יהודה פלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה פלד
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 1940 (בן 77 בערך)
כינוי "יודק'ה"
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
פעולות התגמול
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע ליטני
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה

יהודה (יודק'ה) פלד (נולד ב-1940) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, כיהן כמפקד חטיבת ביסלמ"ח, כמפקד עוצבת געש וכמפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יודק'ה פלד נולד וגדל בקיבוץ יגור. הוריו פנחס ושיינדל פלד, ממייסדי הקיבוץ. ליודק'ה שלושה אחים ביולוגים ושניים מאומצים. אחיו הבכור היה יאיר, אשר נרצח על ידי בדואים בעת שסייר לבדו בקרבת הגבול עם מצרים[1], בעת היותו מפקד סיירת הצנחנים. איה ורוחקה הן אחיותיו הצעירות. עם סיום מלחמת העולם השנייה, אימצו ההורים פנחס ושיינדל שני ילדים יתומים שעלו מאירופה לבדם: מנחם ונעמי.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם גיוסו לצה"ל ב-1960, בחר פלד לשרת בחטיבת גולני. פלד עבר את הגיבוש ליחידות החטיבתיות והתקבל לסיירת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. בלילה שבין ה-16 וה-17 במרץ 1962 השתתף פלד, כמפקד מחלקה בסיירת[2], בפעולת נוקייב ונפצע באורח קשה[3]. לאחר מכן השתחרר פלד מצה"ל ושב לקיבוצו. במלחמת ששת הימים לחם כאיש מילואים והיה מפקד סיירת חטיבה 2 שלחמה ברמת הגולן[4]. ב-1970 שב לשירות קבע בצה"ל. בשנים 1972-1970 שימש כמפקד סיירת גולני[5], בין היתר בפשיטה על הכפר יעטר שבלבנון[6]. לאחר מכן השתלם במכללה לפיקוד ומטה.

ב-4 באוקטובר 1973 מונה רס"ן פלד למפקד גדוד 51 של חטיבת גולני[7]. יומיים לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים. פלד לחם בראש גדודו בקרבות הבלימה ברמת הגולן. ב-8 באוקטובר 1973 הוביל כוח קטן מגדודו במעלה החרמון בניסיון לחבור עם מוצב החרמון, אך הניסיון כשל למרות שהכוח שעליו פיקד פלד הצליח לכבוש את גבעה 1614 ולהניס משם את גדוד קומנדו 183 הסורי. לאחר שהוביל את גדודו בהבקעה לשטח סוריה בימים 12-11 בחודש, הוביל פלד פשיטה של כוח מן הגדוד על מורדות החרמון לעבר הכפר הסורי עירנה, במטרה לפגוע בחיילים הסוריים ששהו בסביבתו ובכך לערער את ביטחונם על ידי הטמנת מוקשים ומטעני חבלה. הפשיטה ארכה זמן ארוך מהמתוכנן בשל תוואי העלייה הקשה והכוח לא הגיע ליעד לפני עלות החמה ולכן חזר ללא פגיעה בסורים. ב-21 באוקטובר הוביל פלד את לוחמי הגדוד במבצע קינוח לכיבוש החרמון, אף כי המודיעין שניתן לו בטרם הביצוע בנוגע להיערכות הכוח הסורי שהגן על ההר היה חסר וחלקי[8]. הקרב לכיבוש ההר היה קרב לילה קשה ומורכב שהתנהל מטווחים קרובים[9], וגדודו של פלד ספג בו נפגעים רבים[10]. פלד עצמו נפצע לפנות בוקר מפגיעת כדור בחזהו[11]. לאחר שהחלים שב פלד לפקד על הגדוד במלחמת ההתשה במובלעת הסורית.

פלד הועלה לדרגת אל"ם ובשנים 1977-1976 שימש כמפקד חטיבת ביסל"ח והשתתף במבצע אנטבה[12]. לאחר מכן השתלם בהסבה לשריון ובשנים 1980-1978 פיקד על חטיבת ברק[13]. במלחמת לבנון הראשונה שימש סגן מפקד אוגדה, ב-1982 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד עוצבת אתגר, אוגדת שריון מילואים[14]. ב-1984 מונה למפקד עוצבת געש. בשנים 1988-1986 שימש כמפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. בשנת 1992 השתחרר מצה"ל.

לפלד תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. נשוי לאביטל ואב לארבעה: אורן (סא"ל במיל', טייס מסוקי קרב, שירת בחיל אויר כעשרים וארבע שנים כאיש צוות אויר, סיים את שרותו כסגן מפקד בסיס פלמחים), סיון, אילת וליאור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עפרי שובל, בשנת 59' נרצח יאיר פלד, מפקד סיירת צנחנים. אבל מי רצח את רוצחיו? חשיפה, הארץ, ‏ 2010\09\17.
  2. ^ אביחי בקר, "בעקבות יעקב דביר", הארץ, ‏ 21 בינואר 2000.
  3. ^ טל זגרבה, במשך כל הטיפוס רימונים התגלגלו לצדנו והתפוצצו מתחתינו, באתר הגבורה, כפי שהועלתה ב"אתר הגבורה", במחנה, ‏, 14.08.2009, יעקב אבן: "כשחיילי הסיירת הגיעו לגדרות המוצב, הסורים חיכו להם. כבר במטח האש הראשון הם פצעו קשה את הנווט המיתולוגי של גולני, יודק'ה פלד".
  4. ^ לי-טל תייר, ששה ימים וזיכרון, ביטאון ביבשה, גיליון 2, יוני 2007.
  5. ^ יהודה (יודק'ה) פלד (1970-1972), באתר גדס"ר גולני.
  6. ^ הפשיטה על יעטר, באתר גדס"ר גולני.
  7. ^ דבר מפקד גדוד 51 בקרב על החרמון, תא"ל יהודה (יודק'ה) פלד, חלק א', מתוך אתר לוחמי גדוד 51 במלחמת יום הכיפורים, 1973.
  8. ^ אביחי בקר, אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון, הוצאת משרד הביטחון, 2003, עמוד 6, "לאחר שהמג"ד סא"ל יודק'ה פלד שוחח עם ההולכים לקרב וסיפר כי 'אין מודיעין כך שאני לא יודע איפה בדיוק נפגוש את הסורים'."
  9. ^ אביחי בקר, אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון, הוצאת משרד הביטחון, 2003, עמוד 63, "'עשרים כאן אחד', מג"ד 51 למח"ט, 'שלוש נפצע הולך קשה'."
  10. ^ אביחי בקר, "הקרב שלא נגמר", ידיעות אחרונות מוסף "7 ימים", ‏ 15.07.2005, יהודה פלד: "בכל ספרי התורה של הצבאות נאמר שאם שליש מהיחידה נפגע היא לא כשירה להמשך לחימה. אתם הוכחתם את ההפך".
  11. ^ אבי צור, גיבור בעל כורחו, ראיון עם יואב גולן קצין האג"ם של חטיבת גולני שפיקד על השלמת כיבוש החרמון, מתוך ביטאון "הלוחם" של ארגון נכי צה"ל גיליון 196 דצמבר 2005, כפי שפוסם באתר "פרש", "בדיוק חמש דקות אחרי שאמיר נפצע, ב־5:17, ניסה יודק'ה להתרומם אך גם הוא חטף כדור בחזה ונפצע".
  12. ^ תא"ל פלד - מפקד המכללה לפו"ם, מעריב, 29 באוגוסט 1986
  13. ^ מפקדי החטיבה לדורותיה, מתוך אתר "עמותת יד לשריון".
  14. ^ חן קוטס-בר, פצע מדמם: מה באמת קרה בסולטן יעקוב?, באתר nrg‏, 16 ביוני 2012