דב תמרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דב תמרי
אין תמונה חופשית
לידה אוקטובר 1936 (בן 83)
כינוי דוביק תמרי
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
פעולות התגמול
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
צל"ש הרמטכ"ל  צל"ש הרמטכ"ל (2)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תת-אלוף דב תמרי (נולד באוקטובר 1936) ממפקדי סיירת מטכ"ל וקצין המודיעין הראשי הראשון בצה"ל. בעל עיטור העוז ושני צל"שי הרמטכ"ל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמרי גדל בקיבוץ עין חרוד. עם גיוסו לצה"ל בשנת 1954, התנדב תמרי לצנחנים[1], ושובץ בגדוד 890 בפלוגה א' עליה פיקד תחילה סעדיה אלקיים ולאחר מכן מאיר הר-ציון. בצנחנים הוא עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר[2]. במבצע שומרון בקלקיליה, ב-10 באוקטובר 1956 שימש כמפקד מחלקה בסיירת הצנחנים ועם פציעת המ"פ והסמ"פ נטל את הפיקוד על הפלוגה, על חלקו בפעולה זו עוטר בעיטור העוז. במבצע קדש פיקד על מחלקה בסיירת צנחנים איבד 10 מלוחמיו בקרב המיתלה[3], נפצע ואושפז באסף הרופא. ב-1957 השתחרר משירות הקבע, אך שב לאחר שנה ומונה למפקד פלוגה בנח"ל המוצנח. בהמשך מונה למפקד סיירת צנחנים[4]. ב-1963 מונה לסגן מפקד סיירת מטכ"ל ובשנים 1964-1967 פיקד על היחידה[5], בין היתר בפעולת סמוע[6]. פעמיים עוטר בצל"ש הרמטכ"ל על חלקו בפעולות חשאיות.

במלחמת ששת הימים פיקד על גדוד צנחנים במילואים. לאחר המלחמה יצא להשתלמות בחיל הנחתים האמריקאי. בשובו לישראל מונה לסגן מפקד חטיבת הצנחנים הסדירה. ב-1969 עבר הסבה לשריון, ביולי 1970 מונה למפקד חטיבה 401 וב-1972 לסגן מפקד גיסות השריון. במלחמת יום הכיפורים היה סגנו של האלוף אברהם אדן, שפיקד על אוגדה 162 בסיני וחצה את תעלת סואץ לכיוון העיר סואץ[7]. בתום המלחמה החליף את אדן בפיקוד על האוגדה עד לפברואר 1974. לאחר מכן פיקד על אוגדה 143.

שימש עוזר ראש אמ"ן, ב-12 בנובמבר 1976 היה לראשון שמונה לתפקיד קצין מודיעין ראשי (קמנ"ר)[8]. הוא שימש כמפקד אוגדה 143 ומפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, בינואר 1979 התמנה לסגן מפקד פיקוד הדרום. השתחרר בדרגת תת-אלוף לאחר שלא מונה קודם לתפקיד ראש מחלקת ההדרכה בדרגת אלוף[9], בעקבות אי הסכמתו של שר הביטחון אריאל שרון[10].

לדב תמרי שני אחים ששירתו בצה"ל בתפקידים בכירים, תת-אלוף שי תמרי ואלוף נחמיה תמרי.

לאחר הקריירה הצבאית, כיהן בשנים 1982-1984 כעמית מחקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים שבאוניברסיטת תל אביב ובשנים 1989-1992 כחבר יועץ במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי. תא"ל תמרי הוא בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת חיפה, ובעל תואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו אותה הגיש ב-2007 נושאת את הכותרת "המילואים – תופעה ישראלית ייחודית". תמרי כיהן כחוקר בכיר במכון לחקר תורת המערכה וכמרצה בתוכנית ללימודי ביטחון של אוניברסיטת תל אביב, וכיום הוא ראש התוכנית ללימודי חברה, ביטחון והגנת העורף במכללת בית ברל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבנר שור, "חוצה גבולות: סיירת מטכ"ל ומייסדה אברהם ארנן", אור יהודה: כנרת, 2008, עמוד 198.
  2. ^ אורי שמחוני, "לוייתן לבן", הוצאת גלורי, 2006, עמוד 122.
  3. ^ טל זגרבה, פתאום דוביק צעק לי: 'הוא חי, הוא חי', במחנה, ‏ 07.04.2008, באתר "שבוז חיילים".
  4. ^ אביחי בקר, למה לא קמתי, הארץ, ‏ 07.10.1999, כפי שהועלה באתר פרש.
  5. ^ אמיר אורןחוטי ברזל, שני ברגים וקצת אטום, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2011.
  6. ^ משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר ספרים, 2000, "תקופת דב תמרי", עמוד 30.
  7. ^ עמירם אזוב, "צליחה, שישים שעות באוקטובר 1973", הוצאת דביר, 2011, עמודים 211-215.
  8. ^ אמיר אורןשב"כ מסוכן, באתר הארץ, 26 בינואר 2014.
  9. ^ אמיר אורןהיועמ"ש נמנע מלגעת בפרשת הרפז והרווח כולו של התקשורת, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2013.
  10. ^ ראיון עם דב תמרי בתוכנית "על אזרחי" בהגשת טלי ליפקין-שחק, גלי צה"ל, 29 במאי 2010