אלקנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נהוראי, המכינה בעלי ומוסדות הציונות הדתית פועלות על פי שיטת פעולה אותה הוא מכנה "שיטת אלקנה, שמטרתה לחולל מהפך אמוני חברתי במדינה. המהפך מונח על שני אדנים מרכזיים: הראשון – עידוד חניכים להקים גרעינים תורניים ולהתנחל ביישובים חילוניים ברחבי הארץ;  והשני – תפיסת עמדות מפתח בציבוריות הישראלית ובשירות הציבורי בפרט, כדי ליצור מסה קריטית שתשפיע על צביונה של המדינה, בואכה הגשמת חזון המיזוג בין התורה למדינה.

שיטת אלקנה נקראת אלקנה המקראי שעל פי המדרש נקט בפעולה הדרגתית ומתמשכת של קירוב לבבות לתורה ולמצוות.[8]

אלקנה ואשתו, בניו ואחיותיו וכל קרוביו היה מעלה עמו לרגל, ובאים ולנים ברחובה של עיר, והיתה המדינה מרגשת, והיו שואלין אותן להיכן תלכו, ואומרים לבית ה' שבשילה שמשם תצא תורה ומצות, ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך יחד, מיד עיניהם משגרות דמעות, אומרים להם נלך עמכם, ואומרים להם הן. עד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, עד שהיו כלם עולים, ובדרך שהיה עולה שנה זו לא היה עולה שנה אחרת, עד שהיו כלם עולים.

חילוני וחילוניוּת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מתואר החשש הקיים (או שהיה קיים) לדעת המחבר מפני כוח המשיכה של העולם החילוני, הסוחף צעירים לחילון ולהסרת הכיפה. השירות הצבאי עלול להיות נקודת תורפה, מפני שרבים מחובשי הכיפה נחשפים במהלך שירותם בצה"ל, לראשונה בחייהם, לקהילות שלא הכירו בעבר ואולי אפילו חונכו במשך שנים להיזהר מפניהן. בפרק מתוארות דרכי ההתמודדות השונות עם אתגר זה, וכן היחס לחילונים שהוא לעיתים כאל אומללים ומזוהמים[9] ואף מרגלים, בוגדים ותוקעי סכין בגב האומה,[10] וזאת לצד מגמות לקרבם למחנה הדתי והמשיחי.

ישראלי וישראליוּת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק זה מוצגת תפישת הציונות החילונית ואף הישראליות החילונית כנובעת במקורה מטעות ולא מכוונות רעות או יצרים פסולים, והללו מתוארים בעקבות הרב קוק כ"חמורו של משיח", כלומר כמי שמקרבים את הגאולה מבלי להבין זאת, ומבלי להיות דתיים.[11] בכך יוצר המחבר קישור לספר חמורו של משיח מאת ספי רכלבסקי, המציג טיעונים דומים לאלו המוצגים בספר.

שמאלני ושמאל ישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המחבר, ההתייחסות לשמאל הישראלי מתפצלת בין מעשיו לכוונותיו.

במעשיו - השמאל הישראלי משתף פעולה עם הערבים נגד מדינת ישראל, ובמובן זה הוא בוגד במדינה, בוודאי שבמובן הרעיוני, ובחזון המשיחי השואף לשלמות הארץ.

בכוונותיו - השמאלני הוא בן דור "עקבתא דמשיחא", ולכן שומר על סגולתו היהודית, והוא טוב מבפנים ורע מבחוץ. כלומר שמאלניותו נובעת דווקא מחיפוש ערכים ומוסר, המתורגמים באופן מעוות בשל "המחלה האנושה במוח" ממנה הוא סובל, ואשר תסמיניה הם ניתוק מהעם היהודי, מהמסורת ומהאמונה.

יחד עם זאת, לא כל השמאלנים נהנים מהגנת "הסגולה היהודית", ולכן יש לבחון כל שמאלני ושמאלני לגופו, שכן יש ביניהם כאלה שאיבדו את הסגולה והם בבחינת משומדים כך למשל, על פי סדן, א.ב יהושע ועמוס ועוז משתפים פעולה עם האויב נגד מדינת ישראל, והאלוף במיל יאיר גולן הוא מודל של "השטן מהצד השני".

צה"ל וחייליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתייחסות לצה"ל הוא כצבא העם היהודי, ולפיכך הוא שואב את כוחו מ"דתיותה" של המדינה, ומטרתו היא להיות צבא כיבוש שכן הוא סוג של מרכבה לשכינה, כלי אלוהי למימוש הגאולה. זאת ועוד, כל מלחמות ישראל כולן, הן הכפויות והן היזומות, הן מלחמות על השראת השכינה.

מבט משיחי זה הוא ביטוי נוסף לאמונה בגאולת שני המשיחים. צה"ל, בהיבט זה, הוא בבחינת ניצוץ "משיח בן יוסף", וייעודו לאפשר למדינת ישראל היהודית והדמוקרטית לבנות את התשתית למדינה "היהודית", בהנהגתו הרוחנית של "משיח בן דוד", שתוציא מהכוח אל הפועל את ייעודו האמיתי של צה"ל: לכבוש את כל חלקי הארץ המובטחת ולשמש הזרוע הביצועית להפצת שם השם ותורתו בעולם.

מהי יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"יהדות", לפי התפישה המתוארת בספר, היא נחלתו הבלעדית של הזרם האורתודוקסי שמרני, בעוד שזרמים אחרים – בין אלה שמוותרים על קיום המצוות המעשיות ובין אלה שמשנים את דרכי ההלכה במציאות משתנה – נושאים "ארס נחש" אשר מסכן את קיום האומה ומאיים על אחדותה.

התנועה הרפורמית יוצאת דופן בכך שבעיני רבנים שונים, בהם הרב יגאל לוינשטיין, היא איננה נתפסת כזרם ביהדות אלא כזרם בנצרות.

פלסטינים ומיעוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – גזענות

לפי ההשקפה האמונית המתוארת בספר, מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי, ולפיכך רק ליהודים שחיים בארץ מגיעה אזרחות, וכל בני המיעוטים זכאים לאזרחות רק אם יכירו בעובדה שהמדינה היא יהודית.

תפיסה זו מצדיקה העדפת יהודים בכל תחומי החיים (בדיור, בתעסוקה, במסחר ועוד) גם על ידי אפליה לרעה של בני המיעוטים; מצדיקה הפרדה גזעית והקמת ערים ליהודים בלבד; מצדיקה בתי משפט ליהודים בלבד, שבהם יישפטו נתבעים יהודים על ידי שופטים יהודים על פי חוקים ייעודיים ליהודים, בזיקה ליסוד הנפשי של הגזע היהודי; מצדיקה הרחבת הכלים המשפטיים, המסחריים, התרבותיים והביטחוניים שמטרתם ניהול הכיבוש בשטחים.

בנוסף, על פי הרב אליעזר קשתיאל, ראש הישיבה לבוגרי צבא במוסדות בני דוד, מהמבט האמוני נגזר שהגזע הערבי סובל מבעיות גנטיות שפוגעות ביכולתו לנהל מדינה, ולכן הכיבוש מוצדק, כי הגזע היהודי עושה טובה לגזע הערבי שהוא כובש אותו.  

להט"ב ומשפחות חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – איסור משכב זכר

השקפה זאת, על פי הספר, נוקטת בהסברה לאיסור משכב זכר לפיה רק המשפחה המסורתית, זו הבנויה מ"אבא אמא וילדים" - היא המסגרת הטבעית, הנורמלית והאנושית, ורק במסגרתה גדלים ילדים מאושרים, וכל יתר המסגרות המשפחתיות אינן נורמליות, אנושיות וטבעיות.

ספציפית - הנטייה ההומוסקסואלית היא "סטייה", עיוות מיני, מום מיני, פיזיולוגי או נפשי, שיש "להילחם" בה, ודאי לדכא אותה ובטח שלא לממש אותה.

בנוסף - ערכיה של קהילת הלהט"ב, תרבותה ודרך חייה מסכנים את ביטחון המדינה, מזמינים "חולשות לאומית" פוליטית, מדינית וביטחונית, ועומדים בסתירה לחזון ארץ ישראל השלמה ולמאבק על ירושלים, יהודה ושומרון וחברון בפרט.

השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המחבר מהמבט האמוני נגזר שלקרות השואה היו שני נדבכים משלימים: מצד אחד התנהלות "העם היהודי" – פעם "יהודים" שסירבו לעלות לארץ ישראל למרות אזהרות גדולי תורה, ופעם יהודים חילונים שנטשו את התורה והמצוות ושעל חטאיהם שילמו הצדיקים בחייהם – ומן הצד האחר התנהלות "העולם הגויי", שאימץ את תפיסת העולם החילונית וזנח את המוסר האלוהי המוחלט לטובת המוסר האנושי.

דמוקרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המחבר, מטרתה של המכינה היא להוביל בישראל מהפך אמוני חברתי שיוביל לשינוי משטרי ולהחלת התורה כחוקת המדינה. משכך, ערכיה הליברליים של הדמוקרטיה הישראלית מהווים מכשול בדרך להגשמת החזון, בשל אגד זכויות האדם הנגזרות מהם, ובכלל זה עקרונות השוויון והצדק והזכות לחופש מדת.

לפי קברניטי המכינה על בית המשפט השתלטו העליון אנשי "הדת הליברלית", והם כופים את תפיסת עולמם על רוב העם, ועולה ממנה כי מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית היא למעשה דיקטטורה הנשלטת על ידי אנשי "הדת הליברלית", אשר מונעים את קידום המדינה "היהודית" בניגוד לרצון העם.

נשים ופמיניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המחבר מהמבט המשיחי נגזר כי המבנה הנפשי של האישה מותאם לייעודה להיות אם ורעיה, ולפיכך מוביל למסקנה כי הגשמת הייעוד הזה היא המפתח לאושרה של האישה וגם תנאי לבניית בית בריא וחברה בריאה. על פי מבט זה האופי הנשי מבקש אחר הרגוע, השלו, המעשי, הפרקטי – רחוק מעניינים שברוח ומשאיפות להנהגה, וכי עיסוק במקצועות שמתאימים לאופי הגברי פוגם בנשיותה, ומסרס את יכולותיה להגשים את ייעודה בחיים.

שירות חיילוֹת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהמבט האמוני נגזר כי חיילות פוגעות בחוסנו של צה"ל ומסכנות את חיי החיילים, בשל "האופי הנשי" שאיננו כשיר לעמוד במשימות ביטחוניות, לצד הכרה שנוכחותן מייצרת אווירה מינית שמאיימת על שלמות האמונה, ולפיכך אין לאפשר לחיילות לשרת בצבא מסיבות ביטחוניות ואמוניות.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהמבט המשיחי נגזר, לפי המובאות שבפרק זה, שיש להתאים את המציאות לפרשנות האורתודוקסית שמרנית של ההלכה, ולפיכך יש לשאוף לחיים בסביבה תורנית, ולהימנע ככל האפשר מחשיפה לתכנים ולמסרים של כל תרבות אחרת ושל התרבות המערבית בפרט, הן בשל תכניה הכפרניים והן בשל תכניה המיניים. משכך למשל, נכון להימנע מחברה מעורבת גברים-נשים בכל מישורי החיים הפרטיים והמקצועיים.

השתלבות בצבא, באקדמיה ובכלכלה והשלכותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתאר מגמה לעודד השתלבות של "חרדים משיחיים" כהגדרתו באקדמיה ובצבא כפעולה מכוונת שמטרתה לשנות את הזהות הדמוקרטית המהותית של מדינת ישראל. הוא מזהיר מפני התוצאות העתידיות העלולות לבוא משילוב כזה של "חרדים משיחיים" בדרגים גבוהים בצבא באקדמיה ובכלכלה. לדבריו זה פתח לשינוי אופייה של מדינת ישראל שעלולה להפוך ממדינה ליברלית ודמוקרטית למדינה שנושאת בראשה את דגל הפרשנות האורתודוכסית השמרנית.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאי רן אדליסט כתב כי הספר מהווה "נוקאאוט מנומק ועובדתי בבטן הרכה של הציונות הדתית: הניסיונות להסתיר את האידאולוגיה האמיתית שמניעה את הזנב הפוליטי שמכשכש בכלב הממלכתי".[12]

פרופסור עמנואל אטקס כתב בטור ביקורת בעיתון הארץ כי "נהוראי חשף תופעה שיש בה כדי להדאיג את כל המבקשים לראות בישראל מדינה המחויבת לערכים ליברליים".[13]

אריאל כהנא אמר בתגובה לטענות הספר, שהשורשים המשיחיים אינם חדשים, אלא הם עומדים בבסיס התנועה הציונית לדורותיה, ומדינת ישראל עמדה לצד המכינות לאורך השנים ובפרט בהענקת פרס ישראל למייסד המכינות הרב אלי סדן. לדבריו, כלל המכינות הקדם צבאיות, כולל אלה שאינן דתיות, מקדמות חינוך ציוני ערכי וקמו בעקבות מכינת בני דוד.[14]

על הספר ובהתייחסות אליו התפרסמו מגוון ביקורות, ראיונות וידיעות בכתבי עת ומדיה שונים ובשפות שונות: לפחות בעברית, אנגלית, איטלקית וערבית[דרוש מקור].

גוף התקשורת דמוקרטTV יצר סידרת סרטונים בו מופיע נהוראי ומסביר את משנתו על-פי הספר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישי פרידמן, מכינת עלי לעו"ד נהוראי: נתבע אותך על הפרת זכויות יוצרים, באתר מקור ראשון, ‏כ״א בתמוז ה׳תשע״ט, 24/7/2019
  2. ^ חנן גרינווד, איש השמאל הקיצוני שאחראי למתקפה על מכינת עלי, באתר ישראל היום, ‏22.2.2018
  3. ^ המהפכה השלישית, עמ' 17.
  4. ^ יאיר נהוראי, המהפכה השלישית, הוצאה עצמית, 2022, עמ' 10.
  5. ^ יאיר נהוראי, המהפכה השלישית, הוצאה עצמית, 2022, עמ' 11.
  6. ^ סעיף 9(ב) לתקנות המכינות הקדם-צבאיות (הכרה במכינה קדם-צבאית), תש"ע– 2009
  7. ^ כוונת הרב סדן בתיאור "המהפכה הראשונה" של הרב קוק מוסברת בציטוט אחר המובא בספר: "היא הפכה מסִתְרֵי תורה לתורה גלויה. זה מה שהרב קוק עשה. לקח רעיונות מתוך פנימיות התורה והסביר אותם בצורה שגם אנשים כמונו יכולים להבין", המהפכה השלישית, עמ' 31.
  8. ^ ילקוט שמעוני שמואל א, רמז עז
  9. ^ יאיר נהוראי, המהפכה השלישית, הוצאה עצמית, 2022, עמ' 36–40.
  10. ^ יאיר נהוראי, המהפכה השלישית, הוצאה עצמית, 2022, עמ' 42–44.
  11. ^ יאיר נהוראי, המהפכה השלישית, הוצאה עצמית, 2022, עמ' 48–50.
  12. ^ רן אדליסט, ‏"המהפכה השלישית" הוא נוקאאוט לציונות הדתית ומדינת המתנחלים, באתר מעריב אונליין, 21 במאי 2022
  13. ^ אתר למנויים בלבד עמנואל אטקס, הכיבוש עשה להם טוב, רק עשה להם טוב, באתר הארץ, 28 ביולי 2022
  14. ^ המהפכה השלישית: השפעת הציונות הדתית על הדמוקרטיה - יאיר נהוראי, גונן בן יצחק ואריאל כהנא, סרטון באתר יוטיוב, 9 במאי 2022